חברת החדשות (לשעבר חדשות ערוץ 2) הגישה לצופיה תחקיר שהוכן על-ידי בעלי הון עלומים כדי לסכל מחאה נגד תוכנית בנייה מול חוף הים של תל-אביב – כך טוען פעיל חברתי בתביעת דיבה שהוגשה בשבוע שעבר לבית-המשפט. לפי כתב התביעה, העיתונאית אדוה דדון עשתה שימוש בעייתי בחומרים שהושגו באמצעות "תרגיל עוקץ" שבמסגרתו חוקרות פרטיות הזמינו את הפעיל למעין ראיון עבודה שנועד לחלץ ממנו במרמה מידע על המחאה.

סיפורו של התובע, דדי הברפלד, פורסם באתר "העין השביעית" מוקדם יותר השנה. חברת החדשות סירבה אז להגיב לדברים. הרקע ל"תרגיל העוקץ" ולכתבה שהתבססה על תוצריו הוא התארגנות של תושבים שמבקשים לעצור תוכנית לבניית מגדלים בכיכר אתרים. הברפלד הוא פעיל בולט במאבק – ועל רקע זה, הוא טוען, סימנו אותו נציגים של בעלי ההון והפילו אותו בפח. לדבריו, החומרים שנאספו עליו איפשרו לחברת החדשות להציג אותו ואת המחאה ככאלה שמקדמים בסתר אינטרסים כלכליים של איש עסקים שמושקע בתחום הנדל"ן.

כתב התביעה, שהוגש לבית-משפט השלום בהרצליה על-ידי עורכי-הדין גיא אופיר ורועי בן-דוד, מגולל את השתלשלות התרגיל: בחודש מרץ האחרון פנתה אל הברפלד אשה שהזדהתה בשם "רונית מאור" וביקשה להיפגש עמו בדחיפות. בפגישה הציגה את עצמה האשה כנציגה של חברת כוח-אדם בריטית שמנוהלת על-ידי אחיינית של אוליגרך יהודי מאוקראינה. היא אמרה להברפלד שהאוליגרך מעוניין להרחיב את פעילותו בישראל – ובין היתר מתכנן להקים מוסד לילדים ונוער בסיכון, נושא שקרוב ללבו של הברפלד ונוגע לו באופן אישי.

בעל ההון האלמוני, טענה האשה, שוקל לשכור את שירותיו לשם קידום הפרויקט. "בעוד שמלכתחילה חשד התובע בגברת מאור, ואף הדברים נאמרו לה במפורש, התחכום וההתנהלות של אותה גברת מאור הובילו עם הזמן לרכישת אמונו בה", נכתב בכתב התביעה. "גם גברת מאור וגם שותפתה, שתיהן נשים בגיל העמידה, רחוקות מהדימוי הציבורי של נערות פיתוי, הותירו רושם של נשים במצוקה העובדות עבור אוליגרך שרוצה לעשות טוב אך נכשל, והן צריכות את עזרתו של התובע".

לפי כתב התביעה, מדובר ב"מקרה מובהק ותצוגת תכלית שבה 'בעלי ההון' מאכילים את אמצעי התקשורת בתחקיר מוכן, ובכך חוסכים עבור גוף התקשורת את עלויות הכנת התחקיר"

לפי כתב התביעה, כחלק מתהליך רכישת אמונו של הברפלד הוקם אתר אינטרנט עבור חברת כוח האדם הפיקטיבית. "גברת מאור" ניהלה עם הברפלד התכתבות דוא"ל שבה שלחה לו מיילים שנשאו את סמליל חברת כוח האדם וכתובתה בלונדון. "לגבי פגישתנו שבוע שעבר. אני מבינה שיצאת מבולבל, ולכן אני אסכם עכשיו את עיקרי הדברים בהם עסקינן", כתבה "גברת מאור" באחד המיילים, שצורף לכתב התביעה.

