ב־9 ביוני הזדעזע עולמם של הורים מאמצים, ילדים מאומצים והורים שנמצאים בהליכי אימוץ או ששקלו לאמץ. במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" התפרסמה כתבה מאת אריאלה איילון, ובה נטען כי לפי מחקרים חדשים, בין 35% ל־40% מהילדים שאומצו בחו"ל סובלים מבעיות פסיכיאטריות. עוד נכתב כי שיעור העבריינות בקרבם גדול פי ארבעה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית של בני גילם; תופעות של התנהגות מינית מופקרת, בעיקר בקרב בנות, גבוהות פי חמישה מהממוצע, וילדים שאומצו אחרי שמלאו להם שמונה חודשים מצויים בסיכון גבוה ללקות בהפרעות קשב וריכוז קשות, היפראקטיביות, בעיות בוויסות רגשי, דיכאון, נסיגה רגשית והסתגרות, הפרעות אכילה, חוסר הבחנה ושיפוט מציאות לקוי ומחלות נפש.
בכתבה שובצו ראיונות עם שלושה הורים מאמצים שגוללו את סיפור חייהם עם ילדיהם המאומצים, הסובלים מהפרעות רגשיות ופסיכיאטריות קשות. כן רואיינו ארבעה פסיכולוגים ופסיכיאטרים שמנו את הבעיות שמהן עלולים לסבול ילדים מאומצים, את הסיבות להן ואת אפשרויות הטיפול הקיימות.
במבט ראשון הותירה הכתבה אצל הקורא רושם קשה מאוד על מצבה של אוכלוסיית הילדים המאומצים ועל המצוקה שאליה נחשפות לכאורה משפחותיהם. ואולם, בחינה שנייה של הכתבה מגלה כי לממצאים המרעישים שהיא מתיימרת להציג אין אסמכתות ממשיות. למעשה, אין שום איזכור בכתבה לעורכי המחקרים, מתי והיכן נערכו, כמה ילדים השתתפו בהם ובאילו גילים, והיכן הם אומצו.
איילון, שההשגות הוצגו בפניה, העבירה תגובה משותפת עם רונן טל, שסייע לה בכתבה: "לצורך הכנת הכתבה העבירו אלינו חלק מהפסיכיאטרים המרואיינים בה למעלה מעשרה מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות ולאחרונה, ואשר התייחסו למעקב אחרי הילדים המאומצים והמצוקות שהתגלו בכמה מהם. שני המחקרים הישראליים החדשים צוינו בכתבה, לרבות שמות החוקרים ובתי־החולים שבהם הם נערכים".
אך מבדיקת "שני המחקרים הישראליים", היחידים שמוזכרים בכתבה, שערכו ד"ר מירי קרן וד"ר גרי דיאמונד, עולה כי הם לא עסקו כלל בשיעור הילדים המאומצים הסובלים מבעיות פסיכיאטריות. מחקרה של ד"ר קרן, מנהלת היחידה לגיל הינקות בבית־החולים גהה, שנערך בימים אלה, עוסק בסימני הזיהוי של ילדים מאומצים העלולים לפתח בעיות רגשיות, ובסימני זיהוי של הורים מאמצים העלולים לפתח בעיות רגשיות בעקבות אי־היכולת להביא ילדים לעולם. גם ד"ר דיאמונד, המנהל הרפואי של אשפוז יום שיקומי בבית־החולים שניידר ומנהל היחידה להתפתחות הילד של שירותי בריאות כללית בגוש דן, עורך מחקר חשוב שטרם הסתיים, ובו הוא בודק כלי סינון ראשוני להתאמה פוטנציאלית של הורה לילד מאומץ, על־פי מדד זיהוי המורכב מסימני התקרבות ותגובות של הילד להוריו המאמצים.
כמה הורים מאמצים (ששמותיהם שמורים אצל הח"מ) פנו לאיילון לאחר פרסום הכתבה בבקשה שתעביר לידיהם את פרטי המחקרים, כדי שיתרשמו בעצמם. לדבריהם, איילון סירבה בטענה כי אין לה חובת דיווח. לדברי א', אחת האמהות שפנתה אל הכתבת, איילון אף אמרה לה: "אם הבת שלך כל־כך מוכשרת, מה אכפת לך בכלל?". על טענה זו בחרה איילון לא להגיב.
