הרשתות החברתיות, טען סשה ברון-כהן בנאום שחרך את אותן רשתות, מהוות את מכונת התעמולה הגדולה בהיסטוריה. הן מפיצות שיח של שנאה, שקרים וקונספירציות ולכן יש להטיל עליהן את החובה להשקיע את הממון הנדרש כדי לנטר את הפעילות המתקיימת במסגרתן ולנקות אותו.

אין ספק שברון-כהן מופיע מעולה, אבל אם צוללים לפרטי דרישותיו מהרשתות החברתיות נראה כי הוא אינו מתמודד עם מורכבותה של התופעה אותה הוא מתיימר לתאר. בשם חופש הביטוי, יש מקום להאזנה ביקורתית יותר לנאום הפופולרי.

ראשית יש להזכיר שחופש הביטוי חל לא רק על הדברים הנכונים שכולנו מסכימים להם, אלא גם, ואולי בעיקר, על מה שאיננו מסכימים לו ומה שאינו מקובל. כדי לומר דבר שיש לגביו קונצנזוס לא נדרשת כל זכות, ממילא כולם חפצים לשמוע אותו. חופש הביטוי נועד בדיוק כדי להגן על אותם ביטויים שמעוררים בנו חוסר נחת, שהיה לנו יותר קל ונוח אם לא היו נשמעים, ואלה בדיוק הביטויים שחשוב שגם הרשתות החברתיות ידעו לשמור ולהגן על זכות הטוענים אותם בבמה הפתוחה שהן מציעות.

שנית יש לזכור כי הרשתות החברתיות הן קודם כל תאגידים שמטרת העל שלהם היא השאת רווחים. אכן, הם נמצאים במערכת של כוחות ולחצים, של רגולציה ממשלתית ורגולציה פנימית, של שימור התדמית ועוד כוחות מגוונים שמחייבים אותם להחיל על עצמם גם סטנדרטים ציבוריים ואתיקה. אך עדיין, סיכון גדול קיים במינוי אותם תאגידים להיות שומר הסף וקובע הגבולות של השיח הציבורי.

מארק צוקרברג, מנכ"ל ומייסד פייסבוק, בשימוע בסנאט האמריקאי (צילום מסך)

קשה להבטיח כי שיקולים מסחריים של תאגידים לא יזהמו את השיקול האתי והמוסרי, ודי להתבונן במקרה המקומי של "סטטוסים מצייצים" כדי להמחיש את הדבר. העמוד הפופולרי נסגר בשם הפרת כללי הקהילה, אך בפועל לא הטעיית הגולשים ולא שיח קיצוני הם שהטרידו את פייסבוק אלא בסך הכל השאת רווחים באמצעות שימוש בפלטפורמה של פייסבוק באופן שלא חולק את הרווח עם פייסבוק (להבדיל ממודעות ממומנות לדוגמה).

הוספת כח לפייסבוק לקבוע את גבולות הביטוי ברשת עלולה רק להביא לריבוי מקרים שכאלה, שבינם לבין חשש לפגיעה באמת או בחופש הביטוי, מרחק רב.

שלישית, המחשבה שאם פייסבוק ודומותיה רק יספקו יותר עובדים שיבדקו פוסטים, הרי שאפשר יהיה לסנן כל תוכן שאינו ראוי או נכון, היא אשליה. בהחלט אפשר לחשוב על רגולציה שתחייב את הרשתות החברתיות להשקיע יותר בסינון תכנים, אך כבר היום פייסבוק משקיעה לא מעט בסינון התכנים בידי בודקים אנושיים מה שאינו מונע טעויות משני הסוגים - הסרה של תכנים שלא היה ראוי להסיר ולעומת זאת הותרה של תכנים שהיה ראוי להסיר.

סינון תוכן לעולם לא יהיה מושלם ואין טעם להתיימר לכך. מדובר במשימה מורכבת לעילא שלא תיפתר בקלישאות. לא אלו שבשמן כהן דורש מפייסבוק להסיר תכנים, ולא אלו שבשמן מטיפים מדוע אסור היה להסיר תכנים שכן הוסרו. כמובן שניתן וצריך לשאוף ליותר איזון ודיוק במלאכת הסינון, ואף לדרוש זאת מפייסבוק וחברות דומות, אך צריך לזכור שלסינון יש גם צד שני שחשוב וראוי להגן עליו.

יש לזכור כי הזכות להסתובב במרחב וירטואלי נקי אינה זכות מוחלטת והיא בהחלט מתנגשת עם אילוצים וזכויות אחרות. חלק ניכר מהלחצים והדרישות לניקוי השיח ברשתות בהכרח כולל גם פגיעה בזכויות אחרות, שיש להתחשב בהן.

גם בפן המעשי, הדרישות של כהן מהרשתות החברתיות מעוררות קושי רב. צריך לזכור שחסימת מכחישי שואה, למשל, מלהתבטא, כנראה לא צפויה לגרום להם לחשוב מחדש על עמדתם ולשנות או לתקן אותה. חסימת השיח, במיוחד של זרמים קיצוניים, יוצרת זרמים תת-קרקעים, שיהיו כך גם נסתרים מן העין הציבורית וגם ישתמשו בהשתקה הטוטאלית כראייה לנכונותן.

חסימת שיח על הכחשת שואה, שינוי אקלים או התנגדות לחיסונים לא תעלים אותם. הדרך להשפיע על עמדות קיצוניות היא באמצעות הידברות ושכנוע, בשיח ציבורי שמתמודד עם טענות ומציג להן מענה והסברים. זו הדרך לשינוי, ודאי עבור מי שמחזיק בתפיסה דמוקרטית וליברלית.

*  *  *

נאומו של סשה ברון-כהן