תיאוריית "אפקט הפרפר" קובעת כי משק כנפי פרפר בצידו האחד של העולם יוביל לאירוע גדול בצידו האחר. אצלנו אפשר לדבר על גרסה מזרח-תיכונית של תיאוריה זאת: "אפקט הטחינה", שאולי ישפיע על עתידו של רה"מ נתניהו במערכת הבחירות המתקרבת.
במה מדובר? בקיץ 2020 עוררה יצרנית הטחינה "אל-ארז" סערה במגזר, כשתמכה בפומבי בהקמת קו סיוע לחברי הקהילה הלהט"בית הערבית. הגיבוי שנתנו חלק מחברי הכנסת של "הרשימה המשותפת" ליצרנית הטחינה ליבה מחלוקת פנימית, שהתעצמה על רקע תמיכת שלושה מחבריה בתיקון לחוק ההמרה.
בסופה של אותה סערה התעצבו שני מחנות פוליטיים: "הרשימה המשותפת", מפלגת שמאל-שמרנית עם נגיעות ליברליות (ויהודי יצוגי אחד), הכוללת את חד"ש, בל"ד ותע"ל, ומולה "הרשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ), מפלגה שמרנית עם נגיעות אסלאמיות, שמסרבת להיות מוגדרת כימין, אבל בהחלט ידידותית לנתניהו.
אפקט הטחינה נמשך עם אל-ארז. הפעם לא יצרנית הטחינה, אלא חברת ההפקות הנצרתית הוותיקה. לפני תשע שנים הושק ערוץ הטלוויזיה המקוון "אִחְנַא TV", שהתבסס על חברת ההפקות אל-ארז. הערוץ מיתג את עצמו כמורד במוסכמות החברתיות, "הילד הרע" של התקשורת בשפה הערבית בישראל, שתוחב אצבע פלסטינית מקומית בעינו של הממסד היהודי והערבי.
תמונת החברה הערבית, כפי שהיא משתקפת בראיונות הללו, אינה מיופה או מחמיאה. במשפט אחד – ציבור מפורק מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית. בשיחה איתו שלאעטה מסכים לתיאור הזה
כהתרסה מול כל יתר כלי התקשורת בשפה הערבית בישראל, הקפידו ב"אחנא" להדגיש כי הם מספקים לראשונה בתולדות החברה הערבית בישראל במה תקשורתית עצמאית נטולת כבלים והגבלות, ו-100% ערבית, בניגוד ל"הלא" שהחלה כשותפות יהודית-ערבית.
כשהערוץ חגג יום הולדת שנה ראיינתי את המנכ"לית, רֻקַיָה צָבַּאח. מהשיחה איתה התרשמתי שהאידיאולוגיה של הערוץ היא העדר אידיאולוגיה. "הערוץ לא פוליטי במובן המקובל" היא אמרה לי באותו מפגש. "אין לנו פרות קדושות, אין לנו גבולות, מה שאנחנו רוצים אנחנו אומרים. אנחנו רוצים להשפיע, ומבחינתנו אין דבר שהוא טאבו. בתכניות אקטואליה נסגור חשבונות, אנחנו לא דופקים חשבון".
מהשיחה יצאתי בתחושה שהמילים "באנו לעשות בלגאן" מאד מתאימות להם. "אנחנו אפילו מאד בעד הקהילה הגאה" היא הוסיפה (באותם הימים עוד לא השתמשו במילה "להט"ב"). את המפגש היא סיימה במשפט: "אנחנו לא בעד אף אחד או נגד אף אחד. הכל תלוי נסיבות".
בחודשים האחרונים נראה שהנסיבות השתנו.
כשהלא פגשה את אחנא
בִּלַאל שַלַאעֲטָה הוא עיתונאי רב פעלים; בהכשרתו המקצועית הוא עובד סוציאלי, עורך דין ובעל תואר שני במנהל ציבורי מאוניברסיטת חיפה ותקשורת ועיתונות מהאוניברסיטה העברית. בשיחה עם "העין השביעית" מציג שלאעטה את האני מאמין שלו בתחום התקשורת:
"צריך לפתוח את הקשת התקשורתית לכלל הקשת הפוליטית במדינה. כשאני מבקש מהעמיתים שלי באמצעי התקשורת העבריים היהודים לפתוח את האולפנים שלהם לחוקרים, למרצים ולפוליטיקאים מהחברה הערבית - אני אמור ליישם זאת גם בתכנית שלי". לדברים הללו הוא מוסיף "מבחינתי חופש הביטוי זה עיקרון יסוד במדינה, וצריך לשמור עליו".
