עיתוני הבוקר נדרשים לענייני הכספים של נתניהו בהמשך לדיון שנערך השבוע בוועדת הכספים של הכנסת, שבסופו אושר להחזיר לראש הממשלה נתניהו סכומי מס שחויב בהם בעבר.
"את הרושם שהותיר השבוע הדיון בוועדת הכספים של הכנסת על הדרישה של ראש הממשלה נתניהו למחוק לו שומות מס, שהוטלו בגין זקיפת הוצאות פרטיות בביתו בקיסריה – לא ניתן יהיה למחות עוד זמן רב", כותבת טל שניידר ב"גלובס". "הציבור הישראלי נאנק תחת העומס הכלכלי, עסקים חוששים לפנות לרשות המסים ולבקש הקלות המגיעות להם (מפאת החשש שיירדו לנכסיהם לשנים של לפני הקורונה), והנה בא השכיר הבכיר ביותר במדינה ובכוחו הפוליטי מתקן את כללי המס לתועלתו הפרטית בלבד".
עמיתיה של שניידר ב"הארץ" ו"מעריב" בוטים עוד יותר. "אי-אפשר שלא לעמוד נפעמים ופעורי פה לנוכח תועפות הרשעות, החוצפה וגבהות הלב של האנשים שמתגוררים במעון ראש הממשלה", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". "ככל שמעמיקה מצוקתם הקיומית של מאות אלפי מובטלים, עצמאים ושכירים – ככל ששוועתם גוברת, והסיוע שהם מתחננים וזכאים לקבל נמנע מהם על-ידי ממשלה קמצנית – כך גדל התיאבון של משפחת נתניהו לעשוק את אוצר המדינה. במקום שיתאפקו ויצניעו לכת, במקום שהוא ייתן דוגמה אישית, כפי שעשו מנהיגים אחרים, ויקצץ מעט בשכרו, הוא מסתער על הקופה הציבורית כאחוז אמוק".
כספית מתאר נכוחה את מערך התעמולה של נתניהו, אך מתעלם מבמה בולטת אחת שבה מקבלים טיעוני ראש הממשלה ביטוי: העיתון שבו הוא עצמו כותב.
"אני לא יודע מה היה מדהים יותר", כותב בן כספית ב"מעריב", "החוצפה הלא תיאמן של המהלך, העיתוי שומט הלסתות של הביזה או התירוצים השקריים שתירצו את נושאי הכלים למיניהן". לפי כספית, הטיעונים של שליחי נתניהו לוועדת הכספים, חברי-הכנסת מיקי זוהר ושלמה קרעי, הם "אסופה ארוכה, מחוצפת ולא תיאמן של שקרים, שאותם מהדהדים כל החשודים המיידיים: זה מתחיל בח"כים זוהר ואמסלם, עובר לשופרות התקשורתיים, משונמך בידי כלב התקיפה העילג שהשתלט על גלי-צה"ל ומשם לרשתות החברתיות".
כספית מתאר נכוחה את מערך התעמולה של נתניהו, אך מתעלם מבמה בולטת אחת שבה מקבלים טיעוני ראש הממשלה ביטוי: העיתון שבו הוא עצמו כותב. כמה עמודים אחרי טורו הזועם של כספית על החוצפה של משפחת נתניהו מתפרסם טור זועם לא פחות מאת אלי ציפורי תחת הכותרת "תפירת שומה".
"תקשורת ותיווך מידע לציבור הם, בין היתר, יצירת תודעה, פעמים רבות כוזבת, באמצעים פשוטים – שטיפת מוח ועיוות המציאות", כותב ציפורי בפתח הטור שבלבו ניצבת ראיה ניצחת, לכאורה, לצדקת נתניהו. "מסמך מאוד רלבנטי לדיון המיותר השבוע", כהגדרת ציפורי.
המסמך, שממנו מצטט ציפורי ארוכות, הוא מכתב (לקריאה כאן) שחיבר בשנת 2016 עו"ד אורן פונו, ממונה בכיר (ייעוץ חקיקה) במשרד המשפטים, במענה לפניית עו"ד שחר בן-מאיר. קריאת המכתב, שהוצג השבוע בפני חברי ועדת הכספים כחלק מטיעוני נתניהו, עשויה אכן לעורר את הרושם כי הצדק עם ראש הממשלה.
נציג משרד המשפטים מבהיר בו כי "בבדיקה מול רשות המסים נמצא כי מבחינת דיני המס, ובהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, הוצאות שנועדו לנוחות המעביד אינן בגדר הכנסה לפקודת מס הכנסה אשר חייבת במס. לאור האמור לעיל, הרי שהוצאות המעון הפרטי של ראש הממשלה שבהן על המדינה לשאת בהתאם לנוהל הינן בגדר הוצאה ל'נוחות המעביד' ואינן בגדר הכנסה חייבת במס".
