דיון שני במשפט הדיבה המתנהל בין אבישי גרינצייג לאלי ציפורי בבית משפט השלום בהרצליה, הסתיים אתמול (9.2) ללא תוצאות. גרינצייג, כתב המשפט של "גלובס", תובע מציפורי מיליון שקל בשל "מסע הכפשה אובססיבי" שניהל נגדו ברשתות החברתיות. ציפורי, לשעבר סגן עורך "גלובס", גומל לו בתביעה נגדית בשל דברים שהעיר גרינצייג, שציפורי מפרש שהתייחסו למצבו הנפשי. הפעם גררו הצדדים אל ארגז החול גם פסיכיאטר, שחיווה את דעתו על ציוצי ציפורי; את העיתונאי קלמן ליבסקינד, שכתב תצהיר על ציפורי; ואת "העין השביעית", שלטענת ציפורי משמשת "זרוע תקשורתית" של בעל דינו.

כמו בדיון הקודם, גם הפעם השתדל השופט יעקב שקד לשכנע את הצדדים לעשות שולם, להכריז על הפסקת אש ולסיים את ההליך בפשרה. אף ששקד הזהיר בעבר את ציפורי שהתעקשות לקבל פסק דין עלולה לעלות לו במאות אלפי שקלים, הוא המליץ לשני הצדדים כאחד שלא לחתור לדיון הוכחות, שבו צפויים להיאמר דברים שרק יגבירו לדבריו את הלהבות. בתום הדיון דחו הצדדים את הצעת השופט, אבל קיבלו שבוע ימים להתחרט.

ציפורי, שכיום מפרסם טור שבועי ב"מעריב", פוטר מ"גלובס" בקיץ 2019, סמוך למועד שבו החל גרינצייג לעבוד בעיתון הכלכלי. ציפורי מזוהה בשנים האחרונות עם תומכיו המושבעים של בנימין נתניהו בתקשורת, ולמנהגו לתקוף עיתונאים שהוא סבור שרודפים אותו, הוסיף גם עיתונאים שלשיטתו משתפים פעולה עם קשר רחב היקף שקיים כביכול נגד נתניהו – לרבות עיתונאים המזוהים עם מחנה הימין. בתביעת הדיבה שהגיש נגדו בנובמבר 2020 מונה גרינצייג 160 פוסטים שבהם מציג אותו ציפורי כמשתף פעולה עם אנשי הפרקליטות, לועג לכישוריו המקצועיים, וכדרכו גם ממציא לו כינויי גנאי יצירתיים. בנוסף האשים גרינצייג את ציפורי בפרסום צילומים תוך פגיעה בפרטיותו.

"ארגון פשע זו דעה"

השופט יעקב שקד פתח את הדיון ברמיזה עבה לציפורי ולעורך דינו אוהד מחרז. "אחרי שראיתי את הראיות, אני לא בטוח שעלה בידיכם להוכיח חלק מהטענות. יש אמירות [של ציפורי] שהן לכאורה לשון הרע". הוא נתן כמה דוגמאות לכינויים שעלולים להיחשב דיבתיים: "בולשביק", "משרת לארגון פשע". גם על המילה "שופר", הוסיף השופט, "בדיון הקודם הבעתי ספק אם זו הבעת דעה".

חוק לשון הרע מגן על פרסומים שהם בגדר הבעת דעה, אבל לא מגדיר במדויק מהי דעה. הדיון פנה אפוא לשאלה אם אינספור הכינויים שהטיח ציפורי בגרינצייג הם "דעות".

עו"ד מחרז חלק על השופט. "ניקח את האמירה של אדם חסר כישרון - היא דעה מובהקת. על כל אחד מאיתנו יכול לבוא מישהו, יש כאלה שיגידו 'הוא מוכשר' ויש כאלה שיגידו 'הוא לא מוכשר'". מחרז הודה שאמירותיו של ציפורי "נוקבות", אבל "השאלה היא אם אמירות לא-פשוטות הופכות ללשון הרע".

"גזען?" תהה השופט.

"גזען, אני סבור שזו דעה", ענה מחרז.

"אז מה, כל דבר זה דעה?".

"אם אני טוען שמישהו אנס, נטל ההוכחה עליי ואני חייב להוכיח אמת דיברתי".

"משרת ארגון פשע?".

