השבוע החולף לימד אותנו שההיסטוריונים של העתיד יצטרכו לפצח תעלומה קשה במיוחד: האם במשרד ראש הממשלה בעידן בנימין נתניהו שררו תנאים שאִפשרו גריסת מסמכים, והאם נתניהו או מי מטעמו עשו שימוש באפשרות הזו. החידה המרתקת הזו צפה בעקבות דיווח של מיכאל האוזר-טוב, הכתב הפוליטי של "הארץ", שגרס כי מזכיר הממשלה לשעבר צחי ברוורמן הודה בגריסת מסמכים מלשכת ראש הממשלה בעת חילופי השלטון.

בהקלטה שצורפה לידיעה מובאת לכאורה הודאה מפורשת של ברוורמן: "לפני שעזבתי אפילו הוצאתי מהכספת כמה מסמכים שהיו, נתתי לסגנית שלי, אמרתי לה: 'תגרסי את זה עכשיו'. היא גרסה, ובזה תם ונשלם'". אבל בתגובה שמסר להאוזר-טוב, ברוורמן הכחיש בתוקף: "לא היה ולא נברא. כל פעולה שעשיתי במסגרת תפקידי נעשתה כדין, וכל רמיזה אחרת היא שקרית וחוטאת לאמת"'.

הידיעה של האוזר-טוב הגיעה בעקבות סקופ שלו מחודש יוני 2021, שבו דיווח כי מסמכים שנשמרו בכספות בלשכת ראש הממשלה נגרסו בניגוד לחוק ימים אחדים לפני העברת השלטון מנתניהו לנפתלי בנט. עובדים בלשכה אמרו אז ל"הארץ" שנתניהו הוא שהורה לגרוס את המסמכים. הכתב הפוליטי הזכיר לקוראים שהכספות ממוקמות ב"אקווריום" בבניין משרד ראש הממשלה, השטח הסטרילי שבו שוהים ראש הממשלה ועוזריו הבכירים ביותר.

יש לזכור כי השמדת מסמכי מדינה ללא היתר היא עבירה פלילית הגוררת עונשים. תקנות הארכיונים קובעות נוהל מפורט לטיפול בחומר ארכיוני, ומפרטות באילו מקרים ניתן להשמידו – בכפיפות לפיקוח גנז המדינה. ב"הארץ" צוין גם שחוק הארכיונים מורה לפקידים בשירות המדינה המסיימים את עבודתם לתייג את כל המסמכים שברשותם ולהעבירם לגנז המדינה.

הידיעה של האוזר-טוב בכותרת הראשית של "הארץ", 17.6.2021 (צילום מסך מתוך ארכיון האינטרנט)

ההפניה לידיעה של האוזר-טוב בכותרת הראשית של "הארץ", 17.6.2021 (צילום מסך מתוך ארכיון האינטרנט. לחצו להגדלה)

לפי תקנון שירות המדינה, "כל מסמך הנוצר במהלך עבודתו של עובד המדינה או מתקבל אצלו עקב עבודתו – שייך למדינה, ועליו להיות מוחזק במשרד. מסמכים וחומר ארכיוני אשר הוחזקו בלשכתו או במשרדו של עובד אשר חדל לכהן בתפקידו, והקשורים במישרין או בעקיפין לפעולותיו או לתפקידיו כעובד המדינה, הינם רכוש המדינה. בהתאם לכך, כל מסמך וחומר אחר המצוי אצל עובד המדינה חייב להישאר במשרד – וכל חומר ומסמכים המצויים בביתו של העובד או במקום אחר, יש להחזירם למשרד".

זאת ועוד, בדיווחו מלפני חצי שנה הדגיש האוזר-טוב כי גם בשנת 1999, שבועות מעטים לאחר הפסדו בבחירות לאהוד ברק, החזיק נתניהו מסמכים סודיים בניגוד לחוק; חלקם אף הוגדרו "סוד מועדף", סיווג גבוה מ"סודי ביותר". ב-2001 דווח שנפתחה בעקבות זאת חקירה סמויה של קב"ט משרד ראש הממשלה והשב"כ. גם גנז המדינה העיר בזמנו לנתניהו על טיפולו במסמכים סודיים. נתניהו טען אז לחפותו.

נחזור לדיווחו של האוזר-טוב מהשבוע שעבר. מזכיר הממשלה לשעבר ברוורמן, כאמור, הכחיש את המעשה שיוחס לו ואף איים בתביעת דיבה. לטענתו, כתב "הארץ" מערבב ביודעין בין שתי זירות פעולה: מזכירות הממשלה ולשכת ראש הממשלה. לדבריו, ההכחשה שיוחסה לו חלה על מה שהתרחש במזכירות הממשלה – ולו לא היתה בכלל נגיעה לטיפול במסמכי לשכת ראש הממשלה. לדברי ברוורמן, הוא הבהיר זאת לכתב בטרם הפרסום.

בשיחה עם "ישראל היום" הוסיף ברוורמן כי כלל לא קיימת אפשרות לגרוס מסמכים במשרד ראש הממשלה (ובמשתמע, על כל זירותיו): "כל המסמכים שנעשה בהם שימוש במשרד עוברים דיגיטציה ושמורים במחשב", הסביר לכתב אריאל כהנא, והוסיף משפט לא ברור: "לעתים יש צורך להדפיס נייר, אך לאחר השימוש הוא תמיד נגרס, גם כדי שלא יאבדו מסמכים וגם כדי שאי-אפשר יהיה להשמיד אותם".

