אמיר ונג הוא עורך דין, שותף וראש תחום תחרות ורגולציה במחלקת תעשייה ורגולציה במשרד גולדפרב-זליגמן.

שוק המדיה עובר כרגע טלטלה לא פשוטה. במה זה יתבטא בזמן הקרוב והרחוק?

בטווח הרחוק ואפילו הבינוני - ההשפעה של הקורונה תהיה כמעט לא מורגשת לדעתי. כמו שהקורונה, כפי שזה נראה כרגע, לא תשפיע על התמותה בישראל, פשוט כי יש סיבות מוות הרבה משמעותיות בהיקפן (כולל זקנה כשלעצמה). שוק המדיה נתון הרי בשנים האחרונות לטלטלות מאוד מאוד קשות. הטלטלות הללו ימשיכו להתקיים, ולעומת זאת הקורונה היא עניין זמני. אני לא רואה סיבה שהיא תשנה משמעותית, וגם במידה שבה היא תשנה - הטלטלות האחרות ימשיכו להיות משמעותיות יותר.

בטווח הקרוב והמיידי, זו שאלה של נזילות ואורך נשימה כלכלי. ככלל אמצעי המדיה פעילים מאוד ולציבור יש אפילו פנאי לצרוך אותם יותר מהרגיל. לכן השאלה המעשית המרכזית היא בכלל שוק הפרסום. במידה ובזמן שהמפרסמים יחזרו לפרסם, כך אמצעי המדיה יתאוששו.

אולי אתה אופטימי מדי - תראה מה קורה עכשיו ברשת ובחדשות 13. 

מה שאני יודע על רשת (וחדשות 13) הוא כמובן רק מהפרסומים. ולפי אותם פרסומים, המצב הפיננסי שם היה הרי לא פשוט עוד טרם הקורונה. כך שהטלטלה הספציפית ברשת לאו דווקא נובעת מהקורונה. ברור לי שיש קשיים רבים לרשת כערוץ מסחרי והם נובעים מטלטלות כלליות בשוק המדיה, מהתחרות עם הענקים הבינלאומיים ועוד. הקורונה? זה עניין נקודתי.

הפרסום זולג מהטלוויזיה כבר זמן רב ולא בטוח שאפשר להחזיר אותו מהמקומות שזלג אליהם גם בלי הקורונה. אתה חושב שיש מקום להקלות רגולטוריות כלשהן נוכח המצב הנוכחי?

אני חושב שהרגולציה לא התאימה עצמה בשנים האחרונות לשינויים העצומים בשוק המדיה ובשוק הפרסום. אירוע הקורונה מצמצם את האוויר לנשימה שיש לשוק בהמתנה להתאמות הנדרשות. כשאתה שואל על "הקלות רגולטוריות" אתה משקף מחשבה על מעורבות ממשלתית רק כ"הטלת מחויבויות" על המפוקחים הקיימים, ואז שינויים רגולטוריים הם רק "הקלה/הפחתה" במחויבויות. אבל רגולציה יכולה להיות גם השקעה של המדינה בתרבות (כמו בהפקת סרטי קולנוע). שינויים ברגולציה יכולים להיות גם טיפול בבעיה של מגרש משחקים לא מאוזן, כאשר גופי הטלוויזיה הישראליים מתמודדים מול מתחרים חופשיים מחקיקה ישראלית. חופשיים לא רק מרגולציה אלא אפילו ממע"מ.

אני מסכים שרגולציה היא יצור מגוון שבא לפתור כל מיני כשלי שוק. אבל יש נטיה לעיתים להתרכז רק בצדדים שנוחים לצד המפוקח. כך נדמה לי לפעמים.