"האמירה ארגון פשע זו דעה", התעקש מחרז. בהמשך הדיון הוא הסביר כי הרעיון שבא לידי ביטוי בדימוי הזה, שלפיו ישנם אנשי תקשורת שמתגייסים נגד ראש ממשלה, היא דעה ש"משותפת לחצי העם" אשר נשמעת "יום-יום מגורמים בכירים".

עורך דינו של גרינצייג סיפר שרק השבוע קרא על פסק דין מבית המשפט בנצרת בעניין אדם שנאמר עליו "כלב שיכול ללקק את אשכיו". בית המשפט, לדבריו, קבע שלמפרסם לא עומדת הגנת הבעת הדעה

בא-כוחו של גרינצייג, עו"ד צביקה מצקין, ביקש לסתור את גישתו הליברלית של מחרז באמצעות דוגמה אחרת: "כלב". בפרסומים שצירף גרינצייג לכתב התביעה המקורי, ציפורי מכנה אותו פעם "בולדוג", פעם "פודל" ופעם סתם "כלבלב חצר". "אני קורא מדי יום את העדכונים ב'נבו'", סיפר מצקין. רק השבוע, אמר, פורסם במאגר המשפטי פסק דין מביהמ"ש בנצרת בעניינו של אדם שנאמר עליו "כלב שיכול ללקק את אשכיו" – והנה, בית המשפט קבע שלא עומדת למפרסם ההגנה של הבעת דעה.

כפי שקורה לא פעם במשפטי דיבה, הן בעלי הדין והן השופט מיעטו לנמק באופן שיטתי מדוע הם מסווגים ביטויים נתונים כ"טענות" או "דעות". הם גיבו את עמדתם בעיקר בנימת קול מסתייגת ובעקימת הפה. כמותם וגיוונם המסחרר של הביטויים שנקט ציפורי מעוררת תהייה כיצד יוכלו הצדדים להתווכח על כל אחד מהם אפילו בדיון הוכחות ממושך. מה למשל דינם של הביטויים "ילדון", "אידיוט שימושי", "עצלן", "פריבילג", "מכוער", "דוחה", "עבד נרצע", "עיתונאי פח", "מספק שירותי חיסול חשבונות", "ימני מחמד", "חייל נאמן", "שרלטן", "צבוע", "מסתיר פשע", "שקרן כרגיל" – כולם מצוטטים בכתב התביעה של גרינצייג?

לליבסקינד אוזלת הסבלנות

גרינצייג גייס כתנא דמסייע את העיתונאי הוותיק קלמן ליבסקינד, איש "מעריב" ותאגיד השידור. באוקטובר 2021 חתם ליבסקינד על תצהיר שהוגש לבית המשפט, ובו הוא מאיר את התנהלותו של ציפורי מנקודת מבטו.

"החל מזמן שאיננו ידוע לי במדויק, אלי ציפורי החל ללעוג ולהקניט את העיתונאי אבישי גרינצייג ברשתות החברתיות על בסיס קבוע ואובססיבי, הרחוק מלהיות ענייני", מספר ליבסקינד. ב-6 לספטמבר, "לאחר שכנראה גדשה הסאה", ממשיך ליבסקינד, החליט הוא-עצמו להגיב בטוויטר לציוץ של ציפורי, שלפיו גרינצייג הוא "שופר" שהתחבר ל"חונטת השמאל" יחד עם "כתבלבלי החצר של רביב דרוקר" (כך במקור), ולכן אינו כותב על כך ש"הפרקליטות, מנדלבליט וליאת בן ארי משקרים בלי הפסקה לבית המשפט".

קלמן ליבסקינד (צילום: יונתן זינדל)

קלמן ליבסקינד (צילום: יונתן זינדל)

"תגובתי היתה: 'תגיד, ציפורי, מה הסיפור שלך עם כל ציוץ של גרינצייג? מה זה כל הכינויים הילדותיים האלה? למה אתה חושב שהוא צריך לקבל אישור מוקדם לפני כל ביקורת על נתניהו? ולמה שלא תנסה להתייחס עניינית למה שהוא כותב?'".

מאותו היום והלאה, מעיד ליבסקינד, החל ציפורי לתקוף גם אותו, ופרסם נגדו ברשתות החברתיות "מאות פרסומים מכפישים, שקריים, ילדותיים ולא ענייניים, כולל שימוש בתמונות מבזות, לפעמים כמה פעמים ביום". באחד המקרים האשים ציפורי ללא שום בסיס, ובלי לבקש תגובה, כי ליבסקינד מתודרך בידי היועץ המשפטי לממשלה דאז אביחי מנדלבליט.

