הנה תרגיל קטן לשבת בבוקר: כנסו לאתר הכנסת וחפשו את עמוד השאילתות שהגישו חברי הכנסת. בדקו כמה שאילתות הגיש ח"כ משה ארבל (ש"ס) בכנסת ה-24. אם הצלחתם מצאתם שהוא הגיש חמש שאילתות בלבד. תשובה נכונה, כל הכבוד! אבל טעות בידכם. ארבל הגיש 183 שאילתות והוא בכלל שיאן השאילתות בכנסת האחרונה.

אז מאיפה מגיע הפער? באתר הכנסת תוכלו למצוא רק תיעוד לשאילתות רגילות ושאילתות דחופות – אותן שאילתות שהשרים משיבים עליהן במליאת הכנסת, שהן חלק קטן מהשאילתות שנשאלות. בזמן ששאילתות רגילות ודחופות דורשות זמן יקר של מליאת הכנסת, שאילתות ישירות נענות בכתב ישירות לחבר הכנסת והן לא פחות חשובות. אבל לציבור אין מושג שהן נשאלו ובטח לא מה ענה השר.

למרות זאת, אנחנו ב"שקוף" מצליחים להגיע לרשימת השאילתות הישירות ובזכות זאת יכולים לייצר מדדים שבודקים באמת מי הח"כים שהשתמשו בכלי הפרלמנטרי הנפלא הזה. אז למה השאילתות הישירות לא שקופות לציבור? אם נמלא רגע את תפקיד "פרקליט השטן" – אפשר לטעון ששאילתא ישירה יכולה להיות בעניינו של אדם פרטי ולכן לא יכולה להיות חשופה לציבור.

חווינו את זה כשהגשנו בקשת חופש מידע וביקשנו לראות את השאילתות שהגיש ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית) – הכנסת העבירה לעיוננו את הרשימה רק לאחר שסמוטריץ' הוזמן להשחיר שאילתות שלא צריכות להיות מפורסמות. הוא השחיר רק אחת מתוך 54.

על הטענה שנוגעת לפרטיות יש לנו כמה תשובות, וגם שאלות:

1. למה ח"כים משתמשים בכלי ציבורי כדי להגיש בקשה בעניין פרטי. בדרך המסמך הזה עובר ידיים רבות עד שהוא מקבל מענה מהמשרד הממשלתי ואנשים רבים חשופים לו – גם פוליטיקאים.

2. באופן אישי עברנו בשנים האחרונות על אלפי שאילתות ישירות ולפחות לפי הכותרות שלהן לא מצאנו שאילתא שעשויה באמת לפגוע במישהו אם תפורסם לציבור.

3. למה לשפוך את התינוק עם המים? אם יש שאילתא שהח"כ מבקש לא לחשוף באופן פומבי, יש לאפשר סימון שאילתא כחסויה מראש (לא באמת צריך את זה, אבל אם זו באמת הסיבה אז זו פשרה סבירה).

4. עוד דרך לטפל בעניינים אישים היא לפנות במכתב לשר ולא בכלי תקנוני של שאילתא. ח"כים עושים זאת כל הזמן.

מהצד השני, לפרסום השאילתות והתשובות יכול להיות ערך ציבורי רב:

1. הפרסום מאפשר לשקף לציבור באופן יסודי יותר מי מחברי הכנסת משתמש בכלי הפיקוח הזה.

2. אפשר לראות באופן ברור במה עוסקים באמת חברי הכנסת. כשהחל קמפיין יוקר המחיה לדוגמה הופתענו לגלות שח"כ אורי מקלב הוא הח"כ שהגיש הכי הרבה שאילתות בנושא למשרדי הממשלה – עוד לפני שהנושא תפס כותרות.

3. מדובר במאגר מידע של שאלות של חברי כנסת ותשובות של שרי הממשלה שיכול לשמש את הציבור, התקשורת ובעלי עניין שונים. דמיינו שהייתם מחפשים בגוגל מידע על יתוש הטיגריס שמתפשט ביישוב שלכם ומוצאים שח"כ ינון אזולאי קיבל לא מזמן מענה מהמשרד להגנת הסביבה כי ינקטו צעדי הדברה עד סוף החודש – וזה פשוט לא קרה. אפשר לפנות למשרד ולהתלונן, ואולי אפילו לפנות לח"כ עצמו.

כשבנינו את מדד הפיקוח הפרלמנטרי של "שקוף" – הפרלמטר, שוחחנו עם יועצים פרלמנטריים שונים כדי לנסות להבין מדוע נמשך חוסר השקיפות הזה. התשובה, כפי הנראה, היא שהנושא פשוט לא על הרדאר. חלק מהיועצים הביעו פליאה על כך שהשאילתות האלו לא מפורסמות. אחרים, שמכירים את המצב, שאלו אותנו למה זה ככה וכמה מהם העלו את סוגיית הפרטיות, שאיתה הם לא בהכרח מסכימים. זה מצב שאפשר וצריך לתקן, ובמהלך החודשים הקרובים נפעל להשקיף גם את השאילתות הישירות. נתחיל מפנייה לייעוץ המשפטי של הכנסת.

עידן בנימין הוא הכתב לתיקון הכנסת של "שקוף"