שופטת הורתה לאנשי התקשורת אבי אשכנזי ויונתן הללי לשלם לעבריין כ-25 אלף שקל בעקבות כתבות שייחסו לו מעשים פליליים שלא ביצע. העבריין, גור פינקלשטיין, הוא עורך-דין לשעבר שישב בכלא בגין הרשעתו בשורה של עבירות קשות, בהן קשירת קשר לרצח עד מדינה וניסיון לשידול לרצח של עדי תביעה. את התביעה הגיש פינקלשטיין בעקבות כתבות שייחסו לו מעורבות בתוכנית לרציחת איש דת מוסלמי ופיצוץ מסגד חסן בק בתל-אביב. בסופו של דבר המסגד לא פוצץ, וההתנקשות לא יצאה לפועל.
הכתבות שבגינן הוגשה התביעה של פינקלשטיין פורסמו ב"מעריב" במאי 2011. השופטת שדנה בתיק, אפרת בוסני מבית-משפט השלום בתל-אביב, ציטטה מתוכן באריכות בפסק הדין: "תוכנית להתנקש בראש התנועה האסלאמית ביפו. ניסיון לחסל את בן זוגה של גרושתו. ומטען חבלה סמוך לביתו של בכיר בעיריית תל-אביב. המשטרה חושדת: גור פינקלשטיין, עורך-דין מבטיח מתל-אביב שייצג את כת הסיינטולוגיה, היה 'המוח' מאחורי כנופייה אלימה שכמעט הבעירה את המדינה". בכותרת, ציינה השופטת, הודבק לפינקלשטיין הכינוי "הנוקם".
"כמה שעות לפני שהפעילו את המטען שהיה עלול להבעיר את המזרח התיכון נעצרו בשכונת עג'מי ביפו ארבעה חשודים בני משפחה אחת שתכננו להתנקש בחייו של ראש התנועה האסלאמית בעיר, נואר דקא", הוסיפה וציטטה השופטת. "הם התכוונו לחסל את דקא ולרסס כתובות 'תג מחיר' על קירות מסגד חסן בק, שבו שימש אימאם. ריסוס הכתובות היה מטשטש את עקבותיהם ויוצר מצג שווא". למחרת פורסמה כתבה נוספת וחזרה על הטענות. בתביעה טען פינקלשטיין שאין לו קשר לדברים, ודרש פיצויים בסך 200 אלף שקל.
אף שבשורה התחתונה הורתה השופטת לאבי אשכנזי ויונתן הללי לפצות את התובע, גור פינקלשטיין, בפסק הדין היא מבהירה שלא נתנה אמון מלא באף אחת מהגרסאות שהוצגו לה – אלו של התובע, ואלו של הנתבעים
שני הנתבעים, אשכנזי והללי, עברו בשנים האחרונות מהעיתונות לענף יחסי-הציבור. אשכנזי הוא כיום דובר החברה לביטחון של עיריית ראשון-לציון, והללי פתח משרד לייעוץ תקשורת, ובמקביל משתתף בתוכנית ספורט ברדיו 103FM.
התביעה של פינקלשטיין הוגשה במאי 2018, כמעט שבע שנים לאחר פרסום הכתבות ויום או יומיים לפני שהיה מאבד את זכותו לתבוע עקב התיישנות. באותו חודש תבע גם את חדשות 12 וחדשות 10 (כיום חדשות 13) עקב דיווחיהן על הסתבכותו הפלילית. התביעה שהוגשה נגד חדשות 12, שבה הוא דורש פיצויים בסך 300 אלף שקל, עודה מתנהלת. התביעה נגד חדשות 10, שבה דרש פינקלשטיין 200 אלף שקל, הסתיימה כעבור שנה בהסכם גישור שפרטיו לא נמסרו לבית-המשפט.
התביעה השלישית, זאת שדנה בכתבות שפורסמו ב"מעריב", הוגשה רק נגד הכתבים החתומים על הסיקור. החברה שהוציאה לאור את "מעריב" ב-2011 נסגרה ופורקה עוד לפני הגשת התביעה; לקבוצת התקשורת של אלי עזור, המו"ל הנוכחי של "מעריב", אין קשר או אחריות משפטית לפרסומים ההם.
