ניצחון לאדוה דדון וחדשות 12: בית-המשפט דחה תביעת דיבה שהוגשה בעקבות כתבה של דדון על "האינטרסים הסמויים" במאבק נגד הקמת מגדלים בכיכר אתרים, הסמוכה לחוף הים של תל-אביב. השופט שדן בתיק, גלעד הס, קבע שהכתבה נאמנה למציאות ולא שודרה ממניעים זרים. פסק הדין מורה לתובע, האקטיביסט דדי הברפלד, לשלם לחברת החדשות 21.5 אלף שקל לכיסוי הוצאותיה המשפטיות – סכום "מתון", כהגדרת השופט, שנובע בין היתר מהעובדה שהתביעה התנהלה על רקע מאבק בעל חשיבות ציבורית.

בכתב התביעה דרש הברפלד מבית-המשפט לפסוק לטובתו פיצויים בסך 300 אלף שקל. לצד הפיצוי, הוא ביקש להסתייע בהליך המשפטי לשם בירור זהותו של גורם שאחראי להקלטות סתר שבהן תועד. ההקלטות נוצרו במסגרת "תרגיל עוקץ" שבו חוקרות פרטיות שהתחזו לנציגות של אוליגרך נפגשו עמו, הציעו לו להצטרף למיזם חברתי, ואגב כך דובבו אותו בנוגע למאבק בכיכר אתרים. הברפלד טען שהתרגיל בוצע באמצעות חברת הריגול בלאק-קיוב, שגם אותה תבע – אך נציגיה הכחישו זאת, ובהיעדר הוכחות הסכים הברפלד לוותר על הכללתה בתביעה.

הברפלד הוא המרואיין המרכזי בכתבה של דדון. ההקלטות שלו, שנמסרו לדדון ממקור שאת זהותו לא חשפה, אִפשרו לה להציג בשידור שהמרואיין שיקר לה, ושהסתיר שהיו לו אינטרסים אישיים בקידום המאבק. כמו כן חשפה דדון שהברפלד שיקר כשאמר שאינו יודע שהעמותה שמנהלת את המאבק קיבלה 100 אלף שקל כתרומה מאיש העסקים אלן (אלחנן) יגלום. הברפלד הודה ששיקר עוד לפני פרסום הכתבה, בפוסט שפִרסם בפייסבוק, וגם התנצל על כך. במקביל תיאר את התקרית מנקודת מבטו בשיחה עם "העין השביעית".

בתביעה, שהוגשה לבית-משפט השלום בהרצליה, טען הברפלד שהחוקרות הפרטיות שהפילו אותו בפח הן נציגות של בעלי הון שמעוניינים לפגוע במחאה, אך הודה שאינו יודע מי עומד מאחוריהן. כמו כן טען שלדדון יש קשר עקיף לבעלי עניין שקשורים לתוכנית הבנייה בכיכר אתרים – ולכן היה עליה להימנע מעיסוק בסוגיה, או לכל הפחות לפרסם גילוי נאות.

בעלה של דדון בעת הכנת הכתבה היה העיתונאי גלעד שלמור, בנה של היחצנית אירינה שלמור. משרדה של שלמור מייצג את חברת אתרים של עיריית תל-אביב, שאחראית על הטיפול ברצועת החוף; בעבר ייצג המשרד גם חברה של איש העסקים ג'ורג' חורש, שלו אינטרסים מסחריים בשטח הכיכר.

השופט הס שלל את הטענה הזאת, וקבע שדדון לא היתה שרויה בניגוד עניינים. בפסק הדין, שניתן היום (8.5), הוא קבע שהכתבה פורסמה בתום לב ודחה את הטענה שדדון פעלה מאינטרסים אישיים. "התובע לא הציג כל ראיה ממשית בעניין זה, למעט אמירות סתמיות", כתב בהקשר זה. "מצאתי כי המניע לפרסום היה מניע ציבורי ועיתונאי ולא מניע אישי", הבהיר.

