עיתון "גלובס" עבר שינוי ניכר בשנים האחרונות, מאז שנרכש על-ידי אלונה בר-און וענת אגמון. במסגרת המאמצים להתנער ממורשת אליעזר פישמן הקלוקלת, מפרסם העיתון מדי שנה "דו"ח אמון" שבו הוא מציג את תפיסת עולמו העיתונאית ומדגים כיצד מימש אותה. בנוסף, העיתון מפרסם "גילוי מלא" לצד ידיעות הנוגעות לו ולבעליו באופן ישיר ומציין את חזקת החפות של חשודים ונאשמים שטרם הורשעו, בכל פעם שהם עומדים בלב הדיווח העיתונאי.
"גלובס" הוא גם כלי התקשורת היחיד בישראל שבכלל מתייחס לסעיף 15 ב' של תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, לפיו "מו"ל של עיתון ובעליו יפרסמו בעיתון אחת לשנה גילוי נאות של האינטרסים העיסקיים והכלכליים המהותיים שיש להם בתחום התקשורת ומחוצה לו". בפתח דו"ח האמון האחרון פורטו תפקידיהן הציבוריים של בר-און ושותפתה אגמון (אם כי לא ניתן דיווח לגבי בעלויות של השתיים בתאגידים).
בימים אלה, יש לציין, מבקשים כלי תקשורת החברים במועצת העיתונות לבטל את הסעיף כדי שלא ייאלצו לחשוף את ניגודי העניינים שלהם בעוד כלי תקשורת אחרים כלל לא חברים במועצה ולא רואים עצמם חייבים לחשוף ניגודי עניינים שכאלה.
ב"גלובס" לא מסתפקים במילוי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות וניסחו קוד אתי עצמאי המחייב את עובדיו אף מעבר לתקנון של המועצה. סעיף 9 בקוד האתי קובע כי "פרסום העוסק בנושאים הנוגעים לעיתון, לבעליו, לבעלי מניות בו, למו"ל העיתון, לחברות-אחיות של העיתון או לאינטרסים אחרים של העיתון, נלווה בגילוי בהיר ובצורה בולטת של האינטרסים, כלכליים או אחרים, הבאים לידי ביטוי בפרסום".
בכמה מקרים מהתקופה האחרונה נראה כי העיתון לא מצליח לעמוד בסטנדרט הגילוי הנאות שהציב לעצמו, בכל הקשור לעסקיה של יו"ר "גלובס" בר-און
למעשה, עוד לפני שהקוד האתי נוסח, על-ידי צוות בראשות ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, החל העיתון בפרסום "גילוי מלא". כבר בפברואר 2018, כשהעיתון דיווח על המאבק המשפטי בין בר-און לדוד דוידוביץ', צורפה לידיעה תיבה עם הטקסט הבא: "אלונה בר און היא יו"ר הדירקטוריון של חברת 'מוניטין' המחזיקה ב'גלובס' וההליכים המתוארים בכתבה זו נוגעים להליך הרכישה של העיתון. מערכת 'גלובס' מסקרת על בסיס ענייני ועל-פי אמות מידה שנקבעו מראש, כחלק מהליך הכנת קוד אתי חדש ל'גלובס', כל עניין ונושא הקשורים לחברת 'מוניטין', לבר און, לבעל השליטה הקודם במוניטין, אליעזר פישמן ולגורמים נוספים, שהם נושאי משרה או בעלי שליטה בעיתון בעבר או בהווה".
מאז הופיעו בעוד עשרות ידיעות מעל עמודי העיתון ובאתר "גלובס" גילויים על טיב הקשר בין מושאי הסיקור לעיתון ובעליו. אולם בכמה מקרים מהתקופה האחרונה נראה כי העיתון לא מצליח לעמוד בסטנדרט הגילוי הנאות שהציב לעצמו, בכל הקשור לעסקיה של יו"ר "גלובס" בר-און. בחלק מהפרסומים ב"גלובס" על נושאים, תאגידים ואישים הקשורים לעסקיה של בר-און פורסם "גילוי מלא", אך באחרים - לא.
