ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, וראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, אמש בעת בילוי בירושלים (צילום: מרים אלסטר)
מעלים גירה
"עכשיו הגענו לפרק של העלאת הגירה בסאגה של גלעד שליט. טוחנים וטוחנים ומתפללים לטוב", כותב הבוקר הפרשן אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות". מתברר, למרבה הצער, כי כל מה שהציבור הישראלי נחשף אליו בשנים האחרונות לא נחשב העלאת גירה. הטחינה החוזרת ונשנית של כותרות על השחרור האפשרי של החייל השבוי ואינספור גלוני הדיו שנשפכו על התפילות לסיום מוצלח של פרשת שליט היו רק שלב הלעיסה והעיכול הראשוניים. ומה הלאה? כדי להעריך מתי תבוא לידי סיום סאגת שליט יש לדעת ראשית לכל כמה קיבות יש לציבור בישראל. מידע זה אינו נגיש. ייתכן שנאסר לפרסום על-ידי הצנזורה הצבאית. כל שניתן לומר הוא שהקיבות חזקות כברזל ומסוגלות לעכל כמויות בלתי נדלות של רגש.
טורו של פישמן מתפרסם בתחתית עמוד פנימי של "ידיעות אחרונות", בלא ידיעה חדשותית לצדו. ב"ישראל היום" מדווח דניאל סיריוטי כי אתמול מסרו ראשי חמאס בעזה את תשובתם למתווך הגרמני, וכי מדיווחים בכלי תקשורת עולה שבחמאס לא דחו לחלוטין את הצעת ישראל, אך מתעקשים על שיפורה. גם בעמוד פנימי ב"הארץ" ידיעה דומה [אבי יששכרוף וג'קי חורי].
פישמן מתרכז בטורו במתווך הגרמני ומסביר כיצד ניתן יהיה ללמוד על ההתפתחויות במשא-ומתן לשחרור שליט ומאות האסירים הפלסטינים המוחזקים בישראל על-פי מיקומו הגיאוגרפי של המתווך. אם יישאר באזור, יש תקווה. אם ישוב לגרמניה, שחרור שליט צפוי להתעכב במידה רבה. משום מה, שמו של המתווך הגרמני (קונרד גרהרד), שנחשף לאחרונה בתקשורת הישראלית לאחר שפורסם בחו"ל, כמעט שאינו מוזכר בטור של פישמן ואינו מוזכר כלל בידיעות המופיעות בעיתונים האחרים. קונרד מכונה "המתווך הגרמני" או "המתווך" בלבד, כאילו שמו איבד מיכולתו להצביע באופן יעיל על האיש מרגע שהתקבע בתודעת הציבור הכינוי "המתווך הגרמני".
עם כל הכבוד לדילוגיו של גרהרד בין ישראל לעזה, הכוח המניע את המסע לשחרור שליט בחזית המקומית הוא הרגש, וביתר דיוק: רגשות הציבור. במציאות התקשורתית העכשווית, הנתונה לשלטון הדיקטטורי של הרגש, עוררות רגשות הציבור נעשית קשה במיוחד. תמי שינקמן, מובילת המסע הפרסומי לשחרור שליט, מספרת בראיון למוסף "ליידי גלובס" כי הקו המנחה אותה בקמפיין שליט הוא "להביא לתחושה שגלעד הוא הילד של כולנו. [...] זה נושא שקשור בהעצמת הרגש. האסטרטגיה המתבקשת היא לגרום לכל אחד להזדהות עם הפחד הנוראי שהילד יכול ללכת ולא לחזור".
כמעט מלאכים
על הפחד ההיולי הזה שיחקו העיתונים במשך שבועות וחודשים. זהו עדיין פחד מרכזי בארסנל העיתונות, אך את שליט החליפו בימים האחרונים קורבנות אחרים, הילדים של כולנו המועדים להיקלע לידיהם של פדופילים. מבחינת העיתונים, אף זו האסטרטגיה המתבקשת. לצורך יצירת עניין, לצורך מכירת עיתונים ולצורך מכירת מודעות לעיתונים.
