בית-המשפט סילק על הסף תביעת דיבה בסך מיליונים עקב היותה תביעת השתקה, והטיל על התובעים הוצאות בסך 100 אלף שקלים. על פסק הדין דיווח לראשונה אבישי גרינצייג ב"גלובס".
גילי ויואל עזריה, מנכ"לים משותפים ובעלי השליטה בקבוצת אורון אחזקות והשקעות בע"מ, הגישו בשנת 2017 תביעת עתק נגד יוסי ניסן, כיום ראש המועצה המקומית להבים ובמועד הרלוונטי חבר המועצה, בגין פוסט שפירסם בדף הפייסבוק הקהילתי של היישוב להבים.
ניסן, שרץ אז לראשות המועצה, כתב בפייסבוק הקהילתי בין היתר כך:
חב' אורון אחזקה והשקעות בע"מ, שהינה חברת בת בבעלות גילי ויואל עזריה תושבי להבים וחבריו הקרובים של ראש המועצה, הינה החברה המבצעת בימים אלו פרוייקט של הקמת בריכת מי קולחין עבור מועצה מקומית להבים בהיקף של כשלושה מיליון ₪! להזכירכם זו החברה שגם מבצעת את העבודות עבור הקמת הדיור המוגן בישוב. מדובר בחברה בה מועסק בנו של ראש המועצה מר אלי לוי. הדבר לא הובא לידיעת חברי המועצה ובוודאי שלא נמסר על ידי ראש המועצה כי קיים חשש לניגוד עניינים בהתאם להוראות הדין".
התובעים טענו כי מדובר ב"דברי לשון הרע כוזבים חריפים פוגעניים גסים ומבזים". באמצעות עו"ד ליאור דגן הם טענו שנגרם להם ולחברה שלהם נזק כבד ודרשו פיצוי בסך 5 מיליון שקלים (בהמשך הועברה התביעה לבית-משפט השלום וסכום התביעה הועמד על 2 מיליון שקלים).
ניסן טען להגנתו, באמצעות עו"ד אלעד כהן, כי התביעה נגדו היא תביעת השתקה וכי יש לסלק אותה על הסף. הוא עמד על מאפייני תביעות השתקה שבאו לידי ביטוי בתביעה שהוגשה נגדו, כולל בין היתר אפקט ההשתקה של הביקורת הציבורית בגין התביעה, פערי הכוחות העצומים בין הצדדים, סכום התביעה המופרך והיותה של התביעה חסרת יסוד.
כבר בישיבה הראשונה של ההליך ציין השופט עזריה אלקלעי מבית-משפט השלום בבת-ים כי לפי התרשמותו אין בפוסט כל לשון הרע וכי התביעה היא תביעת השתקה. על כן הורה לצדדים לסכם בכתב את עמדתם לגבי השאלה "האם יש מקום לסלק את התביעה על הסף עקב היותה תביעת השתקה". לאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם הגיעה עת ההכרעה.
השופט אלקלעי סקר בהחלטתו בהרחבה את המושג "תביעת השתקה" וזאת על בסיס דו"ח שכתב לפני קרוב לעשור עו"ד אבנר פינצ'וק עבור האגודה לזכויות האזרח בישראל, השוואה שערך בין הדין הישראלי לבין חוקים נגד תביעות השתקה בארה"ב וכן סקירת ההתייחסות לתביעות השתקה בפסיקה בישראל.
השופט אלקלעי קבע כי על אף שבחוק הישראלי עדיין לא קיים מנגנון Anti-SLAPP שנועד להוות משקל נגד לתביעות השתקה, הרי ש"קיימים בדין כלים אשר עשויים לבוא במקומו, כגון סמכותו של בית המשפט לסילוק תביעות על הסף במקרים של שימוש לרעה בהליכי משפט או של הגשת תביעה קנטרנית וטורדנית"
"חשוב לזכור", כתב השופט אלקלעי, "חופש הביטוי הוא מהחשובים שבזכויות האדם. הזכות להתבטא באופן חופשי ולהשתתף בשיח האזרחי היא מהתנאים לקיומה של חברה דמוקרטית. תביעת השתקה אינה מאיימת אך ורק על חופש הביטוי של הנתבע הספציפי, אלא היא עשויה לגרום לכך שמשתתפים רבים אחרים בשיח הציבורי 'יכנסו' בעל כורחם למעגל ההרתעה, וימנעו מלצאת נגד התובע. כלומר, ה'אפקט מצנן' שנוצר, יש בכוחו להשפיע על כל מי שעשוי לשקול בעתיד למתוח ביקורת על אותו התובע, ולא רק על הנתבע הבודד.
"אפקט ההרתעה פועל ביתר שאת על אזרחים בודדים, כמו למשל פעילים חברתיים או בלוגרים, המעוניינים להתבטא בפלטפורמות ציבוריות למיניהן, ואין מאחוריהם את הגיבוי המשפטי והכלכלי שמספק, למשל, עיתון לעיתונאים עובדיו. לפיכך, אותו 'אפקט מצנן', בהחלט עלול גם להטות ולהשפיע על פרסומי העיתונות החוקרת והמדווחת, והשלכותיה של הטיה זאת מסוכנות לחופש האקדמי, לשיח הציבורי ולחברה כולה".
