בניכוי הערבים והחרדים

בעיתון "ישראל היום" לא מעלימים לגמרי את ממצאי דו"ח העוני של הביטוח הלאומי, אבל עושים ככל יכולתם כדי לרכך את המכה. כשני מיליון עניים בישראל, 30% מהילדים עניים, עלייה משמעותית נרשמה בשיעור האי-השוויון, רמת החיים במונחים של הכנסה כלכלית ירדה ב-22.7%. "מדובר בשיעורים חסרי תקדים בשני העשורים האחרונים", כותבת היאלי יעקבי-הנדלסמן בדיווח המתפרסם בעיתון.

המציאות עגומה, ועשויה לפגום במסע הבחירות של מועמד העיתון לראשות הממשלה, בנימין נתניהו. כדי שלא להזיק לקמפיין מצאו ב"ישראל היום" מקום מצוין לדיווח על ממצאי הדו"ח: המדור הכלכלי בעמוד 15. את הכותרת הראשית בעיתון בחרו להקדיש דווקא להעלאת המורל, באמצעות דיווח על "מתווה שעשוי לעורר את פעילות המשק": פתיחת אתרי תיירות באילת ובים המלח כבר בתחילת החודש הבא.

אפשר להעלות על הדעת מדינה שבה העיתון הנפוץ ביותר מדווח בכותרת הראשית על מציאות נוכחית של שני מיליון עניים ואילו המתווה העתידי שאולי יתחיל להניע מחדש את המשק מתמקם במדור הכלכלי שבעומק העיתון, אבל בינתיים ניאלץ להסתפק במה שיש.

ובכל זאת, עלולים להיות קוראים שיגיעו עד לעמוד 15 וייחשפו לידיעה הקצרה על דו"ח העוני. כדי לנטרל את המכה מפרסם העיתון לצד הנתונים העגמומיים טור פרשנות קצרצר מאת ערן בר-טל, שכותב בלי כחל וסרק: "נתוני העוני נראים רע – כחמישית מהמשפחות ושיעור דומה של נפשות, עניות. אבל הנתון הזה מקפל בתוכו שיעור גבוה ב-50% של עניים בקרב ערביי ישראל ושיעור גבוה ב-150% של חרדים".

ועוד באותו עמוד נמצא מקום גם לידיעה כלכלית במסגור מעודד: "יחס החוב-תוצר הפתיע: רק 73%". גלעד צוויק מדווח על "תחזית אופטימית של משרד האוצר בסוגיית יחס החוב לתוצר של ישראל". אפילו ב"מקור ראשון", העיתון השני של משפחת אדלסון, לא קונים את האופטימיות הזו. "התקדמות של עשור נמחקה: יחס החוב-תוצר עלה ל-73.1%", נכתב מעל ידיעה מאת ישי פלג המתפרסמת בעיתון.

הכותרת הראשית בעיתון הנישה "הארץ" מדווחת כי למרות שקו העוני ירד – כלומר, הגדרות הנתונים המקרו-כלכליים שונו כך שמי שפעם היו נחשבים עניים, נחשבים כעת לא עניים – עדיין נותרו בישראל שני מיליון עניים. "ההשלכות הכלכליות של משבר הקורונה צפויות להימשך גם מעבר ל-2020", מצטטת לי ירון מהדו"ח. בטור צד מדגיש סמי פרץ כי "תוכנית הסיוע הממשלתית חילצה מאות אלפי אנשים מעוני. בלעדיה דו"ח העוני היה קטסטרופלי".

הכותרת הראשית של "מעריב" מזרה אימה. "קריסת מערכות", נכתב בה, ותחתיה שני תצלומים: חולה קורונה בדרכו לאשפוז ואשה מחטטת בערימות האשפה שהושלכו ליד דוכן שוק בסופו של יום. בכותרת המשנה מוזכרים הנתונים של דו"ח הביטוח הלאומי, ולצדם נכתב כי "במקביל מחריפה המצוקה התקציבית של בתי-החולים הציבוריים, שמיום ראשון יקבלו רק חולים לטיפולים מצילי חיים: 'כשייגמר לנו הציוד – נלטף את החולים בידיים'".

