רק יממה חלפה מאז שוועדת הביקורת של מועצת העיתונות פרסמה דו"ח קשה על נשיאת המועצה הפורשת, השופטת בדימוס דליה דורנר. בדו"ח נקבע שדורנר פעלה בניגוד עניינים, ומסרה לחברי המועצה מידע מטעה בשעה שניסתה להקים ארגון מתחרה. והנה נראה שהמועצה כבר מזדרזת למנות במקומה שופט עליון אחר: השופט בדימוס חנן מלצר.
השאלה היא אם מלצר הוא אכן האדם שיוכל לשקם את הארגון החשוב, שהופך בשנים האחרונות פחות ופחות רלבנטי. כי מלצר, כמדומה, מחזיק בתפיסה שמרנית קיצונית בנוגע לזכות הציבור לדעת, במקרים שבהם המידע קשור לביטחון המדינה וליחסי החוץ שלה. ואצל נשיא מועצת העיתונות זו בעיה.
דוגמה מאלפת לגישה הבעייתית של מלצר אפשר למצוא בטיפולו בעתירה שהוגשה לבג"ץ בשנת 2017, בין השאר בידי כותב שורות אלה. בעתירה דרשנו למנוע מצה"ל למכור אימונים לכוחות ביטחון זרים למטרת רווח (בג"ץ 1785/17). העתירה התבססה על מידע שפורסם באתר האינטרנט הרשמי של זרוע היבשה בצה"ל, ולפיו "במשך שלוש שנות פעילותו מצליח ענף אימוני חו"ל של זרוע היבשה לפעול כמו צבא ולחשוב כמו עסק. הענף משווק אימונים ביכולות צבאיות מהטובות בעולם וסוכני המכירות הם מאמנים מקצועיים מובחרים מכל חילות היבשה".
המידע הופיע בעמוד הראשי של אתר האינטרנט של ענף אימוני חו"ל בזרוע היבשה, והמלצה לקרוא אותו הופיעה גם בעמוד הראשי של הזרוע. בין השאר נאמר שם: "עידן בו כליה נמצאת ברשימת עשרת המוצרים הלוהטים של אתר המכירות אי.ביי, הוא עידן בו ניתן בעצם למכור הכול. ידע צבאי אינו שונה". כמו כן צוטטו דברים של ראש ענף אימוני חו"ל בזרוע היבשה, סא"ל טל לזרוס. "המטרה, בראש ובראשונה, היא לשרת את מדיניות קשרי החוץ הזרועית והצה"לית, וכפועל יוצא מכך גם למקסם רווחים של הזרוע", הסביר לזרוס. "כשמדינה שולחת נציג לקורס בינלאומי ורואה שהנושא תואם לה, רוב הסיכויים שתזמין קורס נוסף בנושא לחייליה. אנחנו למעשה הופכים אותם ללקוחות נלהבים".
השופט המליץ לצה"ל לצנזר
הדיון בבג"ץ נועד להתקיים כשמונה חודשים אחרי הגשת העתירה, כשנה לאחר שהתחלנו להתכתב עם צה"ל בנושא. והנה, ערב הדיון, הפתעה: בתגובה שהגיש צה"ל לבג"ץ הוא טען לראשונה כי הפרסומים הרשמיים באתר האינטרנט הרשמי של ענף אימוני חו"ל בזרוע היבשה, כולל הציטוטים של לזרוס, היו שגויים; כי הפרסומים האלה נמחקו; וכי העתירה התייתרה. במקביל, ובסתירה לטענה כי לכאורה הכול תקין, הודיע צה"ל שהחליט לבצע עבודת מטה כדי להסדיר את נושא האימונים של כוחות ביטחון זרים.
בדיון שהתקיים בבג"ץ ב-1 בנובמבר 2017 חזר הפרקליט שייצג את המדינה על הטענה שהעתירה התייתרה עקב הסרת הפרסומים מהאתר, ולאור הצהרת צה"ל שלא נמכרים אימונים למטרת רווח.
השופט מלצר, לתדהמתי ולתדהמת העותרים והעותרות, העיר לפרקליט שייצג את המדינה כי "לפעמים מתרברבים איפה שלא צריך". הוא הציע לצה"ל מיוזמתו לעבור על אתר האינטרנט הרשמי שלו, ולוודא שאין שם עוד פרסומים בעייתיים שהציבור יכול למצוא ולעשות בהם שימוש.