בשבוע שלאחר פרסום הכתבה הוצפה מערכת "7 ימים" במכתבים זועמים, ובעקבות כך הוקדש מדור "מכתבים למערכת", שנפרש על פני שני עמודים, לתגובות עליה. בין התגובות, כצפוי, הורים לילדים מאומצים שמספרים דווקא על החוויות הטובות שלהם ומוחים על מסקנות הכתבה, וילדים מאומצים שבגרו ונעלבו מהתיאורים המופיעים בה, או חוששים מהסטיגמות שידבקו בהם. רבים מהמגיבים, ובהם אנשי מקצוע רלבנטיים, טענו כי הכתבה מגמתית ואינה נותנת במה להצגת הצד השני של האימוץ, ושנראה כי מטרתה העיקרית היתה לעורר סנסציה במחיר של הכפשת אוכלוסייה שלמה. כן פורסמו כמה מכתבים שתמכו בהעלאת הנושא.
והנה הפתעה: כמה מאנשי המקצוע שרואיינו לכתבה של איילון וטל מחו במכתבי התגובה על הטענה העיקרית שהועלתה בה. אחת מהן היא נחמה טל, המפקחת הארצית לאימוץ בין־ארצי וסגנית מנהלת השירות למען הילד במשרד הרווחה, האמונה שנים רבות על תחום אימוץ הילדים בחו"ל. טל רואיינה לכתבה בנושא הקריטריונים לאימוץ ילדים והתבקשה לספק נתונים כלליים. להלן קטע ממכתבה: "כמי שעוסקת קרוב לשלושים שנה בנושא האימוץ... וכמי שמכירה עשרות מחקרים בנושא, אני קובעת חד־משמעית כי הנתון (המספרי על ילדים מאומצים הסובלים מבעיות פסיכיאטריות; ל"ט) בשקר יסודו. אין אף מחקר המדבר על מספרים כאלה. הכתבה גם יוצרת רושם כי אחוזים גבוהים מהילדים המאומצים סובלים מהפקרות מינית ומנטייה לזנות. אין דבר עקום ומזעזע מקביעה כזו... הכתבה כולה מבוססת על שלוש־ארבע דוגמאות קיצוניות, שחוץ מלייצג את עצמן אינן מייצגות מאומה. אני מצהירה כי אחוז הילדים הפגועים קשה מבין המאומצים הוא נמוך מאחוז הילדים הפגועים באוכלוסייה בכלל".
טל מספרת שאיילון פנתה אליה כדי שתדבר על "הבעיות הקשות של ילדים מאומצים", והיא השיבה לכתבת שהמידע שבידיה אינו נכון, וכי בידיה להמציא לה מידע ומחקרים המפריכים אותו לחלוטין. "כמה ימים לאחר השיחה עם איילון", מספרת נחמה טל, "התקשר אלי רונן טל ואמר שהוא מסייע בכתיבת הכתבה ומעוניין לאסוף נתונים סטטיסטיים. אמרתי לו שאני מוחה על נושא הכתבה ומעוניינת להגיב לנאמר בה, אך הוא לא הסכים לקחת תגובה והתעקש רק על קבלת נתונים סטטיסטיים יבשים. כיוון שאני עובדת מדינה והנתונים פתוחים לכולם, נתתי לו אותם". לטענה הזו משיבים שני הכתבים: "בשיחת רקע מקדימה שקיימתי (איילון; ל"ט) עם נחמה טל ובשיחת המשך שערך איתה רונן טל, לא הוצגו בפנינו כל מחקרים שהם. הנושא המחקרי כלל לא עלה". טל לא הציגה בשיחה את המחקרים שבידיה, אך בהחלט הביעה את עמדתה שלא קיבלה ביטוי בכתבה.
נוסף למכתבה של טל פורסמה גם תגובתן של שתיים מארבעת אנשי המקצוע שרואיינו לכתבה – ד"ר תמי מוזס, פסיכיאטרית ילדים ונוער, וד"ר דנה לרר־עמישר, פסיכיאטרית ילדים בגיל הרך. בכתבה תיארו השתיים בעיות שעלולות להופיע אצל ילדים מאומצים והוריהם. בתגובתן כתבו כי "בניגוד לרושם שנוצר מהכתבה, ולפיו חלק ניכר מהילדים פגועים בצורה בלתי הפיכה, מדובר בקבוצה קטנה של ילדים מאומצים". השתיים הוסיפו כי "הספרות המקצועית מציינת שרוב מקרי האימוץ הינם מוצלחים וגורמים לסיפוק רב לשני הצדדים", ושמטרתן בכתבה היתה "רק להאיר את עיני המאמצים באבחון ובטיפול התפתחותי, רגשי ומשפחתי". גם ד"ר מירי קרן, שהוזכרה לעיל, טענה במכתב הסתייגות לפורום אימוץ ב"תפוז" כי כותרת הכתבה, שלפיה כשליש מהילדים המאומצים סובלים מבעיות פסיכיאטריות, אינה נסמכת על דבריה ואינה תואמת את עמדתה. כלומר, שלושה מבין ארבעת אנשי המקצוע שרואיינו לכתבה אינם מסכימים עם הטענה העיקרית המופיעה בה.
