השבוע הסתיימה עדותו הראשית של העד הראשון במשפט השחיתות הגדול של המדינה. שוב ושוב ושוב תיאר מנכ"ל "וואלה" לשעבר, אילן ישועה, את מערכת הכפייה הממושכת מצדם של שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה בגוף התקשורת, שציוו עליו לעצב את הסיקור החדשותי באתר כך שיתאים לאינטרסים של ראש הממשלה נתניהו, במטרה שהלה יכפה החלטות שלטוניות שיכניסו להם מאות מיליוני שקלים.
עוד ניסיון – מי יכול לספור – להזיז עיתונאי מתפקידו, ועוד תמונה מחניפה לשרה, ועוד פעם הבן יאיר – כמה פעמים, למען השם – ושוב פעם "תשנו את הכותרת". שוב ושוב ושוב, עד שאפילו הסניגורים, שבתחילה עטו על כל משפט שיצא מפיו כלהקת דוברמנים, השתתקו.
אם היתה צבעונית וסוערת, אם היתה מתחדשת ללא הרף, מטילה בנו כדורי אש, היינו משיבים מלחמה, קמים וצועקים, או לכל הפחות מנסים להתגונן. אבל השחיתות הממוסדת היא לא כמו המכשפה הירוקה ב"קוסם מארץ עוץ". היא גם לא שערורייתית כמו יחסי מין בין חבר בוועדה למינוי שופטים ועורכת-דין שמעוניינת להיות שופטת. היא גם לא משישה ומוחשית כמו חצי מיליון שקל בצ'קים לאח. השחיתות הממוסדת לבושה בחליפה סולידית, בשערה גוונים של לבן ואפור, והיא לרוב נשמעת כמו פקיד חרוץ היודע את מלאכתו.
כן, השחיתות הממוסדת, זו שמכרסמת בשקט עמלני מבפנים את יסודות החברה, היא לרוב כמעט לא שערורייתית. היא עובדת בערוצים מקובלים, בכלים חוקיים, והיא חוזרת על עצמה. הופכת לחלק מהשגרה. ולהרגל יש את הכוח הזה לטשטש את הרגישות המוסרית. ולא פחות: העניין נעלם. השחיתות מתחילה לשעמם קצת. ואחר-כך לשעמם לגמרי.
אם תרצו, ההתמסדות היא מה שהופך את השחיתות הענקית ביותר למשעממת, והשעמום הוא מה שמאפשר לשחיתות לרמוס את האינטרס של כולנו בלי שנרגיש.
מבחינת השורה התחתונה, ימי עדותו של ישועה חוזרים על עצמם. הדברים ברורים כמו שמש מסנוורת. פחות ופחות עיתונאים מגיעים לבית-המשפט בירושלים. פחות סיקור מתפרסם בכלי התקשורת. הסיקור שמתפרסם תופס פחות כותרות. ועכשיו בכלל המשפט יוצא להפוגה, אחרי שהסניגורים המוכשרים דרשו וקיבלו עוד זמן להתכונן לחקירה נגדית של העד.
פאוסט אלוביץ'
אבל אף שהשחיתות התמסדה עד זרא, לא הכל משעמם בממלכה הרקובה של "תיק 4000". ביום האחרון לעדות ישועה, הציבור זכה לשמוע אמירות מדהימות שהפיקה איריס אלוביץ' בקולה שלה. שחיתות ממוסדת היא לא רק גבר מזדקן שכל מעייניו הם כסף בלי ריח; בת זוגו מזכירה שיש לה גם ממד מטאפיזי ורוחני. שמאחורי הרוטינה יש בכל זאת דרמה אנושית גדולה. "אני מוכנה בשביל הקבוצה למכור את נשמתי לשטן", אומרת בעלת השליטה בקבוצת בזק, "זה עולה לי בבריאות, שלא תבין. עולה לי בבריאות כי זה לוקח כוחות נפש".
אני דווקא מאמין לה. תגידו: היא בסך הכל מנסה להבהיר לישועה מה נדרש מהעיתונאים. מין סיגנל: "שום עכבה! בלי נורמות! שחיתות מוחלטת כאן ועכשיו!". ייתכן. אבל יש פה גם הודאה, או לכל הפחות הכרה בכך שיש לבעלים חובה כלפי הציבור, ולכל הפחות הכרה מלאה בכך שמצופה מגוף התקשורת ובעליו שתהיה להם נשמה, משהו מעבר לאינטרס הכלכלי הצרוף.
אפילו היא, אולי, רואה במצג שווא של אתר חדשות, בגניבת דעתו של הציבור, בהטיה מוחלטת של הסיקור ובהסתרה שלה – מעשה שטן.
ובשביל מה? בשביל "הקבוצה". למען "הקבוצה" אני מוכרת את החובה האזרחית המינימלית, את מה שמאפשר לחברה לחיות בצוותא באופן תרבותי, את שאר הרוח ואת זכות הציבור לדעת. להודות שכל גניבת הדעת, הולכת הציבור שולל, האיומים על פרנסת עובדיה, השחתת הגינותם של אנשים צעירים שבאו חדורי שליחות לעשות עיתונות – כל השחיתות השיטתית הזאת היא בסך הכל בשביל כסף – זה יותר מדי גם בשבילה. ולא משנה בכמה כסף מדובר.
לא עניין לדוסטויבסקי
על הנשמה של הטייקון אלוביץ' אנחנו יודעים בינתיים הרבה פחות. אנחנו כן יודעים, ונטעאל בנדל, הכתב המשפטי של עיתון "הארץ", מצביע על כך, שבקצב העניינים הנוכחי אלוביץ' צפוי להיות סביב גיל 80 כשהמשפט יסתיים. בהנחה, כמובן, שהמשפט יסתיים בלי "טריקים ושטיקים" בנוסח נשיאות וחנינה או הסדר טיעון. ואם יורשע? יישלח למאסר? צבי בר נכנס לכלא כשהיה בן 82.
מעבר לכך שלאלוביץ' כמובן עומדת חזקת החפות, גם אם יורשע, ככל שהדבר נוגע אלי, אין בי טיפת רצון לראותו מאחורי סורג ובריח. גם לא את אשתו הצעירה ממנו, גם אם לפי עדותה היא מוכנה למכור את נשמתה לשטן למען בזק.
כן, נכון, אומרים שמי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לחלשים. אבל אני בכלל לא חושב ששאול אלוביץ' הוא אדם אכזר או רע, ובעיקר חושב שזה בכלל לא העניין. השחיתות הגדולה בתקשורת היא לא עניין לגתה, תומס מאן או דוסטויבסקי, ותיקון של מערכת שבה שולטים אנשים שמלכתחילה אין להם הבנה מינימלית בעיתונות או עניין של ממש בטובת הציבור לא יבוא בעזרת סורג ובריח.
תיקונה יבוא בהמשך למידה של מנגנוני ההשחתה הבנאליים והשגרתיים שמגלים לנו ישועה, וביכולת לפתח מערכת עיתונאית אחרת, שהבסיס הכלכלי שלה בריא יותר, וממילא גם האנשים והתהליכים שמתרחשים בה מחויבים לגילוי האמת והבאתה לציבור.
