מדי מערכת בחירות – וכאלה מתרחשות עלינו בשפע לאחרונה – נמצא מי שמעורר את נושא ההשתתפות בהצבעה של ישראלים שנמצאים בחו"ל. הפעם היה זה אריאל בולשטיין ב"ישראל היום".

זכותם של אזרחי ישראל לבחור לכנסת קבועה בחוק-יסוד: הכנסת. ואולם מימושה של זכות זו מותנה בכך שהאזרח יתייצב בקלפי שבאזור מגוריו הרשום במרשם האוכלוסין, מה שידוע כ"ריתוק לקלפי". התנייה זו מונעת מישראלים רבים המצויים בחו"ל להשתתף בבחירות אם משום שאין להם כתובת מגורים בארץ ואם משום שההגעה לקלפי כרוכה בהוצאות מרובות או שהיא אף בלתי אפשרית כמו בתקופת הקורונה.

נושא הריתוק לקלפי שימש כהסבר לשלילת זכות ההצבעה מישראלים בחו"ל. על נימוק זה בא הקץ בשנת 1991 כשחוק הבחירות לכנסת תוקן וחייב הצבתן של קלפיות בנציגויות הדיפלומטיות והקונסולריות של ישראל. ואולם הוראה זו לוותה בהגבלה שחלה על הרשאים להצביע באותן קלפיות והיא כוללת את עובדי המדינה והמוסדות הלאומיים שנמצאים בחו"ל עקב עבודתם ועל בני המשפחה שלהם.

מעתה הפך נושא ההצבעה של ישראלים בחו"ל לסוגייה ערכית.

ארבעה נימוקים מעלה בולשטיין בזכות מתן האפשרות לישראלים בחו"ל להשתתף בבחירות לכנסת: ראשית, כך נוהגות מרבית המדינות הדמוקרטיות. שנית, מניעת ההצבעה פוגעת לא רק ב"יורדים" אלא בישראלים שמתגוררים דרך קבע בישראל אך שוהים בחו"ל ביום הבחירות. שלישית, יש לישראל אינטרס לחזק את הקשר גם עם ישראלים שעזבו את הארץ לצמיתות והדבר יושג על-ידי שילובם בבחירות לכנסת.

לבסוף, טוען בולשטיין, "למתן אפשרות הצבעה לישראלים בחו"ל תהיה השפעה מעשית מבורכת על תוצאות הבחירות. יש ביניהם בוודאי גם ימנים וגם שמאלנים, אבל אין ביניהם מי שחפץ בחיסול המדינה היהודית. לכן, כשהישראלים במוסקבה ובניו יורק, בפריז ובמיאמי יצביעו לכנסת, לא ישתנה היחס בין הימין הציוני לשמאל הציוני, אך חלקם של הכוחות האנטי-ציוניים בכנסת שלנו יירד, ודי בתוצאה הזו כדי להצדיק את המהלך".

צודק בולשטיין, אכן מדינות דמוקרטיות רבות מאפשרות לאזרחיהן השוהים בחו"ל להצביע בנציגויות הדיפלומטיות או באמצעות הדואר. אך יש ייחוד לישראל. ראשית, מעטות המדינות שאחוז גבוה כל כך מאזרחיהן עזב את הארץ. שנית, שלא כמדינות אחרותף הנושאים שעל סדר יומה של ישראל עוסקים בחיים ומוות. אין כל סיבה לאפשר לישראלים שמגדלים את ילדיהם בחו"ל לקבוע עבורנו האם בנינו ייצאו למלחמה או האם ייסוגו מהשטחים. דבר זה נכון במיוחד כשבכוחם של אותם ישראלים לקבוע את פניה של הכנסת.

היטיב להבהיר נקודה זו ישראלי בשם יוסף שהגיב למאמרו של בולשטיין כך:

"בתור ישראלי שגר בחו"ל לדעתי זאת טעות. מאז שעברתי לחו"ל אני לא מצביע בישראל מסיבה אחת פשוטה - אני לא אשא בתוצאות הצבעתי, לא אשלם יותר/פחות מיסים, לא ארגיש שיפור/התדרדרות המצב הבטחוני. לא מגיע לי להצביע ולתת לאחרים לשאת בתוצאות כשאני לא חי בישראל".

את ההנמקה המעשית של בולשטיין קשה להבין וקשה להשלים עמה. ראשית, הוא יוצא מנקודת הנחה שכל הישראלים שעזבו את הארץ הם ציונים, דבר שיחזק את הרוב הציוני בכנסת. הנחה זו היא לפחות שנוייה במחלוקת אלא שככל שהצעתו נועדה לדלל את הצבעתם של הערבים זו הצעה פסולה שלא לומר גזענית.

עם זאת, אני מסכים שיש לשקול מחדש מתן זכות הצבעה לישראלים שמתגוררים זמנית בחו"ל אם לצורך לימודים ואם לצורכי עבודה. הדבר יוכל להיעשות בקביעה של משך הזמן בו מצביע יכול להתגורר מחוץ לישראל או -אם נרצה להרחיב את המעגל - בתכיפות ביקוריו בארץ. בדרך זו תינתן זכות ההצבעה לאותם ישראלים שחשים בקשר למדינה ולא ביקשו לנתק את קשריהם עם המדינה.

פרופ' אשר מעוז הוא דיקן בית הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס וחבר הפורום הבינלאומי למאבק בגזענות