"אני מייצגת שני אנשי עסקים יהודים. כרגע אני לא חושפת את שמם מטעמי דיסקרטיות, אך הם דמויות ידועות באוקראינה. לב הפעילות הפיננסית שלהם הוא נדל"ן מסחרי (קניונים) ותעשייתי (מפעלי פלדה), אך בנוסף לכך הם עוסקים גם בתחום התקשורת. לאור ההתפתחות הכלכלית הענפה בישראל הם החליטו להרחיב את פעילותם המרובה גם לישראל, אך ברצונם קודם לייצר תודעה ציבורית חיובית על-ידי מגוון פעילויות פילנתרופיות. כמובן שפעילויות אלה אינן אד-הוק, והם ימשיכו איתן יד ביד ביחד עם כניסתם לשוק הכלכלי הישראלי".

בסך הכל, מציין התובע, הוא נפגש עם נציגותיו של האוליגרך שלוש פעמים – פגישות שהתקיימו בבתי-קפה ובלובי של בית-מלון, "בתואנה שהם עדיין בתהליכי הקמת מטה של החברה בארץ". בפגישות עמן הציג להן רעיונות משל עצמו, ולדבריו גם נשאל על המאבק של פעילי כיכר אתרים – בין השאר על רקע האפשרות שהאוליגרך, שזוהה רק בשם "גנאדי", יתרום להם כסף.

דדי הברפלד בראיון עם אדוה דדון, מתוך הכתבה שבגינה הוגשה התביעה (צילום מסך)

דדי הברפלד בראיון עם אדוה דדון, מתוך הכתבה שבגינה הוגשה התביעה (צילום מסך)

הפרק הבא בתרגיל העוקץ שמתואר בכתב התביעה אירע כעבור כמה שבועות, בחודש אפריל. הברפלד מכנה אותו "כיפה אדומה", מונח מעולם הפשע שמתאר פיתוי של אדם למקום או לסיטואציה שבהם מצפה לו מארב. לקראת אירוע פתוח שקיימו פעילי כיכר אתרים, הברפלד קיבל פנייה להתראיין לכתבה שתשודר במהדורה המרכזית של חברת החדשות. בראיון עצמו הוא נתפס לא מוכן: הברפלד חשב שיבקשו ממנו לדבר בכלליות על יוזמת המחאה, אך בפועל נדרש להשיב על שאלות בנוגע למימון העמותה שמרכזת את המאבק.

הברפלד עצמו מדגיש כי אינו חבר בעמותה או מעורב בפעילותה – ואף שהוא מכיר את אנשיה ונמצא איתם בקשר, הוא אינו פועל מטעמם. "למיטב זכרונו של התובע", נכתב בכתב התביעה, "הכתבת אדוה דדון שאלה את התובע שלוש פעמים מי מממן או תורם לעמותה. בפעמיים הראשונות, התובע ענה כי יש אנשים יותר מתאימים, מהעמותה, לענות על שאלה זו, אך בפעם השלישית, אחרי שנציגת משרד יחסי-הציבור של העמותה, אשר עמדה בסמוך, סימנה לו לענות, ענה בשלישית: 'אנשים כמוני וכמוך'".

בשלב כלשהו נוכח הברפלד שנציגת האוליגרך שעמה עמד בקשר כבר לא משיבה לפניותיו: כתובת הדוא"ל שלה הפסיקה לפעול, וכך גם מספר הטלפון שלה. אתר האינטרנט של חברת כוח האדם המומצאת נעלם מהרשת

בשלב זה השתמשה דדון במידע שלכאורה נאסף על-ידי החוקרות הפרטיות: בהקלטות, הברפלד נשמע אומר שאיש עסקים אמיד בשם אלן (אלחנן) יגלום תרם לעמותה 100 אלף שקל. בראיון לחברת החדשות, כשנשאל אם העמותה קיבלה "תרומה יוצאת דופן" מעבר לתרומותיהם של אנשים מן השורה, הברפלד אמר שהוא אינו מכיר תרומה כזאת. בתשובה לשאלה אחרת אמר שאינו יודע אם יגלום קשור לעמותה או תרם לה כסף. בהמשך, כשדדון שאלה האם יכול להיות שיגלום מממן בסתר את פעילות העמותה, השיב: "ייתכן".