ראש בראש לראשות הממשלה

אם המסגור של "ישראל היום" נועד לשרת את נתניהו, את מי נועד לשרת המסגור של "מעריב"? תשובה אפשרית טמונה בראש שער "מעריב" (בעל השליטה: אלי עזור), שם מוצבים זה מול זה נתניהו ויו"ר מפלגת תקווה-חדשה, גדעון סער. "ראש בראש לראשות הממשלה", נכתב שם, ליד המספרים: 43% לנתניהו ו-40% לסער.

בדרך כלל, סקרים המבקשים לבדוק את מידת ההתאמה לראשות הממשלה נותנים שלל אפשרויות ובחירה אחת. ב"מעריב" החליטו לתת לנסקרים שתי אפשרויות בלבד: נתניהו או לפיד; נתניהו או בנט; ונתניהו או סער. כך הצליחו להגיע לכותרת שכוללת את המלים "סער צמוד לנתניהו". אם הוא לא נושף בעורפו בסקר המנדטים (16 לעומת 30), הנה הוא נושף בעורפו במידת ההתאמה לתפקיד הבכיר.

את ממצאי הסקר המחמיא לסער מפרסמים ב"מעריב" לצד ידיעה גדולה על הצטרפותו של בני בגין למפלגתו. "התקווה של בגין" הוא משחק המלים התועמלני שנבחר ככותרת. בתצלום נראים בגין וסער מחייכים. בכותרת המשנה נכתב כי "גדעון סער יכול לרשום לעצמו גניבה נוספת מהליכוד – לאחר שבני בגין, בנו של מייסד התנועה וראש הממשלה המנוח, הצטרף למפלגתו תקווה-חדשה".

הסיוע לסער נמשך במוסף העיתון. קוראיו יתקשו להימלט מהראיון שערכה שרי מקובר-בליקוב עם מיכל דיאמנט, נכדתו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, שהצטרפה אף היא למפלגת תקווה-חדשה. הראיון מופיע ככתבת השער, והוא נפתח כבר בכפולה השנייה של המוסף, עם שלל תצלומים שלה לצד סבה.

ציטוטים נבחרים: "מתי ואיך הבינה שהיא חייבת לנטוש את הבית הפוליטי של סבא"; "מדוע היא פוסלת ישיבה עם נתניהו"; "העמדות שלי מאוד דומות לעמדות של סבא שלי, והוא מהווה עבורי השראה מאוד גדולה"; "סבא כעס עליו כי לא ביטול את אוסלו" (על נתניהו); "יש לו משנה סדורה ורפורמות ברורות" (על סער).

הפרשן הבכיר ב"מעריב" בן כספית, שבעבר תועד כשגדעון סער מדבר מגרונו, מזכיר הבוקר בטורו הקבוע כי "נתניהו השקיע הרבה מאוד מאמץ בשכנועו של בגין לחזור לליכוד לפני בחירות 2009. [...] גם בבחירות 2015 השקיע נתניהו מאמץ רב בשריונו של בגין ברשימת הליכוד. [...] מצד אחד הוא אידיאולוג ימני. מצד שני, הוא תו תקן של איכות, של ערכים ושל כל מה שאינו נתניהו". בצירוף מקרים מזהיר, גם פרשנית "ידיעות אחרונות" סימה קדמון כותבת על ההצטרפות של בגין, ומשתמשת באותן המלים ממש: "צריך לזכור שנתניהו התאמץ להביא את בגין לליכוד פעמיים: ב-2009 וב-2015, כשחיפש לגיטימציה של מישהו שהוא תו תקן ערכי".

פרשן "הארץ" יוסי ורטר, שגם לו היסטוריה של יחס מיטיב לסער, טורח לשנות מעט את המלים שבהן הוא מתאר את צירופו של בגין למפלגה, אבל המסר אותו מסר: "ב-2015 שריין נתניהו את בני בגין בדיוק בשביל הליכודניקים מהמיינסטרים שקצה נפשם בהתנהלותו הפלגנית והדורסנית. אתמול הצטרף אותו בגין לסער".