לטענת איילון, "כל ארבעת המומחים לפסיכיאטריה של ילדים ונוער ורופא מומחה להתפתחות הילד שרואיינו לכתבה זו חזרו ואישרו את הנתון המספרי, שלפיו למעלה משליש מהילדים המאומצים סובלים מבעיות פסיכיאטריות. ד"ר תמי מוזס וד"ר דנה עמישר־לרר, שהתראיינו לכתבה, אישרו בהקלטה את הנתון המספרי". אחת המומחיות שעליה מדברת איילון היא ד"ר מירי קרן, שנדהמה לשמוע את תשובתה של איילון. לדבריה, היא מעולם לא אישרה לאיילון את הנתון ששליש מהילדים המאומצים סובלים מבעיות פסיכיאטריות. נוסף לכך, טוענת ד"ר קרן, איילון השתמשה במחקרה – שלא עוסק בשיעורי ילדים עם בעיות פסיכיאטריות, אלא בצורך ללוות פסיכולוגית ילדים מאומצים מחו"ל בגיל הרך – כדי לייצג את הטענה העיקרית בכתבה. לדברי ד"ר קרן, "סיכמנו שהיא תשלח לי את הכתבה לפני פרסומה, אך היא לא עשתה זאת. כששאלתי אותה מדוע, היא השיבה שאני מוזכרת רק בשתי שורות ואין צורך. לאחר שקראתי את הכתבה החד־צדדית לטעמי, הרגשתי צורך לכתוב את המכתב לפורום הורים מאמצים, כדי להרגיעם".
ד"ר עמישר־לרר מנסה ליישב את הפער בין מכתבה למדור "מכתבים למערכת" ובין טענתה של איילון: "בכתבה נוצר הרושם כאילו יותר משליש מהילדים המאומצים סובלים מהפרעות פסיכיאטריות, ועם הטענה הזאת איני מסכימה. הבעיות שאליהם התכוונתי לא בהכרח מתבטאות בסימפטומים פסיכיאטריים, ובטח שלא נקראות 'בעיות פסיכיאטריות'. בעיה יכולה להיות, למשל, ילד שבבגרותו שואל את עצמו אם הוא ננטש, והוא צריך לחיות עם המחשבה והתחושה הזאת. נוסף לכך הפריע לי שהכתבה לא הזכירה כלל את החיובי שבאימוץ ילדים ואת גורלם הקשה בהרבה של הילדים לולא היו מאומצים, וכמובן את הנחת הרבה שהם גורמים להוריהם ברוב המוחלט של המקרים".
גם ד"ר מוזס, המומחית השלישית שעליה דיברה איילון, שחתומה עם ד"ר עמישר־לרר על המכתב, מסכימה שהכתבה היתה חד־צדדית. לדבריה, "יש להבחין בין שני דברים – הפרעות פסיכיאטריות באופן כללי, שאחת מהן למשל היא הפרעת קשב וריכוז, שנחשבת להפרעה קלה שיש לה טיפול, ובין הפרעות פסיכיאטריות קשות. הרושם שנוצר מהכתבה הוא שלפחות שליש מהילדים המאומצים לוקים בהפרעות פסיכיאטריות קשות, וזה לא נכון; מיעוט מהלוקים בהפרעות פסיכיאטריות לוקים בהפרעות קשות. וזה מה שהתכוונתי להדגיש במכתבי". כלומר, ד"ר מוזס מסכימה עם הנתון המספרי, אך לא עם אופן הצגתו בכתבה. ד"ר מוזס גם הדגישה כי בקרב אוכלוסיית הילדים שאינם מאומצים, 12%–15% לוקים בהפרעות פסיכיאטריות – נתון משמעותי שהיה חסר בכתבה לצורך השוואה.
