אי אפשר לברוח לאחרונה מהפרסומת החדשה של חברת החשמל, בהשתתפות שקע ותקע ובליווי של ההרכב ג'ין בורדו. שדות ירוקים, מים צלולים כמו מראה, אוויר נקי, אופניים וילדים, כל אלה מספקים אווירה "ירוקה" למוצר שמבקשת חברת החשמל למכור לנו. מהו בדיוק המוצר הזה? הפרסומת, שאורכה נטו כדקה, עוסקת כמעט כולה באנרגית רוח ובאנרגיה סולארית. לא זה המוצר, אבל תיכף נגיע לזה.
קודם כל, קצת מושגים: חשמל אפשר להפיק מאנרגיה מזהמת, דלקי מאובנים (פוסילים) כמו פחם או גז ("גז טבעי"), ואפשר להפיג מאנרגיה מתחדשת, "ירוקה", כמו אנרגית רוח או שמש. ייצור החשמל בישראל כיום מבוסס רובו ככולו על דלקים פוסילים ובעיקר על גז, כשפחות מ-10% מופק על ידי אנרגיות מתחדשות (רובו ככולו באמצעות אנרגיה סולארית, וקצת באמצעות טורבינות רוח).
מדיניות האנרגיה האגרסיבית והחד-משמעית של ראש הממשלה נתניהו ושר האנרגיה שטייניץ, הביאה לכך שלמרות ההכרה הכלל-עולמית בצורך להפסיק כליל את השימוש באנרגיה מזהמת, בישראל הגז יישאר דומיננטי במשק האנרגיה גם עשורים קדימה. לפי החלטת ממשלה מהשנה האחרונה, בשנת 2030 לפחות 70% מהחשמל בישראל יופק באמצעות גז.
גם העיסוק של הפרסומת באנרגיות ירוקות, שהוא כאמור רוב מה שהפרסומת מתעסקת בו, לוקה בלא מעט הסתרה ומניפולציות
למרות הדומיננטיות של הגז המזהם בייצור החשמל בישראל, בפרסומת של חברת החשמל הביטוי "גז טבעי" נאמר רק פעם אחת, על הדרך, כמי שמחליף את הפחם השחור, ובאותה נשימה עם אנרגיות מתחדשות: "גז טבעי ואנרגיות מתחדשות". נכון, הפרסומת לא אומרת במפורש שהגז, שהוא גם מזהם וגם פולט גזי חממה, הוא אנרגיה מתחדשת, אבל ברוח הביטויים העולים ממשרד האנרגיה, בהחלט רומזים שהוא ירוק. ובכן שקע ותקע, הוא לא.
אבל גם העיסוק של הפרסומת באנרגיות ירוקות, שהוא כאמור רוב מה שהפרסומת מתעסקת בו, לוקה בלא מעט הסתרה ומניפולציות. כאשר ג'ין בורדו שרים על האיכר שיכול לייצר בשדהו חשמל סולארי, ועל האנשים שיכולים לייצר חשמל סולארי בעצמם על הגגות, בחברת החשמל שוכחים לספר לנו שמשרד האנרגיה דווקא מכוון לייצור חשמל בשדות סולארים ופחות לייצור על גבי מבנים או בדו-שימוש של קרקעות חקלאיות. למה? ככה.
וכמובן שהפרסומת לא מזכירה את הסוגייה הקריטית של אגירת חשמל, שמאפשרת למשוך ליעדים גבוהים יותר מ-30% של אנרגיה סולארית במשק החשמל המקומי, או את המחלוקות בנוגע להשפעה הסביבתית-בריאותית של טורבינות רוח. מה אתם רוצים, בסך הכל פרסומת.
אבל פרסומת למה? לפי הרפורמה המתוכננת במשק החשמל, חברת החשמל לא יכולה להקים אף תחנת כוח חדשה, לא מאנרגיית רוח, לא מאנרגיית שמש ולא תחנה מבוססת גז טבעי. מה שנשאר בידי החברה בבלעדיות היא ההולכה, הרשת, או "הרשת החכמה".
רשת חכמה, כשמה כן היא, מאפשרת ניהול יעיל וחכם יותר של ההפקה, ההולכה והצריכה של החשמל. מדובר באפשרות לקלוט חשמל מצרכנים שונים ולנתב אותו לאחרים, לשלב ברשת אנרגיות מתחדשות ופוסיליות, ולהגיע לכל צרכן עם מונה חכם שיאפשר לחברת החשמל וגם לצרכן לשפר ביצועים. רשת חכמה גם צריכה להפוך אותנו, הצרכנים, ללקוחות, שיכולים לעקוב אחר הצריכה שלהם ובעיקר ללמוד איך לחסוך, ואפילו להיות יצרנים שמייצרים חשמל ומוכרים עודפים לרשת.
רשת חכמה. כזו שכבר מזמן היתה צריכה להיות כאן, והיא לא. מה שיש לנו היא פרסומת. והשאלה שנשאלת נוכח הפרסומת, ובעצם, נוכח כל קמפיין של חברת החשמל, היא מדוע החברה צריכה בכלל לפרסם, בפריים טיים ועל חשבוננו, כשלמעשה אין לנו עדיין אופציה לרכוש חשמל מספק אחר, לא חשמל סולארי או מטורבינות רוח (אנרגיה מתחדשת), ולא חשמל מגז או מפחם (אנרגיה מזהמת).
את כל זה לא תראו בפרסומת של חברת החשמל, ששוב מוכרת לנו חשמל בשק.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)