ב"מקור ראשון" מציין יאיר שרקי כי מפלגתו של סער דועכת בסקרים. "אחרי מומנטום פתיחה מצוין, תקווה-חדשה נחלשת בעקביות בקצב של מנדט וחצי לשבוע". בעיתון השני של אדלסון, "ישראל היום", כותב מתי טוכפלד על "צניחתו העקבית של גדעון סער". אמנם לפי החישוב שלו סער מאבד כל שבוע מנדט, ולא מנדט וחצי, אבל לדבריו, "ממפלגה חדשה, זוהרת ונוצצת, הנהנית מתמיכת כלי התקשורת המרכזיים, הרואים בה כלי ניגוח משמעותי לנתניהו בהיעדר אלטרנטיבה ראויה יותר משמאל, הולכת מפלגת תקווה-חדשה ולובשת צורה של מפלגת פליטים ומאוכזבים".

גם ורטר מתייחס בטורו ב"הארץ" לירידה של סער בסקרים, אבל שומר על תקווה: "סער ממשיך לחזק את האגף הימני במפלגתו; בשבוע האחרון הצטרפו אליו יו"רי מועצת יש"ע בעבר ובהווה, דני דיין ודוד אלחייני. האסטרטגיה הזו עדיין לא מניבה פירות בסקרים (הוא איבד ארבעה-חמישה מנדטים בתוך חודש), אבל לסער חישובים צופי פני עתיד למערבולת המשא-ומתן הקואליציוני שאחרי 23 במרץ, וגם על השאלה כיצד תיראה תנועתו בטווח הארוך".

שליח "ישראל היום" לענייני אינטרסים של משפחת אדלסון

"מתקדם לאחור" היא הכותרת שמתנוססת הבוקר בתחתית שער "ישראל היום" מתחת לתצלום שבו נראה נשיא ארצות-הברית הנכנס, ג'ו ביידן, חותם על צווים נשיאותיים המבטלים את אלה של דונלד טראמפ ("הפסקת בניית המכשול בגבול עם מקסיקו, וחזרה להסכם האקלים", מתמצת כיתוב התצלום).

בעמוד 12 מדווח ארז לין מווירג'יניה. "בהחלט אפשר לחוש באוויר את ההתרגשות – ובעיקר את אנחת הרווחה – בקרב המקומיים", הוא כותב, אך בהמשך מדווח על "מתפרעים מהשמאל האמריקני, רבים מהם חברי הקבוצה האלימה 'אנטיפה', שחידשו את המהומות בערים מרכזיות ברחבי ארצות-הברית".

לו היה דונלד טראמפ מנצח בבחירות לנשיאות, מותר לנחש כי לא רק הטון והדגש היו שונים, גם העיתונאי החתום על הידיעות היה אחר. התעלה על הדעת השבעה נוספת של הנשיא טראמפ בלי דיווח נרחב של העורך הראשי בועז ביסמוט מעל עמודי החדשות ובמוסף "ישראל השבוע"? כלום ניתן לדמיין דיווח שכזה ללא תצלום של ביסמוט מוושינגטון? כמובן שלא. גם מגפה כלל עולמית לא היתה עוצרת את ביסמוט מלהגיע לאירוע, כפי שהוכיח העורך הראשי של "ישראל היום" רק לאחרונה, כשדיווח היישר מנאום טראמפ מול הבית הלבן, רגע לפני ההתפכחות.

אבל טראמפ הפסיד בבחירות לנשיאות, כך שאת טקס ההשבעה של ביידן סיקר כתב החוץ ארז לין. היום, במוסף הפוליטי המצורף לגליון סוף השבוע, מסתפק ביסמוט בחתימה משותפת עם לין על ראיון עם הסנאטור טד קרוז ("הוא גם לא שכח לשבח את איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון, שהלך לעולמו כמה ימים לפני הראיון").

מי שמחפש הבוקר ידיעה בלעדית בחתימת ביסמוט ייאלץ להסתפק בידיעת התצלום המתפרסמת לרוחב עמוד 5, תחת הכותרת "שלדון אדלסון ז"ל: בתום השבעה". מתחת לתצלום האלמנה האבלה ליד הקבר מדווח העורך הראשי של "ישראל היום" כי "במלאת שבעה ימים להלווייתו של הפילנתרופ שלדון אדלסון ז"ל עלו אתמול בני משפחתו לקברו שבהר הזיתים שבירושלים. שם, מול נוף הר הבית והעיר העתיקה, נטמן אדלסון ז"ל באדמת המדינה שכה אהב ולה הקדיש את חייו".