מעבר להיותה יו"ר "גלובס", בר-און היא גם יו"ר בית-וגג, קרן השקעות וחברה יזמית המקדמת פרויקטים של התחדשות עירונית למגורים - תמ"א 38 ופינוי-בינוי. בעיתון מקיימים את הכלל שהציבו לעצמם ומספקים גילוי נאות בכתבות וידיעות על פרוייקטים של התחדשות עירונית של החברה. גילוי נאות מצורף גם לכתבות שמתפרסמות במדור "התחדשות עירונית" (גם אם באופן לא מאוד בולט, ברצועה נפרדת בתחתית הדף), אך בידיעות רוחב שפורסמו ב"גלובס" על תמ"א 38 ופינוי-בינוי מחוץ למדור, לא הוצמד "גילוי מלא" על האינטרס העסקי של הבעלים והיו"ר. האם מדובר בטעות, או שיש לכך הסבר? ב"גלובס" לא חשפו עד היום את הליך קבלת ההחלטה מתי לצרף לידיעה "גילוי נאות" ומתי לא.
בית-וגג הוקמה בשנת 2010, בהשקעה של פועלים שוקי הון וחברת הפניקס (באמצעות בית ההשקעות שבשליטתה - אקסלנס). באתר בית-וגג מתהדרים ב"איתנות הפיננסית" שהחברות הללו מעניקות לקרן. אך בדיווחים של "גלובס" על בנק הפועלים, פועלים שוקי הון, אקסלנס, או הפניקס אין "גילוי מלא" על הקשר בינן לבין החברה של היו"ר. האם ההשקעה שלהם בקרן של המו"ל אינה עולה לכדי אינטרס עסקי שלפי הקוד האתי של "גלובס" מחייב גילוי לקוראים? בנוסף, לקוראי "גלובס" אין יכולת לדעת אילו עוד משקיעים יש בבית-וגג ולכן לא ידוע באילו עוד מקרים ראוי היה לפרסם "גילוי מלא".
מי שעמד בראש הפניקס בעת ההחלטה להשקיע בהקמת בית-וגג היה אייל לפידות, כיום מנכ"ל שיכון-ובינוי. בידיעות (ובכתבות מגזין) על לפידות, לא מוזכרת התרומה שלו לעסקי היו"ר בר-און. לפני כשנה, עת עבר לפידות לשיכון-ובינוי ונחשף כי שכרו יהיה גבוה במיוחד, התפרסמה על כך בהבלטה ביקורת ב"דה מרקר" ו"כלכליסט", אך לא ב"גלובס", שם דיווחו על המעבר באמצעות ידיעה שהדגישה את העלייה במניית שיכון-ובינוי.
מקרה נוסף שבו נראה כי ראוי היה לצרף "גילוי מלא" הוא בידיעה שעסקה בגורל השטח בתל-אביב המכונה "הגוש הגדול", שאמה של בר-און נמנית על יורשי הזכויות בו. כשנחשפו שמות בעלי הקרקעות בגוש צורף לידיעה "גילוי מלא", אולם לכתבה אחרת שעסקה בין השאר בשטח זה, לא צורף "גילוי מלא". ועוד בענייני נדל"ן, בחלק מהידיעות על חברת מבני-תעשייה מצורף "גילוי מלא" על הקשרים העסקיים של בר-און לחברה, אך בידיעות אחרות על מבני-תעשייה לא מוזכרים קשרים אלה. בכתבת פרופיל נרחבת על דוד פורר, בעל המניות הגדול במבני-תעשייה, לא הוזכרו הקשרים העסקיים ליו"ר. האם "גלובס" הציב לעצמו סטנדרט אתי שהוא לא יכול לעמוד בו?
עורכת "גלובס" נעמה סיקולר מסרה בתגובה: "'גלובס' הוא זה שהרים את דגל השקיפות והגילוי המלא בעיתונות לגבהים אחרים והוא עושה זאת באופן וולנטרי ועל פי שיקולי עריכה. בנוסף אנחנו מפרסמים באופן תקדימי שאינו נהוג בכלי תקשורת אחרים דוח אמון שנתי, המפרט את מלוא האינטרסים של בעלות השליטה. אנו מקווים שמערכת 'העין השביעית' לא הופכת במקרה זה לכלי שרת בידי כאלה החוששים לצאת מהצללים ומעדיפים לנהל עיתונות דרך פריזמת אינטרסים חבויה. כל התייחסות נוספת מצידנו, תתן יד להגחכה ופגיעה במהותו של הגילוי המלא. כאמור, שקיפות חשובה לנו ונמשיך להתייחס לסוגיות אלו בפלטפורמות של 'גלובס'".