העיתונאי בלאל שלאעטה (צילום עצמי)
שלאעטה מספר בגאווה כי במסגרת עבודתו בעבר ב"הלא TV" הוא ראיין פוליטיקאים מהמרכז והימין כמו בני גנץ, גבי אשכנזי, יאיר לפיד, יובל שטייניץ, איילת שקד ועוד. בכך לא היה חידוש מיוחד, שכן זהו הקו הקלאסי מבית מדרשו של בסאם ג'אבר, הבעלים של התחנה. בראיון שנתן בזמנו ל"עין השביעית" שטח ג'אבר את השקפת עולמו שבמרכזה השיקולים העיתונאיים-מסחריים לצד העובדה שהוא איש תקשורת ישראלי. במילים אחרות, על אף שהוא מייצר תקשורת בערבית, הוא אינו נרתע מלראיין בעברית פוליטיקאים יהודים, אפילו מהימין. עיתונאי כמו שלאעטה השתלב מצוין בדרך חשיבה זו.
בחודשים האחרונים החל שלאעטה לשדר דווקא בערוץ "אחנא TV" (לדבריו, נטש את "הלא" מכיוון שהנסיעות מביתו שבסח'נין לאולפני הטלוויזיה בטייבה התישו אותו), אך הלך הרוח מבית מדרשו של ג'אבר נדד איתו הלאה לביתו המקצועי החדש.
המעבר לתחנה הגיע בתזמון מצוין, על רקע הטלטלה הפוליטית שתיארתי קודם. שלאעטה קיבל לידיו הובלת מגזין חדשות יומי שאורכו שעתיים. הוא מנהל ראיונות ארוכים, שיכולים להגיע לחצי שעה ואף יותר, עם כל הדמויות הפוליטיות בחברה הערבית. ובכן, כמעט עם כולן.
במיומנות, במקצועיות ובדרכו המיוחדת הוא מלטף ומרגיז, מתגרה ומחבק ובסופו של דבר מצליח להוציא מהמרואיינים שלו את המיטב. למתבונן מהצד תוכניתו מאפשרת ללמוד מה מתרחש בקרביים של החברה הערבית.
הנהגה כושלת וחברה מפורקת ומתפוררת
תמונת החברה הערבית, כפי שהיא משתקפת בראיונות הללו, אינה מיופה או מחמיאה. במשפט אחד – ציבור מפורק מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית. בשיחה איתו שלאעטה מסכים לתיאור הזה: "מהשני למרץ אנחנו במלחמה בקורונה, אנחנו במעגל עוני, אנחנו במעגל אבטלה, אנשים קורסים, חנויות ובתי עסק קרסו ונסגרו".
ח"כ איימן עודה (צילום: יונתן זינדל)
לכך תורם כישלון ההנהגה: "מה אנשים רוצים מההנהגה? שיתנו מענה לצרכים שלהם ולבעיות שלהם. האנשים לא רוצים לראות התקוטטות בין חברי הכנסת ברשימה המשותפת. בכל מערכת בחירות העניין המרכזי הוא סידור הכיסאות. האנשים רוצים שחברי הכנסת הערבים יתחברו לשטח, יהיו עם המצוקות שלהם. יש אחריות לראש הממשלה ולמשרדי הממשלה, אבל כשאתה שואל אותי על חברי הכנסת, האנשים רוצים שהם יירתמו לפתור את בעיותיהם. יש לנו מצוקת דיור, קרקע, עוני. הם לא בשטח! הייתי מצפה מהמפלגות הערביות שידגישו את העניין הכלכלי. אנשים לא רוצים את המסר הפוליטי. הסיסמה של הרשימה המשותפת הייתה להפיל את נתניהו? נתניהו נשאר חזק והימין יותר ימין. זה אומר שהסיסמה של הרשימה המשותפת כשלה".
במהלך הריאיון שלאעטה חוזר ומדגיש כי הביקורת שלו מופנית כלפי כל חברי הכנסת, אולם מצפייה בתכניתו קשה שלא להרגיש כי מוצג בה בבירור שק חבטות אחד: הרשימה המשותפת במתכונתה הנוכחית. את מרואייניו מכל רחבי הקשת הפוליטית הוא מקפיד שוב ושוב לשאול ולהדהד שתי שאלות: האם הרשימה המשותפת כשלה והאם העומד בראשה, אימן עודה, נכשל. במקביל מספקים בערוץ במה מכובדת לארכי-אויב של עודה, ראש עיריית נצרת עלי סלאם. עודה עצמו לא מתראיין בתכנית של שלאעטה.
