זה לא היה מרוץ סוסים
כידוע, כן ביבי/לא ביבי היה הנושא המרכזי של מערכת הבחירות האחרונה במפלגות היהודיות ובתקשורת בעברית. אידיאולוגיה? סדר יום? עזבו אתכם. אותה תקשורת תיווכה מאותה זווית גם את ההתרחשות במפלגות הערביות, כאילו הכל התנקז לשאלות הללו, אולם דווקא בזירה הפוליטית הערבית נעשה ניסיון להציג סדר יום שונה ובחירה אמיתית בין שני זרמים אידיאולוגיים.
בצד האחד של המתרס התייצבה הרשימה-המשותפת, שלטענת מבקריה אמצה יותר ויותר את השקפת עולמה של חד"ש, קרי השתלבות אקטיבית בזירה הפוליטית הישראלית, משמאל ותוך שמירה על הזהות הלאומית הפלסטינית. מהלך זה הגיע לשיא בהמלצה על בני גנץ לתפקיד ראש הממשלה לפני כשנה.
בצד השני של המתרס התייצבה הרשימה המאוחדת (רע"מ), שלקחה את רעיונות ההשתלבות צעד גדול קדימה ולא נרתעה מלדבר על נכונותה לשתף פעולה עם כל גורם שיכול לסייע לחברה הערבית, בשמאל או בימין. אנשי המאוחדת הצהירו בצורה גלויה – דרכה של המשותפת כשלה, 70 שנות אופוזיציה עשו את שלהן והגיעה השעה לקחת חלק פעיל יותר בפוליטיקה הישראלית. הם ניסחו זאת באמצעות המשפט - איננו רוצים לייצג, אנחנו רוצים להשפיע.
חדש, חדיש ומחודש
התארים "חדש" או "חדשה" מככבים בשמות המפלגות שמתמודדות בבחירות לכנסת ה-24. השם המוכר ביותר הוא זה של "תקווה חדשה" בראשות גדעון סער, אבל לצידם נמצא גם את "הכלכלה החדשה" בראשות ירון זליכה, "עולם חדש" ו"סדר חדש" בראשות יורם אדרי ואביטל אופק, בהתאמה (בהן צדק, יש שתי מפלגות כאלה). מפלגה נוספת, "מַעַן לעתיד חדש", פרשה כשבוע לפני יום הבחירות.
אולם גם אם לא הופיעה בשמות המפלגות, המילה "חדש" היתה המילה החשובה בשיח הפוליטי הערבי. כשהתפצל מהרשימה-המשותפת קבע יו"ר רע"מ, מנסור עבאס, כי הוא עושה זאת על מנת לבחור ב"דרך חדשה", ובערבית: נַהְג' גַ'דִיד. עבאס יכול היה לבחור מילים אחרות, דוגמת דַרְבּ או טָרִיק, אך לדעתי הבחירה במילה נַהְג' לא הייתה מקרית; היא מהדהדת את פסוק 48 בפרק החמישי בקוראן: "לכל נַתנּוּ חוק ומנהג".
מנסור עבאס, יו"ר רע"מ, מצביע, מג'ר, 23.3.21 (צילום: פלאש90)
מבלי להיכנס לדיונים תיאולוגיים, מקובל לראות בפסוק זה רעיון יסודי בפלורליזם האסלאמי – האל נתן לכל קבוצה דתית דרך שנכונה לה. בסיטואציה הפוליטית הנוכחית, הצירוף "דרך חדשה" היה הכל חוץ מבסיס לסובלנות בין קבוצות פוליטיות. למעשה, צמד המילים הזה השפיע בצורה ניכרת על תעמולת הבחירות של הרשימה-המשותפת, שהתעקשה שוב ושוב להוכיח כי אין חדש בדרכו של עבאס, ובכך שיחקה את המשחק לפי הכללים שהוא קבע.
הבניין השני
הבניין השני (وزن فعّل) בשפה הערבית, שהוראתו בין היתר כפיית פעולה על צד שני, כיכב גם הוא בתעמולת הבחירות של שתי המפלגות.
עד לאחרונה בלט בשיח הפוליטי הערבי שֵם פעולה אחר מהבניין השני, "הסתה" ("תַחְרִיד" تحريض) בזכות חוק הלאום, חוק קמיניץ וכמובן "הערבים נעים בכמויות אדירות...". במערכת הנוכחית הצטרפו שני שמות פעולה חדשים: תַכּפִיר (האשמה בכפירה) ו-תַחְ'וִין (האשמה בבגידה).
התַכּפִיר הוא מושג מוכר בשיח של הקבוצות הדתיות הסלפיות באזורנו. מאחוריו עומדת התפיסה הדתית הקיצונית כי ניתן להכריז על פרטים (ואולי אף על חברה שלמה) כופרים ובכך לגזור עליהם גזר דין מוות. בשיח התעמולה ברשתות החברתיות עלה מושג נפיץ זה פעמים רבות, לצד האזכור כי המשותפת היא לא יותר מהמפלגה הקומוניסטית בלבוש חדש. וכידוע, קומוניסטים וכופרים הם שניים שהם אחד.