ליבסקינד בתצהיר שהוגש לבית המשפט: "בחרתי בעבר שלא לתבוע את ציפורי. עם תום שנה עמוסה במאות ציוצים של הכפשות, שקרים, וניבולי פה על בסיס קבוע ושוטף, אני שוקל זאת מחדש"

השופט שקד ביקש להבין מדוע הגיש גרינצייג את התצהיר של ליבסקינד. "אתם טוענים ל'עדות שיטה'?". עו"ד מצקין אישר: "הראינו שגם במקרה של אנשים אחרים, ציפורי הכפיש, נתבע, ואז טען להבעת דעה... זאת שיטה".

עו"ד מחרז ניסה להוציא מתוק מעז, והעיר שאם שני המקרים דומים, הרי ליבסקינד – בניגוד לגרינצייג – לא הגיש תביעה נגד ציפורי.

אלא שהתצהיר שהגיש ליבסקינד לבית המשפט כבר משיב לשאלה הזאת. "בשל גישתי העקרונית, לפיה על עיתונאים להימנע ככל האפשר מהגשת תביעות דיבה, אלא במקרים קיצוניים", כותב ליבסקינד, "בחרתי בעבר שלא לתבוע את ציפורי. עם תום שנה עמוסה במאות ציוצים של הכפשות, שקרים, וניבולי פה על בסיס קבוע ושוטף, אני שוקל מחדש את העמדה הזו, משום שנראה כי יש אנשים שאין דרך אחרת להתמודד איתם".

"לא בטוח שיש נוהל כזה ב-DSM"

לאור הקושי להגן על הביטויים של ציפורי, התמקד קו ההגנה שלו בטקטיקה שאפשר לכנות "הכול עובר עליך". בתביעה הנגדית שהגיש ציפורי הוא מאשים שגרינצייג, בתגובות שפרסם לציוציו-שלו, מייחס לציפורי מחלה נפשית. זאת משום שכתב שהוא פועל ב"מגמתיות מטורללת" ושהוא "צריך עזרה". לטענת ציפורי ועורך דינו – שעליה חזרו בלהט כל אימת שהשופט שקד הביא דוגמאות לפרסומיו המעליבים של ציפורי – מה שמייחס גרינצייג לציפורי עולה בחומרתו על כל ה"דעות" שחיווה האחרון.

בדיון ביום רביעי מחו השניים כי גרינצייג ממשיך לנצל את ההליך המשפטי כדי לצייר את ציפורי כאדם בלתי שפוי. דוגמה אחת לכך, לטענתם, היא חוות דעת שערורייתית לשיטתם שהגיש גרינצייג לבית המשפט, ונכתבה בידי הפסיכיאטר ד"ר חיים שם-דוד. גרינצייג פנה אל שם-דוד אחרי שבדיון הקודם התעקש עורך דינו כי הוא יכול לבסס את הטענות על מצבו הנפשי של ציפורי.

שם-דוד חיבר את חוות הדעת על סמך קריאה בלבד בציוציו של ציפורי, והוא מדגיש בה כי "אין באמירותיי... אפילו לרמוז על מצבו הנפשי האקטואלי או ההיסטוריה הנפשית שלו". למרות זאת, שם-דוד מרשה לעצמו להציג שורה של הסברים אפשריים מתחום בריאות הנפש לכך שאדם יכתוב טקסטים כמו אלה של ציפורי, ובהם "תחושת רדיפה", "הפרעה דו-קוטבית", ו"מצב פסיכוטי", שעשויים להצריך טיפול.

"פסיכיאטר שמעז לתת חוות דעת על סמך ציוצים ולתת המלצות, הוא לא רציני", קצף מחרז בדיון. ציפורי התערב והודיע שבכוונתו להגיש תלונה נגד שם-דוד להסתדרות הרפואית.

גם השופט שקד הביע תמיהה על המסמך. הוא הקריא את הסייגים שהקדים הפסיכיאטר עצמו, וניכר שדעתו לא נוחה משיטת האבחנה. "אני לא בטוח שב-DSM [המדריך לאבחון הפרעות נפשיות] יש נוהל כזה".

