אריה אחד, רב פעלים, גידל בכיף תרנגולים. אך בלולו ממש בלי הרף, נפלו תרנגולות לטרף. והאריה החליט על כן, כי את הלול יש לתקן. יש להקפיד על המיגון ולעשות שיפוץ הגון.

הוא, כמובן, טיכס עצה, כיצד לגשת למבצע. שקל מי באמת יוכל, שם לשמש כאדריכל. ואחרי שקצת שאל, המליצו לו על השועל (היו שם בין השועלים, כמה אדריכלי לולים).

והשועל המהולל מיד תכנן, מיד פעל. בנה מין לול כמו היכל – מבנה חדש ומשוכלל. פינות לנוח, לבלות, גם חדרים למטילות, תאים סגורים עבור דוגרות, חדר שינה למתבגרות. פתחים נוחים לאפרוחים, פינות קרקור, פינות ניקור וכמובן – חדרי ביקור.

הוא, כצפוי, היטב תוגמל על התכנון והעמל. כולם שיבחו את השועל: "כל הכבוד על המפעל". אך שוב, כמו אז, ממש בלי הרף, תרנגולות היו לטרף. מי אחראי לתעלול? הרי הלול עבר שכלול? הרי עכשיו הכל נעול?

במשעולים בין הלולים הוצבו בלילה חיילים והם תפסו את הנוכל, כשהוא אל תוך הלול זוחל. ומי הוא זה אשר זחל? נו, נחשו – האדריכל! (כשתכנן שם את הלול, הכניס בסתר עוד שכלול – כניסה פרטית בה ייכנס, הוד מלכותו המהנדס).

אם תזדקק בעצמך לאיזה בעל מלאכה, אין די בכך שהוא יטען שהוא מומחה ומקצוען. תדאג אתה, אם רק תוכל, (כמו בסיפור האדריכל) שבנוסף לאות הכושר, תהיה לו תעודה של יושר.

(מתוך "קרילוב: כל המשלים", נוסח עברי: חגית בנזימן. הוצאת כרמל, 2015).

* * *

רב אלוף (מיל') בני גנץ הוכיח אתמול שהוא נשאר טירון פוליטי שאינו יודע כיצד להקים מבנה בזירה המפלגתית ולשמור עליו. הוא נפל קורבן לנוכלותו של בנימין נתניהו – למרות שהוזהר מפניה ונכווה ממנה בעצמו. הוא יגלה בחודשים הבאים, לכל המאוחר בעוד שנה וחצי, שבהסכם הקואליציוני שהוא חותם עם מנהיג הליכוד חבויות מחילות ופרצות שדרכן יחמוק בעל בריתו מלמלא את התחייבותו.

גנץ מן הסתם אומר לעצמו שלא היתה לו ברירה: התוצאות הריאליות של הבחירות, התסבוכת המשטרית ההולכת ומתעבה, הדיסהרמוניה המובנית בכחול-לבן, משבר הקורונה על השלכותיו החמורות, רחשי לבו של הציבור, שלל התיקים והתפקידים שהוא ומפלגתו המצומקת קוצרים כתוצאה מההסכם – כל אלה, לכאורה, לא הותירו לו ברירה אלא לחבור לנתניהו.

הרציונליזציה שעושה גנץ לא תצליח להסתיר את הגורם העיקרי למהפך המרעיש של אתמול – אופיים של הגיבורים הראשיים בעלילה: מהצד האחד, רב נוכלים נחוש החלטה וחסר עכבות; מהצד האחר, בחור טוב (במובן הרע של המלה), פטריוט רך לב שנקלע למגרש לא מוכר ומתפתה להאמין בעוגנים ובבטחונות שמציע יריבו.

לא ירחק היום שבו יחווה גנץ על בשרו את הבוגדנות והרמייה שחוו בעלי בריתו הקודמים של נתניהו (יעלון, ליברמן, בנט, שקד, סער ואחרים). איזה תוקף יש להתחייבותו של נתניהו לפנות את כסאו בעוד שנה וחצי ולהפוך לשר מן המניין בממשלתו של גנץ, כשהוא מנוע מלכתחילה להית חבר בה בגלל היותו נאשם העומד לדין?

בפוקר ששיחקו נתניהו וגנץ בחודש האחרון מצמץ גנץ ראשון, ולא נתן הזדמנות מספקת לבחון את האפשרות שנתניהו מבלף כשהוא מאיים להפסיק לחלוטין את המשא-ומתן שניהלו שתי המפלגות, אם מאיר כהן ייבחר ליו"ר הכנסת. אחד המחירים שמשלם גנץ על נרפותו הוא חזרתו הצפויה של יולי אדלשטיין לכס יו"ר הכנסת.

אין ספק שנתניהו למד משהו ב-15 השנים האחרונות: כאשר ב-26 באוקטובר 2004 הביא ראש הממשלה אריק שרון לאישור הכנסת את החלטת ההתנתקות מעזה, עשה שר האוצר נתניהו רעשים של מי שאינו מתכוון לתמוך בה. שרון הודיע כי מי מהשרים שיצביע נגד – יפוטר. במהלך ישיבת הכנסת שידר נתניהו איתותים שנועדו להניא את שרון מלממש את כוונתו. שרון שיחק אותה אדיש, ישב בשקט באולם המליאה והמתין לרגע ההצבעה. נתניהו הצביע בעד.