חוף בת-ים (צילום: יוסי זמיר)
פשע ורשע
הרצח של עוברת האורח מרגריטה לאוטין בקרב יריות בין עבריינים בבת-ים הוא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב", אף שאירע שלשום. העיתונים מספקים אמנם מספר מועט של פרטים חדשים באשר לזהות הרוצחים, אולם נראה שהבולטות של הסיקור נעוצה בזעזוע שהרצח עורר: אם שנרצחת ללא סיבה לעיני ילדיה הפעוטים במהלך בילוי על שפת הים.
כך חושב גם מבקר הטלוויזיה של "מעריב", אסף שניידר, שכותב: "הרצח של מרגריטה לאוטין כה מרושע, כה חוצה כל גבול אדום או שחור שאי-פעם ייחסנו לקודי ההתנהגות של העבריינים, עד שהפעם אין סיבה לדבר על הזריזות שבה הוגשו לנו כל אלה במהדורות החדשות. הפעם, זה לא המקרה של ציניות צהבהבה, או פורנוגרפיה של המוות. הפעם, בדומה לפיגועים או לעסקאות שבויים, מהדורות החדשות שימשו אמצעי תראפיה לאומית: הם הידהדו את הזעם והייאוש שהרגישו כולם".
"קודי התנהגות של עבריינים" הם מיתוס שלעיתונות (אם כי בעיקר לקולנוע ולסיפורת) חלק נכבד ביצירתו, וכזה שיום אחד יצטרכו לרסקו. בינתיים, ב"מעריב" הולכים הכי רחוק בהצבעה על האשם ברצח, ומדפיסים את דיוקנו של הפושע יצחק אברג'יל ליד דיוקן קטן יותר של הנרצחת ובתה הקטנה. הכותרת היא "הערכה במשטרה: אברג'יל אישר את החיסול". הכוונה אינה לרציחתה של לאוטין, אלא לנסיון לרצוח את אחד מאנשי ארגונו של אברג'יל (שב"מעריב" מכתיר אותו עמי בן דוד כ"ארגון הפשע החזק במדינת ישראל"), שבמהלכו, כנראה, נורתה לאוטין.
לא פחות מחמישה בלשים היו בזירת האירוע, במעקב שגרתי אחרי העבריינים (שהיו, כפי שהתברר, מטרות לחיסול), אולם הם לא הצליחו למנוע את הירי. לפי אבי אשכנזי ויובל גורן ב"מעריב", מיד כשהתחיל הירי הסתערו הבלשים על היורים והצליחו ללכוד אותם ואת כלי נשקם. לפי רוני זינגר-חרותי ב"הארץ", הבלשים, שלא היו חמושים, עקבו אחרי היורים ועצרו אותם רק לאחרי הרצח. החשודים ברצח הם רונן בן-עדי ושמעון סבח, שניהם תושבי בת-ים. ב"ידיעות אחרונות" עושה הכתב אורון מאירי מאמץ להציג בפני הקוראים את המתווים השונים באשר לאופי נסיון החיסול: האם היה זה עבריין א' שרצה לחסל את עבריין ב', או אולי עבריין ג' שרצה לחסל את עבריין ז'. אלא שהשמות והפרצופים מיטשטשים ונראים כלא חשובים ולא שקולים לתוצאה האיומה, או לעובדה ש"הפושעים נעשים נועזים יותר, הם כבר לא סופרים אף אחד", כפי שאומר אחד השוטרים שהיה במקום ליובל יועז ואיתמר אייכנר מ"ידיעות אחרונות".
הלם בחלם
כותרת הידיעה של יועז ואייכנר בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות" היא "מפקד היחב"ל: הרצח הוא כישלון שלנו". בעמ' 6 כותב מאיר תורג'מן על פרשי המשטרה שהציפו את חופי בת-ים, ומצטט את בעל הקיוסק בחוף הרצח: "המשטרה נוהגת כמו אותו חוואי שהחליט לסגור את שערי האורווה אחרי שהסוסים כבר ברחו". ב"ישראל היום", תחת הכותרת "המשטרה עושה (מעט מדי ומאוחר מדי)", מאשים ניצב בדימוס משה מזרחי את יוצאי ברית-המועצות לשעבר בכך שייבאו לישראל את הנוהג לבצע חיסולים בתוך קהל אזרחים.
כשלון המערכת התאומה של המשטרה, הפרקליטות, הוא ידיעת השער השנייה של "ידיעות אחרונות": לפי הכתבת מיכל גולדברג, הזנחה של השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור הביאה לכך שתיק אונס ("אכזרי") נסגר בזיכוי הנאשמים רק בגלל התיישנות. יעקב ביטון ונתן יואב נחשדו בכך שאנסו מלצרית, תיירת אמריקאית, בפאב רוקסברי בירושלים לפני 14 שנה. הנאנסת התלוננה, ביטון ויואב נעצרו, החל משפט, נשמעו עדויות, ולאחר שנתיים נחתם המשפט והשופטת נקראה לתת את הכרעתה. זה לא קרה. השופטת יצאה לגמלאות, התובעת פרשה והתיק נשכח. כעת, משום מה, נמצא התיק, והפרקליטות החליטה לזכות את הנאשמים מחמת התיישנות. מהפרקליטות נמסר שמדובר בתקלה נדירה וחד-פעמית, וכי נעשה ניסיון לאתר את המתלוננת, שלא צלח מאחר שעזבה את הארץ. שוש מולא מ"ידיעות אחרונות" דווקא הצליחה לאתר אותה, בישראל. לטענת פרקליט הנאשמים, הסיבה למחדל היא פשוטה: הפרקליטות פחדה מאפשרות של זיכוי, ולכן העדיפה למסמס את התיק.
