האמת, מצער מה שקרה לכתב חדשות 12 ירון אברהם ב"אולפן שישי" האחרון (20.8). מכונת הקסמים של קצה חוט לא מבורר - שאילתא - אייטם - ותוכיחו–שאין-לכם-אחות, לא פעלה הפעם ונחשפה במלוא עליבותה לעיני כל. ניובורן בצד השני של הכדור צעק שגם מלך הרייטינג הוא עירום.

מצער, אגב, גם כי עכשיו אין מקום להתעכב על מגוון הרגעים המדהימים שסיפקו לנו, בנוהל, החברים בפאנל המפואר לפני האייטם הזה ואחריו. החל מהטייק של המגיש דני קושמרו על תמיכתו של המוזיקאי ניק קייב בחיסונים ("פתאום 'into my arms' מקבל משמעות אחרת", נאמר במבט מצודד, אני נשבעת); דרך המלמולים חסרי הפשר (במקרה הטוב) ובעלי פשר מעורר התכווצות (במקרה הטוב פחות), של עורך "ישראל היום" בועז ביסמוט; ועד לסקרים של עמית סגל שחודשים אחרי הקמת הממשלה עוד לא נחלץ מהשאלה המסעירה ביבי או בנט?

אבל ההתקרבנות של הנוגעים בדבר, ובראשם העורך הראשי של חדשות 12 גיא סודרי, שלא הבינו מי הזיז את הגבינה שלהם ככה פתאום בליל שישי וקצפו דווקא על הפוליטיקאית שצלבו, לא מותירה ברירה אלא לצלול בכל זאת אל עומק הפארסה.

דני קושמרו מרים לירון אברהם, "אולפן שישי", 20.8.21 (צילום מסך)

דני קושמרו מרים לירון אברהם, "אולפן שישי", 20.8.21 (צילום מסך)

את האייטם עצמו חדשות 12 צינזרו ומחקו מהאפליקציה, כנראה בשם ערכי השקיפות והתיעוד העיתונאי, אבל השתלשלות העניינים סופרה שוב ושוב ביממה החולפת: קושמרו הקדים בציקצוק (דוגמה אישית בימי קורונה), אברהם דיווח ששרת התחבורה מרב מיכאלי שוהה בימים אלה בארה"ב ב"חופשה פרטית" בניגוד להמלצות משרד הבריאות ולהפצרותיו של ראש הממשלה נפתלי בנט.

עוד הוסיף הכתב אברהם שמקורביה של מיכאלי יעצו לה להימנע מהנסיעה, והיטיב להעיר בציניות (ביחס לתגובת לשכתה לפיה תמלא אחר כל הנחיות הקורונה) כי היא תעשה כן ביחס לכלל ההנחיות "חוץ מהמרכזית" (הגם שאין כלל הנחיה שלא לנסוע, אלא לכל היותר המלצה, אבל למה לדקדק בזוטות – הנחיה, המלצה, עיתונות, חלטורה).

הצקצקנות לא תמה והפרשנית דפנה ליאל ששה לההבהיר כי מאחר שמיכאלי תידרש לשהות בבידוד עם חזרתה "יהיה עוד שבוע שבו היא לא תוכל לעבוד למען הציבור". כאילו כבר שנה וחצי לא מנהלים ממילא הכל כאן בזום, כולם הרי – כולל השרים ועוזריהם – תקועים בבידודים כל שני וחמישי. אבל שוב, למה לדקדק אם אפשר לצקצק. וגם אז מה אם הלשכה של מיכאלי ציינה שמדובר ב"נסיעה פרטית" ולא ב"חופשה פרטית", דקדוקים כאמור זה ללוזרים.

את הפמפום של האייטם ההו-כה-לא-מסעיר-הזה כבר עשה אברהם בטוויטר, בו כינה את האירוע "הנסיעה השערורייתית של שרת התחבורה" (בה"א הידיעה כמובן). הקצף עשה את שלו וגרף שלל תגובות נסערות החל מאכזבה ועד עלבונות אישיים ממש – עד צאת השבת. אז התגלה הפלופ. וזה, ובכן, כן. זה כאב.

