הסיקור התקשורתי של אולימפיאדת בייג'ינג מחדד שוב את הכשלים בהתנהלותה של תקשורת הספורט בארץ, זו שביומיום מקצה שטחים מופרזים לסיקור כדורגל, מעלה שחקנים לדרגת מלאכים (פה שם גם לדרגת אלוהים ממש), ומתעלמת ממאות ספורטאים בעשרות ענפים, שעובדים קשה כדי לגרד כמה גרושים מהאגודות, ואם אפשר, גם כמה שורות בשולי העיתון.
לפתע, פעם בארבע שנים, צצים משום מקום שמות כמו גל נבו, אלכס שטילוב ונמרוד שפירא בר-אור. כולם רצים לברר במי מדובר ואיפה הם היו עד היום. כל-כך הרבה טוחנים כאן על נפלאות ביצועיהם של ברק יצחקי או מושיקו מישאלוב, שכבודם במקומם מונח, אבל שחיינים, מתעמלים וסייפים, זה באמת חידוש במקומותינו. אז איך אמרתם שקוראים לבחורצ'יק הגבוה שעושה סלטות על המזרן?
"ידיעות אחרונות", שאליו מכוונת עיקר הביקורת, התבלבל לרגע מכך שמתעמל ישראלי עלה בשבת לגמר בתרגילי קרקע, והעדיף לתת בשער של יום ראשון דווקא את הג'ודוקא גל יקותיאל, שפיספס מדליה. אולי כי יקותיאל התחרה עם תחבושת על האף, ששיוותה לו מראה של גיבור, וגם הזכיר את אריק זאבי מזכייתו במדליה באתונה לפני ארבע שנים. התקשורת אוהבת גיבורים כאלה. חוץ מזה, בין שחייה להתעמלות, ג'ודו הוא הענף הכי פופולרי כאן. אז שטילוב, שהדהים בענף זניח בארץ, לא שווה שער ב"ידיעות אחרונות" (ב"מעריב" דווקא כן), אף שהכפולה הפותחת עסקה בו.
ניר שועלי, כתב "מעריב", הוא מהיחידים שיכול לומר "אמרתי לכם". כבר יותר משנה ששועלי כותב עמוד שבועי קבוע (לפעמים גם יותר מפעם בשבוע) שעוסק בספורטאים אולימפיים; ספורטאים שמזיעים לא פחות מכדורגלנים, אבל הגורל האכזר דן אותם לענף הלא נכון במדינת היהודים. ביום ראשון, כשהוא עדיין נרגש מההישג של שטילוב, מצא שועלי זמן לסגור חשבון עם הקולגות שלא סופרים במיוחד ענפי ספורט ששמם אינו כולל את המלה כדור: "בזמן שישנתם או שאלתם את אבי נמני אם הוא מצהיר על זכייה באליפות או רק בגביע הטוטו, בזמן שהוקסמתם מפיקציית הכדורסל המכונה הפועל חולון, היו בארץ כ-100 ספורטאים שהתעסקו בדבר הרציני הזה שנקרא הכנות אולימפיות". כל-כך נכון, כל-כך צודק.
אמת בפרסום
המושג "אמת בפרסום", המתייחס בדרך כלל לטווח המכוער שבין שקרים לחצאי אמיתות, הוא בדיוק מה שמזכירה הפרסומת המציפה בימים האחרונים את המדיה: "ONE מספר 1 גם באולימפיאדה". כן כן, עוד לפני שהודלק הלפיד האולימפי בטקס הפתיחה, כבר קיבלנו זוכה ראשונה במדליית זהב, ועוד מישראל.
ועכשיו לאמת בפרסום הזה: יותר מעשרים עיתונאים ישראלים טסו לבייג'ינג, ואף אחד מהם לא מקבל משכורת מ-ONE. באתר הספורט מס' 1 לא מצאו לנכון להטיס כתב לחור נידח בעולם כדי לסקר אירוע ספורט שולי כמו האולימפיאדה. אתם מתארים למשל מצב ש"ידיעות אחרונות" לא ישלח כתב לסקר ועידת שלום בקמפ-דייוויד? כשכל האתרים האחרים עבדו קשה כדי להשיג אשרות כניסה למשחקי סין, ב-ONE לא חשבו שזה יעניין את קוראיהם והחליטו לוותר על התענוג לטובת הדבר האמיתי, דיווחים נמרצים מאימוני קבוצות הכדורגל, או מדידת זמן לאחור לרגע שבו יודיע גאידמק על גורל הצוות המקצועי בבית"ר (כן, גם הבדיחה הזו הופיעה אצלם במהלך יום שני).
את תפקיד הכתבת האולימפית של ONE עושה "מערכת ONE". בהצטיינות, יש לומר. כשהקולגות מ-Ynet או וואלה צמודים לאריק זאבי או לשחר צוברי, מתרוצצים בין תחרויות שיט, ג'ודו, טניס וסיוף, "מערכת ONE" מתפרקדת מול המסך, מזפזפת בין הערוצים וממהרת לכתוב. פרסום ראשון ובלעדי, ממרחק אלפי קילומטרים. להיות שם כשזה קורה? הצחקתם את האתר "מספר 1 גם באולימפיאדה".