אני לא יודע איך להתייחס לאמירה כללית על "מפוקחים". אני בהחלט מסכים, ששיח רגולטורי מועיל ובונה בין מפקח למפוקח, הוא שיח שבו כל אחד מנסה להבין את הצרכים של כל הגורמים המעורבים וכל אחד גם מנסה לקדם את הצרכים של כולם. לא רק של עצמו. כך מקבלים תהליך רגולטורי שמתמקד במה שבאמת חשוב ושמגדיל את העוגה - ואז יש גם יותר לחלק.

אם נפתח את העדשה למפתח רחב יותר, איך אתה חווה את התקופה הזאת בעולם המשפט ובמיוחד בעולם המשפט שקשור במדיה.

אתה מתכוון בעולם השירותים המשפטיים או בדין?

גם וגם. 

הקורונה היא משבר בפעילות הריאלית. יש תחומים בעולם השירותים המשפטיים שבהם יש ותהיה ירידה בהיקף הצריכה של הלקוחות ויש תחומים בהם יש ותהיה דווקא עלייה. במשרד גדול ומגוון, כל עוד המצב הכולל במשק הוא האטה, צפוי שתהיה האטה גם בהיקף הפעילות המשפטית. בנוסף, כשעסקים מפחיתים תעריפים ותשלומים לכל הספקים - הם עושים זאת גם ביחס לעורכי הדין. בקיצור: זו אינה תקופה טובה, אבל אין מקום לתלונות. ובינתיים אנחנו מנסים ככל הניתן לקחת את הפגיעה על גבינו, השותפים, ולהפחית את הפגיעה בשכירים.

לגבי עולם המשפט שקשור למדיה באופן ספציפי, כרגע כמו בתחומים רבים יש כמובן האטה, אבל זה בטווח המיידי של הקורונה. אני לא צופה למען האמת שינויים דרמטיים בטווח הבינוני. יש התפתחויות כלליות בנושאי פרטיות ועוד, אבל אלה תהליכים מתמשכים שאני לא חושב שהקורונה תשפיע עליהם רבות.

דרך אגב, בשיחות בינינו, עורכי הדין, כולם די מסכימים על דבר אחד שאנחנו צפויים לראות: גל תביעות ייצוגיות של "יזמים משפטיים" שהתפנו לעיסוק הזה :)

בדיוק כך. אתה נשמע רגוע לגבי ההתפתחויות בתחום הפרטיות. אחרים מרגישים קצת פחות רגועים ולראיה העתירות והדיונים בבית המשפט העליון. האח הגדול כבר לא רק בטלוויזיה.

אני לא רגוע בכלל בנושא פרטיות. בדיוק התכוונתי להמליץ בהמשך על ספר טורד מנוחה בנושא. אני חייב אבל להודות שחלק מהזמן אני "רגוע" בנושא הפרטיות במובן של "מיואש". בפרספקטיבה היסטורית, אנחנו בתור זהב של פרטיות. זה מושג שכמעט לא היה קיים במשך מרבית שנות קיומה של האנושות. ואולי בעתיד "פרטיות" תיזכר כאיזו אופנה או גחמה רגעית בתולדות האנושות. משהו שהיה לאדם הפשוט בתקופה הקצרה שבה הטכנולוגיה למעקב צברה פיגור אחרי צמיחת גודל הקהילות ואחרי התפתחות הטכנולוגיות שכמעט בטעות תמכו באנונימיות.

מצד אחד לא היתה אולי פרטיות מבוצרת ומצד שני אף פעם לא היתה טכנולוגיה שאיפשרה איסוף רחב כל כך, עיבוד מוצלח כל כך ויישום יעיל כך כך של הממצאים.

אם אתה מסתכל על כמאתיים השנים האחרונות - אז אתה צודק. אם מרחיבים את הפרספקטיבה ההיסטורית, רואים שכמעט כמעט בכל שנות הקיום האנושי, כמעט כמעט כל בני האדם חיו בקהילות קטנות וה"טכנולוגיה" שהיתה אז -- גם אם זה פשוט פה-לאוזן -- ביטלה בהצלחה רבה את עצם קיומה של "פרטיות". גם בהקשר של פרטיות בחיים האינדיבידואלים וגם בהקשר של פרטיות כאמצעי לשליטה של הממשל בחיי האזרחים. שיחות עם חברים שגדלו בקיבוצים הן דרך מצוינת להבין זאת. ואני חורג כאן למחשבות פילוסופיות. סליחה.