אבי אשכנזי, שהיה אז כתב הפלילים הבכיר של "מעריב", הוא המחבר הראשי של שתי הכתבות שבגינן הוגשה התביעה. שמו של יונתן הללי, הנתבע השני, הופיע רק באחת מהן, בקרדיט משני שבו צוין כי השתתף בהכנתה.
הללי, שיוצג בידי עו"ד אריה אבריאל, טען להגנתו שלא תרם דבר לכתבה, ולפיכך אין להטיל עליו אחריות. "לדבריו, הוא נשלח על-ידי רכז הכתבים של העיתון לחיפה לצורך קבלת תגובות משכנים ואנשים ברחוב ובבניין שבו התגוררה גרושתו של התובע, שאותה ניסה התובע, על-פי החשד, לרצוח, אך לא השיג דבר", כתבה השופטת, וסיכמה במילותיה את ההסבר של הללי: "לפי הנוהל בעיתון 'מעריב' והנוהג הקיים עד היום בעיתונות כולה, כתב המקבל משימת השלמה מסוג זה מקבל קרדיט, ושמו מוסף כ'משתתף' בכתבה, אפילו אם לא הביא ערך מוסף".
אשכנזי, שיוצג בידי עורכי-הדין שלומי וינברג וניצן גורן, טען להגנתו כי פעל באחריות ובתום לב, והסתמך על תדרוך משטרתי שנערך לכתבים. אשכנזי הדגיש שהוא לא היה העיתונאי היחיד שייחס לפינקלשטיין את החשדות למעורבות בתוכנית לפיצוץ המסגד ורצח איש הדת – וגרס שהכתבות שלו היו הוגנות ברוחן.
אבי אשכנזי, 2014 (צילום: משה שי)
פינקלשטיין, התובע, טען שהפרסומים של "מעריב" סיכנו את חייו משום שבזמן פרסומם הוא היה כלוא לצד אסירים מוסלמים מיפו. "לטענת התובע, הפרסום הפך אותו לאסיר טעון הגנה, הביא להעברתו לתא מתאים ולהרחקתו מציבור האסירים והיווה איום של ממש על חייו", ציינה השופטת.
אף שבשורה התחתונה הורתה השופטת לאשכנזי והללי לפצות את פינקלשטיין, בפסק הדין היא מבהירה שלא נתנה אמון מלא באף אחת מהגרסאות שהוצגו לה – אלו של התובע, ואלו של הנתבעים. במקרה של התובע פינקלשטיין, השופטת בוסני מתחה ביקורת על השיהוי בהגשת התביעה ופקפקה בהסברים שנתן לכך. "התובע המתין שנה מאז שחרורו ממאסר עד למועד [משלוח] מכתב התראה, ושנה נוספת עד להגשת התביעה. הסבר משכנע לכך לא ניתן", כתבה. בפסק הדין צוין כי פינקלשטיין טען שסעד את אביו החולה ורק אחרי מותו התפנה להגשת התביעה – אך בדיון שהתקיים בינואר 2020, שנה וחצי לאחר הגשת התביעה, טען עורך-דינו, רון לוינטל, שפינקלשטיין לא התייצב בבית-המשפט משום שהוא "סועד את אביו שמאושפז בבית-החולים".
הנתבעים אשכנזי והללי טענו שהגשת התביעה שבע שנים אחרי הפרסומים, ולאחר שהעיתון פורק, מנעה מהם לנהל את הגנתם כראוי שכן המחשבים, מכשירי הטלפון שלהם ואפילו החומרים הכתובים שעליהם הסתמכו נמסרו למפרק, וכעת אין להם גישה אליהם. "אין בידי לקבל את הטענה", פסקה השופטת בהקשר זה. לדבריה, אשכנזי והללי "לא הציגו בדל של ראיה" לנסיונות לאיתור החומרים, ואפילו לא זימנו עדים שיתמכו בגרסאותיהם. "על עדותם של הנתבעים, בעלי דין שלהם עניין ברור בתוצאות ההליך, לא ניתן להסתמך", פסקה.
