חצי משער "הארץ" מוסתר על-ידי פרסומת. ועכשיו, לכותרות.
מה שהעם הפולני רוצה לשמוע
הכותרת הראשית ב"הארץ": "פרס בטרבלינקה לעם הפולני: קשה לעמוד כאן, אבל לא בגללכם" [לילי גלילי, פולין]. בציטוט המלא שבגוף הידיעה נוסף המשפט, "אלא בגלל מה שהיה כאן". גלילי קובעת כי "לא היו [בדברי פרס] מחילה לפולנים על זוועות השואה", אבל צירוף המלים "לא בגללכם" הוא בדיוק מה שהעם הפולני רצה לשמוע. בהמשך הוסיף פרס, "כשהוא מעיף מבט על החיילים ועל קבוצות הנוער הישראליות שלצדו [...], 'לו היו אז החיילים והצעירים האלה, זה לא היה קורה לנו, וזה גם לא יקרה לנו בעתיד". במלים אחרות, המסר לפולנים – חידוש. המסר לישראלים נותר בעינו: אנו עומדים לפני שואה, ובזכות הצבא היא לא תתרחש. יש בכך מידה רבה של צדק. זה עדיין מה שרוב העם הישראלי רוצה לשמוע.
העיתונים האחרים לא שלחו נציגים לפולין, או לפחות אינם מפרסמים את רשמיהם ומסתפקים בידיעות תצלום הקבורות עמוק בעיתון, אם בכלל. יוצא מן הכלל הוא "ישראל היום", שם מדווח חמי שלו, הנלווה לסיור הנשיאותי בפולין. אלא ששלו מביא טור אישי-פרשני בלבד, שלא מתיימר להיות ידיעה חדשותית של ממש, כך שלעיתון אין, למשל, דיווח על הציטוט שהפך ב"הארץ" לכותרת ראשית. זה נחבא בטקסט של שלו במלים "כמה דקות אחר-כך [...] יפטור פרס את האומה הפולנית מאחריותה למעשה ההשמדה".
נשיא המדינה שמעון פרס ונשיא פולין לך קצ'ינסקי סוקרים משמר כבוד באתר מחנה ההשמדה טרבלינקה (צילום: לע"ם)
מצוקת דיור
ב"מעריב" חושפת הידיעה הראשית כי "מאחז בלתי חוקי" בשם "מבוא-חורון צפון" פורק אתמול בשקט, בהסכמה, בלי כל הפגנה [רועי שרון]. הכותרת הראשית, "הפינוי השקט", מופיעה על רקע תצלום המתעד העמסת קרוואן למשאית. רק בכותרת המשנה מגלים לקוראים כי "התמורה למועצת יש"ע: הרחבות בנייה".
זהו סיפור בלעדי ל"מעריב", כפי שמציין שרון בעמוד 2, "פעילי הימין לא הגיעו להיאבק, כלי התקשורת לא תיעדו ואף אחד לא צייץ". הפינוי, מתברר, עליו סיכמו כבר לפני מספר שבועות, נשמר בסוד כדי לאפשר את קיומו. לדברי שרון, זהו רק צעד אחד בהסכם כללי יותר שבבסיסו פינוי "מאחזים לא חוקיים" תמורת הגדלת "יישובי יהודה ושומרון".
ואמנם, בידיעה נפרדת מהידיעה על הפינוי, מספר שרון כי "תמורת פינוי המאחז אתמול קיבלו המתנחלים אישור להקמת שכונה חדשה במבוא-חורון, אישור למבני תעשייה במושב, וגם חותמת כשרות לשכונה חדשה ביישוב ברכה באזור שכם". הוא גם כותב אגב כך על "מצוקת דיור" בהתנחלויות שבשטחים הפלסטינים הכבושים ומתכוון למצוקת דיור של היהודים.