הסיבה שביסמוט חתום על ידיעת האבל של אדלסון ולא על דיווח נרחב מהשבעת ביידן היא שלמרות מה שעשוי היה להידמות, ביסמוט אינו עורך חדשות חוץ לשעבר שנקרא אל הדגל בשנים האחרונות כדי לסייע בסיקור המנהיג של המעצמה העולמית. העורך הראשי של "ישראל היום" אינו עיתונאי שתפקידו לשרת את הציבור. ביסמוט הוא שליח "ישראל היום" לענייני האינטרסים של משפחת אדלסון.

כשהאינטרסים האלה דרשו ממנו עבודה דוברותית מעל דפי העיתון שהוא עורך כדי לשפר את תדמיתו של הנשיא המוקיון המסוכן, ביסמוט עשה זאת בשמחה. כשהאינטרסים האלה דורשים ממנו הגנה על נתניהו במשדרים של חדשות 12, הוא מתייצב באולפן מדי שבוע כדי לפלוט נחשול מלים חסר משמעות המטביע כל ניסיון לקיים דיון ענייני. הבוקר, האינטרסים של משפחת אדלסון דורשים ממנו לחתום בשמו על כיתוב תצלום לדיווח על תום השבעה על מות הפילנתרופ מלאס-וגאס.

אשמים אתם

"בימים האחרונים גוברים בציבור החרדי הקולות הקוראים לחשבון נפש לנוכח העלייה ברמת התחלואה", נכתב בשער "הארץ", בהפניה לכתבה מאת אהרן רבינוביץ, המראיין "ארבעה מובילי דעת קהל" בחברה החרדית ש"מנסים להסביר מה קרה". אחד מהם הוא אבי מימרן, מגיש המהדורה המרכזית ב"רדיו קול-חי", שאומר: "מאמרי מערכת בכל העיתונות החרדית מעולם לא היו נוקבים כל-כך; הכותרת 'אבל אשמים אנחנו' זועקת". גם רבינוביץ מציין בפתח כתבתו כי "כלי התקשורת בציבור החרדי, שלאורך חודשים ארוכים התמקדו גם הם בטענות לאפליה, פצחו בקמפיין נרחב בכותרת 'אשמים אנחנו'".

"למרות מגמת הבלימה, הנגיף ממשיך להכות", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של "יתד נאמן", היומון החרדי שמזה חודשים ארוכים מתריע בהתמדה מפני סכנות הקורונה. "ונזהרת לרעך כמוך", נכתב בכותרת של מוסף "יתד השבוע" על רקע טיפות דם וציטוט מעורר פחד: "אתה קם בבוקר ושומע מה קורה: ההוא נדבק, זה מתייסר, פלוני נפטר וגם פלוני... איך אפשר להמשיך כרגיל? איך אפשר להתעלם ולזלזל? הרי אנחנו הסובלים!".

"בשבוע האחרון: עלייה של 42 אחוזים במספר החולים קשה מהמגזר החרדי", נכתב בכותרת הראשית של היומון החרדי "המבשר", אחד משני העיתונים המזוהים עם מפלגת אגודת-ישראל.

"המבשר" מודיע בשערו גם על יוזמה חדשה: "מוקד מיוחד לתפילה לטובת חולי קורונה". "עם ישראל מתאחד בתפילה לרפואת חולי הקורונה ולהסרת הנגיף. מחייגים למוקד 'המבשר' 0733-509-509 ומצטרפים: לאמירת תהילים, לשעות לימוד, לדפי גמרא, לפרסום שמות חולים לתפילה. חייגו עכשיו ותהיו ערבים זה לזה", נכתב בכותרת משנה לידיעה בעיתון. במאמר צמוד מאת יעקב א. לוסטיגמן נקראים הקוראים להתחסן ולהיזהר עד למועד תחילת ההשפעה של החיסון.

עם זאת, בהמשך העיתון נמצא מקום גם לדעתו של מרדכי גולדמן, שלפיה "כיום כבר ברור לגמרי שהגל השלישי הוא תוצר של כמות אדירה של נוסעים שהביאו ארצה את המוטציה הבריטית והדרום-אפריקאית, שמתאפיינות בהדבקה גבוהה מאוד".

"הפלס", בטאון הפלג הקיצוני בחברה החרדית, עדיין לא השתכנע בסכנות הנגיף ובוודאי שלא בצורך לקחת אחריות על בלימת ההתפרצות. "אופטימיות: ירידה משמעותית במקדם ההדבקה", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית על נתוני התחלואה והתחסנות במגפה, ידיעה שמתעלמת משיעור החולים והמתים בקרב החברה החרדית.

