במאמר ב"עין השביעית" (7.10) טען אביב שניר כי כתבה של "המשרוקית" על שכר המינימום שפורסמה לאחרונה ב"גלובס" "חטאה בשורה של קביעות שגויות או מטעות". כחברים בצוות "המשרוקית", יחידת בדיקת העובדות של "גלובס", ברצוננו להתייחס כאן לעיקרי טענותיו.
בכתבה המדוברת מצאנו כמה אי-דיוקים בציוץ שהעלתה תנועת "עומדים ביחד", ובו נכתב כי "דווקא בזמן משבר הקורונה – 18 מדינות באירופה החליטו להעלות את שכר המינימום כדי לאזן את הפגיעה הכלכלית באזרחים". כך, למשל, הסברנו, אין זה נכון לטעון כי המדינות הללו ביצעו את המהלך שלהן "דווקא" על רקע הקורונה.
שניר טוען בתגובתו כי מלבד הונגריה, שאכן הוזכרה בכתבה כמדינה שהעלתה את שכר המינימום באופן יזום על רקע המשבר, יש עוד מדינות כאלה, שלא הוזכרו בכתבה של "המשרוקית". מי הן? שניר לא מציין במפורש, אך בהמשך המאמר מביא את צ'כיה, אירלנד, ליטא ורומניה כדוגמאות למדינות שהעלו את שכר המינימום "לא בגלל המנגנון האוטומטי".
אלא שלפי הדו"ח שעליו התבססה הבדיקה, גם במדינות אלה יש מעין "מנגנון אוטומטי". ה"מנגנון" הזה פשוט כולל גם דיון שנתי מחודש בעצם ההעלאה. כלומר, במדינות הללו לא התכנסו כדי לדון בהעלאת שכר המינימום על רקע קשיי הקורונה, כפי שמשתמע מהציוץ אותו בחנו, אלא פשוט כי כך מתנהל בהן ההליך השנתי שעוסק בגובה שכר המינימום.
כפי ששניר מוסיף בעצמו בהגינות, חמש המדינות הללו החליטו לבסוף להעלות את שכר המינימום בשיעור נמוך מהמתוכנן לפני המגיפה. כלומר, הטיעון המקורי של "עומדים ביחד" לפיו יש 18 מדינות שהעלו את שכר המינימום דווקא במהלך הקורונה הוא אכן שגוי, או מטעה, גם לפי שניר עצמו.
שניר טוען עוד באותו הקשר כי ישנן מדינות שבהן "מקבלי ההחלטות... נדרשו לשאלה אם לבטל את העדכון האוטומטי - והחליטו באופן מודע שיש בו צורך". הוא מזכיר בהקשר זה את הולנד, שלא עשתה שימוש בחוק המאפשר להשעות את עדכון השכר; גרמניה, שלא שעתה לקריאותיהם של ארגוני מעסיקים להקפיא את שכר המינימום; צרפת, שלא נכנעה ללחץ של גורמי ימין כלכלי ועוד ועוד.
ייתכן שאלה עובדות מעניינות, אך הן לא נוגעות בשום צורה לטענה שאותה בחנו בכתבה. אם המדינות שאותן מזכיר שניר החליטו בסופו של דבר, לאחר דיונים ומאבקים, להעלות את שכר המינימום במהלך הקורונה בדיוק באותו אופן שבו הוא היה אמור לעלות לולא פרצה המגפה, הרי שגם הן לא שייכות לקטגוריה של מדינות שהעלו את שכר המינימום "דווקא בזמן משבר הקורונה… כדי לאזן את הפגיעה הכלכלית באזרחים", כפי שטען הציוץ.
המבקר סותר את עצמו
חלקו השני של המאמר עוסק בישראל. שניר טוען שם כי בניגוד למה "שמספרים ב'משרוקית'", העליות בשכר המינימום לא נעשו רק באמצעות הוראות שעה. אבל הטענה ששניר מתיימר לתקן לא הופיעה כלל בכתבה; למעשה, הביטוי "הוראת שעה" כלל לא נזכר בה. בשתי הפסקאות הקצרות בכתבה שעוסקות בהיסטוריית שכר המינימום בישראל נסקרות באופן כללי השנים שבהן התבצע עדכון לשכר המינימום, ותו לא.
בהמשך שניר טוען כי "בניגוד למשתמע מבדיקת 'המשרוקית', גם בישראל היה שכר המינימום אמור לעלות באופן אוטומטי בזמן הקורונה". נשים בצד את הסתירה הפנימית שעולה מהטיעון הזה של שניר, שרק כמה פסקאות קודם לכן טען בלהט כי העלאת שכר המינימום באירופה לא נעשתה באופן אוטומטי ו"עיוור", ונעבור להבדלים בין המקרה הישראלי לאירופי.
