כתבתי, התרעתי, הזהרתי, התחננתי, שום דבר לא עזר. הרשו לי להודיע על מותו העיתונאי של אתר ערוץ הספורט. לגיטימי שבאתר אינטרנט של ערוץ טלוויזיה מקדמים תכנים המשודרים בערוץ. זה קורה במקו (שידורי קשת), זה קורה בנענע10, וגם באתר רשת. אתרי הטלוויזיה המסחרית עובדים בשטנץ קבוע: כותרת ראשית על עניין חדשותי בוער, עוד משהו פלילי-חברתי, וכל היתר הם אייטמים שעושים יחסי-ציבור לתוכניות הערוץ. היכנסו, צפו, טקבקו והעלו לנו את הרייטינג.

כשאתר ערוץ הספורט החל לזנק, לפני כשלוש שנים, הוא עשה רושם של אתר עיתונאי רציני, מהימן, שבראש מעייניו תכנים עיתונאיים, ועל הדרך הוא מפמפם גם את שידורי הטלוויזיה שלו. בחצי השנה האחרונה עברו מקדמי התכנים לעבוד שעות נוספות, כשהחדשות האמיתיות נדחקות מפניהם בהתמדה. מצב זמני? להפך. באתר ממשיכים להקצין את המצב: בשבוע האחרון, לקראת שידורי גביע המדינה בכדורגל, ששודרו בערוץ 5 פלוס לייב, הם תיפקדו כערוץ הקניות לכל דבר ועניין. שום דבר אחר לא היה חשוב בסוף השבוע.

במקביל לשידור הדרבי התל-אביבי בכדורגל בשלב מוקדם של הגביע, שודרו בערוץ 1 שני חצאי גמר הגביע בכדורסל. מי שחיפש בשעות שלפני שני המשחקים האלה התייחסות באתר ערוץ הספורט, גילה אותה באייטם שולי וזניח. המשחק הראשון (חולון-נהריה) קיבל פה ושם אזכורים חיים בכותרת הראשית של האתר, אבל במיוחד עסקו באתר בלקושש מצטרפים חדשים לחמש פלוס לייב. בשלב מסוים הפכו עורכי האתר את הכותרת הראשית לאייטם שמזמין לצפות בחימום של קבוצות הכדורגל בבלומפילד.

על הדרך עסקו גם בקידום ראיון עם אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, בתוכנית "אחד על אחד". הכותרת הראשית בישרה על המאורע, ובמשנה נכתב: "רק באתר ספורט 5, יו"ר ההתאחדות יתארח ב'אחד על אחד' עם דני ענבר, וכהרגלו, הוא מתכוון לספק את הסחורה: 'אי-אפשר לפגוע בנו יותר, חוץ מרכבת הכל עבר עלינו'. ויש עוד, לא כדאי להחמיץ".

כותרת משנה המפתה בשפת חלקות שלא היתה מביישת תגרן בשוק תבלינים; גם מפרגנת לאתר וגם מבטיחה הרים וגבעות. מהמשנה אפשר היה ללמוד שאין בראיון שום דבר מסעיר, שהרי מקדם המכירות הטוב ביותר הוא ציטוט חזק וחדשותי שיגלה משהו שלא ידענו. צפיתי בראיון עם לוזון, שהיה מינורי יחסית למרואיין, שיודע לתת כותרות. "אחד על אחד" הפיק בחייו ראיונות טובים יותר, ואין לי טענות על כך שהראיון עם לוזון לא התרומם כמו שמן הסתם ציפו עורכי התוכנית. למרות זאת לא התביישו באתר הערוץ למכור הבטחות שלא מקיימות. זו לא עיתונות, זו הונאה.

עם סיום הדרבי התל-אביבי, הסתיים גם חצי הגמר השני בכדורסל, לאחר דרמה ענקית שבה ניצחה מכבי חיפה את הפועל ירושלים. אבל בערוץ הספורט האירוע הזה הופיע כאייטם שלישי בלבד. הקדימו אותו ידיעה ראשית על התגובות מבלומפילד וקידום שידור הגרלת שמינית גמר הגביע בכדורגל. ההגרלה אמורה להתקיים בעוד יומיים, אבל באותו רגע היא היתה חשובה לערוץ הספורט יותר מדרמת הכדורסל. הכל בשם אינטרסים מסחריים. מובן שאם המשחק מיד-אליהו היה משודר בערוץ הספורט, דף הבית היה אחר לגמרי.