מאבק אותנטי, אבל עם אינטרס

הכתבה של דדון שודרה במהדורה המרכזית של חברת החדשות באפריל 2018, בתקופה שבה הופעלה במשותף על-ידי חברות הטלוויזיה קשת ורשת. לאחר מכן עלתה הכתבה לאתרי האינטרנט של שתי החברות – אך ב-2021 היא הוסרה מהאתרים בהסכמת חברת החדשות בעקבות פשרה שהתקבלה בתביעה נפרדת שהגיש האדריכל אסף לרמן, שהופיע גם הוא בכתבה.

למרות ההסרה, השופט הס קבע שלחדשות 12 עומדת הגנת אמת בפרסום, וכי בכתבה היה עניין ציבורי מובהק. עם זאת, השופט מצא לנכון להעיר על עצם הבחירה להתמקד דווקא במאבק נגד הבנייה בכיכר אתרים – ולא בטענות שמעלים הפעילים שעמם נמנה הברפלד. "ייתכן ומוטב היה כי הנתבעת [חדשות 12] היתה שמה במרכז הכתבה את תוכנית המגדלים עצמה והטענות על הנזק האדיר שזו תגרום לעיר ולתושביה, ייתכן והיה מקום כי הכתבה תתרכז בטענות למינהל לא תקין ואף שחיתות נטענת בקידומה", כתב השופט בפסק הדין.

"אולם", הוסיף, "וזה העיקר בעניין זה, תפקידו של בית-המשפט אינו לבקר את הקו המערכתי של תוכנית תחקירים או חדשות, ובוודאי שלא לקבוע עבורם באילו נושאים לעסוק ובאילו לא. עקרון חופש הביטוי מחייב מתן חופש מערכתי ועריכתי מלא לתוכנית חדשות או תחקירים, בין היתר את החופש לבחור את הנושא שעליו התוכנית עושה תחקיר, ואף אם התובע, או אפילו בית-המשפט, סבורים שהיה מוטב להתמקד בנושא אחר, הרי אין לכך כל משמעות משפטית ובוודאי שאין בכך לבסס עילה כלשהי כלפי הנתבעת".

דדי הברפלד בראיון עם אדוה דדון, מתוך הכתבה שבגינה הוגשה התביעה (צילום מסך)

באשר להברפלד כתב השופט כי הוכח שהוא "אכן שיקר בראיון", וכי האינטרסים שלו במאבקו נגד תוכנית הבנייה "לא היו נקיים". מיד לאחר מכן הבהיר השופט שאין בכך כדי לפסול את מניעיו באופן גורף: "אין לי כל ספק כי התובע מתנגד באמת ובתמים לתוכנית המגדלים. [...] אכן, פועלו של התובע כנגד תוכנית המגדלים הינו יוצא דופן במסירותו. אולם, וזה העיקר לעניין שלפני, הכתבה אינה מציגה את התובע כמי שלא נאבק בתוכנית המגדלים, או כמי שנאבק בתוכנית המגדלים שלא בתום לב, אלא רק קובעת כי מלבד האינטרס הציבורי, אשר כאמור אני סבור כי הוא אכן חשוב לתובע, היה לתובע גם אינטרס אישי נסתר. לטעמי, קיומו של אינטרס אישי זה הוכח".

השופט הס מגדיר את האינטרס של הברפלד כ"כלכלי-אישי". האינטרס הזה כולל קידום של תוכנית אלטרנטיבית לבנייה בכיכר אתרים שעליה חתום האדריכל אסף לרמן – פרט שצוין בתצהיר שהגיש הברפלד לבית-המשפט. השופט הוסיף שהברפלד גם הודה שהיה שותף של לרמן ליוזמה להקמת "פורום חשיבה עירוני" שאמור היה להתבסס על תרומות – בין היתר על תרומות של יגלום, איש העסקים שהוזכר בכתבה של חדשות 12 כתורם של העמותה שנאבקת נגד הבנייה בכיכר אתרים.