היו שהגדילו לעשות ואף הכריזו כי לא רק המפלגה כופרת אלא גם מצביעיה כופרים. מנגד, תומכי המשותפת האשימו את יריביהם הפוליטיים בבגידה בלאומיות הפלסטינית בשל הנכונות לתמוך בנתניהו. בהערת אגב נזכיר כי באחד מראיונותיו ציין מנסור עבאס שהוא אינו מתרגש מההאשמה בבגידה, אך כינוי הגנאי שפגע בו יותר מכל היה "ישראלי".
המעורבות הפלסטינית
מדי מערכת בחירות מתעורר האיום הידוע – הרשות הפלסטינית מתערבת בבחירות בישראל. לעיתים מופיעים סיפורי אימה על שיחות טלפון מהרשות הפלסטינית בניסיון לעודד הצבעה של אזרחים ערבים בישראל למען המפלגות הערביות. הפעם נדמה כי העולם התהפך, ודווקא הליכוד מנסה לגייס את הרשות הפלסטינית לטובתו.
עם זאת, כדאי לשים לב כי בבחירות הנוכחיות הפלסטינים מצידו המזרחי של הקו הירוק היו מעורבים לטובת שתי המפלגות הערביות, בדרך שונה מהמקובל. מגזין האקטואליה של ערוץ הטלוויזיה המקוון אִחְנַאTV , שתמך וקידם את "המאוחדת", שודר בין היתר באמצעות הלוויין של סוכנות הידיעות הפלסטינית מַעַן. מנגד, ערוץ הטלוויזיה הלווייני מֻסַאוַאה, שנתפס כאוהד יותר למשותפת, משדר מאז הקמתו באמצעות רצועת הלוויין הפלסטינית הרשמית.
איימן עודה, יו"ר הרשימה-המשותפת, מצביע, חיפה, 23.3.21 (צילום: רוני עופר)
ואם כבר מזכירים את הפלסטינים, מנסור עבאס יכול לרשום לעצמו הישג נוסף בכל מה שקשור לשיח הבחירות. כפי שציינתי בעבר, הסוגיה הפלסטינית נעדרת מתעמולת הבחירות של המאוחדת. האחרונה בחרה למקד את תעמולתה בנושאים פנימיים של החברה הערבית בישראל. כתוצאה מכך הסוגייה הפלסטינית כמעט ולא עלתה גם בתעמולה של המשותפת. עיקר מעייניה היו נתונים לנושאי פנים וכמובן להתנגחות עם עבאס ומפלגתו.
האירוע התקשורתי של מערכת הבחירות
מדי מערכת בחירות אנו מחפשים את האירוע התקשורתי, השניות המופלאות שייזכרו לעד כרגע ששינה וזיכך את מערכת הבחירות. כוונתי לאירועים דוגמת תנועת היד המזלזלת של יצחק מרדכי בבחירות 99', יצחק הרצוג שמבטיח לשמור על נתניהו מאוחדת בבחירות 2015, בני גנץ מגמגם בשידור חי בבחירות 2019 ועוד.
אנחנו אוהבים לחפש את הרגע הזה תוך התעלמות מתהליכים ארוכי טווח, למרות שלרוב הם אלה שמכריעים בחירות. לטעמי, בבחירות אלה היה אירוע תקשורתי חשוב בזירה הפוליטית הערבית, שבניגוד לכל האירועים שהוזכרו, לא נמשך רק שניות ספורות ולא היה חד-פעמי.
האירוע שאליו אני מכוון ארך כחצי שנה ובמרכזו עמד ח"כ לשעבר עַבְּד אל-מַאלֵכּ דהאמשה. עו"ד דהאמשה, אסיר בטחוני לשעבר (!) ועורך הדין של השיח' אחמד יאסין (!!) התראיין שוב ושוב ודיבר בשבח שיתוף הפעולה עם רה"מ נתניהו (!!!). דהאמשה, בתפקיד הפוליטקאי המבוגר, המנוסה והאחראי, סיפק תעודת כשרות למהלכים של בן יישובו ובן תנועתו, מנסור עבאס.
דהאמשה התגאה בעברו כאסיר בטחוני אך לא פחות מכך התגאה וסיפר בהנאה על שיתופי הפעולה שלו בעבר עם ממשלות הימין וגם על הזלזול שספג ממפלגות השמאל. כדוגמא להתנהלות חכמה מול השלטונות, הציג דהאמשה באחד מראיונותיו את נכונותו להתדיין עם השב"ס על מנת לדאוג לאסירים הבטחוניים. הוא השווה זאת לפרשיית הברחת הטלפונים של ח"כ באסל גאטס, ותהה מי משניהם שירת יותר את האינטרס הלאומי.
הבחירות הנוכחיות נתנו דרור לזרמי עומק שמתקיימים בחברה הערבית מזה שנים. העמדה שהציג דהאמשה בראיונותיו היא דוגמה לכך. גם אם המאוחדת לא תעבור את אחוז החסימה, הצעד שהיא עשתה יאתגר את המערכת הפוליטית הערבית ויחייב אותה להתייחס לשאלת הדרך הנכונה לשרת את בוחריה. הוא גם יחייב את חברת הרוב היהודי להחליט איך היא מתמודדת עם האתגר הזה, ברגע שהיא תפסיק להתמקד בסוגיית המנדט ה-61 ובשאלה המהותית: כן ביבי/לא ביבי.