חבל שאנשי ערוץ הספורט מוכרים בגרושים את המהימנות של אתר האינטרנט שלהם, שבסך-הכל עשה בשנים האחרונות עבודה עיתונאית לא רעה, תוך הקפדה על מינון סביר של פרסומת עצמית. מה שהחל כטפטוף הפך למבול, הסכר נפרץ והזרם שטף את כל מה שנקרה בדרכו. עד להודעה חדשה, אתר ערוץ הספורט איבד מבחינתי את האינטגריטי שלו. אני לא מאמין יותר לאף כותרת ראשית שלו. מבחינתי, היא מועדת להיות נגועה באיזשהו אינטרס של קידום עצמי. חפשו מאחוריה, ותמצאו.

קופצים לבריכה

בטור שעבר כתבתי על מלחמתו של ערוץ הספורט בניצן חן, יו"ר המועצה לכבלים ולוויין. כחלק מהטקטיקה, הודיעו בערוץ הספורט כי לא ישדרו את משחקי הכדורעף ולא את אליפות החורף בשחייה. פגעו בענפים הקטנים והדפוקים, כדי שעסקניהם ירוצו ויילחמו עבורם.

אל הוואקום הזה מיהר להיכנס בשמחה האתר המתחרה ONE, שהודיע כי הוא לוקח על עצמו את הפקת השידורים הללו. קודם כל, זו בשורה טובה לאוהדי הספורט שנשארים בבית. ONE קוטף תשואות ומחמאות, תוך שהוא מלמד את עריץ הספורט שבכל מקום שבו הוא יוותר על שידור כאמצעי לחץ, יהיה מי שימלא את מקומו.

מצד שני, חשוב להזכיר שני דברים. 1. צפייה במשחק באתר אינטרנט אינה דומה לצפייה בטלוויזיה; פערי האיכות גדולים. 2. ONE לא היה קופץ על העגלה אלמלא היה מדובר ביריבו הגדול. כשמנכ"ל ONE אומר: "כמי שטובת הספורט עומדת לנגד עיניו, החלטנו להרים את הכפפה", אתם יכולים לגחך. טובת הספורט? יותר נכון: טובת הרצון לתקוע לערוץ הספורט.

הליקוק הבלתי נסבל

ז'אנר לא בריא שהתפתח בשנים האחרונות בעיתונות הספורט הוא טורי פרשנות פרי עטם של כתבי קבוצות העוסקים במושאי הסיקור שלהם. הנה דוגמה מצוינת מהשבוע.

ביום שני פירסם אמיר אפרת, פרשן "ידיעות אחרונות", טור נוקב נגד איציק קורנפיין, מנכ"ל בית"ר ירושלים. אפרת כינה את החלטת קורנפיין לקנוס את השחקנים "פופוליזם זול". וכך כתב בין היתר: "קורנפיין הפופוליסט ממשיך את הליקוק הבלתי נסבל ל'מזרחי' ול'מערבי' [כינוי ליציעים באיצטדיון טדי] להתעורר. אחרי מסיבת העיתונאים שבה ניסה להראות לאוהדי בית"ר שהוא היחיד ששומר עליהם ועל טובת המועדון, המנהל המוכשר החליט הפעם לקנוס את כל השחקנים בגלל התבוסה בבלומפילד. מה שקורנפיין עושה זו חוצפה מאין ספור סיבות...".

למחרת ב"מעריב" התנדב יניב טוכמן בטור פרשנות ארוך להגן בחירוף על המנכ"ל. הנה שני משפטים: "הכי קל לשים את קורנפיין על המנגל. אין לו מערכת דוברות שתילחם בשבילו, אין לו מנכ"ל שישמור על האינטרסים שלו, ויש לו בעל בית שנעלם והותיר אותו לבד [...] יגידו מה שיגידו, היו"ר הצעיר של בית"ר ניצב לבד בחזית, לא חושש ללכת נגד הזרם ומגלה מנהיגות".

ואת הטור הזה כותב עיתונאי שעובד יום-יום מול קורנפיין, מקבל ממנו ידיעות וניזון ממנו. אז מי כתב שמנכ"ל בית"ר לא נהנה ממערך דוברות? 

לתגובות: yegerm9@walla.co.il