כמתבקש, לצופים הוצגו שתי הגרסאות הסותרות: הדברים שאמר בראיון הטלוויזיוני, ולצדם הדברים ההפוכים שאמר בשיחה המוקלטת עם החוקרות הפרטיות. בפני הצופים הוצגה גם הודעת דואר אלקטרוני ששלח הברפלד לאחת החוקרות הפרטיות (שכתובתה הושחרה), ובה נכתב כי יגלום עתיד לממן את יחסי-הציבור של אירוע חגיגי שמתכננים הפעילים.

בכתב התביעה הברפלד מסביר את הסתירה בין גרסאותיו: לטענתו, את המידע על התרומה הגדולה של איש העסקים הוא שמע כשמועה בלתי מאומתת. זהו גם ההסבר שלו לסתירה שצצה בעניין נוסף: בראיון הטלוויזיוני הוא אמר שאינו יודע על קשר עסקי בין יגלום לאדריכל אסף לרמן, שמעורב במחאה נגד בניית המגדלים וגיבש תוכנית חלופית עבור הכיכר. בשיחה עם החוקרות הפרטיות, מנגד, הוא מכנה את לרמן "אדריכל הבית של יגלום". לטענת הברפלד, גם במקרה זה הוא נחשף למידע כשמועה בלבד – ולכן לא רצה לחזור על כך בראיון לטלוויזיה.

בשלב כלשהו נוכח הברפלד שנציגת האוליגרך שעמה עמד בקשר כבר לא משיבה לפניותיו: כתובת הדוא"ל שלה הפסיקה לפעול, וכך גם מספר הטלפון שלה. אתר האינטרנט של חברת כוח האדם המומצאת נעלם מהרשת. כשהבין סופית שנפל קורבן לתרגיל, פרסם את מסקנתו בקבוצת הפייסבוק "לא למגדלים בכיכר אתרים", מסר את גרסתו לאתר "העין השביעית" ופנה למשטרה כדי להגיש תלונה על סחיטה באיומים.

מתוך אתר האינטרנט של החברה הפיקטיבית שנציגותיה ריאיינו את דדי הברפלד. האתר נמחק מהרשת סמוך למועד הראיון שהעניק לחברת החדשות (צילום מסך, לחצו להגדלה)

מתוך אתר האינטרנט של החברה הפיקטיבית שנציגותיה ריאיינו את דדי הברפלד. האתר נמחק מהרשת סמוך למועד הראיון שהעניק לחברת החדשות (צילום מסך, לחצו להגדלה)

כמה שעות לפני השידור, הברפלד גם שלח מייל לגיא סודרי, עורך המהדורה המרכזית. הוא פרש בפניו את התפתחות העניינים והתריע מפני אי-דיוקים שלדעתו ייכללו בכתבתה של דדון. "לאחר שהתייעצתי עם מומחים שונים, נראה כי במבצע כולו הושקע סכום הנע בין 50 ל-100 אלף שקל", כתב לעורך הבכיר. "ספק בעיני שסכום זה לא יצא מתקציב חברת החדשות, וגם שחברת החדשות לא עבדה במשך ארבעה חודשים על סיפור שעם כל הכבוד שאני רוחש לעצמי הוא מינורי. אני בספק גדול אם חברת החדשות יודעת מי הם בכלל המממנים של אותו מבצע".

חרף ההתרעה, הכתבה שודרה. לצופים לא נמסר מה מקור הקלטותיו של הברפלד – במקום זה, שובצה בה אמירה עמומה שלפיה "נראה שאמצעים רבים מושקעים על-ידי מי שהולך להרוויח כסף רב מהתוכנית – נגד המאבק".

