התביעה המחודשת שהגישו שוטה חובל ובנו שי נגד העיתונאית החוקרת שרון שפורר נועדה להטיל בה דופי, להשתיקה ולהלך עליה אימים, כך טוענת העיתונאית בכתב הגנה שהגישה שלשום (2.3) לבית-המשפט, יחד עם עיתון "הארץ". חובל, לשעבר מנהל אגף הרישוי והפיקוח על הבנייה בעיריית תל-אביב, הורשע לפני כעשור במרמה והפרת אמונים, משום שקידם אינטרסים נדל"ניים של מקורבים ובני משפחה.

חובל ובנו, שי חובל, הגישו בחודש יוני האחרון תביעה נגד עיתונאית "המקום הכי חם בגיהנום" שרון שפורר בגין כתבות שפרסמה לפני קרוב לעשור בעיתון "הארץ". זו התביעה השנייה שמגישים חובל ובנו נגד שפורר. הראשונה, שהוגשה בשנת 2017 בגין אותן כתבות, נמחקה לפני כשנתיים בשל גרירת רגלים של התובעים.

חובל ובנו טענו בתביעתם כי שפורר הוציאה את דיבתם בארבע כתבות שפורסמו ב"הארץ" בשנים 2012-2013: "שוטה וחבורתו: איך באמת עובדים עסקי הנדל"ן בתל-אביב"; "ענף הנדל"ן בתל-אביב, הגרסה האלימה" "כשהמקורבים של שוטה חובל משתלטים על המרתף" ו"עסק משפחתי: הבנים של שוטה חובל שומרים על אימפריית הנדל"ן שבנה". הם גם מציינים כי כמה שנים אחר כך העלתה שפורר את הכתבות לעמוד הפייסבוק שלה.

בניגוד לתביעה הראשונה, שהוגשה גם מטעם בנו הנוסף של חובל, ישראל ובת-זוגו קארין, הפעם רק שוטה ושי חובל תובעים את שפורר. הבדל נוסף טמון בזהות הנתבעים. בעוד שהתביעה הראשונה הופנתה נגד שפורר בלבד, הפעם גם עיתון "הארץ" נדרש לפצות את חובל ובנו.

בא-כוח התובעים עו"ד רון לוינטל ציין בכתב התביעה הבדל נוסף בין התביעה הקודמת לנוכחית: "נוספה לה הטענה כלפי הנתבעת 2 ['הארץ'] לגבי חובת העידכון, וכן הטענה כי בפרסומים, המתחדשים מידי יום, מופיע עוד מידע דיבתי ומשמיץ".

בכתב ההגנה מטעם שפורר ו"הארץ", שהוגש באמצעות עו"ד טל ליבליך, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי. התביעה הקודמת נגד שפורר, כך נטען, היתה "תביעת נקם לא עניינית" בגין החלטתה של שפורר לזמן לעדות את חובל ובנו במסגרת תביעה אחרת שהגיש נגדה סוחר הנשים דודו דיגמי, תביעה שבסופו של דבר נדחתה אחרי שבית-המשפט קבע כי פרסומיה של שפורר היו אמת.

אשר לתביעה הנוכחית, שפורר ו"הארץ" טוענים כי בדומה לפעם הקודמת גם כעת כתב התביעה אינו נוקב בציטוטים המדויקים שלטענת התובעים כוללים לשון הרע. לפי הנתבעים, בחירה זו של התובעים "מלמדת על רצון לפגוע בהגנת הנתבעים, סרבול מכוון של הליכי בית-המשפט וקלישות התביעה".

לגופה של התביעה טוענים הנתבעים כי הפרסומים לא כללו לשון הרע, וכי בכל מקרה הם חוסים תחת הגנות אמת דיברתי ותום הלב הקבועות בחוק איסור לשון הרע. הם מציינים כי שוטה חובל הורשע, כאמור, בעבירות של מרמה והפרת אמונים וכי שי חובל שיקר ללשכת עורכי-הדין, כך ש"ברור כי אין כל פגיעה בשמם 'הטוב'".

אשר לטענה בדבר חובת העדכון של "הארץ", הנתבעים כותבים כי "לו באמת היה חשוב להם [לתובעים] לתקן את אשר לטענתם ראוי לו להיות מתוקן היו פונים מיד או בסמוך לקבלת ההחלטות הרלוונטיות בעניינם [...] ולא שוקטים על שמריהם במשך כעשור".

"התובעים עטופים עד צוואר באנשים ובדמויות מפוקפקות שחוסר אמינות היא נר לרגליהם, ונדמה כי הסטנדרטים החברתיים והקודים המוסכמים בין בני תרבות ואזרחים מן השורה אינם קיימים כלל אצלם", נטען עוד בכתב ההגנה.

"טענת התובעים שאם לא הוגש כתב אישום בעניין כלשהו מלמדת על אי נכונות הפרסום, מלמדת יותר מכל על תפישת העולם של התובעים את תפקיד התקשורת, חובות העיתונאי וזכות הציבור לדעת. הנתבעים אינם מחויבים לדווח רק על הדברים שנחקרו במשטרה או שהגיעו לפרקליטות, אלא גם לחשוף דברים נוספים אם הגיעו לידיעתם, אודות האנשים שעומדים במרכזן של חקירות משטרה בחשדות כה חמורים".

22208-06-21