"עשית עלינו סיבוב, לא?" שואל מגיש "אולפן שישי" דני קושמרו את בועז ביסמוט, עד לא מכבר פרשן בתוכנית, שבא להתראיין כמתמודד בפריימריס בליכוד. קושמרו אומר זאת בחצי הומור, אך האמת היא שביסמוט ועיתונאים אחרים מזמן עושים עלינו סיבוב. לפי התגובות ברשתות החברתיות ומכתבים שנשלחו לרשות השנייה - חלק גדול מהציבור מבין זאת היטב.

עיתונאים כמו ביסמוט, המכונים "שופרות", עושים שימוש פסול בבמה העיתונאית, שניתנה להם כדי לפרש לציבור את האירועים הפוליטיים, לשם קידום תפיסת עולם ואפילו פוליטיקאים ספציפיים. כל זה לא חדש, אבל בכל זאת מתבקש להצביע על שלושה מקרים שחצו את הקו האדום.

נתחיל בביסמוט עצמו. הוא שימש חבר פאנל בחדשות 12 בזמן שידע שקיימת לפחות אפשרות שירוץ בבחירות הקרובות בפריימריס בליכוד. כמובן, גם לפני כן פרשנותו נשמעה לפעמים כתעמולה, ויש שיאמרו שעוד כעורך "ישראל היום" הוא דאג לשרת את ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו יותר משטרח לספק לציבור דיווח נאמן לאמת.

שבוע קודם צייץ עמית סגל  שאחיו ארנון רץ בבחירות המקדימות בציונות הדתית. אבל איך אפשר להשמיט את העובדה הזו מהראיון עם סעדה, שמתכוון להתחרות על מקום באותה רשימה?

פאנליסט אחר, עמית סגל, ראיין השבוע את סגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה. שני הצדדים – המראיין והמרואיין – קשורים בימים אלה בפריימריז במפלגת הציונות הדתית. גם נניח שאין בעיה אתית בכך שסגל יפרשן אירועים פוליטיים בזמן שאחיו, ארנון, מתמודד על מקום ברשימה, יש בעיה בכך שהוא מראיין את סעדה בלי שאיש מהם נוקט גילוי נאות.

אמנם, שבוע קודם לכן ציין סגל בטוויטר שאחיו ארנון מתמודד בבחירות המקדימות. אבל איך אפשר להשמיט את העובדה הזו מהראיון עם סעדה, שמתכוון להתחרות לצד ארנון סגל על מקום באותה רשימה? רק אתמול (1.8) דווח על ניסיון לשריין את סעדה כמועמד מוסכם על בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר למקום השביעי ברשימה, ימים ספורים אחרי שפורסם שסעדה נפגש פעמים אחדות עם ח"כ עמיחי שיקלי.

עמית סגל מדווח על טענות נוספות של סגן ראש מח"ש סעדה, חדשות 12, 11.10.20 (צילום מסך)

האם עצם הקרבה האידיאולוגית של סגל לסעדה, מבית אבא ומבית אח, לא הייתה צריכה להביא לפסילת המראיין? הרי הביטוי "תבנית נוף מולדתו" מקבל משנה תוקף אצל העיתונאי סגל, שאביו חגי נמנה בשנת 1980 עם חברי המחתרת היהודית ונידון בגין פעילותו לשלוש שנות מאסר בשל גרימת חבלה חמורה וחברות בארגון טרור. ארנון, בנו של חגי ואחיו של עמית, היה חבר במטה ארגוני המקדש ופעיל למען עליית יהודים להר הבית עוד לפני שהחליט להתמודד לכנסת.

דוגמה בוטה וישירה עוד יותר לחציית קו אדום הייתה הציוץ של ד"ר אבישי בן חיים, פרשן ערוץ 13, שכתב בטוויטר במוצ"ש (30.7): "מצביעי ימינה שרוצים אקט תיקון לעוול ממשלת החרם של בנט על ישראל השנייה, ובעצם אקט תיקון להתנשאות ההיסטורית של קבוצת האליטה הציונית הדתית על ישראל השנייה (האליטה הצ"ד, לא הציבור הרחב בה): בבחירות הבאות תצהירו על הצבעה לליכוד. תגברו על עמדת ההתנשאות וההתבדלות ותצהירו: מחל!". מה זו אם לא תעמולה ישירה וכוחנית של עיתונאי?

רון ירון, עורך "אולפן שישי" בחדשות 12 (צילום: אורן פרסיקו)

פעם היו אומרים שהתקשורת שמאלנית. היום, כשברור לכולנו שהתהפכו היוצרות, הטענה הזו מעוררת גיחוך. אבל הטענה הזו היא שגרמה אולי לעורכי התכניות "לשבור" את ההגה ימינה כדי לאזן, עד שדירדרו את המשדרים אל השוליים הקיצוניים. כך קרה שהאולפנים נעשו כלי בידי עיתונאים תומכי ימין, ותומכי נתניהו בפרט, כדי להפיץ בחופשיות – שלא לומר בפראות – דעות פוליטיות לקראת ולצורך הבחירות המקדימות והארציות. במקום לבוא אליהם בטענות עדיף להפנות את האצבע המאשימה לעורכים שמעניקים במה לכישוריהם כתועמלנים, דוברים וספינולוגים, והכל תחת מסווה של "פרשנות".

אינטרסים של עיתונאים הם לא תמיד עניין שקוף. אבל שקופה מאוד היא ההתנהלות של סגל, ביסמוט ובן חיים, כמו גם של אילה חסון, יותם זמרי ואחרים, שיודעים לשלוף "סקופ" תחקירי ברגע אסטרטגי, גם אם לעתים קרובות מדי מתגלים בו בהמשך חורים עובדתיים.

בימים שנתניהו כיהן כשר התקשורת, הוא נהנה מעיתון המשמיע את עמדותיו ללא כל ביקורת, זכה להתראיין אצל אנשי תקשורת-מעריצים כגון אלירז שדה ועודד מנשה, ובמקביל לא חדל להתלונן על סיקורו בתקשורת ושלח את שריו להדהד את התלונות. עם הקמת ממשלת השינוי נדמה היה שהעיתונאים שדאגו לאתרג את נתניהו הצמיחו לפתע עמוד שדרה ביקורתי. כשרואים את החורים בתחקירים שלהם, ומבינים את האינטרסים הפוליטיים שמנחים אותם מאחורי הקלעים, ברור שהם עוד צריכים להתאמן.