הכותרת הראשית ב"הפלס" עוסקת בנשיא ארצות-הברית החדש ג'ו ביידן. הקורונה מוזכרת בשער בכותרת שמפנה את האשמה החוצה. "שערורייה: חולי קורונה מתים בעקבות מחדלי משרד הבריאות", נכתב בהפניה לידיעה מאת משה רובין, המתמצתת תחקיר שמפרסמים היום רן רזניק ובת-חן אפשטיין-אליאס ב"ישראל היום". ידיעה נוספת ב"הפלס" מוכתרת בהאשמה נוספת, אף היא מהמגזר החוצה: "מד"א: הפקידות הממשלתית מעכבת אישור תקנים להמשך פעילות מד"א בקורונה".

בינתיים, כל עמוד 3 ב"הפלס" מוקדש להספד לזכרו של "הגאון רבי אלימלך מלר זצ"ל". בעומק ההספד מצוין כי מת מקורונה.

שובה של המחאה

בטורו שבפתח מוסף "ממון" חוזה הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, כי "2021 תהיה השנה שבה דור חדש של צעירים כועסים ייצאו לרחובות". "פוליטיקאים יקרים, ראו הוזהרתם", הוא כותב. "2021 תהיה שנת שובה של המחאה. [...] מופע חוזר של המחאה החברתית מלפני עשור, בלבוש חדש, עם הנהגה חדשה ויעדים חדשים. [...] גזע העץ של המחאה יצמח השנה מבפנים. מהרחוב, מהאנשים. לא מעסקנים".

פלוצקר מבקש להזכיר לקוראיו מה בדיוק קרה לפני עשור, ולצורך כך צולל לארכיון. "מתוך הסיקור העיתונאי שליווה את המחאה לפני עשר שנים הצטיירה דמות של מוחים טיפוסיים: נשים וגברים בני 25–35, נשואים עם ילדים או בדרך להקמת משפחה, משכילים עם תואר אקדמי ראשון מאוניברסיטה או מכללה, עובדים ומשתכרים מעל לשכר ממוצע, מתגוררים בשכירות או בדירות קטנות מדי לצורכיהם ונזקקים עדיין לעזרת ההורים ממעמד הביניים המבוסס.

"היה לכעסם המתפרץ בסיס עובדתי. בין מאי 2006 למאי 2011 עלו המחירים לצרכן ב-15%, בעוד שסל מוצרי החלב התייקר בארבע שנים אלו [כך במקור] ב-33%, כפול מהמדד. מחירי הדירות זינקו ב-70% ורכישת דירה הפכה למשימה בלתי אפשרית למשפחה צעירה עובדת. המושג 'דיור בר-השגה' רוקן מתוכן".

הבה נצלול גם אנו לארכיון, ונראה מה פלוצקר כתב על המחאה בזמן אמת, עם פריצתה. ב-17.7.2011, שלושה ימים לאחר שהאוהל הראשון הוצב בשדרות רוטשילד והמחאה נולדה, כתב פלוצקר מאמר שקרא לצעירים מהשדרה "לחפש דירת מגורים מחוץ לארבעת הקילומטרים הרבועים של מרכז תל-אביב".

לפי פלוצקר של אותו יום ב-2011, "חולון ובת-ים יחוברו בספטמבר הקרוב לרכבת – מה רע לגור שם? יותר מזה: יש כבר רכבת לאשקלון, וכשיושלם שדרוג המסילה וייחסך העיקוף דרך לוד, משך הנסיעה יתקצר. הנסיעה ברכבת מקריית-גת לתל-אביב עתידה לקחת 18 דקות בסך-הכל. כמו לפרבר מאוד נחשק".

ההבנה כי המחאה החברתית עשויה לפגוע פוליטית בראש הממשלה (כבר אז) נתניהו הובילה את קבוצת "ידיעות אחרונות" לסקר אותה באהדה. הקול שהשמיע פלוצקר עם פריצתה לא התאים. ואכן, עברו שישה ימים מהרגע שהפרשן המליץ לדרי האוהלים לנסוע ברכבת לקריית- גת ועד שכתב: "השבוע, כפי שחזיתי לפני שלושה שבועות, הגיעה המחאה אל הדיור". חמישה ימים לאחר מכן כבר השלים פלוצקר את המהפך וקרא למפגינים: "אל תרפו עכשיו. המחאה, מתברר, עובדת. הכעס הציבורי משפיע".

