יממה לאחר שהמחיש בנימין נתניהו שוב את יכולתו ונכונותו חסרות המעצורים להתל בציבור, לאחז את עיניו ולהציג לו גרסה כוזבת למציאות, הוכיח בועז ביסמוט, עורך "ישראל היום", שגם הוא אינו קוטל קנים במיומנות הזו. במופע מטרטר במהדורה של ערוץ 12 הציג ביסמוט גרסה מתעתעת על טיבן ומשמעותן של השיחות הקדחתניות שניהל ראש הממשלה עם עמוס רגב, העורך הראשי הקודם של החינמון, ועל השפעתן על עיצוב העמוד הראשי שלו.
על השקרים הבוטים שהשמיע נתניהו ביום רביעי שעבר (1.12) מיד לאחר החלטת הכנסת לאשר את הצעת החוק הטרומית המורה על הקדמת הבחירות היתה הסכמה בתקשורת כמעט מקיר לקיר: ערוצי הטלוויזיה ערערו תוך כדי השידור החי על הגרסה שמסר; העיתונות המודפסת, ברובה, הזכירה למחרת לקוראיה את האמת (יוסי ורטר, "הארץ": "אילו היה נתניהו מחובר לפוליגרף המכשיר היה מתפוצץ לרסיסים"; יאיר שרקי, "בשבע": "נתניהו הוא זה שהפר באופן יסודי את ההסכם בין הליכוד לכחול-לבן"; לימור לבנת, "ידיעות אחרונות": "נתניהו בונה מגדל מפואר של טיעונים שרובם חסרי שחר"); והפרשנים של יום שישי הוסיפו דברים ברוח זו (ראו את סקירת העיתונות של שוקי טאוסיג).
חריג היה "ישראל היום". הוא אמנם לא התעלם לחלוטין מההשגות על אמינותן של טענות נתניהו, אך שיווה להן אופי של מחלוקת קמעונאית, שגרתית, בתוך הקואליציה. הגדיל לעשות הכותב אלי ברק, שתקף בחינמון את עצם יוזמתה של מערכת החדשות של ערוץ 13 ללוות את נאומו של נתניהו ב"חלון" שבו מוצגות העובדות מול גרסתו.
"התנשאות של ערוץ 13 על צופיו", הגדיר זאת ברק, שתובע מעורכי המהדורה לאפשר לצופיהם להחליט בכוחות עצמם מה אמת ומה כזב בנאומו של ראש הממשלה. העיתון בכללו, תחת שרביטו של ביסמוט, מיתג את הנסיבות שהובילו להצבעה על הקדמת הבחירות כ"משחק האשמות", כאילו נתניהו וגנץ חלוקים על סעיף טכני בהסכם הקואליציוני שבגינו נגררת המדינה לבחירות.
זו בבואה מרוכזת של החולי כולו: מחוללי הנגיף משווים לתשומתם הרעילה אופי של התנהלות מקובלת, נאחזים פה ושם במעטפת מוכרת של ההתרחשות ומפיצים תחת חסותה גרסאות שקריות. חלק לא מבוטל מהציבור אינו מסוגל להבחין בנגיף, מפתח רתיעה מלהיחשף לחומר החיסון, ושוקע בהתמכרות למגפה.
שהרי הזעקה על רמאויות נתניהו עולה עכשיו מתוך התקשורת לאחר שהיא חשה שהוא הגדיש את הסאה ושהיא אינה רשאית, מוסרית, להוסיף ולתת יד להפצת כזביו. היא הגיעה למסקנה הזו לא רק משום שהיא מצווה לעשות ככל יכולתה כדי לדווח ביושר, אלא משום שהיא נתקלת בתוצאות ההרסניות שגורמת התנהלותו לענייני המדינה ולעצם קיומה. ומי שסבור שהקביעה הזו מופרזת מוזמן לקרוא את דיווחו של עמוס הראל ב"הארץ" אתמול (4.12) על השיבוש ההולך ומחמיר שגורם נתניהו בתהליכי קבלת ההחלטות בסוגיות בטחוניות ומדיניות ראשונות במעלה.
נתניהו מתאמץ לתייג את גנץ כמי שגורם להקדמת הבחירות כדי להעלים את אחריותו המכרעת למשבר הפוליטי. ביסמוט מציג עמודי שער שני גליונות של "ישראל היום" שבהם נמתחת ביקורת על נתניהו ומבקש להשכיח את התמיכה הגורפת בו
כנתניהו – כך ביסמוט. הוא הופיע בליל שבת בערוץ 12 כדי להגן על התנהלות החינמון שהוא עורך, בעקבות פרסום הנתונים על התזמון והקשר בין השיחות הליליות שקיים נתניהו עם עמוס רגב לבין אופן הדיווח שהעניק העיתון הזה למחרת לנושאים שהיו חשובים לראש הממשלה. עורכי המהדורה ייחסו כנראה ערך של רייטינג גבוה למופע של ביסמוט ולכן ליוו אותו בכתוביות פרומו המבשרות על טיבו.
כמו נתניהו – כך ביסמוט נאחז במעטפת שמתחתה רוחשת הפעילות העיתונאית: אין שום דבר יוצא דופן בקשרים ההדוקים בין ראש הממשלה לעורך "ישראל היום", זה טבעם של היחסים בין מקור לעיתונאי; זו צביעות נוראה לייחס לקשר הזה משמעות מיוחדת והשפעה על אופן הדיווח שלנו; מה שקובע הוא לא מספר הפגישות ותכיפותן אלא מה אני כעורך עושה איתן; נתניהו מעולם לא הכתיב לנו כותרות; מטרת ההאשמות המוטחות ב"ישראל היום" היא השמצה גרידא ואין בהן ממש; פרשת הצוללות היא רכילות גרידא, קשקוש, ומסיבה זו הדיווח על כך הוצנע בעמוד פנימי בחינמון ביום שבו שאר העיתונים הציבו זאת בכותרותיהם הראשיות; העיתון שלנו אינו תומך בנתניהו דווקא, אלא במנהיג הימין. ביסמוט בא לאולפן מצויד באביזרי אליבי: שני תצלומים של העמוד הראשי של החינמון בתקופה שבה הוא עורכו הראשי, שכלולה בהם ביקורת על נתניהו.
כשנתניהו מתאמץ לתייג את בני גנץ כמי שגורם להקדמת הבחירות, הוא נאחז במהלכים אחדים שבהם נקט מנהיג כחול-לבן במענה להפרות הברוטליות מצד נתניהו של ההסכם שנחתם ביניהם – ומנסה בדרך זו להעלים את אחריותו המכרעת למשבר הפוליטי. כשביסמוט מציג עמודי שער של שני גליונות "ישראל היום" שבהם נמתחת ביקורת על נתניהו, וכשהוא מזכיר יחסים קרובים בין עיתונאים לראשי ממשלה בתקופות קודמות, הוא מיתמם ומבקש להשכיח את המאסה הקריטית של התכנים המתפרסמים בעיתונו המביעים תמיכה גורפת בנתניהו.
נשארת רק השאלה הנוגעת ליושרתם של השניים: נתניהו נראה לעתים כמי שמאמין בשקרים של עצמו וכמי שחש באופן אותנטי כאדם נרדף. כשלעצמי אני סבור שזו פוזה; ביסודו, נתניהו הוא ציניקן חסר מעצורים. ומה עם ביסמוט?