הקץ לחרם
ציפי לבני נפגשה עם בכירי תחנת השידור "אל-ג'זירה" [ברק רביד, קטאר, ויואב שטרן], ולפי הכותרת בעמוד 2 של "הארץ", "ישראל ואל-ג'זירה ידונו בדרכים לשיתוף פעולה". מה הכוונה ב"שיתוף פעולה"? האם ישראל תודיע מראש לרשת השידור הערבית איפה היא עומדת לתקוף בעזה כדי שיהיו לזו צילומים בלעדיים של גופות מחבלים וילדים פלסטיניים? לא. בפגישה בין ציפי לבני לעורכים וכתבים בכירים של הרשת, סוכם כי בקרוב תגיע לקטאר משלחת של בכירי משרד החוץ כדי לדון עם עורכי התחנה "בדרישתה של ישראל לשידורים מאוזנים יותר". מה יצא לאל-ג'זירה מסיקור מאוזן יותר? לא ברור. אולי פשוט נשברה מעוצמת החרם הישראלי.
שרת החוץ ציפי לבני. ארכיון (צילום: פלאש 90)
אגב כך, כמה עוברי אורח נפצעו אתמול בתקיפה של חיל האוויר בעזה בה נהרג אדם ואחר נפצע באורח אנוש. כלי טיס ירה טיל על מכונית. יובל אזולאי מדווח על כך בקיצור נמרץ בתחתית עמוד 3 של "הארץ". בעיתונים האחרים אין לאירוע כל זכר. מעניין איך החיסול סוקר באל-ג'זירה.
ב"ידיעות אחרונות" הביקור של השרה ליבני בקטאר זוכה לידיעה בת שני תצלומים בעמוד 13, המתעדת כיצד שרת החוץ מרימה כוס מים מהרצפה. כן. ממש כך. הטקסט שלצד התצלומים מזכיר יותר מכל את זה הנלווה לציור השבועי לילד: "בתום נאומה אתמול בוועית הדמוקרטיה בדוחה, בירת קטאר, עזבה שרת החוץ ציפי לבני את דוכן הנאומים שעל הבמה. לפתע הבחינה כי שכחה את כוס המים שלה מונחת למרגלות הפודיום ומיהרה לאוסף אותה בדרכה". עזרו, ילדים יקרים, לעורך העיתון למצוא את הערך העיתונאי בידיעה.
גם בעיתונים האחרים אין דיווח נרחב על ביקור השרה בקטאר, אלא ידיעות תצלום בלבד. מכך אפשר להסיק כי גם לקטאר לא נשלח אף כתב של העיתונות המודפסת פרט לזה של "הארץ". יחד עם פרסום הכתבה האחרונה בסדרה של אנשיל פפר על מצב היהודים באתיופיה, יצא לעיתון "הארץ" גיליון בינלאומי להתפאר.
מלמן חושף את ברגמן
השער של "ידיעות אחרונות" רחוק מלהלהיב. הכותרת הראשית היא ציטוט האזהרה השנתית של "המטה ללוחמה בטרור": "מי שיורד לסיני מהמר על חייו" [איתמר אייכנר]. במקרה שיהיה פיגוע, יוכלו להדפיס את עמוד השער לצד תמונת הנפגעים.
כמחצית משער "ידיעות אחרונות" מוקדש לקידום מכירת גיליון יום שישי של העיתון. בעיקר מקדמים "ראיון ראשון ובלעדי" עם שחקנית אמריקאית ידועה, ולצד זאת מכינים את השטח ל"פרסום ראשון" על המרגל הכפול שהסגיר את מרקוס קלינברג. הסיפור מובא בתמצות בעמוד 6 [רונן ברגמן]. שם נכתב כי "בעקבות בקשת 'ידיעות אחרונות'" התירה הצנזורה לפרסם את הסיפור.
זהותו של הסוכן הכפול שחשף את קלינברג אינה מתגלית, אך נרמז כי יש לו קריירה מוצלחת. "האיש הזה חייב את הקריירה שלו לשב"כ. בלעדינו הוא לא היה מגיע לעשירית ממה שהגיע", כך מצוטט בידיעה איש שהיה מעורב בהפעלתו. ברגמן מספר על הפגישה בעקבותיה נעצר קלינברג וכותב: "עד היום [קלינברג] לא יודע כי האיש שאותו פגש בחצר היה סוכן כפול".