עומדות אפוא זו מול זו שתי גרסאות: הדיווח ב"הארץ", שאינו מסתמך על מקורות גלויים ומסתייע בתקדים של התנהלות זהה המיוחסת לנתניהו ו/או למקורביו – וההכחשה הגורפת של מזכיר הממשלה לשעבר, שמסתמך על עובדות גיאוגרפיות מוצקות (לשכת ראש הממשלה ומזכירות הממשלה נמצאות בשתי קומות שונות, מבלי שהאחת נוגעת בחברתה) ועל נוהל שלטוני שגור (כל מסמך עובר דיגיטציה ומאוחסן במחשב).

לכאורה, אחת-אפס לטובת ברוורמן. אבל מה עושה השטן? הוא שולף תזכורת מעדותו של ניר חפץ במשפטי נתניהו, וקודם לכן במשטרה (תודה לאיתמר ב"ז על סיועו בליקוט המובאות). חפץ עבד עם נתניהו במשך כשמונה שנים שבהן היה ראש מערך ההסברה ודובר אישי של משפחת נתניהו, וגם ניהל את קמפיין הבחירות של הליכוד.

הוא נעצר בפברואר 2018, חתם על הסכם עד מדינה, וב-7 במרץ מסר לחוקריו: "בנימין נתניהו אינו רואה מסך, לא מחשב ולא סלולרי, אלא רק דפים. כלומר הוא לא נגיש לאינטרנט – אלא אם מישהו מראה לו דף מודפס". חפץ הזכיר לחוקרים שהוא סיפר להם על כך עוד קודם, בעדות שמסר ב-5 במרץ.

עד המדינה ניר חפץ בפתח יום חקירתו השלישי במשפט המו"לים. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 24.11.2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

עד המדינה ניר חפץ באולם בית-המשפט, 24.11.2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

לאחרונה, בעדותו בבית-המשפט, חפץ הסביר את משמעות הדברים בהקשר של סיטואציה שבה תיאר כיצד נהג נתניהו במסמך על עסקת בזק-yes שהעביר לו על-פי בקשת הנאשם שאול אלוביץ': "ישבתי איתו בחדר העבודה בבלפור והסברתי לו במפורט את המסר שהעביר לי אלוביץ'. אני זוכר שנתניהו לקח את הדפים וקרא אותם עד הסוף, ואני זוכר שחשבתי לעצמי שזה מדהים, הירידה הזו לפרטים. הוא קרא עד הסוף, הוריד את הסיכה, גרס את זה, הרים את הטלפון למזכירה בלשכה ואמר לה: תקבעי לי פגישה לאלוביץ'.

"אצל בנימין נתניהו יש קוד שאתה יודע בדיוק מתי הוא מתכוון לעשות, הרי הוא מוצף כראש ממשלה בכמות בקשות בלתי נתפסת. אם הוא אומר למזכירה לעשות משהו, 'Item Action', או אם הוא רושם את זה – כמעט תמיד על דף A4 לבן בטוש, בדרך כלל, או בעט – אז אתה יודע שהוא הולך לטפל בעניין. אם הוא אומר לך 'בסדר' והוא לא עשה אחד מהשני הדברים האלה, שיהיה לך בהצלחה" (מתוך פרוטוקול המשפט, 22.11.2021).

חפץ נשאל על כך שוב כעבור חודש בחקירה הנגדית שניהל עו"ד ז'ק חן, סנגורו של אלוביץ'. "רק דבר קטן להבהיר", אמר עו"ד חן, "אצל מר נתניהו בלשכה יש מגרסה באופן קבוע. כמו שאין לו מחשב ואין לו טלפון, ניירות הוא גורס. יכול להיות גם כתבה בעיתון". חפץ אישר, ואמר שנתניהו נוהג לגרוס "כל נייר", אפילו רשימת קניות, לו היתה לו. "כל דבר הוא גורס. הכל. בנימין נתניהו גורס כל דבר", אמר עד המדינה. פעולת הגריסה היתה כה טבעית לנתניהו, שחפץ (לטענתו) לא חש צורך לתאר אותה לחוקרי המשטרה.

ההיסטוריונים של העתיד יידרשו אפוא להכריע בשאלת מפתח העשויה להשפיע על האופן שבו יירשם בנימין נתניהו בדברי הימים (או לפחות על המחלוקת הקטנה שלפנינו): האם עשה שימוש במחשב, או שמא ניהל את ענייני המדינה באמצעות פתקים, שרבוטים בכתב יד ודפי A4? האם האיש שעשה שימוש כה נרחב באינטרנט כדי להפיץ את מסריו ישירות לציבור, ומיצב את ישראל כאומת הייטק דיגיטלית שאין שנייה לה, כלל לא היה נגיש למחשב?

ואם נזקק לתדפיסים כדי לטפל בענייניה הרגישים של המדינה, מה ראה טעם לגרוס אותם כשהם ממילא שמורים במחשב? ואם התעקש נתניהו לגרוס גם את מה שמצוי במחשב, כיצד מצהיר מזכיר הממשלה שעבד תחתיו שגריסת מסמכים כלל לא היתה נהוגה ומוכרת במשרד ראש הממשלה בתקופה ההיא?

משפט המו"לים