האם כרישים צפויים להגיע לחופי חיפה? ויכוח בקבוצת פייסבוק, בעקבות כתבה באתר החדשות החיפאי "חי פה", הוביל לעוד תביעת דיבה, אחת מעשרות המוגשות במדינת ישראל מדי חודש. איש הים מוטי מנדלסון נעלב מתגובה לפוסט שפירסם הלבורנט יונתן לבנוני. במקום להבליג על עלבונו, או לענות ללבנוני בתגובה משלו, בחר לתבוע ממנו 200 אלף שקל ולפתוח בהליך משפטי, שרבים הסיכויים כי יארך מספר שנים, יעביר כמה עשרות אלפי שקלים מכיסם של בעלי הדין לכיסם של עורכי הדין כשכר טרחה, ויסתיים בקול ענות חלושה ולכל היותר בפיצוי שלא יכסה אפילו את הוצאות המשפט.

מנדלסון כותב מעת לעת באתר "חי פה", שם הוא מוצג כחוקר ימי. בכתב התביעה שהגיש באמצעות עו"ד ליאורה זוהר הוא מציג את עצמו כ"חוקר ימי, כתב ועיתונאי ומרצה במכללות מוכר ומוערך". לכתב התביעה אף מצורף מכתב מאתר "חי פה" לפיו מנדלסון הוא כתב באתר העובד בהתנדבות, ומכתבים נוספים המתארים אותו כמרצה ויועץ מוערך. אמנם, כפי שמעיר כתב ההגנה של לבנוני, מנדלסון לא צירף אסמכתאות לגבי השכלתו בחקר הימים, זאת לעומת לבנוני, שהוא "בעל תואר שני בביולוגיה ימית אותו סיים כמצטיין דיקן".

בפברואר 2002, לאחר שהתפרסמה באתר "חי פה" כתבה של מנדלסון שעסקה באפשרות של הגעת כרישים לחופי חיפה, כתב לבנוני תגובה בקבוצת פייסבוק בשם "פורום הצלילה": "עוד כתבת הפחדה מאת מוטי מנדלסון. מה יהיה עם הקשקושים האלה?! סתם עסוק בהפחדת אנשים לטובת בצע כסף. אני במקומך הייתי מוריד קצת את האף". משפט זה מוגדר בנספח לכתב התביעה כ"פרסום הדיבתי, המכפיש, החמור והמבזה". בכתב התביעה עצמו נטען כי התגובה "נושאת אופי פלילי".

בהמשך הפוסט כתב לבנוני: "מוטי, קצת כבוד לטבע. קצת כבוד לאנשים שאתה חושב שאמורים לקרוא את הדברים שאתה כותב. זה פשוט מביך ומעציב ההתייחסות שלך לטבע שלנו". משפטים אלה מגדיר הנספח לכתב התביעה כ"פרסום המביש הנוסף". וישנו עוד פרסום, אותו מגדיר הנספח כסתם "פרסום מביש". טוקבק שכתב לבנוני כמה חודשים קודם לכן, בתגובה לשיתוף בפייסבוק של כתבה אחרת ("מה גרם השבוע לכמויות האדירות של דגים מתים להיפלט לחופי חיפה כשבטנם נפוחה?"): "אולי מתו מבלבולי המוח הלא מבוססים בעליל של מוטי". לפי כתב התביעה "כבר אז! היתה צריכה לדלוק נורה אדומה למרשי; עוד אז, היה צריך מרשי לשגר לך מכתב התראה; שכן הכתובת היתה על הקיר".

חופי חיפה (צילום: דורון הורוביץ)

חופי חיפה (צילום: דורון הורוביץ)

מנדלסון מזכיר כי התגובות של לבנוני התפרסמו בקבוצת פייסבוק (או בלשונו: "אתר הפייסבוק שנקרא 'קבוצת פורום צלילה'") "המונה מעל 15,000 איש שכולם צוללנים" ולכן מדובר ב"היקפי חשיפה אדירה שכן המדובר בלמעלה מ-15,000 צפיות". כתב ההגנה מזכיר כי כידוע, כי אין דין מספר החברים בקבוצה כדין מספר החשיפות לפוסט המתפרסם בה, וכי הפוסט זכה ל-16 לייקים בלבד (בין התובע לנתבע לא התגלע ויכוח באשר לזהות המקצועית של חברי הקבוצה, והאם הם אכן כולם צוללנים, או שמא יש ביניהם חובבי צלילה שאינם צוללנים בפועל, אולם יתכן כי הדבר יעלה במשפט עצמו ויש למה לחכות).