להברפלד היו טענות גם נגד עצם השימוש העיתונאי בתוצרים של תרגיל עוקץ, אך גם אותן דחה השופט. הוא ציין שלפי הפסיקה בישראל, "אין איסור על עיתונאי להשתמש ב'תרגילי חקירה'" כדי להשיג מידע לצורך כתבה, כל עוד הוא פועל בהתאם לחוק.

בהקשר זה ציטט השופט מפסק דין אחר, שעסק בעניינם של תובע ונתבע שזוהו רק כ"פלוני" ו"אלמוני": "אין מקום לקביעה גורפת שלפיה כל אימת שעיתונאי השתמש בתרגיל חקירה והציב בשאלה נתון שאינו קיים – תוסר ממנו הגנת העיתונות האחראית. קשה לי להניח כי עיתונאית שתרצה לחשוף התעללות בחסרי ישע במעון של פעוטות, שתציג את עצמה כאמא לילדים שרוצה לרשום את ילדתה במעון, אף שהיא רווקה ללא ילדים, ותגיד למנהלת המעון כי ברשותה הקלטה של אמא אחת שסיפרה לה שהסייעת במעון נוהגת להאכיל את הילדים בכוח, באין הקלטה כזו – כי נקבע לגביה שלא נהגה כעיתונאית אחראית, באם בשאר הפרמטרים לא נפל פגם".

"לבי עם התובע בנושא זה", העיר השופט בעניין תרגיל העוקץ. "סיטואציה שבה מוצג לאדם מצג מסוים, והוא מגיב על-פי מצג זה, ולאחר מכן משתמשים בתגובתו לצורך אחר, כאשר מתברר כי המצג הראשוני היה מצג שווא, היא סיטואציה שאינה נעימה כלל ועיקר, וגרוע מכך. אני מבין גם שהתובע מרגיש מרומה ממש. עם זאת, לתחושות אלו של התובע אין נפקות משפטית בתיק זה. הנתבעת השתמשה בהקלטות שהושגו כחוק, במסגרתן התובע אומר את מה שהוא אומר, דבריו רלבנטיים וסותרים את שאמר בראיון, והסעד של התובע, ככל שקיים כזה, אינו כנגד הנתבעת".

השופט התעלם מהטענות על "השתקה"

אחת הטענות של הברפלד היתה שהבחירה להסתיר את זהות המקור שמסר את ההקלטות מצביעה על כך שהכתבה של דדון הוכנה למעשה על-ידי "צד ג'", ולפיכך אינה משקפת התנהלות עיתונאית זהירה ואחראית. השופט דחה את הטענה הזאת, וקבע שלא נפל פגם בהחלטה להימנע מחשיפת המקור – בייחוד לנוכח הקושי של הברפלד להצביע על פער משמעותי בין תוכן ההקלטות לתוכן הכתבה.

"אף אם כל הסיפור של התובע נכון הוא, והוא 'פותה' לומר את אשר אמר, הרי הוא אינו מכחיש כי אמר את שאמר לאותן 'נערות פיתוי', והוא אינו מכחיש כי מה שאמר הוא נכון בקווים כלליים. מכאן, לצורכי תיק זה, ברור כי אין כל רלבנטיות מי מסר את ההקלטות לנתבעת, האם פלוני או אלמוני, וחשיפת המקור אינה נדרשת לצורך עמידה בחובת תום הלב, ואף לא לצורך גילוי האמת בתיק זה", כתב השופט.

השופט גלעד הס (צילום: דוברות בתי-המשפט)

כמו כן דחה השופט את הטענה שההקלטות והראיון עם הברפלד נערכו בצורה מגמתית, והדגיש שהפּסיקה מכירה בזכותם של עיתונאים לערוך חומרים כחלק מתהליך הכנתם לפרסום. טענה נוספת שנדחתה היא שהצגת הברפלד כפעיל בעמותה שמובילה את המאבק פוגעת בו באופן כלשהו; בהקשר זה ציין השופט שורה של מקרים שבהם הברפלד שיתף פעולה עם העמותה, ואף ייצג אותה בדיונים פומביים.

