בשבוע שעבר הגדיר ספורט "מעריב" את כשלונות נבחרות הכדורגל כ"יום כיפור של הספורט", והנה מגיע עוד יום כיפור. הפעם המחדל הוא של תקשורת הספורט עצמה. העיתונות דורשת את ראשו של יו"ר ההתאחדות, רודפת אחרי עסקני ספורט נרפים וצועקת "הביתה" למאמנים, מפטרת וממליכה שחקנים. אבל מי ידרוש מעורכים ועיתונאים להתפטר אחרי הכישלון התקשורתי המדהד בפרשת מוני פנאן?

מגוחך היה לראות השבוע את העיתונים מתחרים ביניהם בחשיפת "קשר השתיקה". המון לכלוך יצא החוצה, והרבה עוד ייצא בהמשך, אבל איפה היתה התקשורת עד היום? את התשובה הקולעת ביותר העניק רון קופמן בראיון בערוץ 2, כשאמר: "לא היה צריך לכתוב, כי כולם ידעו". תקראו טוב-טוב את המשפט המגוחך הזה. מה זאת אומרת "כולם ידעו"? מי זה "כולם"?

האם מדובר בקוראי "ישראל היום", שקופמן לא דאג לדווח להם בקביעות על תנועות אחרונות בחשבונות בנק פנאן, או ש"כולם" הם אותם כתבי כדורסל שצמודים למכבי שנים רבות ואוכלים על חשבונה? התשובה של קופמן היתה מיתממת והוציאה שם רע לתקשורת חלטוריסטית, אבל לפחות היתה אמיתית. דבריו העמידו את העיתונות (וגם את קופמן עצמו) באור נלעג. כולם ידעו, אבל לא כתבו כלום. תמורה מלאה לכספם של הקוראים.

מוני פנאן (צילום: רוני שיצר)

המסקנה מפרשת פנאן היא שאין בארץ עיתונות ספורט אמיתית, אלא מערכת משומנת של יחסי-ציבור, דיווחים על תוצאות, פציעות באימונים וסודות מחדרי ההלבשה. סודות גלויים, כמובן, שמודלפים בשמחה על-ידי בעלי עניין. את הסודות האמיתיים, הנפיצים, הקריטיים, עיתונאי הספורט אינם מעיזים לפרסם.

השבוע הזה השאיר כתם ענק על מצחה של עיתונות הספורט. אשמים לא רק עורכים ועיתונאים, אלא גם מו"לים, שלפי המאמר המפורט של העיתונאי יואב בורוביץ', שהתפרסם היום ב"העיר", השתיקו במשך שנים פרסומים שליליים על התנהלות מכבי תל-אביב, גם תחקירים שנגעו למוני פנאן. אחרי שבמערכות מדורי הספורט יסיימו לבדוק את התנהלותם בפרשה, כדאי מאוד שינסו לצאת לדרך חדשה וידאגו לפצות את קוראיהם, את עצמם ואת הענף כולו.

איך ייראה הפיצוי? רק בחשיפת פרשיות שמסתובבות כאן ועכשיו בספורט הישראלי, והן לא פחות גדולות וחמורות מפרשת פנאן.

איך לא ייראה פיצוי על המחדל? בעלייה לקרוסלה של הקצין שמועתי. קצב הפרסומים המטורף הביא לעליית מדרגה מסיפור לסיפור, לא בתוך ימים, אלא בתוך שעות. סכומים, שמות, שיטות פעולה, מעורבות של העולם התחתון – הכל הולך. עם מי המידע מוצלב, מי מאשר, מיהם המקורות המופלאים האלה שמזמרים חופשי באוזני העיתונאים?

התחושה היא שבוואקום שנוצר – בעלי חוב שאין להם עניין לדבר, טיפוסים מפוקפקים כאלה ואחרים שאמינותם מוטלת ממילא בספק, משטרה שטרם החלה לחקור וגיבור ראשי שלקח איתו את הסודות לקבר – הכל מותר. כל עיתונאי מנפח רסיסי מידע ומוסיף כיד הדמיון. ימים של תפוס ככל יכולתך, שבהם העיתונאי האחראי, ששומע שמועות כמו כולם ומתאפק, ננזף על-ידי העורכים, שדורשים את לטרת הפנאן שלהם.

