בשבועות האחרונים ליבלבו להם בשקט המלפפונים, ובשבוע של סיום העונה התארכו והבשילו והגיחו במלוא ירקותם בעיתונות הספורט. בספורט "מעריב" של יום חמישי האחרון הפציעו בשער עם הכותרת "צ'לסי מתעניינת ביוסי בניון". אחרי ראיון מפרגן שערכו ב"מעריב" עם בניון לפני שבוע לרגל יום הולדתו ה-30, זוכים שם בדיבידנדים.
יונתן הללי מספר על הקבוצות שרודפות אחרי בניון. חוץ מצ'לסי מדובר גם בסביליה, רומא וצסק"א מוסקבה. "בניון מחוזר כמעט בכל מדינה נחשבת ביבשת", מהלל הללי.
הידיעה כתובה בשפה הקלישאתית המאפיינת את כתבי העונה הבוערת. זו כתיבה מיוחדת הדואגת להקיף את הכותב בחגורת ביטחון מפני נפילה כואבת. הללי: "למראיינים השונים הסביר בניון שהכל פתוח, רמז שהכל יכול לקרות".
אכן, כמו במו"מ עם הפלסטינים, גם בנושא בניון הכל יכול לקרות. אולי ישחק בצ'לסי, אולי יחבור למסי בברצלונה ואולי יעדיף לבסוף דווקא את קבוצת נעוריו בבאר-שבע. הכל פתוח, אין לדעת מה יילד המחר. הניסוח הזהיר נשמר בקפדנות לאורך כל הידיעה: "בימים הקרובים צפויות התפתחויות. בכל מקרה, אין לפסול את האפשרות שבניון יישאר בסופו של דבר בליברפול, אם כי הסבירות לכך נמוכה יחסית". אכן, אין ספק. אולי.
(צילום מסך: אתר ynet)
ynet לא פיגרו ועם אור ראשון פירסמו ידיעה על שתי קבוצות חדשות שרוצות את בניון: טוטנהם ורומא. הדיווח נשען על פרסומים בבריטניה ועוסק בעסקת קומבינציה שלפיה בניון יעבור מפה לשם, בתמורה להעברה של ההוא לכאן ועוד אחד לאיפשהו.
כאן גם הטוקבקיסטים משתתפים במשחק הניחושים. "הוא גם מועמד להפועל פתח-תקווה", מנסה האחד, ואחר מסיים בייאוש קל: "גם נצרת מחפשת חיזוק". גם בוואלה הולכים על טוטנהם, אבל מצרפים קבוצות חדשות לבורסה: אסטון וילה ודינמו מוסקבה. סיכום השלל של בניון: שבע קבוצות שרודפות אחריו בשלושה פרסומים שונים, לא כולל קבוצתו הנוכחית. לא רע בשביל יום אחד.
עונת היובש גוררת את עיתונות הספורט לתחתית החבית. לפנינו שלושה חודשים של עסקי אוויר, שבאורח פלא כתבי הקבוצות ייצאו מהם בסדר מכל כיוון שרק אפשר. סך הכל יסתיים באחוזי הצלחה מזעריים, אבל בעיתונים ידאגו שתזכרו רק את הבול-פגיעה. לקראת העונה הבוערת נערכתי כראוי: טבלה ענקית שהכנתי כדי לקלוט את כל השמות וכל הקבוצות בכל העיתונים והאתרים, כדי לבדוק בסיום את שיעורי ההצלחה. אחרי יומיים הרמתי ידיים. אין גבול לניחושים.
אפשר להתנחם בכך שהמלפפונים השנה יתקצרו תודות לעיסוק הצפוי במונדיאל, שאמנם לא ימנע מכתבי הקבוצות להתמסר בתשוקה נלהבת לכל מניפולציה שיעשו על חשבונם סוכני שחקנים, עסקנים ובעלי עניין. זו תקופת סאדו שעוברת על עיתונות הספורט, שבה הכתבים רוצים שינצלו אותם ומקווים שידרכו עליהם וישפילו את כבודם המקצועי. העיקר שיקבלו בלעדיות על פירורי ספקולציה שיעשירו את ליטרת בשר הפיגולים שמוגשת לקוראים.
7 קטנות
ספורט ללא כבוד. גמר הליגה האירופית הפגיש שתי קבוצות לא אטרקטיביות (אתלטיקו מדריד ופולהאם), שהביאו למשיכת כתף ב"ישראל היום" וב"הארץ". המשחק נגרר להארכה, ובשני העיתונים הללו סירבו להמתין עד חצות וחצי וסגרו עניין בלי מלה על המשחק. עיתונים בלי כבוד לספורט.