השופט אלקלעי עמד בהחלטתו גם על כך ש"בנוסף לנזק הכרוך באפקט המצנן של תביעות השתקה, הן כלפי הנתבע שכנגדו מוגשת התביעה והן כלפי נתבעים פוטנציאליים עתידיים, תביעות השתקה מהוות ניצול לרעה של הליכי המשפט. תביעות השתקה כאלה מטילות נטל כבד על מערכת המשפט, שהיא משאב ציבורי מוגבל ועמוס ממילא כאמור. [...] ריבוי התביעות והעומס הלא מוצדק שאלו יוצרות על מערכת המשפט, היה אחת מהסיבות לקידום חקיקת Anti-SLAPP במדינות ארצות הברית, בהצטרף לפגיעה שמהווה תביעת SLAPP בחופש הביטוי ובזכות להליך הוגן. [...] סוגיית תביעות ההשתקה תופסת תאוצה בתרבות של ימינו. גם כי אין לה ביטוי בחקיקה הישראלית ולא ניתן לסוגיה מענה, אין להקל ראש בהשלכותיה ותוצאותיה הנלוות או המכוונות, הן ניצול ההליך המשפטי בהגשת תביעות סרק והן יצירת ה'אפקט מצנן' האמור".
השופט אלקלעי קבע כי על אף שבחוק הישראלי עדיין לא קיים מנגנון Anti-SLAPP שנועד להוות משקל נגד לתביעות השתקה, הרי ש"קיימים בדין כלים אשר עשויים לבוא במקומו, כגון סמכותו של בית המשפט לסילוק תביעות על הסף במקרים של שימוש לרעה בהליכי משפט או של הגשת תביעה קנטרנית וטורדנית".
השופט עזריה אלקלעי (צילום: אתר הרשות השופטת)
השופט אלקלעי ציין עוד כי רק לאחרונה קבע ביהמ"ש המחוזי כי ניתן עקרונית לסלק על הסף תביעה בשל היותה תביעת השתקה, ככל שהתשתית העובדתית תומכת בכך. "דומה כי במקרה שלפני מתקיימים כל התנאים המלמדים כי מדובר בתביעת השתקה", כתב.
לדברי השופט, "לא יכול להיות ספק כי הגשת תביעה בסכום של 5 מיליון שקלים שהועמדה על 2 מיליון שקלים יש בה כדי להרתיע ולהטיל אפקט מצנן על נכונותם של הנתבע שהינו איש ציבור, או של אחרים להשתתף בדיון ציבורי, וזאת עקב החשש כי המשאבים החומריים והנפשיים הנדרשים למי שמתגונן מפני 'תביעה משתיקה' ישכנעו רבים שלא 'להתעסק' עם התובע או עם גורמים אחרים חזקים כמותו".
במקרה הנוכחי, הוסיף וקבע, קיימים פערי כוחות ברורים בין בעלי חברה שהיקף פעילותה השנתית עומד על מאות מיליוני שקלים לבין חבר מועצה מקומית, עובד שכיר ברשות ממשלתית.
סכום התביעה מצדיק גם הוא את הגדרתה כתביעת השתקה, קבע השופט אלקלעי. "במקרה שלפני, הוגשה בתחילה התביעה לבית המשפט המחוזי ע"ס של 5 מיליון שקלים, סכום שלא נתקלתי בכמותו בתביעות לשון הרע במקומותינו, גם במקרים בהם נטען ביחס ללשון הרע חמורה בהרבה מזו הנטענת בהפרזה ניכרת לפני", כתב בהחלטתו. "גם סכום התביעה המתוקן, 2 מיליון שקלים, גם הוא הינו סכום בלתי סביר בעליל החורג באופן משמעותי מהסכומים המקובלים בפסיקה".
אשר למאפיין הנוסף של תביעה בעלת סיכוי קלוש להתקבל, השופט אלקלעי קבע כי "למקרא הפוסט שפירסם הנתבע, אינני סבור כי יש בו משום לשון הרע על התובעים. [...] להבנתי אין בפוסט דבר וחצי דבר מהדברים החמורים שמנסים התובעים ללמוד ממנו, בצורה קיצונית ומרחיקת לכת בניסיון להאדיר ולהעצים את 'לשון הרע', ללא יסוד במציאות, להבנתי לא ניתן ללמוד מהפוסט כי הנתבע מייחס לנתבעים מעורבות ושחיתות או חלילה נטילת חלק במעשים פליליים ובלתי חוקיים. גם אם טעיתי, ויש בדברים משום לשון הרע ביחס לתובעים, הרי מדובר בלשון הרע ברף הנמוך הרחוק מהאופן הקיצוני והמוגזם שבו מנסים להציג אותו התובעים".
לפיכך קבע השופט כי תביעת הדיבה היא תביעת השתקה, הורה למחוק אותה על הסף וחייב את התובעים לשלם לניסן הוצאות בסך 100 אלף שקלים.
5223-11-17
30896-03-18