מזרח תיכון חדש
הכותרת הראשית של "הארץ" היום היא "אבו-מאזן יפרק את הרשות אם שרי חמאס ישוחררו בעסקת שליט". אורי בלאו כותב כי זהו "מסר בוטה ויוצא דופן" של אבו-מאזן לישראל.
אבו-מאזן. יפרק את הרשות? (צילום: פלאש 90)
מורשת רוחמה בלילא
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא מעורבת בסכסוך ירושה. לא סתם סכסוך, אלא מהסוג המכוער, הכולל, לפי האשמות אלמנת אביה של בלילא, החתמה של שכיב מרע על צוואה שתנשל את אשתו מזכויותיה. "ידיעות אחרונות" מפרסם את העניין על פני מחצית עמ' 10, בעילה שכעת בית-המשפט התיר לפרסם את פרטי העניין. אלא שפרטי העניין הובאו בפירוט ב"הארץ" לפני כחודשיים.
סיפור אחר שהתפרסם בהרחבה ב"הארץ", ראיון עם מזכירתו של ראש עיירית ראשון-לציון מאיר ניצן, שהאשימה אותו בהטרדה מינית, מובא היום לגמר: המשטרה החליטה שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית נגד ניצן. החדשה מובאת בכל העיתונים כידיעה קטנה בטור צד בעמודים האחרונים. גם ב"הארץ" לא ניתן נפח רב לידיעה, אולם היא מובאת בעמ' 4 ומקבלת תמונה קטנה.
נוער הגבעות
איתן הבר מתפעל מידיעה של נדב שרגאי ב"הארץ" (מאחר שהוא כותב ב"ידיעות אחרונות", השם המפורש, "הארץ", אינו נזכר) שלפיה זאב חבר, "זמביש", שוקל לעזוב את חברון בגלל התנכלות של "מתנחלים קיצוניים" על רקע עמדתו המתונה בנושאים שונים. זמביש, חבר המחתרת היהודית, הוא, לפי הבר, מנהיג המתנחלים החשוב ביותר ומי שאחראי יותר מכל אחד אחר להקמתו של מפעל ההתנחלויות. הבר כותב שהוא שמח לאידו של זמביש, משום שהוא, כמו מנהיגי ההתיישבות האחרים, טיפח נוער פורע חוק. בעמ' 16 של "ידיעות אחרונות" מדווח צביקה ברוט כי הכנסת אישרה בקריאה ראשונה הצעת חוק שלפיה כמה מאלה שנפתחו נגדם תיקים פליליים בגין התפרעויות בעת ההתנתקות יקבלו חנינה.
סגנון
מוסף הנשים של "מעריב", "סגנון", מציע היום שער יוצא דופן: לא כוכבנית תלושה או דוגמנית כחושה, אלא אשה בת 91, לאה גוטליב, מייסדת חברת בגדי-הים גוטקס.
ענייני תקשורת
שירי לב-ארי כותבת במוסף "גלריה" של "הארץ" על "אחת החוליות הפחות מוכרות בשרשרת החיים של ענף המו"לות": מפיצי הספרים. לדבריה, מתחוללים כעת "לא מעט שינויים" בתחום המפיצים החיצוניים (לרוב ההוצאות הגדולות יש מערך הפצה משלהן). השינויים הם בסך-הכל חילופים של התקשרויות עסקיות, אבל הכתבה מעניינת בכך שהיא מאירה עוד פן מאחורי הקלעים של עולם, או שמא שוק, הספרים (ואגב, גם לעיתונים יש מפיצים). פרט המידע הפיקנטי ביותר הוא טענתו של אחד המפיצים, הנאמרת אגב תלונתו על המבצעים בצומת-ספרים: לדבריו, "עלה אחוז הספרים שחוזרים פגומים". הוא מתכוון, כמובן, לפגמי הדפסה, אבל זה בכל זאת אומר משהו.
עוד ב"גלריה": אסף כרמל מדווח על בחירתו של אבירם לוי, תאורן, לראשות איגוד עובדי הקולנוע והטלוויזיה (אק"ט). האיגוד עומד לחתום על הסכם עבודה קיבוצי חדש עם איגוד המפיקים.
גבי גולדמן כותב ב"מעריב" כי ממשלת סין התקינה ציוד מעקב ברשת האינטרנט בכל המלונות הגדולים בבייג'ינג, וחסמה גישה לאתרים מסוימים במרכז העיתונות שהקימה לשירות העיתונאים שיבואו לסקר את האולימפיאדה.
אבי בר-אלי מדווח ב"דה-מרקר" על החלטתו של המפיק (או "מפיק-העל", בנוסח העיתון) ארנון מילצ'ן להתרכז בעסקי המדיה שברשותו ולמכור את עסקיו האחרים. לפני יומיים מכר 50% מחלקו ביבואנית הרכב מכשירי-תנועה, ובכוונתו להיפטר מנדל"ן, מהשקעות בחברות הייטק ברחבי העולם, ומחברת הכימיקלים והדפוס שבבעלות משפחתו בארץ. "היקף מימושיו של מילצ'ן בישראל מוערך בעשרות מיליוני דולרים", כותב בר-אלי. למילצ'ן 10% ממניות ערוץ 10.
ובמדור הרכילות ב"דה-מרקר" מצטטים את הכרזתו של גדי סוקניק אתמול, ולפיה הוא עצמו לא היה משתתף כמתמודד בתוכנית "הפוליגרף". סוקניק אמר את הדברים בדיון פומבי שערך על התוכנית.