שלאעטה שולל את תהייתי בדבר פתיחת חזית נגד עודה: "אם אימן עודה רוצה אצלי ריאיון של חצי שעה, הוא מוזמן. בתנאי שאשאל אותו את כל השאלות הקשות". לדבריו, אימן עודה אף הוזמן להתראיין בתכניתו, אך בושש מלהגיע. הדוברת של ח"כ עודה לא ענתה לשאלה האם הדברים נכונים.
מחכה לטלפון מרה"מ
לשלאעטה חשוב להבהיר כי הוא בראש ובראשונה עיתונאי מקצועי והטלטול שעובר על המערכת הפוליטית לא משפיע עליו מקצועית. "בהשקפה המקצועית שלי כל כלי תקשורת חייב להיות פתוח לכולם. לכל מגוון הדעות הפוליטיות שקיימות בחברה הערבית. אם משרד ראש הממשלה יתקשר למערכת, אהלן וסהלן, למה לא? אבל אנחנו נשאל את כל השאלות הקשות. אני רואה את התקשורת כבמה למגוון של דעות, אבל לא של דעות קיצוניות. אני לא ארשה שדעות קיצוניות יעלו במסגרת התוכנית שלי".
מהם הגבולות מבחינתך?
"שמירה על עקרונות היסוד של המדינה. אנחנו חיים במדינת ישראל, לא על המאדים".
את מי אתה לא מוכן לראיין?
"אני לא שם וטו. אני מוכן לראיין את כולם. כ-ו-ל-ם. בתנאי שאשאל את כל השאלות הקשות".
הריאיון עם מטי יוגב היה יוזמה שלכם או שלה?
"שלה".
היו פניות נוספות מהליכוד?
"לא, לא פנו אלינו. אם הם יפנו, התכנית פתוחה לכולם".
משקפי מציאות או יוצרי מציאות?
במערכת הבחירות הנוכחית תהיה להצבעה בחברה הערבית חשיבות מרובה בקביעת גורלו של רה"מ נתניהו (וכן, גם עתידה של המדינה). "הקול הערבי" יקבע למשל מה מספר המנדטים שתאבד הרשימה המשותפת, האם מרצ תעבור את אחוז החסימה ואולי אפילו תזכה במנדט חמישי, כמה קולות "תשרוף" הרשימה החדשה מַעַן ובעיקר יקבע את הצלחתה של רע"מ לעבור את אחוז החסימה, כשברור לכל המרואיינים אצל שלאעטה כי היא נמצאת בכיסו של רה"מ. למעשה, היחידים שנמנעים מלהביע עמדה בנושא הם אנשי רע"מ.
ח"כ מנסור עבאס (צילום: נועם רבקין פנטון)
"אחנא TV" הוא ערוץ תקשורת מרתק. כוחו בעצמאותו וביצירתיות של האנשים שעומדים מאחוריו. יחד עם זאת, בשבועות האחרונים הצפייה בשידוריו מעלה את התהייה האם הערוץ לא חצה את הקו שמפריד בין שיקוף המציאות לבין עיצובה.
אי אפשר להאשים את הערוץ בתחלואי החברה הערבית בישראל. למדינה חלק מרכזי במעל, וגם לפוליטיקאים של "הרשימה המשותפת" לא חסר (די לצפות בראיון עם ח"כ סאמי אבו שחאדה, איש בל"ד הפרוגרסיבית לכאורה, שבו הוא הסתבך כששלאעטה ניסה לשאול אותו על סוגיית הלהט"בים). ברם, ל"אחנא" יש חלק בעוצמת ההדהוד של האנדרלמוסיה. קשה שלא להתרשם שבשם היצירתיות, זכות הציבור לדעת, חופש הביטוי - והמאבק באימן עודה - מחצינים בתחנה עמדה פוליטית ברורה. למשל, אך לאחרונה, כחלק מהידיעות החדשותיות בערוץ, בחרו לשדר שם תעמולת בחירות של רע"מ.
וכך, הערוץ שהחל את דרכו כאנטי-ממסדי, בקריאת תיגר על השמרנות המקומית וגישה ידידותית ללהט"בים, מוצא עצמו היום מקדם, ולו בעקיפין, את הקבוצה היותר שמרנית והאנטי-להט"בית במופגן. שלא לדבר על כך שאפילו במטה מפלגת השלטון יכולים לרוות מהם נחת.