הימים שלאחר פרסום הכתבה היו קשים במיוחד להורים המאמצים, ילדיהם ומכריהם. נחמה טל התייחסה במכתב שכתבה למערכת גם לנושא זה: "איני יכולה שלא להתייחס לנזק העצום וחסר התקנה של הכתבה הזו לציבור הילדים המאומצים והוריהם. יותר מכך, הנזק שנגרם להורים פוטנציאליים ששקלו לאמץ ילד, ושחלקם נמצאים באמצע ההליך הלא פשוט הזה, ועתה שוקלים באם להמשיך בו. אני עסוקה במשך ימים בהרגעת הורים המזועזעים מהנזק האדיר שייגרם לילדיהם. חלקם אף שיתפו אותי בתחושתם הקשה, בתגובות הסביבה ובעיקר בתגובות מורים וגננות על מה שנחווה על־ידיהם כ'סטיגמה איומה'".
עו"ד מיכאל ספרד פנה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בבקשה שיפתח בחקירה פלילית נגד הכתבת והעיתון, בטענה להוצאת לשון הרע נגד ציבור שלם. ספרד טען, בין היתר, כי הכתבה היתה חד־צדדית ומגמתית ומטרתה היתה לעורר סנסציה. "כתבה, בין אם תוכנה אמת ובין אם לאו, יוצרת מציאות", כתב ספרד. "כתבה המפורסמת בעיתון כה נפוץ (ועוד ביום שישי) מחנכת את החברה וקובעת עובדות בשטח, שאותן ירגישו הילדים שאומצו ובני משפחותיהם עוד שנים ארוכות". היועץ המשפטי לממשלה מסר כי בשל קדושת חופש הביטוי הוא אינו מתכוון לפתוח בחקירה פלילית, והחליט להשאיר את הסוגיה לטיפול במישור האזרחי (תביעת פיצויים). עו"ד ספרד ומשרדו מנסחים כעת פנייה לוועדת האתיקה של מועצת העיתונות.
ההשגות שלעיל הובאו גם לידיעת עורך "7 ימים" ניר חפץ, שלא העביר את תגובתו עד מועד סגירת הגיליון.
לימור טבת היא עיתונאית
גיליון 65, נובמבר 2006
מעקב: תלונה של הורים מאמצים, שטענו כי הוצא שם רע לילדיהם, הסתיימה בפסק־דין חריף של מועצת העיתונות נגד "ידיעות אחרונות" ונגד כתביו
שוקי טאוסיג
בפסק־דין שנתן באמצע פברואר 2007 בית־הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, בעניין כתבה פוגענית על ילדים מאומצים, ננזף העיתון "ידיעות אחרונות", וגם כותבי הכתבה ננזפו באופן חמור ביותר. פסק־הדין התייחס לקלות הדעת שלפיה מוגדרת כתבה "כתבת תחקיר", למרות שאינה עומדת בשום קריטריון מחקרי, ולאופן שבו כותרות וכותרות משנה מרעישות קובעות דברים שאין להם ביסוס בכתבה עצמה.
תחילתה של הפרשה ביוני 2006, עת פורסמה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" כתבה ובה נטען כי "לפי מחקר חדש", ילדים שאומצו בחו"ל סובלים בשיעור גבוה מהממוצע ממגוון בעיות קשות, ביניהן בעיות פסיכיאטריות, התנהגות עבריינית, התנהגות מינית מופקרת ומחלות נפש ("לא לילד הזה התפללתי", אריאלה איילון ורונן טל, "ידיעות אחרונות", 9.6.06).
בנובמבר 2006 פורסם במדור "כתבו עלי בעיתון" ב"העין השביעית" ("מאמצים גרסה", לימור טבת, גיליון 65) כי הצגת הנתונים בכתבה ב"ידיעות אחרונות" היתה מטעה, וכי לממצאים המרעישים שהיא מתיימרת להציג אין אסמכתות ממשיות. כמה הורים טענו כי גם כשפנו לכתבת בבקשה לקבל את המחקרים שהיא מתבססת עליהם, נענו בשלילה. נחמה טל, המפקחת הארצית לאימוץ בין־ארצי, טענה כי כותבי הכתבה לא הסכימו לראיינה לאחר שהבינו כי היא אינה מסכימה עם התיאוריה שטוו, וציטטו רק נתונים יבשים שהיה עליה לספק להם כנציגה של משרד ממשלתי. עוד נכתב במדור כי עו"ד מיכאל ספרד מתכוון לפנות לוועדת האתיקה של מועצת העיתונות, לאחר שפנייתו ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נענתה בשלילה "בשל קדושת חופש הביטוי".