רון ירון (צילום: אורן פרסיקו)

עורך "אולפן שישי" רון ירון (צילום: אורן פרסיקו)

בעידן שבו לא מתנצלים אלא אם יש תביעת לשון הרע שדגל של מאות אלפי שקלים מתנוסס מעליה, גם ציוץ ההכרה של אברהם בפדיחה לא כלל שום סליחה. כך הדגיש ביחס למיכאלי ש"חבל שלא אמרה אמש כשפניתי אליה, אפילו לא ברמז שיש סיבה רפואית או אחרת שבגינה טסה" והבהיר שבנסיבות כאלה "כמובן שהייתי גונז את הפרסום בו במקום".

וואלה צודק. זו בכלל מיכאלי אשמה שלא נתנה לו את הסקופ המגה פרטי שלה על מגש כשהוא ביקש כל כך יפה להטיח בה שהיא מפרה הנחיות. לא יודעת מה איתכם, אני רואה שאילתא ישר נפתחות לי הצ'אקרות לשתף בכל העץ המשפחתי שלי.

אבל מה זה לעומת סודרי, שכינה את התגובה של מיכאלי "מארב מתוכנן", טען שטמנה לאברהם פח בכוונה "כשאין לו שום סיבה לחשוד אחרת" (כי ככה זה, צריך סיבות לחשוד בך שאת בסדר) והאשים אותה שלא סיפרה אוף-רקורד את הסיבה האמיתית לנסיעתה.

לציוץ - שהסתיים במזל טוב כה פאסיבי-אגרסיבי שאפשר לחשוד שנשלח בכלל ללינוי אשרם מהוועד האולימפי הרוסי - נוספה הבהרה לפיה "יש יחסים בין עיתונאים למסוקרים מעבר לתגובה הרשמית". ועל זה, בעצם, שווה רגע להתעכב.

הציוצים של אברהם ושל סודרי, כמו גם של קולגות נוספים מערוץ 12 כמו עורך "אולפן שישי" רון ירון, מבכים הלכה למעשה את הפרתו של חוזה לא כתוב בין עיתונאים למושאי הסיקור שלהם. אפשר להרהר בזה. יחסים כלשהם ודאי שיש, בטח עם שחקנים חוזרים כמו פוליטיקאים. ודאי שעם מקורות. אבל חוזיים? ועוד כאלה שמופרים בנסיבות כאלה? כמה נמוכים לדעת סודרי הכישורים שדרושים לעיתונאי וכמה תלות הוא סבור שצריכה להיות לעיתונאי במקור שלו?

צריך לומר: היו מקרים שבהם עיתונאים באמת נפלו בפח שטמנו להם. פרשת "השרוף" שכילתה את גידי מרון או ה"סטאנדאפיסטית הבדואית" שהבישה את צחי כהן הן דוגמאות זכורות. במידה מסוימת, הגם שעם דיסקליימר, אפשר להכניס לקבוצה הזו גם את סיון כהן ששוכנעה כי אגדה אורבנית בדבר ילדה שנחטפה בדיסנילנד קמה לחיים. אבל, עם כל הכבוד, לא זה המקרה של ירון אברהם.

לפי ההיגיון של סודרי, דינו של מענה לקוני לשאילתא כדינה של הולכת שולל מכוונת. זה הסטנדרט שמספיק לעיתונאי? מסתבר שבחדשות 12 פרקטיקה של הצלבת מקורות ומידעים היא דרישה מוגזמת, ולא נגיד תנאי סף, ודי להטיח במושא סיקור זנב הרהור או הדלפה כדי להעביר אליו את הנטל להסביר ולאמת. לא צריך יותר מזה, מסתבר, כדי לזכות בכותרת האהובה כל כך "פרסום ראשון".

סודרי איים כי "התוצאה של המעשה של השרה מיכאלי היא שעיתונאים יחששו לפרסם מידע על פוליטיקאים גם אחרי שמקבלים תגובה מחשש למארב מתוכנן כזה", והבהיר שבנסיבות כאלה "אין דרך לבדוק את הסיפור". נו, אולי האיום יתממש וכולנו נרוויח משהו מהסאגה הזו: בחדשות 12 יפסיקו לבזבז את זמננו על חיפוש שערוריות זוטא ויתחילו להתעסק במה שהפוליטיקאים עושים כשהם כן נמצאים במשרד.