שני אשכנזי היא כתבת סביבה ואקלים, לשעבר ב"גלובס" ובקרוב ב"כלכליסט ".
מה הסיכוי שנשמע אגב סיקור הבחירות האלה שאלות על אקלים, סביבה וקיימות?
הסיכוי לכך שנשמע על אקלים, סביבה וקיימות כחלק מסיקור הבחירות אינו גבוה.
מצד התקשורת, אני לא חושבת שהכתבים הפוליטיים מתעניינים מספיק בנושא הזה כדי להקצות לו זמן. מצד המפלגות עצמן, אנחנו רואים בבחירות האלו תהליך הפוך. מועמדים סביבתיים נדחקים לשולי הרשימות במפלגות נטולות הפריימריס, מה שלא מפריע להן לירקק את הקמפיין ולטעון שהן סביבתיות. לכן, התשובה הקצרה יותר לשאלה שלך היא היא שאם נשמע על סביבה, זה בעיקר כדי לייצר מראית עין של אכפתיות, ולא מתוך כוונה אמתית לעסוק בנושא בפרלמנט.
בפועל, חבר הכנסת היחיד שהיה 100% ירוק ואפקטיבי בקדנציה הזו, אלון טל, נבעט החוצה מהכנסת. בפועל, חברי כנסת ירוקים נענשים על זה שהם מנסים להגן על הציבור מפני זיהום אוויר, מים מזוהמים, ערים נטולות עצים, כימיקלים במזון, במוצרים ואפילו במדשאות בערים ובמושבים.
כשחבר כנסת מתעסק עם האינטרסים של המזהמים הגדולים, ככל שהוא חלק ממפלגה ללא פריימריס, לא מובן מאליו שיראה שוב את הכנסת מבפנים. זה גם מפחית את המוטיבציה של ח"כים אחרים לעסוק בנושא. בינתיים, כ-2,500 ישראלים מתים מזיהום אוויר כל שנה, ובכנסת עסקים כרגיל.
ח"כ פרופ' אלון טל (צילום: אורן בן חקון)
ולתקשורת יש חלק במיצוב סדר העדיפות הזה?
בוודאי. אנחנו שומעים לא אחת מפוליטיקאים: "זה נושא שלא מעניין את התקשורת". ואנחנו באמת רואים שהתקשורת פחות עסוקה במהות, ויותר ברכילות פוליטית ובשאלות של מי ישב עם נציגי החברה הערבית. לא בחיים עצמם, לא בפתרונות לבעיות אקוטיות שהאזרח קם אליהן מדי בוקר, בעיות שהולכות ומחמירות משנה לשנה.
אם בחדשות 12 או 13 מראיינים היו טורחים לשאול את אייזנקוט או את נתניהו ולפיד מדוע כימיקלים מסרטנים שנאסרו לשימוש במדינות ה-OECD לפני יותר מעשור עדיין מותרים לשימוש בישראל, אולי האוכלוסיה הייתה חשופה היום לפחות סיכון.
אם קפצת כבר למים, אולי תרכיבי לי רשימת מועמדים/כוכבים לכנסת על טהרת הנושאים האלה?
חשבתי על השאלה הזו זמן מה. קצת קשה להרכיב רשימה כזו, כי בניגוד למדינות רבות, לישראל אין מפלגה ירוקה, ואין תנועה פוליטית ירוקה שורשית. זה לא קיים. אני יכולה לומר שפרופ' אלון טל עשה עבודה מצוינת בכנסת האחרונה, למרות שחשבתי שיאכלו אותו בלי מלח כשנכנס לכנסת. הוא הגיע עם רשימה סדורה וארוכה של חוקים מוכנים להגשה ונושאים לטיפול. יש לו רמת הבנה של פרופסור אקטיביסט בתחום, ולכן גם הוא היה מאוד יעיל.
מיקי חיימוביץ' הייתה משרתת ציבור מצוינת. היא לא פוליטיקאית, במובן הטוב של המילה. זה הנושא שלה. היא מבינה בו על שלל נגזרותיו, מעמיקה מאוד, וידעה לעבוד עם חברי כנסת מאזורי החיוג השונים.
"ירוקות", תוכנית הסביבה של מיקי חיימוביץ' ודניאלה לונדון-דקל ברדיו 102FM
לחיימוביץ' יש היום תוכנית רדיו חדשה ומעולה עם דניאלה לונדון דקל. הן עוסקות במשבר האקולוגי והאקלימי משלל זוויות בגובה העיניים, הן מצחיקות והן מצליחות להסביר סוגיות מורכבות באופן פשוט ומרתק. בכלל, דניאלה לונדון דקל היא תגלית רצינית עבורי בזירה שלנו.