לגבי התגובה הנוספת, מזכיר מנדלסון כי היא זכתה ל-87 שיתופים - זאת למרות שלא ניתן לשתף תגובה המתפרסמת בפייסבוק, והשיתופים הם לכתבה עצמה (אחד מהם, אגב, הוא של מנדלסון עצמו). סך הכל, לפי כתב התביעה, הטוקבקים של לבנוני "חוללו סערה גדולה ברשת!", והראיה: "הפרסום גרר אחריו תגובות מרובות (18 תגובות) של חברי הקבוצה". אגב, התגובות שמנדלסון בחר לצרף לכתב התביעה, דווקא מהללות אותו, מה שמציע כי הסערה הגדולה (18 תגובות!) דווקא היטיבה איתו.

עוף ים מתבונן בגלים בבת-גלים (צילום: שיר תורם)

עוף ים מתבונן בגלים בבת-גלים (צילום: שיר תורם)

עוד טוען מנדלסון כי בדבריו של לבנוני אין אמת וכי הם פוגעים בכבודו, ובלשון המשפטית "לשון הרע בכוונה לפגוע". כנהוג בכתבי תביעה, הפגיעה שספג מנדלסון בשל שלושת הטוקבקים של לבנוני מתוארת חזור ותאר כעוול נורא ("מחול שדים", "השפלה גדולה", פגיעה "בנפשו מקצה לקצה" ועוד כיו"ב), תיאור המגיע לשיא בקרשנדו: "המדובר בהרס של המוניטין שיצר לאורך כל שנות עבודתו. המדובר, בהרס של חיים שלמים".

לכתב התביעה של מנדלסון מצורף גם מכתב התראה שנשלח ללבנוני טרם התביעה. מנדלסון לא הסתפק בדרישה מלבנוני לחזור בו מדבריו או להתנצל, אלא דרש שישלם לו 140 אלף שקל, סכום שמבדיקה זריזה באתר קניות פופולרי, מספיק לקניית כ-1,700 חליפות צלילה לגבר (אגב, הסכום שנבחר לבסוף, 200 אלף שקל, לא מנומק באופן כלשהו בכתב התביעה). למעשה, מכתב ההתראה כבר מנוסח ככתב תביעה לכל דבר, ולפי כתב ההגנה, התביעה הוגשה למרות שלבנוני בכלל מחק את התגובה שלו לאחר שאוים בתביעה.

דייגים בחוף חיפאי (צילום: מתניה טאוסיג)

דייגים בחוף חיפאי (צילום: מתניה טאוסיג)

כתב ההגנה, שהוגש בחודש שעבר, מכחיש את טענות כתב התביעה. לבנוני טוען באמצעות בא-כוחו עו"ד זיו אור כי תגובותיו בפייסבוק נכתבו בתום לב, ללא כוונה לפגוע, "ונועדו להגן על הקורא ההדיוט מפני מידע לא מבוסס ולא אמין מידע שכתוב בצורה חובבנית ביותר וללא הפניה למקור מדעי מאיפה נשאב אותו מידע". מלבד סימני פיסוק, טענה זו לא כוללת גם הסבר מדוע היה צריך לבנוני להשתלח במנדלסון כדי להגן על ההדיוטות. עוד טוען לבנוני כי תגובתו היתה ארוכה ומנומקת, ומנדלסון בחר לשלוף ממנה משפט אחד בלבד.