מה נותר לנו מלבד הפילוסופיה בימים כאלה? אולי אפידמיולוגיה. 

יש גם מדע בדיוני (sci-fi), אהבה ישנה שלי. המלצה קונקרטית תבוא בהמשך. אחד הדברים שעושה sci-fi טוב הוא לגרום לקורא להבין שאלמנטים שנראים לו "טבעיים" או הכרחיים בחברה האנושית - הם בעצם עניין של תרבות ובחירה. פרטיות היא דוגמה טובה.

אתה רואה הרבה טלוויזיה בתקופה הזאת? תן לי נקודת אור אחת ונקודת חושך.

קצת יותר מאשר טרום המשבר, יש להודות. כמו כולם מחפש כמו ג'אנקי - "יש לך איזה סדרה טובה להמליץ". יש לך, דרך אגב? :) התשובה האינדיבידואלית שלי: האור הוא הכוח של משפחתי הקטנה והכיף שלנו ביחד. החושך הוא תחושה קשה, שבחברה הישראלית רמת האמון בין אנשים למוסדות השונים נשחקה כמעט לאפס. זה מדאיג אותי מאוד. קהילות לא יכולות לתפקד כראוי בלי אמון. זה שמן שחייב להיות בין גלגלי השיניים.

בנוגע לשאלה שלך על המלצות, לי יש מאגר המלצות שבניתי בעורמה. כל מרואיין נותן ארבע כאלה לשימוש הציבור ועכשיו הגיע, תורך. 

בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד

1. נתחיל מהמלצה על ספר מעולם תוכן אהוב שלא זוכה למספיק חשיפה - מדע בדיוני (לא פנטזיה!). ההמלצה הבולטת מהשנים האחרונות היא הטרילוגיה "Remembrance of Earth's Past" (המוכרת גם כ"The Three-Body Problem"), של הסופר הסיני Liu Cixin. הטרילוגיה היומרנית מתחילה מהמהפכה האדומה בסין, מסתיימת בסוף היקום, ועומדת ביומרות. זו יצירה שכבר ברור שמקומה בקאנון הבסיסי של המדע הבדיוני. היא גם מאוד "סינית" וזה רובד נוסף לקריאה מרתקת.

2. ספר עיון חשוב לכל מי שאכפת לו מפרטיות (ומוכן להשקיע בקריאה מאתגרת): "The Age of Surveillance Capitalism" של פרופ' Shoshana Zuboff. הספר מנסה לספק לראשונה תיאור מקיף של כלכלה קפיטליסטית חדשה שבבסיסה צבירת דאטה. באחת הביקורות סיכמו זאת כך: אם פרופ' זובוף צודקת, אז הספר שלה יהיה לקפיטליזם החדש מה ש"הקפיטל" של מרקס הוא לקפיטליזם הישן. אם אתם לא מנויים בaudible, אז קבלו לינק לגרסת אודיו בחינם.

3. "סוס אחד נכנס לבר" של דוד גרוסמן, בגרסת האודיו שמקריא תומר שרון (iCast). אני מקשיב הרבה לספרי אודיו. הכי כיף כשקריין מתאים מרים ספר מצוין. ומה יותר נכון מתומר שרון בתפקיד דובל'ה ג'י?

4. "ארץ נהדרת" (שידורי קשת). יש הרבה סיבות טובות, אבל הטובה ביותר (וגם זו שמספיקה לבדה) היא שהם מצחיקים אותי. והם עושים זאת כבר מעל 15 שנים, שזה בכלל מדהים.

[גילוי נאות: iCast ושידורי קשת הם לקוחות שלי].