דב חנין הוא כמובן אחד מהפוליטקאים היחידים שהציבור הישראלי חייב להם בענק. הוא חתום על חוק אוויר נקי ועל מאבקים סביבתיים, בתקופה שבה התקשורת באמת הייתה עם אפס התעניינות ולא היה לו ממש סיכוי לקבל כותרות על המהלכים בתחום. אני יכולה למנות עוד שורה ארוכה של שמות מהתנועה הסביבתית ושל אנשי אקדמיה, אבל אלו אנשים שאני מסקרת את הפעילות שלהם באופן שוטף, אז לא חושבת שזה ראוי כל כך :)
ואם היית צריכה לבחור מהמצאי הפוליטי הקיים?
ח"כ מוסי רז (צילום: תומר נויברג)
אתה מתכוון, מהרשימות הנוכחיות? מוסי רז מצוין ובהחלט עסק בנושא בכנסת הנוכחית. לצערי, זה נושא שהעסיק מעט מאוד חברי כנסת.
אם היית צריכה למפות את שלוש הסוגיות הבוערות בתחום, עם קשר לבחירות ובלי קשר אליהן, מה נמצא על הפרק?
קצת קשה לבחור את ה"הכי הכי" כשזה נוגע לנושא כל כך סבוך וכל כך מוזנח. אני חושבת שבראש ובראשונה, זיהום האוויר. אנשים מתים מזה, אנשים חולים מזה. אלו האנשים השקופים.
טיפול בזיהום אוויר משמעותו גם הפחתת שימוש בדלקים ששריפתם מתדלקת את משבר האקלים, מעבר לאנרגיה מתחדשת (במשרד האנרגיה לא נראה שכל כך מתרגשים מזה. עד היום מדינת ישראל לא טורחת לעמוד ביעדים צנועים מאוד של 10% אנרגיה מתחדשת בייצור החשמל. אלו יעדים שהוצבו ל-2020) וטיפול במחדל הפסולת המתמשך (יותר מ-80% מהפסולת בישראל מוטמנת).
הנושא השני הוא כמובן תכנון עירוני. ישראל מפרברת את עצמה לדעת, ויש לזה מחיר כבד. בין אם בהרס השטחים הפתוחים, שימוש ברכב פרטי ויצירת מרחבים שלא מוכנים להתמודדות עם עידן שבו אירועי הקיצון האקלימיים יתרבו ויחמירו. לא הצפות, לא טמפרטורה שהולכת ומטפסת לרמה שתקשה על יציאה מהבית במהלך היום.
הנושא השלישי הוא כימיקלים. לפני יותר מ-20 שנה ישראל חתמה על אמנת שטוקהולם לצמצום השימוש בכימיקלים. כלומר, חומרים שמזיקים לבריאות שלנו וגורמים לתחלואה ולמוות. עד היום, היא לא טרחה לאשרר את האמנה הזו. בישראל אין מנגנון לרישום כימיקלים - נושא שלפני כעשור ננזפנו על ידי ה-OECD על זה שאנחנו לא מקדמים, כך שאנחנו גם לא ממש יכולים לדעת איפה משתמשים בכימיקלים שמסוכנים לנו. הם מזיקים לסביבה, ומזיקים לבריאות שלנו. זה נושא שנמצא מתחת לרדאר, ולכן למשרדי הממשלה נורא נוח להזניח אותו, ולא לריב עם בעלי הון ואנשי עסקים כדי להגן קצת יותר על הציבור.
אם יורשה לי, נושא רביעי: ניתוק הקשר של בעלי ההון המזהמים והפוליטיקאים, אולי על ידי הגברת השקיפות בזירה הזאת.
ח"כ דב חנין (צילום: מרים אלסטר)
ואם היית בוחרת לכל אחד מהנושאים האלה מרואיין מוביל, מי זה היה?