שמח באולפן. הערוץ הראשון הציג את הנבחרת שלו למונדיאל, ומעניין יהיה גם באולפן. בין חברי הפאנל שיישבו זה לצד זה יהיו אבי רצון ואייל ברקוביץ'. רצון התנגד בחריפות למינויו של ברקוביץ' למאמן הנבחרת ("אחרי הראיון עם ברקוביץ' ב'אולפן שישי' השתכנעתי: יאיר לפיד הוא המועמד שלי לאימון הנבחרת"). ברקוביץ' היה יכול לוותר על העונג, אבל הבין שזו הזדמנות לתקן את הרושם הרע שהותירה מסיבת העיתונאים שיזם, שבה הציג את עצמו כמאמן הנבחרת הבא "על אפו ועל חמתו של אדון אוחנה".
החברים של אברם. עמיר פלג, "ידיעות אחרונות", תקף בטורו ביום חמישי את החברים העיתונאים של אברם גרנט, שמפרגנים לו בכל הזדמנות: "חברים זה טוב, אבל כשהידידות הזו חוצה גבולות של אתיקה, האובייקטיביות שלהם נפגעת והתוצאה ברורה: כתבות המאדירות את פועלו כשיש הצלחות, והתייחסות מינורית עד כדי התעלמות כשיש נפילות". לא בטוח שפלג תיאם את הטור שלו עם עורכי המדור: באותו יום החליטו בספורט "ידיעות" להקדיש את השער לגרנט. העילה: ראיון מחמיא שעליו חתומים כתבי "ידיעות" המקורבים אליו במיוחד (גידי ליפקין, גסן ואקד ומשה שיינמן).
שבחים לטוקבקיסטים. ניצן פלד, בכתבה באתר ערוץ הספורט, ביקש מהקוראים לעזור לו למצוא ב-NBA את השחקן שעושה את חבריו לטובים יותר. בפוסט המשך התייחס לתגובות שקיבל: "אני מוכרח לציין שהתגובות שלכם לפוסט ההוא ריגשו כאדם, כישראלי, ככותב וכטוקבקיסט מפעם לפעם. נהוג לחשוב שזירת הטוקבקים היא הכי נמוכה בשיח כיום. בטח בישראל. כל אחד יכול לשפוך את חמתו, להוציא החוצה את כל התסכולים, הגזענות, הדעות הקדומות, השנאה והגועל, והכל בעילום שם ובלי לתת חשבון לאף אחד. גם באתר שלנו לעתים נתקלים בתופעות האלה. אבל התגובות הענייניות, המושקעות, המנומקות, המבינות, ורמת השיח ביותר ממאה תגובות היו הוכחה נוספת למי שהיה צריך, שיש עם מי לדבר. שיש יותר טוב מהפיפי-קקה הרגיל שנתקלים בו בטוקבקים בסביבה. אני חושב שכולנו יכולים להיות קצת גאים בעצמנו ולדאוג שככה זה גם יימשך".
קיבעון במוזס. שער ספורט "ידיעות אחרונות" ביום ראשון שאחרי הדרמה בליגת-העל התאמץ להיות יצירתי. הכותרת היתה "התחלף לירוק", והאילוסטרציה היתה רמזור שמתחיל באדום (הפועל תל-אביב), ממשיך לצהוב (מכבי תל-אביב) ונגמר בירוק (מכבי חיפה). כותרות הרמזור כבר מוצו ונשחקו עד דק: "עצרו באדום", "עברו באדום", "עברו בירוק", "עצרו בירוק". גם אלמנט הרמזור לא עזר להפיג את השיממון. בעמ' 3 פורסם איור ובו אמירה: מאמן הפועל תל-אביב מנסה לפתוח את שמפניית האליפות, אבל הפקק שעוצר אותו הוא אבי נמני. אם ב"ידיעות" היו פותחים קצת את הראש, זה היה צריך להיות השער שלהם. שונה, אחר ומעניין הרבה יותר מהפלקט המרומזר.
לא כל-כך אדומים. ב"מעריב" קצת כעסו על הטור הקודם שכתבתי על הקו המערכתי תומך הפועל תל-אביב בשבוע שלפני הדרבי התל-אביבי. הם ביקשו לציין שיחסי הכוחות בין עורכים וכתבים במערכת בפירוש אינם נוטים לכיוון הפועל תל-אביב, אלא להפך, שהכותרת "מגעיל ומעולה" דווקא גררה תגובות נזעמות מצד אוהדי הפועל תל-אביב, וכך גם הכתבה על מצעד השנאה נגד האדומים.
אחרי ערוץ 5 פלוס לייב, בערוץ הספורט יוצאים מגדרם כדי לשווק את הצעצוע החדש, ערוץ ה-HD. הכותרת הראשית באתר הערוץ לא מספרת שגמר גביע המדינה ישודר בערוץ 5 הבסיסי, אלא בערוץ התשלום. הכל כדי לסחוט את כיסם של עוד כמה מנויים חדשים. מישהו זוכר מה אמרו חז"ל על סופם של חמדנים?
לתגובות: yegerm9@walla.co.il