מטרת התביעה, טוען עוד כתב ההגנה, היא "להלך אימים על כל המחזיקים בדעה הסותרת את דעתו" של מנדלסון, זאת למרות שכתב ההגנה עצמו מציין כי מנדלסון דווקא לא תבע מגיבים אחרים שמתחו עליו ביקורת, מה שמעלה את הסברה כי מנדלסון דווקא לא ביקש להלך אימים על כלל המחזיקים בדעה הסותרת את דעתו, אלא דווקא את מי שהאשים אותו ב"הפחדת אנשים לטובת בצע כסף" והוסיף עוד כמה ביטויים מעליבים.

רוחצים מתרגעים על שפת ימה של חיפה (צילום: יוסי אלוני)

רוחצים מתרגעים על שפת ימה של חיפה (צילום: יוסי אלוני)

לבנוני כן מסביר מדוע השתמש בטענה כי מנדלסון פועל "לטובת בצע כסף" למרות שהוא כותב ב"חי פה" בהתנדבות. לדבריו, כתיבתו ההתנדבותית של מנדלסון מביאה לו מוניטין, שבתורם עוזרים לו "להגדיל את הביקוש להרצאותיו".

כתב ההגנה אף מכביר מילים ביחס להבדל בין פרסום בכלי תקשורת לבין פרסום ברשתות החברתיות. למרבה הצער, בתי המשפט בישראל לא נמנעים מלהטריח את עצמם לעייפה באינספור תביעות המוגשות בשל מילים הפורחות באוויר אותן רשתות.

בנספחים אף אפשר למצוא צילום של מחבטן הספירים שצילם מנדלסון, דג צהוב ומנוקד בכחול, בעל עיניים בולטות ומבע אדיש, שלפי כתב ההגנה, צולם באיזור אילת אך הוצג בכתבה שעסקה באיזור חיפה; דיונים בהבדל בין מדוזה, הידרואוזה ומסרקנית, ועוד כיוצא בזה מחלוקות שניתן לשער שלא יעסיקו בהכרח את השופט או השופטת שימונו לדון בתיק.

יהודים משליכים את חטאיהם לים ליד חיפה בראש השנה (צילום: הדס פרוש)

יהודים משליכים את חטאיהם לים ליד חיפה בראש השנה (צילום: הדס פרוש)

לסיכום טוען לבנוני כי עומדות לו הגנת תום הלב והאמת בפרסום, וכי הביקורת שמתח על מנדלסון בדוקה ונכונה, ואף מגובה בתגובה אחרת לכתבה של מנדלסון, לפיה היא כללה, בין השאר, אי דיוקים, ספקולציות ו"הפחדה מיותרת". בשל כל זאת מבקש לבנוני מבית המשפט לדחות את התביעה ולהשית על התובע את הוצאות המשפט.

כתבי התביעה וההגנה מהללים כל אחד את התובע והנתבע (בהתאמה כמובן), כאנשים משכמם ומעלה, אוהבי ים ואהובים ומוערכים על הבריות, והקורא הסביר לא יכול שלא לתהות, מדוע שני אנשי טבע, המבלים זמן רב כל כך עם יצורי הים האילמים, לא השכילו ללמוד מהם. ואם כבר בחרו לפתוח את פיהם, מדוע לא מצאו לנכון להתבטא בצורה עניינית ומכבדת, ולכל הפחות לפתור את המחלוקות ביניהם באופן היאה לשני מלומדים שעיסוקם רחוק מאולמות המשפט.

האם כרישים צפויים להגיע לחופי חיפה? מסכת ההגנה והתביעה אינן מכריעות בשאלה, וניתן לנחש במידה גדולה של ודאות כי גם הפשרה אליה יגיעו לבסוף בעלי הדין בעידודו הנמרץ של בית המשפט, או אפילו פסק דין אם יינתן כזה, לא יכללו מידע החלטי בנושא זה. סכנה ודאית הרבה יותר לרוחצים היא הזיהום הפושה בחופי ארצנו, שהלוואי שהיו מוקדשים לו מעט מזעיר מהאנרגיות המתבזבזות לריק בהיכלי המשפט במלחמה בזיהומים מילוליים, דמיוניים או אמיתיים.

46919-04-22