הבוקר, הכפולה השנייה ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת לתיאור מקרה – מזעזע – של ילדים שקיימו מין קבוצתי בזמן שילדים אחרים שילמו כדי לצפות בהם [גואל בנו ואיתן גליקמן]. הציטוט המופיע במרכז כפולת העמודים קורא: "כל ילד שילם 5 שקלים. חצי מזה קיבלה הילדה בת ה-10. אם לא היה כסף היא קיבלה כרטיסי תמונות של 'כמעט מלאכים'. ואז שכבנו איתה".
לצד תיאור המקרה מופיעה תיבת טקסט תחת כותרת הגג: "איך זה קורה?" [דוד רגב]. בין יתר ההסברים הניתנים להסכמתה של הילדה להשתתף במיצג מין בתשלום – "חשיפה של הילדה לתכנים מיניים באינטרנט". לא נכלל בתיבה המלווה ההסבר כי הלבוש הפרובוקטיבי של גיבורות "כמעט מלאכים" וההתנהגות הזנותית שלהן השפיעה על הילדה.
לפי נתוני המועצה לשלום הילד, כך מדווח, "בעשור האחרון זינק פי שניים מספר הילדים עד גיל 14 התוקפים מינית ילדים אחרים ומקיימים איתם יחסי מין". בעמותת אל"י, נכתב, "טיפלו לאחרונה במקרה קשה שבו ילדה בת 10 התמכרה לאתרי מין. במהלך הטיפול בה היא בכתה ואמרה שהיא מתגעגעת לאתרים ורוצה לגלוש בהם".
"גדולי ישראל התריעו שלא היה כלי משחית מסוכן כדוגמתו – וכבר הפיל חללים רבים, צעירים ומבוגרים", מצטט הבוקר יאיר אטינגר ב"הארץ" ממכתב חדש שפירסמו אתמול הרבנים החרדים ובו הם מתייחסים לסכנות המחשב והאינטרנט. על-פי דיווחו של אטינגר, חלה התפתחות בקרב בין הרבנים לאינטרנט. המכתב החדש מבשר על "נסיגה קלה" בעוצמת החרם שהטילו הרבנים על הרשת. במקום איסור גורף על כל שימוש במחשב המחובר לאינטרנט, תינתן רשות ליחידים ולחברות להתחבר לאינטרנט במקרה שהחיבור הוא "הכרח לפרנסה", ורק לאחר ש"נחסם כהלכה" על-ידי "ועדת רבנים מוסמכת". אטינגר מציין כי נכון להיום, לא קיימת חסימה כהלכה על-ידי ועדת רבנים מוסכמת.
בשערי העיתונים
הפסיפס המרכיב הבוקר את שער "ידיעות אחרונות" כולל משבצת המפנה לטור מאת סבר פלוצקר, המתפרסם במדור הדעות של העיתון. לשון ההפניה: "מה חושב סבר פלוצקר על הסרט 'אווטאר'" (הוא לא אהב את הסרט). לצד משבצת זו, משבצת נוספת המכריזה: "34 שנה למבצע העובד המצטיין ע"ש נח מוזס", ומפנה לעמ' 23. הידיעה על פרס העובד המצטיין אינה חתומה על-ידי איש ומכילה 52 מלה בלבד. שתיים מהן "נח מוזס".
בראש שער "ישראל היום" כותרת תכולה-לבנה הקוראת, "מאמינים בגולני: 6 מ-8 המפקדים הבכירים בחטיבה – חובשי כיפה". ידיעות דומות מופיעות גם בעיתונים אחרים הבוקר, אך לא בהבלטה או בחגיגיות שכזו. ניתן לשער כי להחלטת עורכי "ישראל היום" להבליט את הידיעה יש לפחות קשר עקיף למספר חובשי הכיפה במערכת העיתון.
הכותרת הראשית של "הארץ" מבשרת על שיתוף פעולה הולך ומתהדק בין היועצים המשפטיים של צה"ל ובין המערך המפקד על הלחימה [אנשיל פפר], קשר שעליו נכתב בהרחבה בעיתון מיד עם תום מבצע "עופרת יצוקה".