יוסי מלמן קצת הורס את הבלעדיות של ברגמן כשהוא כותב על הנושא הבוקר ב"הארץ". מלמן מציין כי "בצנזורה הצבאית סירבו אתמול להסביר מה גרם לשינוי ואמרו שמדובר בהתפתחות שהם אינם רוצים להרחיב עליה, שבעקבותיה ניתן עתה לפרסם פרטים אלה". מלמן גם מקלקל את הרושם שהשאיר ברגמן, כאילו הנה הוא עכשיו מגלה לקלינברג, יחד עם כל עם ישראל, מי הוא זה שהסגיר אותו. מלמן כותב כי בכתב היד המקורי של הספר שכתב קלינברג ציין המרגל כי במהלך משפטו גילה ש"הוסגר בידי סוכן סובייטי שהסכים לעבוד בעבור אחת ממדינות המערב", אך הצנזורה פסלה משפט זה מהספר.
יתר ענייני היום
עוד בשער "הארץ": עמוס הראל ושמואל רוזנר מספקים תאריך לדיון בקונגרס האמריקאי בנושא הגרעין של סוריה – ה-22 באפריל כנראה. לפי הידיעה, הדיון ייערך בדלתיים סגורות, "בעקבות הלחץ שהפעילה מערכת הביטחון הישראלית", אבל "האמריקאים לא התחייבו שלא לתדרך עיתונאים מאוחר יותר באשר לדברים שייאמרו". השניים מוסיפים גם כי "היקף הפרסום בארה"ב עשוי להשפיע על מדיניות הצנזורה בישראל בכל הקשור לדיווחים על התקיפה בסוריה".
ברקע הדיווחים על הדיון עומדים, ככל הנראה, אינטרסים שאינם לטובת הציבור. עמוק מאוד בתוך הידיעה, בעמ' 2, נכתב כי "אצל שר הביטחון חושדים כי לשכת ראש הממשלה מעודדת בחשאי את ארה"ב לפרסם מידע על התקיפה, בניסיון לצבור מכך רווח פוליטי בישראל". בלשכת אולמרט מכחישים.
בראש הכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" ידיעה שהיא פרסומת לגליון החג של "פנאי פלוס", המוקדש לנושא "צילומי העירום הגדולים של כל הזמנים". ידיעות נוספות בכפולת העמודים המרכזית של העיתון הנפוץ בישראל – "הנשק נגד תאונות: שתן של אריות", על מבצע להרחקת חיות בר מהכבישים, ו"קוף שומר מצות", לצד תמונה של קוף האוחז במצות.
תמונה מהווי גן-החיות התנ"כי בירושלים (צילום: פלאש 90)
ענייני תקשורת
עורך "מעריב" לשעבר, שלום רוזנפלד, מת אתמול בגיל 93. רפי מן מביא ב"מעריב" דברי הספד מפי פרופ' איתמר רבינוביץ', נשיא אוניברסיטת תל-אביב, שבמסגרתה יסד רוזנפלד את התוכנית הראשונה בישראל ללימודי תעודה בעיתונאות: "היתה לו אהבה עמוקה לעיתונאות. הוא הביא עימו לכתיבה את המסורת הגדולה של העיתונות היהודית בפולין". מן עצמו סופד לרוזנפלד ב"העין השביעית".
אסף כרמל מביא ב"הארץ" דברי הספד מפי עורך "מעריב" לשעבר עידו דיסנצ'יק: "הוא המשיך להוביל את העיתון במסלולים ראויים, בדרך שהיתה קצת יותר רצינית וקצת יותר אידיאולוגית. כמו כל החבר'ה מהדור ההוא, מה שהיה לו בראש זה להקים מדינה ולעשות עיתונות טובה". רוזנפלד ערק לפני שישים שנה יחד עם קרליבך מ"ידיעות אחרונות" ועזר להקים את "מעריב". הבוקר, ב"ידיעות אחרונות" מותו לא מוזכר. ההלוויה תתקיים היום בשעה 15:00 בבית-העלמין נחלת-יצחק, גבעתיים.