הפסיכיאטר ד"ר חיים שם-דוד (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של מרכז הרמוניה)

הפסיכיאטר ד"ר חיים שם-דוד (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של מרכז הרמוניה)

עו"ד מצקין גרס שהניתוח רלבנטי, שכן השאלה החשובה לדיון היא "מה יכול היה גרינצייג להבין מרצף הפרסומים המצורפים" בעניין מצבו של ציפורי. השופט לא השתכנע. "בשביל זה אני צריך את האדם הסביר, לא פסיכיאטר". עו"ד מחרז טען שההסבר רק הופך את ההתבטאות של גרינצייג לחמורה יותר: "הוא [גרינצייג] מנתח את מצבו הנפשי לפי פוסטים בפייסבוק, וקובע ברמז מוסווה שהוא זקוק לטיפול! זו לשון הרע מכופלת!".

עו"ד מצקין הוסיף וטען שתפקידה העיקרי של חוות הדעת כלל לא טמון בביסוס העובדתי של אי-שפיותו של ציפורי ("זו טענת חילופי-חילופין"), אלא בחלק אחר במסמך. בחלק זה קובע הפסיכיאטר שהלשון שגרינצייג עצמו נקט לא היתה זו שמשמשת אנשי מקצוע לאבחנות פסיכיאטריות, ולכן "לא ניתן להתבלבל ולומר שמדובר באמירה שמטרתה עובדתית, לקבוע שהאיש סובל ממחלה נפשית". עו"ד מחרז טען שפרשנות כזו כלל אינה בתחום מומחיותו של פסיכיאטר, שאינו מוסמך לשפוט כיצד היו מפרשים את הביטויים של גרינצייג קוראים מן השורה. "מי שמך להחליט איך מפרש זאת הקורא בבית?" – הוא שאל.

לשיטתו של ציפורי, חוות הדעת הפסיכיאטרית היא רק נדבך אחד במבנה המסועף שבאמצעותו פועל כתב המשפט של "גלובס" להפיץ ברבים את הטענות על אי-שפיותו. "גרינצייג מתאר את עצמו כשה תמים", אמר עורך דינו, "אבל תראה מה תהיה הכותרת מחר באתר 'העין השביעית'. המהלך שלו נועד ליצור הד תקשורתי לכך שהנתבע אינו שפוי".

ציפורי הסב את תשומת לב הנוכחים לכותב שורות אלה ואמר: "הזרוע התקשורתית של גרינצייג ששמה 'העין השביעית' נמצאת פה, וחוות הדעת שגרינצייג השיג נמסרה ל'עין השביעית'".

גרינצייג, שרוב הדיון ישב בשקט, התפרץ: "אני לא מבין מה זה רלבנטי. אני מוכן שיזומן הכתב שכתב את הידיעה [איתמר ב"ז], ויישאל אם קיבל את חוות הדעת ממני. אני מוכן להיבדק על כך בפוליגרף. לא העברתי...".

כאן קטע אותו ציפורי ולא הניח לו להמשיך.

גרינצייג: "אחר כך הוא מתפלא שאני אומר שהוא בלתי נסבל".

ציפורי, לשופט: "אתה רואה, הוא אמר שאני בלתי נסבל!".

באולם קמה מהומה שלא שככה עד שהשופט הישיר מבט אל הנתבע ופקד: "ציפורי, די! שב!".

"זה יהפוך לקרנבל"

השופט ניצל את ההתכתשות הזו כדי לשווק שוב את הצעת הפשרה. הוויכוח, הוא אמר, רק מחזק את דעתו כי אם יימשך המשפט לדיון הוכחות, "זה יהפוך לקרנבל שבו אף אחד לא ירוויח".

הוא דחק אפוא בצדדים לשקול בכל זאת את המתווה שדחו בדיון הקודם, והתבסס על הפסקת אש הדדית: גרינצייג וציפורי יסכימו לסילוק כל התביעות והטענות שהציגו; יצהירו בהודעה לבית המשפט כי שניהם מתנצלים על האמירות האישיות עד היום; ויתחייבו שניהם לא לפרסם בעתיד "כל פרסום או אמירה בעלת גוון אישי" האחד כלפי משנהו.