מרבית שער "מעריב" מוקדשת לידיעה מאת רועי שרון ולפיה הרב חיים דרוקמן התבטא בזכות סרבנות במסגרת ראיון שהעניק לעלון הדתי "עולם קטן".
לעג לרש
הידיעה המובילה במדורי חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" עוסקת במותה של יורשת אימפריית התמרוקים ג'ונסון אנד ג'ונסון. ידיעה זו גברה על ידיעות כגון התחממות החזית נגד אל-קעידה בתימן וגלי צונמי שפקדו את איי שלמה והפכו מאות תושבים לחסרי בית.
מדור התרבות (קרי: בידור) במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" הצטמצם בזמן האחרון לכדי עמוד אחד, המופיע צמוד למדור הרכילות של העיתון.
זה הכל כסף, ולא משנה איך משיגים אותו
מוטי בסוק מדווח ב"הארץ" כי משרד האוצר הורה למפעל הפיס להשיב את השיטה הקודמת של הגרלת הלוטו, כפי שהיתה נהוגה עד לפני כשנה ומחצית השנה. אחת הסיבות שסיפק האוצר: "היצע ההגרלות בשוק ההימורים עשוי להשפיע באופן קיצוני על אוכלוסיות חלשות". בסוק מצטט ממכתב שהעביר מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, למנכ"ל מפעל הפיס. "הגדלת הפרס הראשון", כתב שני, "לצד הקטנת הסיכוי לזכות בו מגדילה את החשש מהתמכרות להימורים וליצירת היסטריית הימורים בהגרלות שבהן הפרס הראשון גדול במיוחד". נימוק זה אף מופיע בכותרת הגג לידיעה. יש לברך על כך, שכן בזמן האחרון נדמה היה כי תעשיית ההימורים הפכה כשרה למהדרין. השבוע, למשל, כשמת אחד ממייסדי חברת הימורים מקוונת, שעשה את הונו ממכורים להימורים, הוא זכה לידיעת הספד מכובדת במוסף הכלכלי של "הארץ".
שלוש הערות
1. במדור "דין וחשבון" של "גלובס" הופיעה אמש רשימה מאת עו"ד אמיר טיטונוביץ, שהתפלמס עם עו"ד אביגדור פלדמן בעקבות רשימתו של האחרון על פסק הדין "סרן ר' נגד אילנה דיין". "ברשימתו חזר, למעשה, פלדמן על אשר, על-פי פסק הדין, עשתה דיין בכתבתה. הוא פרש רק 'אמת חלקית', ובכך יצר רושם מוטעה בעליל", טען טיטונוביץ. בהמשך רשימתו התייחס עורך-הדין לפרשה אחרת – תביעת הדיבה נגד מוחמד בכרי בעקבות סרטו "ג'נין ג'נין". במקרה זה פלדמן מייצג את הבמאי הערבי, ואילו טיטונוביץ מייצג את חיילי צה"ל.
"המדינה תצטרף לתביעת הדיבה נגד בכרי על 'ג'נין ג'נין", לשון כותרת המופיעה הבוקר ב"הארץ" [תומר זרחין וג'קי חורי]. הפרשן המשפטי זאב סגל מסביר מדוע החלטת היועץ המשפטי לממשלה מנחם (מני) מזוז להצטרף לערעור היא "בעלת משמעות תקדימית".
2. רפי גינת, לשעבר העורך הראשי של "ידיעות אחרונות", שב היישר אל הכפולה המרכזית של העיתון [רז שכניק]. העילה – הוא ישדר הערב משחק של מכבי תל-אביב שיתקיים בהיכל-הספורט של יד-אליהו. השידור, כך מצוין, יועבר בערוץ 5 פלוס גולד. לא מצוין כי מדובר בערוץ שהצפייה בו כרוכה בתשלום חריג. גינת, כך מוזכר, שב להיכל לאחר היעדרות ממושכת. בעבר "היה יותר משלושים שנה הכרוז במשחקים הביתיים של מכבי במסגרות האירופיות", ובהם "טבע את הקריאות 'דיפנס' וכמובן 'ל-א ל-ת-ת'".
