האם כולם מושחתים? האם העיתונות בישראל פועלת דרך קבע באופן מושחת, משרתת אינטרסים זרים ומכפיפה את הסיקור לגחמותיו של בעל השליטה תמורת בצע כסף? בציבוריות הישראלית ישנם קולות עיקשים הטוענים כי כך הדבר, ובראשם בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, שזהו קו ההגנה שלו מפני האישומים הפליליים נגדו בפרשיות ההון-שלטון-עיתון "תיק 2000" ו"תיק 4000".
נתניהו לא לבד. נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות" הנאשם בשוחד ב"תיק 2000", מציג תזה דומה כקו ההגנה שלו. לצד נתניהו ומוזס ישנם עיתונאים ואנשי ציבור נוספים המקדמים את התזה הזו, כך למשל הפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות", נחום ברנע, כתב מיד אחרי חשיפת השיחות המושחתות בין נתניהו למוזס כי "כולם חשודים", דהיינו, מדובר בהתנהגות רווחת. אדבוקטור אחר של התזה הזו, שאף מצוטט בכתב התשובה של נתניהו, הוא הפוליטיקאי לשעבר חיים רמון.
מטרתה של התזה אינה אינטלקטואלית אלא מעשית: להכשיר ולנרמל התנהגות מושחתת ופסולה, קשרי הון-שלטון-עיתון וצינזור וסירוס עיתונאים. לכן יש חשיבות להסביר ולהדגים מדוע היא שקרית. הזדמנות כזו סיפק השבוע רמון בראיון שנתן, ובו קבע כי ב"הארץ" וב"דה מרקר" לא פורסמה כל ביקורת על חוק שקידם המו"ל עמוס שוקן. טענתו של רמון נועדה להדגים כיצד מוכפפים שיקולים עיתונאיים לטובת האינטרסים של המו"ל בכל כלי התקשורת, ולא רק ב"ידיעות אחרונות", שהמו"ל שלו מואשם בשוחד. בפועל, להבדיל מ"ידיעות אחרונות", ב"דה מרקר" פורסמו כתבות רבות שביקרו את הצעת החוק שקידם המו"ל.
חיים רמון עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. הראשון הורשע במעשה מגונה, השני במרמה, שוחד ושיבוש (צילום: מיכל פתאל)
לפני שנה וחצי, בראיון לתוכנית "המקור" בערוץ 13, גולל רמון כיצד בתור חבר-כנסת צעיר נענה לדרישת העורך בפועל של "ידיעות אחרונות" דב יודקובסקי שלא להעלות שאלות בכנסת על קשרים מפוקפקים שהיו לעיתון עם הטוטו. רמון, המיודד עם המו"ל המואשם בשוחד מוזס מאז שיחקו שניהם כצעירים בליגת הכדורסל הישראלית, תיאר את כניעתו לדרישה המושחתת של העיתון כדי לתאר מציאות שבה שחיתות שלטון-עיתון היא הנורמה ועל כן אין מקום להעמיד את המעורבים בה לדין.
השבוע עלה לרשת ראיון שהעניק רמון למאמן הכדורסל לשעבר פיני גרשון, ובו שב ותיאר השר לשעבר את סיפורו כחבר-כנסת צעיר שמפקפק בכשרות עסקת הטוטו עם "העיתון של המדינה", אך נסוג ברגע שמקבל פנייה מבכיר בעיתון. אלא שהפעם הוסיף רמון וסיפר על מקרה טרי בהרבה, שמעורב בו מו"ל "הארץ" עמוס שוקן.
בכנסת, סיפר רמון, דנו לפני כשנה בחוק הגבלת הפרסומות והשיווק של מוצרי טבק. במסגרת החוק הוחלט להגביל עוד יותר את האפשרות לפרסם סיגריות ומוצרי עישון, אך להחריג את העיתונות המודפסת. לא זו בלבד שהעיתונות המודפסת תורשה להמשיך ולהדפיס (תחת מגבלות) מודעות לשיווק סיגריות, היא גם תקבל על כל מודעה כזו מודעה נוספת במימון חברות הטבק המזהירה מנזקי העישון. שוקן, ציין רמון, השתתף בישיבות ועדת הכנסת שדנה בחוק ופעל כדי להבטיח את האינטרס הכלכלי של העיתון שלו ולהחריג את העיתונות המודפסת מהחוק.
"אני ניסיתי למצוא מאמרי ביקורת בנושא הזה", אמר רמון, "ובעיתון 'הארץ', גם ב'דה מרקר', אני לא קראתי".
נראה כי הניסיונות של רמון לא היו עיקשים. את הצעת החוק, ואת החרגת העיתונות המודפסת, ליוותה מראשית הדרך באופן צמוד וביקורתי כתבת הבריאות של "דה מרקר", זוכת פרס סוקולוב רוני לינדר. למעשה, לינדר ו"דה מרקר" העניקו להצעת החוק את הסיקור העקבי, והביקורתי ביותר, מכל כלי תקשורת בישראל. לכל אורך תהליך החקיקה הדגישה לינדר את העובדה כי החרגת העיתונות המודפסת אינה נכללת בחוקים דומים ברחבי העולם ונולדה על רקע ניגוד עניינים של שר הבריאות יעקב ליצמן, המקורב לבטאון מפלגתו "המודיע".