לפי ציפורי, "המסמך הזה, פרי עבודתו של משרד המשפטים – קבע כבר בסוף 2016 כי הוצאות מעון ראש הממשלה, הן בירושלים והן הפרטי, אינן חייבות במס, כמו שכל הוצאה או 'הטבה' אחרת (כמו רכב, למשל) אינן חייבות במס. מה שמדהים במכתב הוא שרשות המסים והחשב הכללי בעצם קובעים שראשי ממשלה קודמים לנתניהו לא חויבו במס כי ממילא אין צורך לחייב במס, כך שכל הדיון השבוע מתייתר לגמרי. לא הטבות מס ולא נעליים יש כאן, אלא תפירת שומה".
עו"ד שחר בן-מאיר (צילום: "העין השביעית")
אולם מה שציפורי לא מגלה לקוראי "מעריב" הוא שהמכתב הזה היה התשובה הראשונית לפנייה של עו"ד בן-מאיר בשאלת המסים של נתניהו. בעקבות המכתב, והתשובה הלא מספקת מבחינתו, עתר עו"ד בן-מאיר לבג"ץ נגד נתניהו ונגד היועץ המשפטי לממשלה, חשב משרד ראש הממשלה ורשות המסים, ודרש לדעת מדוע לא ישלם נתניהו מס עבור הוצאות שהוציאה המדינה להחזקת ביתו הפרטי בקיסריה.
בשנת 2017, במסגרת ההליך בבג"ץ, הגישה המדינה עמדה מעודכנת, שונה מזו שהביע עו"ד פונו שנה קודם לכן. בעמדה שהוגשה לבג"ץ, באמצעות עורכי-הדין קמיל עטילה ועודד טאובר (מנהל המחלקה הפיסקלית בפרקליטות המדינה וסגנו), הובהר כי בעקבות הגשת העתירה של עו"ד בן-מאיר הוקם צוות בין-משרדי בהשתתפות נציגים ממשרדי הממשלה השונים ובהובלת גורמים ברשות המסים, שבחן את כלל היבטי המיסוי בהוצאות המעון הפרטי של ראש הממשלה וגיבש עקרונות וקווים מנחים "אשר מבטאים יישום ראוי של הדין הקיים".
לפי הצוות הבין-משרדי, מכאן והלאה ייקבע כי "אין לראות בהוצאות עבור המעון הפרטי מקשה אחת". השתתפות המדינה בהוצאות בגין חלקים המשמשים את ראש הממשלה לצורכי תפקידו לא תהיה חייבת במס, אך השתתפות המדינה בהוצאות בגין חלקים המשמשים את ראש הממשלה לצרכים פרטיים "היא בגדר טובת הנאה החייבת במס".
בעקבות עדכון עמדת המדינה חזר בו עו"ד בן-מאיר מהעתירה, והיא נמחקה בכפוף לעמדה המעודכנת של המדינה, תוך שבית-המשפט העליון פסק לטובת עו"ד בן-מאיר תשלום הוצאות.
במלים אחרות, כל הציטוטים היפים שמצטט ציפורי מהמכתב של 2016 בטלים ומבוטלים, שכן היתה זו תגובה ראשונית לפניית עו"ד בן-מאיר, ולאחריה גיבשה המדינה צוות חשיבה שניסח עמדה מעודכנת. עמדה זו קיבלה תוקף מבג"ץ, והיא המחייבת מאותו יום והלאה. המכתב של עו"ד פונו אכן רלבנטי לדיון שומת המס של נתניהו, אך רק כנקודת מוצא, ממש לא כסוף פסוק. איך כתב ציפורי בפתח טורו? "תקשורת ותיווך מידע לציבור הם, בין היתר, יצירת תודעה, פעמים רבות כוזבת, באמצעים פשוטים – שטיפת מוח ועיוות המציאות".
אם ציפורי נפל בספין של נתניהו בדבר עמדת המדינה ביחס לתשלומי המס שלו, הרי שעשה עבודה עיתונאית פגומה. לעומת זאת, אם ציפורי היה מודע לכך שהמכתב שציטט ממנו באריכות מציג עמדה ראשונית וחסרת תוקף עכשווי, ובכל זאת כתב את אשר כתב הבוקר ב"מעריב" בלי להזכיר את העמדה המעודכנת של המדינה, הרי שביצע מעשה עיתונאי פסול אף יותר והטעה בכוונה תחילה את קוראיו.