3. במדור הדעות של "דה-מרקר" בוחר נחמיה שטרסלר את איש השנה בכלכלה לשנת 2009 – שר האוצר לשעבר, רוני בר-און. בהזדמנות זו מתפלמס שטרסלר עם עמיתיו וכותב כי "למקרא הסיכומים שעסקו בכלכלה בשנה החולפת, התברר שלא לחינם נאמר: 'הנייר סובל הכל'". לדעת שטרסלר, "אותם פרשנים וכלכלנים שניבאו את סוף הקפיטליזם ומשבר גרוע יותר מזה של 1929 שכחו לגמרי את מה שאמרו רק לפני כמה חודשים. אז הם יצאו בשצף קצף נגד האוצר ש'לא עשה כלום' ו'לא מותח רשת ביטחון מלאה לחסכונות הציבור', והנה עכשיו הם מהללים את מדיניות האיפוק והאחריות שנקט אותו אוצר רשע".
אחד מהפרשנים שקראו לאוצר לפעול היה סבר פלוצקר, שבכנס אילת לעיתונות הסביר כי רק בשל הקריאות החריפות של העיתונאים, והפעולות שננקטו בעקבותיהן, ניצל המשק מאסון גדול. "אלמלא הצעקות שאנחנו עומדים לפני משבר כמו בשנת 1929 ואלמלא הכותרות הגדולות והשחורות והאדומות, אין לי ספק שלא היו מתקבלות ההחלטות הנכונות [...] אינני יודע לאן זה היה מתגלגל אם העיתונות היתה אומרת שזה לא משנה. צעקנו, ובמידה רבה הצלנו", אמר במסגרת אחד מדיוני הכנס, והוסיף: "אלה היו ימיה הטובים ביותר של העיתונות הכלכלית כמעט בכל המובנים".
זוטות
ב"מעריב" מסופר [רוני מלול] כי ראש עיריית ירושלים ניר ברקת העניק אמש לראש עיריית תל-אביב רון חולדאי שיחון מיוחד שיעזור לו להבין את הביטויים המאפיינים את העגה הירושלמית. דוגמה: "חתולה (במלעיל) – שם כללי לחתול, ואין זה משנה אם מדובר בזכר או נקבה".
ב"הארץ" מדווחת עמירה הס כי המינהל האזרחי חילק צווי הפסקת עבודה לאוהלים ולדירים שהקימו פלסטינים בדרום הר חברון, וכי מחר יתקיים דיון על הריסתם.
ענייני תקשורת
חני יודל מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שוקלת לפתוח בהליך הפרה לכאורה נגד חברת החדשות של ערוץ 2, בשל כתבה ששודרה במהדורה המרכזית ביום ראשון האחרון ואשר שימשה, למעשה, קדימון לתוכנית בידור חדשה שעלתה בזכיינית הערוץ רשת.
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי היועץ המשפטי לממשלה מזוז "יידרש לסוגיית הסמכות של הוועד המנהל של רשות השידור, זאת לאחר שמאז התפטרותם לפני כחצי שנה של יו"ר רשות השידור הקודם משה גביש, סגניתו דורית ענבר וחבר הוועד דורון צברי, נשארה הרשות ללא יו"ר ועם ועד הנהלה בהרכב חסר".
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי הרשות השנייה דורשת מהזכיינית קשת כי בכל פעם שנחמה רונן מגישה את פינת איכות הסביבה בתוכנית היומית "מה קורה", יצוין בגילוי נאות על המסך כי היא חברת דירקטוריון בתי-זיקוק-לנפט, שבבעלות משפחת עופר, מבעלי זכיינית ערוץ 2 רשת.
במסגרת מדור הדעות ב"ישראל היום" נפרד יעקב אחימאיר מדניאל פאר, שפורש מרשות השידור. "לבד מן הצער על פרישתו של עמית וחבר, יש לקוות כי יהיה מי שישים לב גם לתזוזתה של עוד לבנה אחת המערערת את איתנותו של המבנה המכונה 'תרבות השידור'", כותב אחימאיר.