במדור החוץ של "הארץ" ידיעונת על "שביתה בעיתון 'לה-מונד'" [איי.פי]. "עובדי העיתון קיימו שביתה נדירה במחאה על התוכנית לפטר 130 מהם", נכתב שם. השביתה ארכה 24 שעות, ומנעה את הדפסת העיתון, אולם אתר האינטרנט של העיתון המשיך לפעול כרגיל.
דווקא ב"מעריב" כותבת על כך בהרחבה רוני בר, כתבת העיתון בפריז. "לראשונה ב-64 השנים שעברו מאז הקמתו, הביעו עובדי העיתון את מחאתם כנגד ההנהלה, אשר מתכננת גל פיטורים המוני". לדבריה, השובתים היו אנשי "צוות העיתון הוותיק", שמחו על הכוונה לפטר רבע מהמועסקים בעיתון. בר מוסיפה כי "אל המהלך מאיימים להצטרף גם עובדי אתר האינטרנט של 'לה-מונד', וכ-50 כבר שבתו אתמול מעבודה". נשיא דירקטוריון העיתון, שסיים את 2007 בהפסד של 20 מיליון יורו, מצוטט כמי ש"מבין את תחושותיהם" של השובתים, אבל "עם זאת, אני נשאר נחוש בדעתי להוציא לפעול את תוכנית הקיצוצים". לצד הידיעה, תצלום גדול של הפגנת העובדים השובתים [אי.פי.איי].
מאופן הסיקור השונה של האירוע בשני העיתונים ניתן להסיק כי ב"הארץ" לא רוצים להכניס לעובדים רעיונות לראש, ואילו ב"מעריב" כבר לאף אחד לא אכפת. מובן שאפשר וההסבר פרוזאי לחלוטין.
בעמוד הדעות של "ישראל היום" כותב גדעון אלון על חוק העיתונות החדש שהוא "מזיק, מסוכן ומקומם". לדבריו, לאחר שהחוק עבר בזריזות וללא דיון רציני בקריאה ראשונה, הוא נדון בשבוע שעבר בוועדת הכלכלה של הכנסת, אף שאיש מ-17 חברי הוועדה לא הגיע לדיון. לפי אלון, הביקורת העיקרית שהובעה בוועדה, מפי נציגי מועצת העיתונות, אגודת העיתונאים והאגודה לזכויות האזרח, עסקה בסעיף המעניק לבית-המשפט המחוזי סמכות להורות על סגירתו של עיתון לתקופה בלתי מוגבלת אם השתכנע שהוצאתו לאור "עלולה לסכן את בטחון המדינה או את בטחון הציבור".
ידיעה במוסף "ממון" [רז שכניק] מדווחת כי מסתמן הסדר להארכת זכיון ערוץ 10 עד שנת 2012. "הוסר האיום לפרסום מכרז חדש להפעלת ערוץ 10", מצוטטים גורמים בוועדת הבדיקה של הרשות השנייה.
במוסף "24 שעות" מדווח שכניק כי "תוכנית הרדיו של ארי שמאי יורדת מהאוויר אחרי שלאנשי הרשות השנייה נמאס מהעלבונות, הפרסום הסמוי והפרות כללי האתיקה". לפי הידיעה, נשלח מכתב הפרה חמור מהרשות השנייה לתחנת רדיו לב-המדינה, שבעקבותיו הושעתה התוכנית של שמאי. במכתב מתוארת ההתרשמות של אנשי הרשות מהאזנה לשלוש תוכנית של שמאי בלבד.
לילך סיגן שואלת ב"גלובס" "האם 'ידיעות' גרם לירידת הרייטינג של 'הישרדות'?". סיגן מציינת כי הפרק ששודר לאחר הכתבה על הסדרה במוסף "7 ימים" השיג 15% רייטינג פחות מאשר הפרק ששודר שבוע לפני כן, אבל מיד מוסיפה כי ממילא היה זה פרק שרובו לקט מקטעים ששודרו בעבר, וכי סביר יותר שהפרסום ב"ידיעות אחרונות" עשה טוב הן לעיתון והן לתוכנית. "האם לעיתונות הכתובה יש עדיין השפעה?", שואלת סיגן בסיום הטור ועונה: "כן. אבל ההשפעה היא בעיקר על כיסי בעליה".