חטאתם, עוויתם, פשעתם

כמו פרשת קצב בזמנו, פרשת פנאן גרמה לעיתונאים לפתוח את תיבות הפנדורה שלהם, ובעיקר של עמיתיהם, בסדרה של עקיצות וחילופי האשמות על שתיקת הכבשים. הנה כמה ציטוטים נבחרים, בתוספת הערות.

יואב בורוביץ', "העיר": "אני בסך-הכל התרשמתי מהעובדה שהמנהל של הקבוצה שכל-כך שונאת אותי מתייחס אלי כל-כך יפה. מדוע עשה זאת? לא יודע. אבל היה בו משהו, באיש הזה, שגרם לי לא לרצות לכתוב עליו דברים רעים בחיים [...] לא רק בגלל אהבה למוני לא חקרנו. גם בגלל פחד גדול. כי מי אידיוט מספיק להסתבך עם מוני. בלעדיו הרי אין גישה לישות הזו שנקראת מכבי תל-אביב. ורבים מאיתנו חששו לתחוב את אפם לתחום הזה שנקרא השוק האפור [...] יש מעט מאוד עיתונאים איכותיים שמסקרים את הקבוצה. נער יספרם. השאר – או עיתונאים חלשים או כתבי חצר [...] אנחנו טעינו. והטעינו".

הלקאה עצמית מפוארת, בבחינת מודה ועוזב ירוחם. ובכל זאת, קשר השתיקה לפי גרסת בורוביץ' טמון בעיקר בסיפא של דבריו – עיתונאים לא מספיק איכותיים. דווקא כאלה מלוהקים על-ידי המערכות לסיקור הקבוצה מס' 1 בישראל. מכאן מתחילה הבעיה. האם יוחלפו מלחכי הפנכה בעיתונאים?

אלי סהר, "ישראל היום": "החל מיום שלישי העיתונאים שסיקרו את מכבי תל-אביב ב-20 השנה האחרונות מצויים תחת מתקפה. 'איך ידעתם ושתקתם?', זה פחות או יותר הניסוח. באחד העיתונים הגדולים נכתב ביום שלישי כי יש לחקור את מכבי והתקשורת. 'במשך עשרות שנים כיבסה מכבי את הכביסה המלוכלכת בביתה וזכתה לטיפול בכפפות של משי מגופי התקשורת המועטים והלאומניים'.

"לאותו פרשן נסבר את האוזן כי אחד העיתונאים ממקום העבודה שלו לווה כסף מפנאן לפני כמה שנים, וגם הח"מ הלווה לאותו עיתונאי כסף לפני שמונה שנים, כי ציוונו 'כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו'. אתמול הצטרף לחגיגה פרשן כדורגל בעיתון גדול אחר, שמבקש לחקור את תפקוד התקשורת בפרשה. הכל כל-כך טוב בכדורגל הישראלי. כאילו אין עולם תחתון שמעורב בקבוצות, שהגיע הזמן להיכנס בשחיתות הפושה בכדורסל.

"רוב העיתונאים ידעו במהלך השנים האחרונות שפנאן מתעסק בפיננסים, אבל קשה לי להאמין שמישהו ידע על בנק ההשקעות עם שחקנים וקבוצות. היו שקראו לו חלפן כספים ומתעסק בהלוואות. בשנה וחצי האחרונות שוחחתי לא מעט עם מקורביו, אבל לא קיבלתי שם רמז על בנק שניהל נכיון צ'קים או שאר מעשים חובקי עולם. אולי הגיע הזמן שכל אותם בלוגרים וקשקשנים בשקל ושמונים יעזבו את המשרד הממוזג ואת הקפה לאטה ויביאו לנו ידיעה במקום להטיף מוסר".

אם סהר, עורך מדור ספורט, לא הצליח לדלות ממקורבי פנאן שום רמז על פעילות מפוקפקת, מה הוא מצפה בדיוק מבלוגרים של שקל ושמונים?