וכשמצוקת החומרים גדולה, אין נגישות לספורטאים הישראלים והייאוש לא נעשה יותר נוח, עושים כל מה שאפשר כדי לשוות לסיקור צורה של "הייתי שם". כשהשייט אודי גל שלח בתפוצת הכתבים האולימפיים מייל יומי על חוויותיו, רק באתר ONE פירסמו אותו כאילו מדובר בראיון שהעניק להם ("ממש לפני פתיחת המשחקים אמר גל ל-ONE").
בבלוג תקשורת הספורט "הפיצרייה של צ'ורצ'יץ'" פורסם כי בפעם השנייה שזה קרה ב-ONE, שלח גל הודעת הבהרה לעיתונאים: "לתשומת לבכם, עקב הנחיות למשתתפים במשחקים האולימפיים הנוגעת לפרסום תוכן באמצעי התקשורת, אין לעשות שום שימוש בהודעה זו, תוכנה, חלק ממנה או המצורף אליה בלי אישור מפורש".
ואם במשרד הפרסום של ONE כל-כך מתעקשים להעניק ללקוח שלהם מדליית זהב, אולי עדיף שידייקו יותר וינסו את "ONE מספר 1 בסיקור מהכורסה".
ימי התום
עמיר פלג הביא ביום שני ב"ידיעות אחרונות" סיפור מצוין (כמעט עמוד שלם) על הקופץ למים האנגלי תום דיילי, הספורטאי הצעיר ביותר בבייג'ינג – רק בן 14. פלג אף המליץ לקוראים לכוון את המקלטים לשעה תשע וחצי, אז יקפוץ הנער המופלא מגובה עשרה מטרים, יחד עם בן זוגו. הניסיון להחזיק את הקוראים במתח עלה יפה, אבל איך זה נגמר בסוף, לא כולם יודעים. למחרת לא מצאתי ב"ידיעות אחרונות" אפילו שורה שתספר מה עשה הנער מהסיפור המופלא של אתמול. גם בדף התוצאות לא היה זכר לקופץ האנגלי. סיפור שקפץ יפה, אבל טבע לו אי-שם.
עדכון מאולם היוצאים לבייג'ינג
"מעריב" שלח שלושה כתבים לבייג'ינג, ולא שניים כמו שכתבתי בטעות בשבוע שעבר. גם "הארץ" הגדיל דרמטית את מספר אנשיו בסין. לעוזי דן הצטרף רמי היפש, ואת השניים מחזקים יוסי מלמן וטל דביר, שנסעו על חשבונם (או במימון חלקי) ואין להם אקרדיטציות למשחקים. מבחינת היקף הסיקור מסין, מתהדר כרגע "הארץ" בארבעה כותבים, ועוד כתבות של עיתונאים מחו"ל השוהים בבייג'ינג.
עוד נוסע סמוי שהתגלה לי בימים האחרונים הוא ירמי ברנר, שליח נענע 10, השוהה בסין זה שבעה חודשים ודיווח בשקדנות על התרשמויותיו לקראת המשחקים ומאז תחילתם (כולל קטעי וידיאו) בבלוג שלו, "יומן בייג'ין".
בוואלה תפסו תחת
את מי מעניין שצמד הברזילאיות בכדורעף חופים, אנה פאולה קונלי ולאריסה פרנקה, ניצח זוג רוסי? בוואלה חשבו שזה שווה אייטם. למה? את התשובה אפשר למצוא בגוף הכתבה: צילום אחוריה של אחת הברזילאיות. מותר לנחש שלולא הנתון הזה, אף אחד מקוראי וואלה לא היה יודע על המשחק הזה.
גמרו את הסוס
רחוק מהאולימפיאדה, אבל עם המבט לעבר מונדיאל 2010, לוואלה היו ביום ראשון חדשות רעות. אם להסתמך על קביעת העורכים (בדסק הכלכלה דווקא), נבחרת ישראל לא תצליח להעפיל גם למונדיאל הקרוב. השבוע נחתם הסכם בין אדידס להתאחדות לכדורגל, שלפיו תעניק החברה חסות לנבחרת בארבע השנים הבאות תמורת 20 מיליון שקל. ב"דה-מרקר" פירסמו את הידיעה עם כותרת עובדתית, אלא שלוואלה (שלקחו משם אותה ידיעה בדיוק) היו תובנות נבואיות: "אדידס הימרה על הסוס הלא נכון". מי שתהה על מה ולמה המשיך להישאר מבולבל. בידיעה עצמה לא היה שום הסבר או אפילו רמז לכותרת החד-משמעית.
נראה שבגלל תגובות נזעמות, שונתה הכותרת כמה שעות לאחר מכן. אולי כדאי שבוואלה יסובבו את האוכף כדי שיוכלו לדהור עם הסוס הנכון לכיוון הנכון.
הבהלה לזהב
ועוד וואלה אחד לסיום: קורה שלפעמים מתבלבלות אותיות, אבל בלבול כמו בידיעה הזו על השייטים אני מתקשה לזכור. התוכלו בבקשה לגלות למה התכוונו משוררי וואלה במלה המסומנת? בין הפותרים תוגרל מהמהלידת זהב.
לתגובות והערות: yegerm9@walla.co.il