הבוקר, ב"ידיעות אחרונות", פלוצקר כותב גם על נסיבות דעיכת המחאה: "אחרי כמה עצרות עם מוצלחות וריבוי הופעות פומביות הגיעה המחאה החברתית למבוי סתום, נקלעה למחלוקות פנימיות ואיימו עליה אובדן דרך ואובדן תמיכה עממית".

הפרשן לא מזכיר את חלקה של התקשורת, לא בבניית המחאה ולא בחניקתה. באוגוסט 2011, כשהביקורת הציבורית החלה להיות מופנית יותר ויותר כלפי הטייקונים, ובראשם חביב קבוצת "ידיעות אחרונות" נוחי דנקנר, חל שינוי חד באופן שבו קבוצת התקשורת סיקרה את המחאה. גורם בכיר לשעבר ב-ynet שהסכים בעבר לדבר עם "העין השביעית" בעילום שם, תיאר זאת כך: "זה לא היה תהליך. ממש ביום אחד הצטווינו להפסיק לטפל במחאה, ואם כבר מעלים משהו, אז לקבור אותו. מנושאי הדגל הפכנו פתאום לחפרפרות. כשאף אחד לא רואה ואף אחד לא שומע, והכל מתרחש במחשכים".

פלוצקר, דוברם של הטייקונים לאורך השנים, כותב הבוקר בפסקת הסיום של טורו כי "המאבק על צדק חברתי לא תם". הוא צודק, כמובן, אבל אפשר לסמוך עליו שינסה לשים למאבק הזה סוף ברגע שיתחיל לאיים על ההון הגדול.

כדי להיות ציוני צריך קודם כל להיות קיים

במוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון" מראיין אריאל שנבל את מאיר מרציאנו, לשעבר כתב הסביבה ובהמשך כתב הבריאות של גלי-צה"ל ובחודשים האחרונים כתב הבריאות של חדשות 13. רוב השיחה מוקדשת לבריאות (ולאחותו הגדולה קרן), אבל באמצע יש מקום גם לכמה מלים על משבר האקלים. מרציאנו מספר כי כשסיקר ככתב גל"צ הפגנה של תנועות נוער על שינויי האקלים תהה "איפה בני עקיבא". "הבעיה של האקלים לא מצריכה תיוגים", הוא אומר, "והעובדה שהיא הפכה בעולם וגם בישראל לעניין של ימין ושמאל מצערת מאוד בעיני".

בהמשך מוסף "מוצ"ש" כותבת בתאל קולמן על החיבור החדש בין ציונות ואקולוגיה, כמו בארגון "בר קיימא", "תנועה לקיימות עברית, שתבנה את הגשר בין ציונות לאקולוגיה". כיום הארגון פועל בכ-30 מכינות קדם צבאיות, אבל החזון של הארגון, מספר נפתלי אופנהיימר, הוא להגיע גם לאולפנות וישיבות תיכוניות.

"קיימות היא המשימה החלוצית של דורנו", אומר אופנהיימר, "אי-אפשר לדבר היום על ציונות בלי ששמירת סביבה היא חלק מהעסק". בארגון מבקשים לבסס את התפיסה הזו בשפה אמונית. "במקום אחד אומרים שמירת סביבה ובמקום אחר אומרים אהבת הארץ, אבל זה מכוון לאותה עשייה", אומר אופנהיימר.

לקח פרטיקולרי

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה יצוין בשבוע הבא, ובעיתוני סוף השבוע יש לכך ביטוי: כתבות, רשימות וראיונות, אבל גם מודעות המזמינות את הקוראים לכנסים וימי עיון. ב"הארץ" אפשר למצוא הזמנה ליום עיון שיתמקד במשפט אייכמן וליום עיון נפרד שיתמקד בטבח באבי-יאר. ב"מקור ראשון" מתפרסמת מודעה מטעם מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון, המזמינה את הקוראים לסדרה של ארבעה מפגשי זום שיתפרשו על פני יומיים ויעסקו כולם בנושא "אונר"א ואנטישמיות: האם 47 האומות התורמות לאונר"א צריכות לשקול מחדש את הסיוע".