אביעד פוהורילס, "מעריב": "כמה מהקולגות שלי, בעיקר המבוגרים שבהם, אחראים לבניית המיתוס כבר כמעט 40 שנה. חלקם אשם כי היה שותף סוד לדברים שידע, אבל לא כתב ולא פירסם. שמלוק מחרובסקי הודה לפני שנה בראיון חגיגי בעיתון הזה שלעיתונאים שסיקרו את מכבי בשנות השבעים והשמונים היתה ברירה אחת – לשתף פעולה עם המחלקה, או לא להיכנס ליד-אליהו, בערך כמו התקשורת הפוליטית של אותה תקופה, שעצמה עיניים נוכח מעללי המנהיגים.

"הבעיה היא שחלק מיורשיהם של אותם עיתונאים, שמכסים היום את מכבי, לא השתכללו ולמדו מטעויות קודמיהם, ומשרתים את אדוניהם לא פחות טוב מאז. אנשים לא שמים לעצמם גבולות, מרשים לעצמם את מה שהמקצוע הזה אוסר. כשמוני הובא לקבורה, חלקם לא ידע מה לעשות קודם – לראיין את האלמנה, או לבכות כמקוננות סיציליאניות על כתפי האשה, הבת או הבן".

פוהורילס, אחד מעיתונאי הספורט השנונים, כבר פירסם בעבר כתבה על מעורבותו של העבריין בן כהן, שנידון השבוע לשנתיים מאסר, בקבוצת הפועל רמת-גן. מאחד כמוהו אפשר לצפות לכתבות המשך ברוח דומה, שיחזירו את הסומק ללחיי עיתונות הספורט. להפסיק לקונן ולצאת לשטח.

אמיר אפרת, "ידיעות אחרונות": "תרשו לי לנחש שבפעם הבאה שיהיה כזה סוד גלוי, שכל מי שהיה רק מעט מקורב לקבוצה ידע עליו – ואני לא מנקה את התקשורת שהעלימה עין גם כן – הוא לא יישאר כסוד עד שמישהו יתאבד חס וחלילה".

כשאפרת מדבר על תקשורת שהעלימה עין הוא מתכוון לעיתונאים כמו רפאל נאה, "ידיעות אחרונות", שמלווה את מכבי 40 שנה והעיד השבוע בהספד שכתב על פנאן: "ליוויתי אותו במשך הרבה שנים, באימונים, במשחקים, בנסיעות לחו"ל. גם כשעזב בקיץ שעבר, הקשר נשמר. אי-אפשר להתנתק מהאיש המיוחד הזה". שלא כמו אפרת, תרשו לי לנחש שרוב הסיכויים שעולם כמנהגו ינהג, וגם הפרשה הבאה לא תיחשף בגלל התקשורת. הלוואי שאתבדה.

וכדאי להיזכר שוב בדבריו של רון קופמן: "לא היה צריך לכתוב, כי כולם ידעו".

פרצופה של עיתונות הספורט

שער מוסף "ידיעות אחרונות" לרגל פתיחת עונת הכדורסל, הוא הפרצוף המדויק של עיתונות הספורט. שמעון מזרחי מקבל מערוף בצורת כתבת יחסי ציבור, בתוספת הבהרה בלתי מורגשת – "הראיון התקיים לפני התאבדות פנאן". עיתוי אומלל לכתבה, שבעיצומה של הסערה הזכירה לרגע את האשליה היומיומית של נביחותיו של פודל העיתונות.

המלחמה על הפרסום הראשון נמשכת גם עכשיו

ספורט "ידיעות" יצא ביום חמישי בכותרת ראשית בשער, עם כפולת אמצע בתוספת הפנייה מהעמוד הראשי של העיתון: "פנאן בדק אפשרות לרכוש את הפועל ת"א". אלא שהסיפור שהוגש כאילו מדובר בחשיפה, פורסם יומיים קודם ב"ישראל היום" (שם כתבו שמדובר בהפועל אוסישקין - גלגולה של הפועל ת"א). גם בערוץ הספורט כעסו על "ידיעות", ופרסמו באתר הערוץ תזכורת לכך שפירסמו את הסיפור כבר ביום שני.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il