זיהום אוויר - פרופ' רענן רז מהאוניברסיטה העברית. תכנון עירוני - אני חושבת שד"ר אור אלכסנדרוביץ' ויואב לרמן מסבירים את הבעיה והפתרונות היטב. לגבי הכימיקלים - רוברט בילוט, עורך הדין האמריקאי שתבע את חברת דופונט במסע מפרך מאוד, כדי להשיג צדק עבור נפגעים שחלו בסרטן לאחר שהנהרות ליד ביתם הורעלו בכימיקלים ששימשו את החברה ביצור הטפלון שלה. את כל הנקודות של המחדלים השלטוניים ובעיות סביבתיות רבות בישראל, מחברים היטב ובצורה רהוטה מיקי חיימוביץ' ודב חנין.
את נמצאת כבר מזה זמן מחוץ לארץ (בפורטוגל). קל או קשה יותר לכתוב על סוגיות מקומיות מרחוק?
כרגע אני בחופשה ארוכה, מעין חופש גדול. משהו שלא היה לי מאז התיכון. קיוויתי בזמן הזה לסגת קצת, לנוח, לאוורר את הראש והנפש, לא להתעצבן ולא לעסוק ב"עבודה". כמו שאתה רואה אולי בטוויטר, זה לא באמת קורה. אני אכנס לתפקיד ב"כלכליסט" רק בתחילת נובמבר ומאמינה שגם אגיע לארץ לקצת. בינתיים, יש חשיבות גדולה בעיניי לראות איך מדינות אחרות מתמודדות יותר טוב עם אתגרים שמתעצמים אצלנו בבית. זה גם משבר גלובלי כמובן, שאי אפשר לנתק בו מדינה אחת מזו שמימינה או משמאלה. אז אני דווקא חושבת שיש לזה ערך, כי הרבה סוגיות "מקומיות" מקבלות פרספקטיבה אחרת.
ומה את רואה?
אני רק בהתחלה של המסע הזה. אנחנו נודדים כרגע בחבל ארץ בשם אלנטג'ו, אבל אני רואה, בין היתר, חברה שלא מדברת גבוהה גבוהה על קיימות אבל אין בה כמעט חד"פ. בקושי תמצא כלים כאלו בסופר, וגם בתי קפה שנראים כמו קיוסק, יגישו לך ברב פעמי. אני רואה חקלאים שנאלצים להתמודד עם בצורת קשה, אבל מוצאים שיטות חקלאיות טובות יותר, שגם ישקמו את האדמה, ויהפכו אותה לכלי יעיל למאבק במשבר האקלים, בזמן שהיא מגדלת מזון נטול כימיקלים ומסתובבים בה בעלי חיים שמעשירים את הקרקע ומסייעים לבריאותה ובריאות הגידולים.
אני רואה אנשים שמבינים שהעתיד יהיה גרוע יותר, והזמן להיערך הוא עכשיו - במעשים, ולא בדיבורים. חווה אקולוגית שהיינו אמורים להתארח בה, נפגעה קשה בשריפות האחרונות. עכשיו הם עוסקים בשיקום, וחושבים איך לבנות ומה לשתול כדי להיות פחות תלויים בשירותי הכבאות. הם הסבירו לי שזה הזמן להפנים שבקצב האירועים, הכבאים בעתיד פשוט לא יבואו. וגם מקום שהחליט די מזמן לקדם אנרגיה מתחדשת והיום פגיע פחות למשבר האנרגיה.
השר בני גנץ (צילום: יונתן זינדל)
"הכבאים לא יבואו", נדמה לי שקיבלתי את הכותרת של הראיון הזה. נסיים כרגיל בזה שתציעי לי מרואיין למדור ושאלה אחת לשאול אותו.
נגיד בני גנץ? או שהתאבססתי מספיק?
אפשר, אבל למה הוא מתאים למדור?
כי הוא העיף את הח"כ הסביבתי היחיד.
ומה לשאול אותו?
למה?????
וברצינות: ברגע האמת, התייצבת לצד המזהמים הגדולים (המקושרים והעשירים, על חשבוננו וחשבון הבריאות שלנו) ולא לצד האינטרס הציבורי לסביבה נקייה ובת קיימא. התנועה הירוקה קוראת לא להצביע למפלגתך. מדוע דווקא את הנושא הסביבתי הדחת לסוף הרשימה שלך ומה אמורים להבין מכך הבוחרים? אולי זה מעיד דווקא על חוסר היכולת שלך להבין סוגיות ציבוריות משמעותיות, ולהתעמק בנושאים שאינם צבאיים (דוגמת פנסיות צבאיות ועניינים צה"ליים שונים)?
דווקא הגרסה הקצרה של השאלה היתה מצוינת בעיניי.
חחח.