אף על פי שהעתירה נדחתה לגופה, משמעות הדברים היא שהשופט מלצר המליץ בעצמו להעלים מהציבור מידע אחרי שכבר התפרסם בגלוי. גם אם כוונתו הייתה רק למידע שגוי, זו המלצה בעייתית, כי מנקודת ראותו של צה"ל "מידע שגוי" הוא לא פעם מידע שפורסם בטעות, אך תוכנו אמיתי לגמרי.
אותה גישה בעייתית לזכות הציבור לדעת הפגין השופט מלצר בעתירה אחרת שהגשתי, שעסקה בייצוא ביטחוני. בעתירה זו הוא הוציא מיוזמתו צו איסור פרסום על כתב העתירה ונספחיו, כולל איסור לפרסם את עצם קיומו של הצו - אף שלא משרד החוץ ולא משרד הביטחון ביקשו ממנו צו כזה. יתר על כן, החומרים שנכללו בכתב העתירה ובנספחיו היו ממילא פומביים וגלויים לציבור: דו"חות והחלטות של האו"ם, של מחלקת המדינה והבית הלבן בארה"ב ושל ארגון אמנסטי.
מכל כתבי העתירה שהגשתי על ייצוא ביטחוני, זה היחיד שפרסומו אסור עד היום. האבסורד הוא שהמדינה עצמה חשפה מאז את דבר קיומו בכמה תגובות ופרסומים גלויים.
הצילום מקו 300: מה מלצר היה אומר?
אפילו בין שופטי בג"ץ אפשר למצוא גישות שונות מהעמדה השמרנית הקיצונית של מלצר. בפסק דין שניתן לפני כ-30 שנים, בבג"ץ 680/88 (מאיר שניצר נ' הצנזור הצבאי הראשי), נקבעו עקרונות מתקדמים יותר בדבר החשיבות שבחשיפת מידע לציבור דווקא בפרשיות ביטחוניות. במיוחד יפים דבריו של הנשיא (בדימוס) השופט אהרן ברק, בפסקאות 8, 13 ו-16 לפסק הדין: "ללא חופש ביטוי, אין מאפשרים לאמת להיחשף, אין מאפשרים לאדם להגשים את עצמו, ואין מאפשרים למשטר הדמוקרטי, המבוסס על החלפת דעות, להתקיים. החלפה חופשית של מידע, דעות והשקפות היא תנאי חיוני לקיומו של משטר דמוקרטי, המבוסס על שלטונו של העם, על-ידי העם, למען העם. בלא חופש הביטוי, מאבדת הדמוקרטיה את נשמתה".
שער גיליון העולם הזה עם צילום המחבל מקו 300, 25.4.1984 (צילום מסך)
כל זמן שאין "ודאות קרובה לסכנה ממשית", כותב השופט ברק, "חשוב הוא, כי תתקיים החלפה חופשית של דעות ורעיונות. דבר זה חשוב הוא לא פחות בענייני ביטחון מאשר בעניינים אחרים. דווקא משום אופיים 'הקיומי' של ענייני הביטחון, חשוב הוא שהציבור יהא מודע לבעיות השונות, באופן שיוכל להגיע להחלטות נבונות בבעיות היסוד המטרידות אותו [...] דווקא בשל ההשלכות שיש להחלטות בעלות אופי ביטחוני על חיי האומה, מן הראוי הוא לפתוח את הדלת להחלפת הדעות בענייני ביטחון בגלוי. בהקשר זה חשוב הוא במיוחד, כי העיתונות תהא חופשית לשמש במה להחלפת דעות ולביקורת בעניינים חיוניים לכלל ולפרט".
לאור החששות שתיארתי כאן פניתי למליאה ולנשיאות של מועצת העיתונות בבקשה לשקול מחדש את מועמדותו של השופט מלצר. חשוב שהגורמים במועצה אשר בוחנים את מועמדותו של מלצר לא יסתפקו בבחינת עמדותיו הכלליות על חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. עליהם להביא בחשבון את עמדתו ביחס למידע הקשור לביטחון המדינה וליחסי החוץ שלה. מה למשל היתה דעתו של מלצר בשאלה אם העיתונאית ענת סרגוסטי הייתה צריכה לצלם ולפרסם את הובלת אחד החוטפים בפרשת קו 300?
על פני הדברים, השופט מלצר אינו האדם המתאים לתפקיד החשוב והחיוני של נשיא מועצת העיתונות. מן הראוי לבחון מועמדות ומועמדים שגישתם הולמת יותר את האינטרס הציבורי בעיתונות חופשית ועצמאית, ואת האתגרים העומדים בפני העיתונות בישראל במאה העשרים ואחת.