כבר בשנת 2017, כשהתמיכה הממשלתית בהצעת החוק שאסרה על פרסום מוצרי טבק למעט בעיתונות המודפסת רק נולדה, דיווחה על כך לינדר, כולל נושא החרגת העיתונות המודפסת. בהמשך שטחה לינדר בפני קוראי "דה מרקר" את המשמעות הכלכלית של החוק לכלי התקשורת בישראל. כשוועדת השרים לחקיקה אישרה לקריאה טרומית את הצעת החוק דיווחה על כך לינדר, תוך הדגשת ההחרגה של העיתונות המודפסת.
כשוועדת הכלכלה דנה בהצעת החוק פרסמה לינדר כתבה נרחבת בנושא, וציינה כי ב"גרסתה הנוכחית, הצעת החוק מוטה אף יותר לטובת העיתונות המודפסת". אישור הוועדה את הצעת החוק בקריאה ראשונה זכה לכתבה נוספת מאת לינדר, שהפעם צורף לו גם גילוי נאות "עמוס שוקן, מו"ל 'הארץ' ו–TheMarker, השתתף בדיון ותמך בהחרגת העיתונות המודפסת".
רוני לינדר ועמוס שוקן, טקס הענקת פרסי סוקולוב, 29.10.2019 (צילום: אורן פרסיקו)
לינדר דיווחה על מאמצי חברות הטבק למנוע מוועדת השרים לאשר את הצעת החוק לקריאה ראשונה בכנסת, וכשהמאמצים נשאו פרי דיווחה על כך בביקורתיות מופגנת. כשהחוק בכל זאת הגיע לכנסת ועבר בקריאה ראשונה שוב דיווחה על כך לינדר, כולל ביקורת על החרגת העיתונות המודפסת והגילוי הנאות "העיתונים המודפסים מקבוצת הארץ יוכלו, על פי הנוסח הקיים, להמשיך ולפרסם טבק".
כמה חודשים לאחר מכן, לקראת הדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת והכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, שבה לינדר להידרש לנושא ושוב ציינה במפורש את המעורבות של המו"ל שוקן. לינדר ליוותה את הדיונים בוועדת הכלכלה, כולל הדיון שבו, לפי דיווחה, השתתפו "נציגי העיתונות בוועדה, מו"ל הארץ עמוס שוקן ומנכ"ל ידיעות אחרונות ינון אנגל" וניסו להשפיע על נוסח החוק. לינדר הציגה בפני קוראי "דה מרקר" גם את עמדות חברי-הכנסת שהתנגדו לאינטרסים של נציגי העיתונות.
עוד כמה חודשים חלפו ולינדר דיווחה על עתירה לבג"ץ שקראה לבטל את הסעיפים המחריגים את העיתונות המדפסת מאיסור הפרסום. גם הפעם, בסיום דיווח שהוקדש כולו לעמדת העותרים, הזכירה לינדר כי מו"ל העיתון שבו היא כותבת דווקא תמך בהחרגה.
מנכ"ל "ידיעות אחרונות", ינון אנגל, משוחח עם מו"ל "הארץ" עמוס שוקן בדיון על פרסום סיגריות בוועדת הכלכלה. הכנסת, 30.4.18 (צילום: שבי גטניו, העמותה לדמוקרטיה מתקדמת)
כשהוגשה הצעת חוק לביטול ההחרגה, לינדר דיווחה על כך. כש"הארץ" ו"ידיעות אחרונות" הצטרפו כמשיבים לעתירה נגד החרגת העיתונות המודפסת שבה ודיווחה על כך לינדר. לקראת הדיון בבג"ץ שוב דיווחה לינדר על העתירה, כשהפעם פתחה את כתבתה במילים: "'הצעת החוק לא תחול על העיתונות הכתובה' - השורה הקצרה והקריטית הזאת בהחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה מדצמבר 2017 עומדת במרכז עתירה של המיזם למיגור העישון נגד הכנסת, הממשלה, משרד הבריאות והעיתונים 'ידיעות אחרונות' ו'הארץ'".
לפני כשנה, אחרי שהעתירה הסתיימה בלא כלום (ראו דיווח של לינדר) ולקראת כניסת החוק לתוקף, חשפה לינדר תצהיר שהגיש ח"כ לשעבר יהודה גליק על נסיבות הצעת החוק והחרגת העיתונות המודפסת. "החרגת העיתונות המודפסת נתפסת ככתם גדול על חוק העישון בקרב ארגוני בריאות וארגונים אזרחיים אחרים וגם בקרב חברי כנסת מימין ומשמאל", כתבה לינדר ובהמשך הוסיפה: "זה המקום לגילוי נאות, שהופיע לאורך כל סיקור החקיקה. מו"ל 'הארץ', עמוס שוקן, ומנכ"ל 'ידיעות אחרונות', ינון אנגל, נכחו בדיוני הוועדה – ותמכו בהחרגת העיתונות המודפסת מהחוק".
הפניה לכתבה הביקורתית של לינדר פורסמה בראש שער "דה מרקר". אבל אולי חיים רמון קרא דווקא באותו היום רק את "ידיעות אחרונות".