לטענת הברפלד, הכתבה הציגה אותו כשקרן, רמאי ונוכל, וגם כ"סוכן כפול" שפועל בשירותם של בעלי הון ולמען קידום אינטרסים אישיים. מעבר לשימוש בתוצרי "תרגיל העוקץ" שנועד להשחיר את תדמיתו – הכתבה כללה לדבריו שקרים, אי-דיוקים וציטוטים שהוצאו מהקשרם. נאמר בה, למשל, שהמרואיין הוא אחד מפעילי העמותה ו"מנהיג המאבק בכיכר אתרים". הברפלד טוען כי בדרך זו ניצלו את ההשחרה האישית שלו כדי להשחיר גם את יתר הפעילים, ואת המאבק כולו. הוא, כאמור, מבהיר שאינו מעורב בפעילות העמותה – שהיא הגוף שקיבל כביכול את התרומות שהוזכרו בכתבה.

"התקשורת הממסדית מצויה בקשיים כלכליים – הפיתוי לחסוך גדול, ודווקא עכשיו חשוב כי בית-המשפט ירתיע את התקשורת מהליכה בדרך עקומה זו, אשר תביא לסיום תפקידה של התקשורת בדמוקרטיה"

הברפלד מודה שהוא אינו יודע מי הגורם שיזם את הפלתו בפח – אך מוצא לנכון להזכיר כמה גורמים שנמצאים בקשר עסקי עם היחצנית המוכרת אירינה שלמור, אמו של כתב חברת החדשות גלעד שלמור, שהוא בעלה של הכתבת אדוה דדון. לפי כתב התביעה, משרדה של שלמור מייצג את חברת אתרים של עיריית תל-אביב, שמחזיקה בנכסים בכיכר אתרים ומפעילה את החניון שמתחת לכיכר.

"לקוחה אחרת של שלמור תקשורת היא הזכיינית של [רשת הביגוד] H&M בישראל, הנמצאת בבעלותו של איש העסקים והנדל"ן ג'ורג' חורש", נטען בכתב התביעה. "אותו ג'ורג' חורש, על-פי 'ויקיפדיה', הוא שותף בחברת JTLV, החברה היזמית בפרויקט כיכר אתרים". לטענת הברפלד, דדון שרויה בניגוד עניינים ולכן לא יכולה היתה להכין כתבה "אובייקטיבית ואמיתית" על הסוגיה. לכל הפחות, הוא טוען, היה עליה להוסיף גילוי נאות שלפיו לחמותה יש "אינטרס כלכלי בהצלחת הפרויקט".

לטענת הברפלד, ה"תחקיר" (המרכאות במקור) של חברת החדשות "הוכן ונלעס" עבורה על-ידי בעלי הון שככל הנראה מעורבים בפרויקט הקמת המגדלים בכיכר אתרים. לדבריו, מדובר ב"מקרה מובהק ותצוגת תכלית שבה 'בעלי ההון' מאכילים את אמצעי התקשורת בתחקיר מוכן, ובכך חוסכים עבור גוף התקשורת את עלויות הכנת התחקיר. אולם גוף התקשורת מפרסם את התחקיר כשלו – והנה החדשות אינן דיווח עיתונאי אובייקטיבי, כי אם דיווח מוזמן של בעלי ההון. בעידן זה, התקשורת הממסדית מצויה בקשיים כלכליים – הפיתוי לחסוך גדול, ודווקא עכשיו חשוב כי בית-המשפט ירתיע את התקשורת מהליכה בדרך עקומה זו, אשר תביא לסיום תפקידה של התקשורת בדמוקרטיה".

מבית-המשפט דורש הברפלד לפסוק לטובתו פיצויים בסך 300 אלף שקל, ובנוסף להורות לחברת החדשות להסיר את הכתבה משני אתרי האינטרנט שבהם היא מוצגת: אתר האינטרנט של חברת רשת, ואתר mako של חברת קשת. טרם הוגש כתב הגנה.

24190-09-18