"הנתבעת הוכיחה כי הכתבה שפורסמה הינה אמת", סיכם השופט. "יובהר כי אף אם יש פרט כזה או אחר שהינו שגוי או בלתי מדויק, הרי התמונה של התובע כפי שהיא מצטיירת בכתבה, הן לעניין המקום המרכזי של פעילותו במאבק, הן לעניין אי-אמירת האמת בכתבה והן לעניין האינטרסים האישיים והנסתרים שלו, הינה אמת. [...] מדובר במקרה מובהק שבו קיים עניין לציבור בפרסום הכתבה. מדובר על מאבק ציבורי אשר זכה לחשיפה ציבורית ממשית ואשר נוגע לחלקת קרקע משמעותית בעיר תל-אביב, ומכאן קיימת חשיבות ציבורית לחשיפת מפת האינטרסים הנוגעת למאבק".

לצד זה, השופט מצא לנכון גם לשבח את הברפלד על פעילותו הציבורית. "מהראיות שלפני עולה כי התובע ניהל מאבק בתום לב כנגד תוכנית המגדלים בכיכר אתרים", כתב בפסק הדין. "מצאתי כי התובע סבור באמת ובתמים כי תוכנית המגדלים בכיכר אתרים הינה תוכנית הרסנית לציבור, והוא פעל ביושר, באומץ לב ובמרץ על חשבונו להיאבק בתוכנית זו. מדובר במאבק ציבורי חשוב וראוי, מבלי להביע עמדה ביחס לפתרון הרצוי, והתובע ראוי למחמאות על מאבק זה ולא לאות קלון.

"לצערי, התובע כשל באופן נקודתי בנושאים שעלו בכתבה, והכשל שלו פגע בו ואף במאבק הציבורי. אולם, חשוב לציין כי מהכתבה עצמה וכן מההקלטות לא עולה, אף לא ברמז, כי התובע מושחת חלילה, או כי עשה רווח כלכלי אישי כתוצאה מהמאבק, אלא רק כי התובע לא עשה הפרדה ראויה בין אינטרס אישי שלו (אשר גם לו פן ציבורי) לבין אינטרס המאבק, וגם זאת באופן נקודתי, ובעיקר כשל שלא אמר זאת מפורשות בכתבה".

חרף פערי הכוחות, שנטו במובהק לטובת חדשות 12, בחברת החדשות טענו שמדובר ב"תביעת השתקה". עורכי-הדין שייצגו את חדשות 12, ישגב נקדימון ודקלה בירן, טענו בכתב ההגנה שהברפלד מבקש לייצר "אפקט מצנן על עיתונאים ועל מקורות עיתונאיים, שיסכל כל אפשרות ממשית לעריכת תחקירים עיתונאיים בעלי חשיבות וערך ציבוריים".

השופט הס בחר להתעלם מהטענה הזאת בפסק הדין, ומהאופן שבו תיאר את פעילותו של הברפלד משתמע שלא השתכנע שיש לה תוקף. השופט ציין כי התביעה הוגשה "על רקע של מאבק ציבורי" – פרט שבגללו, בין היתר, החליט להטיל על הברפלד לשלם לחברת החדשות סכום "מתון" בלבד – 20 אלף שקל עבור שכר טרחת עורכי-דין, ועוד 1,500 שקל עבור הוצאות משפט. הסיבה הנוספת לסכום הנמוך היא שהברפלד החליף שני עורכי-דין במהלך ההליך, ומאז דצמבר 2020 ייצג את עצמו.

24190-09-18

* * *

לעיון בפסק הדין

להורדת הקובץ (PDF, 550KB)