סימנייה

ב"מוסף כלכליסט", שמצורף בשבועות האחרונים לקונטרס העיתון הראשי, מתפרסמת כתבת פרופיל מאת ארי ליבסקר על מוטי בבצ'יק, עוזרו של יעקב ליצמן. "יש לו חיבור ישיר לאדמו"ר מגור ולבנימין נתניהו, רשת קשרים ענפה בעולם החרדי וגם הבנה עמוקה של החילונים והתקשורת. הוא מענטש חביב, אבל עם אינסטינקטים פוליטיים חדים ונכונות לערוף ראשים וללכלך ידיים כשצריך", נכתב בכותרת המשנה.

במוסף "G" של "גלובס" מתפרסמת כתבת פרופיל מאת הדס מגן תחת הכותרת "מי אתה יואל גולדמן". בכותרת המשנה הוא מתואר כך: "מלך הנדל"ן של ברוקלין, חסיד סאטמר שהבניינים שלו הם אבן שואבת להיפסטרים, וגם משמיד ערך שחייב כ-2.5 מיליארד שקל למשקיעים ישראלים".

עושים לביתם

ב"מעריב" מתפרסם עמוד במימון בנק הפועלים. ב"ישראל היום" מופיע עמוד במימון פורום הדיור המוגן. ב"דה-מרקר" – עוד שישה עמודים עם הגילוי הלא נאות "תוכן שיווקי". אבל את גולת הכותרת של מכירת ה"תוכן" למפרסמים מציג הבוקר מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" (עורכת: איילת להב), שם על פני כפולת עמודים מסכמת מיטל ר' פישמן את עיקרי הדברים שנאמרו בכנס שערכה קבוצת "ידיעות אחרונות" במימון משרד הכלכלה והתעשייה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, הסתדרות העובדים החדשה, התאחדות התעשיינים ונשיאות המגזר העסקי.

בראש כפולת העמודים מתנוססים תצלומי פרופיל נאים של האחראים למימון: שר הרווחה איציק שמולי (שזוכה דרך קבע לחיבוק מ"ידיעות אחרונות"), מנכ"ל משרד הכלכלה דוד לפלר, נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר, יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ויו"ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי.

ענייני תקשורת

פאואר קאפל. כתב "גלובס" אבישי גרינצייג חשף השבוע כי פרשן "מעריב" בן כספית הקליט את השופטת הילה גרסטל בלא ידיעתה והעביר את השיחה לחוקרי משטרת ישראל. בעקבות החשיפה פרסם ראש הממשלה נתניהו פוסט שבו גינה את כספית, וזה השיב לו בטור שפורסם במקביל בשתי הפלטפורמות המקוונות שבבעלות אלי עזור, אתר "מעריב" ואתר "וואלה".

הבוקר, בטורו שב"מעריב", מוסיף כספית ומתייחס לפרשה. את הפרסום של גרינצייג הוא מכנה "תחקיר" (המרכאות במקור), וטוען כי זה היה "עמוס סילופים, טעויות ואי-דיוקים" (אבל מזכיר רק אי-דיוק אחד). לפי כספית, הפרסום נגדו היה חלק מ"מערכת גדולה", "משומנת וממומנת", שנועדה לחלץ את נתניהו מאימת הדין ולרסק את מערכת שלטון החוק.

מיד אחרי הפרסום "בגלובס" החלה ההסתערות עליו, הוא כותב, ומוסיף: "האירוע היה מתוכנן ומסונכרן. ה'פאואר קאפל' של 'גלובס' קיבל את החומר מאותו מבוע שמפיץ חומרי הכפשה נגד מערכת שלטון החוק מאז כהונתו של דן אלדד כממלא מקום פרקליט המדינה. ברגע שבו עלה האייטם לאוויר, הופיע גם הציוץ המצווח הראשון של שמעון ריקלין".

מעבר ליומרה לדעת מי הם המקורות העיתונאיים של קולגה, והתעוזה לחשוף אותם פומבית, הפסקה לעיל ברנז'אית להפליא. היא מתייחסת ל"פאואר קאפל" של "גלובס", אבל מציינת רק את שמו של אחד מהם, ריקלין. כספית ועורכיו כנראה מניחים שקוראי "מעריב" שוחים בביצה כל בוקר ועל כן יודעים שריקלין הוא בן זוגה של מו"לית "גלובס", אלונה בר-און.