הסיבה לפיצוץ העסקה בדיון הקודם היתה סעיף ההוצאות, שלפיו ציפורי יידרש לשלם את הוצאות המשפט של גרינצייג. ציפורי, שבאותה עת התמודד עם שלוש תביעות דיבה נוספות, טען אז באמצעות עורך דינו כי אם יחויב ולו "בשקל אחד" הדבר ישפיע לרעה על סיכוייו בתביעות האלה. אף שבינתיים הצטמצם מספר התביעות אלה לשתיים (אחרי שיאיר לפיד ויתר ללא דיון על תביעה שהגיש נגד ציפורי והסתפק ב"הבהרות" שסיפק ציפורי בכתב ההגנה) עו"ד מחרז עדיין סירב לפשרה.

השופט שקד ניסה לדבר על לבו. הוא הדגיש שהציע פשרה מאוזנת, עם התנצלויות הדדיות, אף כי "הפרסומים של מר ציפורי רבים הרבה יותר".

"אני הייתי מעדיף שיקראו לי 'כלב' מאשר ירמזו למצבי הנפשי!", התקומם מחרז, וטען שהפרסום האחד של גרינצייג עשוי לגרום יותר נזק מתועפות הדברים שכתב ציפורי. "הייתי מעדיף לקבל את כל הכינויים שמר ציפורי השתמש בהם מאשר שירמזו שיש לי מחלת נפש!".

השופט שקד העיר שמחלת נפש איננה דבר מביש ("לא שאני אומר דבר על מר ציפורי עצמו").

מחרז: "ולומר שהוא 'זקוק לעזרה'?!".

גרינצייג פקפק ביכולתו של ציפורי לכבד הפסקת אש ביניהם. הוא טען שכאשר ביקש ציפורי דחייה בדיונים, התחייב עורך דינו שציפורי יחדל בינתיים מפרסומים נגדו. ואולם "ב-24 שעות הוא הספיק לפרסם עשרה פרסומים שבהם הוא מייחס לי ולעורך הדין שלי מעשים עברייניים"

השופט קיווה לשמוע דעה אחרת מציפורי עצמו, אך זה היה בוטה אפילו יותר מעורך דינו. "מה שקורה פה הוא בלתי מתקבל על הדעת, מוסרית וערכית! מסמכים רפואיים שלי מתגלגלים בבתי משפט!" הוא מחה, וחזר על תיאוריית קונספירציה שהציג בדיון הקודם, שלפיה גרינצייג השיג בעבירה מסמכים על מצבו הרפואי, והעביר אותם בין השאר לאתר "העין השביעית". כפי שהסביר איתמר ב"ז באתר זה, המסמכים שציפורי מלין על חשיפתם הוגשו לבית-המשפט בעבר בידי ציפורי עצמו, בהליך אחר שניהל מיוזמתו.

גרינצייג ובא-כוחו, מצדם, הסתייגו מהפשרה מטעמים אחרים. ראשית, גרינצייג הטיל ספק ביכולתו של ציפורי לכבד את הפסקת האש. הוא טען שבשלבים קודמים בהליך, שבהם ביקש ציפורי דחייה בדיונים, עורך דינו התחייב בשמו כי הוא יחדל בינתיים מפרסומים נגדו. אף על פי כן, טען גרינצייג, "ב-24 שעות הוא הספיק לפרסם עשרה פרסומים שבהם הוא מייחס לי ולעורך הדין שלי מעשים עברייניים". מאז הגשת התביעה, הוסיף אחר כך, ציפורי פרסם נגדו "מאות פרסומים", חלקם עם תצלומים מרוטשים של גרינצייג.

שנית, עו"ד מצקין הוסיף שגם הוצאות המשפט יצטרכו להיות גבוהות ממה שהעריכו בדיון הקודם, שכן העבודה שנעשתה בינתיים העלתה את שכר הטרחה שלו לכ-100 אלף שקל. עו"ד מצקין הציע שהשופט יפסוק על פי המסמכים הכתובים בלבד, דבר שייתר דיון וחקירת עדים, אבל ההצעה לא התקבלה.

אחרי שתחנוני השופט כי הצדדים ייצאו להפסקה, וישקלו שוב את עמדתם, הולידו רק סבב נוסף של האשמות הדדיות, נקבע דיון ההוכחות לתאריך 3.7. עורכי דינו של ציפורי מבקשים לזמן לעדות את ד"ר שם-דוד, מחבר חוות הדעת הפסיכיאטרית.

הצדדים קיבלו 7 ימים להתחרט ולאמץ את הצעת הפשרה.

21557-11-20