מסגד חסן בק במבט מכיוון חוף הים של תל-אביב, 2015 (צילום: ליאור מזרחי)
היבט אחר נגע לחומרת המעשים שיוחסו לפינקלשטיין בכתבות. "התובע מסר בתצהירו וחזר בעדותו בבית-המשפט על כך שהוא לא נחקר, לא נחשד ולא הואשם בפרשת ניסיון רצח האימאם ופיצוץ המסגד. כתב האישום החמור שהוגש נגד התובע אינו כולל אישום בפרשה זו", כתבה השופטת בפסק הדין. "הפרסומים מייחסים לתובע ביצוע עבירה פלילית מהרף הגבוה של החומרה", הוסיפה. "הנטל להוכחת אמיתות הפרסום הוא נטל מוגבר", ציינה, וחרצה: "בנטל זה אין הנתבעים עומדים".
"הנתבעים לא הציגו תשתית ראייתית ולו מינימלית המלמדת על אמיתות הפרסום, ועל כך שהתובע נחשד או נחקר בפרשה", כתבה השופטת בהמשך פסק הדין. לדבריה, אשכנזי והללי "לא צלחו את משוכת הוכחת ביצוע עבודה עיתונאית אחראית". השופטת ציינה כי אשכנזי נחקר בבית-המשפט ואמר שאינו זוכר מי נכח בתדרוך שעליו התבסס – אך בהמשך, בחקירה חוזרת, ניסה לשפר עמדות וגרס שלא זימן לעדות את הגורם המשטרתי שלטענתו תדרך אותו משום ש"הוא לא בין החיים".
השופטת: "שיעור הפגיעה בגין פרסום לשון הרע על אדם שהורשע בפלילים בעבירות חמורות, כמו התובע, ואשר במועד הפרסום היה עצור בגין עבירות אלה והוגש נגדו כתב אישום, אינו כשיעור הפיצוי שיש לפסוק לאדם ששמו ללא רבב"
למרות הביקורת, השופטת בוסני מצאה כמה טעמים למנוע מפינקלשטיין את הפיצויים הגבוהים שדרש. "בנסיבות העניין יש להפחית את רף הפיצוי באופן משמעותי, אשר ייתן ביטוי לשם הרע של התובע במועד הפרסום, לעבירות החמורות שבהן התובע הואשם ולעבירות שבהן הורשע, לשיהוי הניכר בהגשת התביעה ולבחירת התובע שלא לתבוע גופים אחרים שפרסמו אותו פרסום", כתבה בפסק הדין. "שיקול נוסף להפחתת רף הפיצוי יש בכך שהתובע, בשום שלב, לא פעל לתיקון הפרסום ולא עשה דבר להקטנת נזקיו".
"שיעור הפגיעה בגין פרסום לשון הרע על אדם שהורשע בפלילים בעבירות חמורות, כמו התובע, ואשר במועד הפרסום היה עצור בגין עבירות אלה והוגש נגדו כתב אישום, אינו כשיעור הפיצוי שיש לפסוק לאדם ששמו ללא רבב", הדגישה השופטת.
"הכתבות מושא התביעה, אשר הציגו את התובע כמי שנחשד במעורבות בניסיון לרצח אימאם מסגד חסן בק ופיצוץ המסגד, לא פורסמו בחלל ריק", הוסיפה. "במועד הפרסומים הוגש נגד התובע כתב אישום חמור בשורה של אישומים קשים, שכללו ניסיון לרצח של אחרים, תקיפה חמורה, הנחת מטען חבלה לכלי רכב, ניסיון להצית מבנה ועוד. בכתבות פורסמו הפרשות שבהן נחשד התובע, ואשר בגינן הוגש נגדו כתב אישום, ולצדן מעורבותו בתכנון נסיון רצח האימאם ופיצוץ המסגד.
"שמו של התובע במועד פרסום הכתבות שבמחלוקת כבר נקשר בפרסומים שליליים חמורים אחרים, קשים, אשר בגינם הוגש נגדו כתב אישום. התובע לא הוכיח את קיומו של נזק מיוחד בגין פרסום חשד למעורבותו בתכנון נסיון רצח האימאם ופיצוץ המסגד".
בפסק הדין קבעה השופטת שאשכנזי ישלם לפינקלשטיין פיצויים בסך 15 אלף שקל, והללי יוסיף עוד 5,000. לסכומים הללו יתווספו עוד כ-6,000 שקל שישלמו השניים לתובע לכיסוי חלק מהוצאותיו ושכר טרחת עורך-דינו.
38238-05-18
41182-05-18
38227-05-18
* * *
לעיון בפסק הדין