אחריותיות. היום מלאו 360 ימים מאז שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט האשים בשוחד את ארנון (נוני) מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות" והעורך האחראי של העיתון. מאז רק חיזק מוזס את מעמדו בעיתון ובתשובה לאישום הוא טוען שהוא בסך הכל פעל כלוביסט. מוזס אולי עורך אחראי, אבל האַחְרָיוּתִיּוּת ממנו והלאה.

העובדים של מוזס מדווחים על ההליך המשפטי של המו"ל הנאשם בשוחד כמי שאקדח צמוד לרקתם. ידיעות לקוניות ומוצנעות שנמנעות מלהזכיר שהמוזס המוזכר בהן הוא גם בעל השליטה בעיתון, שעומד לדין אחרי שהוקלט כשהוא מציע לנתניהו לשנות את סיקורו בקבוצת התקשורת מן הקצה אל הקצה בתמורה לכך שראש הממשלה יקדם הצעת חוק שתפגע במתחרה הגדול, "ישראל היום".

גם הבוקר מתפרסמת ידיעה שכזו. כרגיל, חתומה עליה כתבת המשפט יעל פרידסון, אבל לא היא זו שצריכה להסביר מדוע הדיווחים בחתימתה מתעלמים פעם אחר פעם מהקשר בין הנאשם בשוחד מוזס לעיתון שמדווח עליו. האחראים, בסדר עולה, הם ראש מערכת החדשות יואב ריבק, העורך נטע ליבנה, ומוזס עצמו, העורך האחראי לעיתון, אבל לא למעשיו.

סינון תכנים. ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתייחס נחום ברנע לסגירת חשבונותיו של טראמפ ברשתות החברתיות, וכותב: "אחד הלקחים מתקופת טראמפ הוא שקיומן של הרשתות החברתיות וערוצי החדשות מחייב בדיקה מחדש של האיזון בין חופש הביטוי להגנה על הסדר הדמוקרטי". לפי ברנע, "בדיקה כזאת צריכה להיעשות גם אצלנו. כאשר שלטון פונה להסתה, לשקרים ולתיאוריות חתרניות, חייבת להימצא דרך חוקית לרסן אותו. הוא הדין במיליארדרים שבונים כלי תעמולה להטיית האמת".

אמת ושקר (1). "המניפולציות של הדמויות המזויפות ברשת הן רק חלק מהמניפולציות שמופעלות עלינו יום-יום. אנחנו מופצצים במידע, גם מטעם חברות מסחריות וגם מטעם פוליטיקאים, שפשוט מונע מאיתנו להבין מה אמת ומה שקר", אומר יוסי דורפמן לאיילת שני בראיון המתפרסם ב"מוסף הארץ".

אמת ושקר (2). במוסף "G" של "גלובס" כותב אסף אוני על שהרוז צ'ורדי, המתחזה שהפיל בפח את הפודקאסט זוכה הפרסים של ה"ניו-יורק טיימס", "הח'ליפות". אוני מציין שאחד הפרקים בפודקאסט הוקדש לשאלת האמינות של הדמות שבמרכזו, ואף העלה שאלות לגבי הגרסה שלו. "מה שמעניין בדרך ההתמודדות עם הסתירות הללו הוא שהן הופכות לחלק מהסיפור", כותב אוני. "העבודה העיתונאית הבסיסית של בדיקת עובדות הופכת לחלק מהתוצר שמוגש למאזינים, במהלך שמערבל את הקו העדין הקיים ממילא בין לספר סיפור אמיתי לבין השמעת בידור שנועד למשוך תשומת לב בכל מחיר".

מיכאל קרנון מת. ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" מדווחים על מותו של עיתונאי הספורט מיכאל קרנון. "מוותיקי ומבכירי עיתונאי הספורט בישראל" הוא מוגדר ב"ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" מצטטים מדברי יו"ר מכבי תל-אביב בכדורסל, שמעון מזרחי: "ממש היסטוריון של הספורט".

פאנץ'. "אני עדיין מנהלת מירוץ שליחים עם העיתונות הכתובה, מי משנינו יגסוס קודם", מצוטטת ברוריה אבידן-בריר במדור "ענייני פנים" המתפרסם ב"מוסף הארץ".