האם העיתונות המודפסת בעולם נסחפת ללא שליטה אחרי המעצבים, והגרפיקה מאיימת להשתלט על התוכן? מותו של מעצב העיתונים האמריקאי הוותיק אדמונד ארנולד בראשית פברואר עורר בארצות־הברית עיסוק בנסיגת הטקסט מפני העיצוב.

לדברי המעצב הנודע מריו גרסיה, שעדכן לאחרונה את עיצובו של ה"וול סטריט ג'ורנל", עד ראשית שנות השישים לא היה אכפת כלל לקורא העיתונים הממוצע איך נראה העיתון שלו, וגם העורכים מיעטו לעסוק בכך. ארנולד היה הראשון שהבין שהתחרות הגוברת עם הטלוויזיה - המדיום הוויזואלי שכבש אז את אמריקה - מחייבת שינוי בעיצוב: אותיות טקסט גדולות יותר, טורים נוחים יותר לקריאה, פחות גושי טקסט אפורים ודחוסים. וגם שילוב רב יותר של תצלומים ותרשימי אינפוגרפיקה. בקיצור, כל המרכיבים המוכרים בעיתון של ימינו.

אלא שהתהליך מעולם לא נעצר, כותב ה"לוס־אנג'לס טיימס", וככל שאומצו הרעיונות החדשים כך נדחק התוכן מפני העיצוב. ארנולד עצמו הבין שהגולם קם על יוצרו. "הצילום המרכזי בעמוד הראשון של כל עיתון הפך לכל־כך גדול", אמר בראיון בשנת 2000, "עד שאין הוא מושך כלל קוראים אלא רק מתבוננים". לדבריו הגיעה העיתונות לשלב של עיצוב־יתר ועודף צבעוניות, עד שהצרכן שואל את עצמו אם הוא מתבונן בעיתון או במופע של קרקס.

לא רק עיתונים פופולריים מאמצים בחום יותר ויותר מרכיבים גרפיים על חשבון התוכן, אלא גם עיתוני איכות. והעיצוב, שלא נועד מלכתחילה אלא להקל על קריאת התוכן, הופך את הטקסט לדייר משנה על עמודי העיתון. הצוואה המקצועית של ארנולד למעצבים צעירים היתה: חזרו ללמוד את העקרונות הבסיסיים, שהראשון בהם - הגרפיקה צריכה לסייע לקורא לקרוא את הטקסט, לא להקשות עליו.

גיליון 67, מרץ 2007