ואכן, קבוצה של 67 הורים שאימצו ילדים בחו"ל הגישה באמצעות עו"ד ספרד תלונה למועצת העיתונות נגד "ידיעות אחרונות". "הנאמר בכתבה הוא שקר מרושע וחסר כל שחר", נכתב בתלונה. "אין מחקרים הקובעים את אשר נאמר בכתבה, ואם יש כאלה - מדובר בשרלטנות המתחזה למדע. כל המחקרים שבידי הגורמים המקצועיים - הן האקדמיים והן של רשויות המדינה - מראים שאחוז הילדים הפגועים נפשית מבין הילדים שאומצו נמוך מאחוז הילדים הנולדים עם מומים כאלה".
"ידיעות אחרונות" ניסה לשכנע את מועצת העיתונות כי התלונה אינה ראויה לדיון, אולם המועצה קבעה כי התלונה תידון בבית־הדין לאתיקה של המועצה. בית־הדין פסק נגד "ידיעות אחרונות", שיוצג על־ידי עו"ד טלי ליבליך. בפסק־הדין נכתב כי "ראוי להתייחס לנושא הקשה, הכאוב והרגיש בזהירות הרבה ביותר. מדובר בציבור רגיש, פגיע מאין כמותו, ילדים שלא חטאו ולא פשעו, והוריהם מאמציהם, שללא ספק מלאה כוס תלאותיהם וסבלותיהם".
בהתייחסו להצגת הכתבה כ"תחקיר", קובע פסק־הדין: "לא ניתן למצוא בגוף הכתבה מה שיצדיק את הכותרת 'מחקר חדש קובע'. גם במהלך הדיון שהתקיים בפנינו לא קיבלנו מהעיתונאית תשובה מניחה את הדעת על איזה 'מחקר חדש' מבוססת כותרת המשנה, כיצד מתייחסת הכתבה לאותו מחקר והיכן ניתן לראות ביסוס לאיזכור שנעשה באופן כה בולט בכותרת המשנה". לפי פסק־הדין, "הקביעות בכותרות הכתבה, כמו גם בכתבה גופא, הן חמורות ביותר, נחרצות, כוללניות, סטיגמתיות ומטילות אות קין וצל כבד מנשוא על ציבור גדול ופגיע". בפסק־הדין נכתב גם כי בית־הדין אינו יכול לקבוע שהאמור בכתבה הוא "שקר חסר כל שחר", כטענת המתלוננים, אבל הוא בהחלט יכול לקבוע כי היא אינה מאוזנת, מבוססת, בדוקה או אובייקטיבית, כי אין ביסוס בגוף הכתבה לנאמר בכותרות, כי לא הובאו קולות אחרים של הורים מאמצים או מומחים, וכי הכתבה לוקה ברשלנות, בחוסר דיוק ובקביעות שעל פני הדברים נחזות כסנסציוניות, ובחוסר אבחון בין דעה לבין ידיעה.
מסקנת פסק־הדין של חברי בית־הדין, עו"ד רמי הדר, אלינוער רבין וגידי אורשר, היתה כי יש לנזוף ב"ידיעות אחרונות", כי על העיתון לפרסם מעל דפיו את החלטת בית־הדין, וכי מומלץ שיפרסם התנצלות בפני מי שנפגע מן הכתבה. שני חברים בהרכב, רבין ואורשר, הוסיפו גם התייחסות לכתבים עצמם, למרות שהתלונה הוגשה רק נגד העיתון. "ראינו לנכון להבהיר", הם כתבו, "כי לדעתנו חלקם של הכותבים הוא חמור לא פחות מזה של העיתון ולכן יש לראות את האמור בהחלטה כמופנה גם אליהם [...] נראה כי הכותבים אינם מבינים את חומרת המעשה אותו עשו. הם טענו בפנינו כי לא היו משנים בכתבה דבר גם אחרי שידעו על התלונה - ונראה כי ההתנהגות שלהם היא נורמה על־פיה הם עובדים. נורמה אותה על בית־הדין לדחות בכל צורה ואופן. לטעמנו, היה ראוי להטיל על העיתונאים הנ"ל את העונש החמור ביותר שניתן ולשקול אפילו הרחקה מהמוסדות הקשורים למועצת העיתונות ולאגודת העיתונאים, ובכל מקרה לפרסם את דעתנו השלילית על עבודתם המקצועית ולקרוא לעיתונאים לרחוק מאמות מידה מקצועיות שכאלה. אסור שנורמות כתיבה כאלה, צהובות וחסרות מידה כל שהיא של הגינות ויושר מקצועי ושיקול דעת, ימשיכו לנשב בקרבנו".
גיליון 67, מרץ 2007