התיקון שנעשה בחוק הישראלי ב-2017 נועד להעלות את שכר המינימום ל-5,300 שקל, ואכן קבע, כפי שמסביר שניר, כי במקרה שבו המנגנון האוטומטי יניב סכום גבוה יותר (קרי, כאשר 47.5% מהשכר הממוצע במשק יהיו שווים יותר מ-5,300 שקל) - המנגנון האוטומטי יגבר, כך שהעובדים יקבלו את הסכום הגבוה מבין השניים. אלא שב-2017 איש לא צפה מקרה ייחודי כמו משבר הקורונה, שבו מאות אלפי עובדים, רובם עובדים משכבות השכר הנמוכות במשק, פוטרו או הוצאו לחל"ת.
הפגנת "עומדים ביחד" מול הכנסת, 14.5.2020 (צילום: יונתן זינדל)
גל הפיטורים הזה הביא לעלייה חדה ומלאכותית בשכר הממוצע במשק. לכן, בדברי ההסבר להוראת השעה מ-2020, שהקפיאה את המנגנון הזה, מצוין במפורש כי הצעד נועד למנוע שורה של עיוותים שישפיעו על המשק וכן על יוקר המחייה. לדוגמה, מוזכר שם כי גם תעריפי הארנונה והחשמל מוצמדים לשכר הממוצע, וגם הם היו צפויים לעלות במהלך הקורונה, לולא התערבה הממשלה במנגנון הזה.
אפשר להניח כי גם באירופה השכר הממוצע בתקופת הקורונה קפץ מאותן סיבות, ולכן העובדה שהממשלות שם התמידו בעדכון אוטומטי של שכר המינימום אכן מציבה אותן במקום שונה מישראל. חשוב לציין כי לא כל המדינות קובעות את שכר המינימום רק כתלות בשכר הממוצע – בחלקן הוא נקבע לפי מדד המחירים לצרכן ובאחרות לפי המלצות המתבססות על יוקר המחיה ורכיבים נוספים.
בנוסף, יש להדגיש שוב כי ברוב המדינות שבחרו ב"עומדים ביחד" להביא כדוגמה, עדכון שכר המינימום מדי שנה באופן אוטומטי הוא עניין שבשגרה כבר שנים. על כן, הקפאתו על ידי הממשלות באירופה הייתה נחשבת צעד חריג. בישראל, לעומת זאת, ההעלאות המשמעותיות בשכר המינימום ב-20 השנים האחרונות התרחשו לרוב באמצעות חקיקה מיוחדת או הוראות שעה, ולא באמצעות מנגנון אוטומטי. לכן הצעד שננקט בשנה שעברה - לבלום את העדכון האוטומטי שנוצר כתוצאה מקפיצת השכר הממוצע - חריג פחות.
אף על פי כן, ראוי היה להזכיר בכתבה המקורית את תיקון החקיקה מ-2020 שנועד להקפיא את העלייה בשכר המינימום בעקבות העיוות הזמני בשכר הממוצע. הוא נוסף כעת לגרסה הדיגיטלית באתר "גלובס".
הכללים לא חלים בסופ"ש
לבסוף ניגע בשתי הערות אגב שהעלה שניר במאמרו. הראשונה נגעה לכך שבכתבה באתר לא הופיע קישור לדו"ח שעליו התבססה הכתבה "אף שהפניה כזו מתחייבת לפי עקרונות רשת בודקי העובדות הבינלאומית ש'המשרוקית' חברה בה", רשת IFCN. שניר צודק שמוטב היה להוסיף הפנייה כזאת, אך אזכור כללי IFCN בהקשר זה מעיד על כך שהוא אינו בקיא באופן שבו פועלת "המשרוקית".
מאז שנוצר החיבור בין ארגון בדיקת העובדות "המשרוקית" ובין העיתון "גלובס" מתפרסמת בעיתון מדי סוף שבוע כתבה שמייצר צוות "המשרוקית". זוהי כתבה עיתונאית "רגילה" שכללי ה-IFCN אינם חלים עליה מתוך בחירה מודעת. הכתבות הללו לא כוללות ציון לאמירה שנבדקה, וזו מהווה בדרך כלל רק נקודת מוצא לבחינת נושאים אקטואליים בפרספקטיבה רחבה יותר ובצורה "נוקשה" פחות. במילים אחרות, אזכור כללי ה-IFCN בהקשר של הכתבה בה עסק שניר הוא חסר משמעות.
גם הערת האגב השנייה של שניר מיותרת. שניר חותם את המאמר בטענה שבבחירה לציין את גובה התקציב של "עומדים ביחד" ואת מקורותיו, "המשרוקית" הפגינה כלפי הארגון חשדנות שנעדרת מבדיקות שהיא עורכת לפוליטיקאים ולמפלגות. אולם מטבע הדברים, כשבודקים ארגון שאינו מוכר לציבור הרחב כמו "עומדים ביחד", עולה הצורך להסביר לקוראים מיהו הארגון הזה, מהן מטרותיו הרחבות, ומי עומד מאחוריו. אלה פרטים שמסיבות ברורות אינם נדרשים בבדיקה של "מפלגות או פוליטיקאים בכירים".
אורי כהן הוא תחקירן וכותב במשרוקית. יונתן כיתאין הוא עורך המשרוקית