בית החולים לקואלות בפורט מקארי שבאוסטרליה פנה לקמפיין מימון המונים כדי לגייס תרומות עבור לקוחותיו: מאות קואלות כוויות ומיובשות מגיעות אליו בגלל שריפות הענק במדינות ניו סאות' וויילס וקווינסלנד. גורלן של הקואלות הוא אולי פרט קטן בתוך אסון אנושי וסביבתי דרמטי, אבל את הפרט הגדול ביותר התקשורת באוסטרליה מתעקשת להחמיץ. ולא רק באוסטרליה.
שריפות ענק משתוללות בשנים האחרונות ברחבי העולם – באלסקה, בקליפורניה, בקנדה, ביערות האמזונס, במרכז אפריקה, בישראל וכעת גם במזרח אוסטרליה. הסיבות הנקודתיות משתנות: מהצתה מכוונת ועד לטעות אנוש או קווי חשמל שנפלו, אבל כל הסיבות כולן קשורות למשבר האקלים. משום שהמשבר הוא היוצר את התנאים המאפשרים התפתחות של שריפות לשריפות ענק, כאלו המתפשטות במהירות, שקשה מאוד להתמודד איתן ושהנזק שהן יוצרות משתרע הרבה מעבר לטווח האש.
למעשה, הקשר בין אש ושריפות לבין השינוי הסביבתי שגורם המין האנושי, הוביל חוקרים לכנות את העידן הנוכחי בשם פִּירוֹקֵן (Pyrocene, תקופת האש). כך למשל באוסטרליה, בצורת ממושכת ייבשה את הצמחייה, הובילה למוות של עצים וכך הכינה את הקרקע לשריפות הענק. מיעוט משקעים ארוך-טווח, טמפרטורות גבוהות, רוחות, לחות נמוכה, התייבשות הקרקע וצמצום שטחים לחים (כמו ביצות) אִפשרו לאש להתפשט באופן חסר תקדים ולזרוע הרס רב.
סקירה ארוכת שנים מצביעה על כך כי התנאים האופטימליים באוסטרליה (כמו בארה"ב) לפרוץ השריפות הם ככל הנראה תוצאה של משבר האקלים והם הולכים ונעשים חריפים יותר עם המשך ההתחממות הגלובלית.
שריפות הענק אינן אירוע מקומי או חולף. העשן מהשריפות באוסטרליה עשה את דרכו בתוך כמה ימים לדרום אמריקה והגיע עד לצד השני של האוקיאנוס השקט, מרחק של כ-10,000 ק"מ ממקור השריפה. בצ'ילה וארגנטינה ריכוז חלקיקי הפחמן החד-חמצני באטמוספירה הגיע ל 100-80 חלקיקים למיליארד (ppb), כמעט ברמה המוגדרת כזיהום אוויר. באוסטרליה עצמה המצב כמובן חמור פי כמה, ובסידני נרשמה רמת זיהום אוויר חסרת תקדים.
ההשפעה ההיקפית של השריפות בדמות עשן וזיהום אינה רק לא נוחה אלא מסוכנת. חשיפה פתאומית לרמות גבוהות של מזהמים, במיוחד חלקיקים נשימים הקטנים מ-2.5 מיקרון (אלפיות המ"מ) PM2.5, אשר מסוגלים לחדור לעומק הריאות, יכולה לגרום לעלייה בתחלואה על רקע נשימתי כגון דלקת בסימפונות (ברונכיטיס) ואסתמה ולעליה בסיכון לשבץ איסכמי (הנובע מחסימת כלי דם במוח). הסיכון גדל בקרב אוכלוסיות רגישות כמו קשישים וילדים. חשיפה כרונית ארוכת טווח מקושרת גם לעליה בתחלואה לבבית ואף לתמותה מוקדמת.
בנוסף, כשהאש עוברת בשטחים עירוניים היא מותירה אחריה קרקע מזוהמת ברעלנים מהתפרקות החומרים מהם מורכבים המבנים (חומרים פלסטיים, אסבסט ועוד). גם למאבק באש יש מחיר סביבתי: הכימיקלים מעכבי הבעירה (העשויים בעיקר ממלחי זרחן, בדומה לדשן חקלאי) מסבים נזק לצמחייה ובמיוחד לבעלי חיים שנשכחים לעיתים כאשר מנסים להציל חיי אדם ואת רכושם.
אמת לא מטרידה מספיק
הסיבה לשריפות - משבר האקלים, והתוצאה שלהן - אסון, נידונו בדו"ח של השירות המטאורולוגי הממשלתי האוסטרלי. בכל זאת הציתו השריפות האחרונות ויכוח בין הרשויות ביבשת. נציב הכבאות לשעבר של מדינת ניו סאות' ויילס טען כי הממשל מתעלם מהקשר בין מגמת השינוי האקלימית לבין התנאים חסרי התקדים להיווצרות השריפות ועוצמתן. לצד קבוצה של ראשי שירותי חירום הוא הזהיר מפני הסכנה עוד לפני פרוץ גל השריפות הנוכחי. גם נציגי השלטון המקומי ביקרו את הממשלה הפדראלית האוסטרלית בשל מדיניות אקלים שמסכנת את האוכלוסייה.
הממשלה השמרנית, מצידה, ביטלה את הביקורת כניסיון לפוליטיזציה של אסון הומניטרי. בכך שומרת הממשלה על עקביות: היא תומכת בהמשך פיתוח תעשיית הכרייה בכלל וכריית הפחם בפרט (אוסטרליה היא יצואנית הפחם הגדולה בעולם) למרות הקשר ההדוק לפליטות גזי החממה. למעשה, רק כמה ימים לפני פרוץ השריפות הנוכחיות התחייב ראש הממשלה השמרני להוציא אל מחוץ לחוק התנגדות אקטיביסטית למדיניות זו, שעלתה מדרגה עם ההחלטה לפתוח מכרה פחם חדש שנוי במחלוקת. לדבריו, ניתן לעמוד ביעדי צמצום פליטת גזי החממה מבלי לפגוע בפיתוח הכלכלי של ענף הכריה, קביעה שאינה עולה בקנה אחד עם המחקר המדעי.
מדיניות הממשלה האוסטרלית אינה מובילה להקטנת חלקה של אוסטרליה במשבר האקלים והיעד האוסטרלי להפחתת פליטות הוא צנוע יחסית, זאת למרות שמרבית האוסטרלים חוששים מהשפעות משבר האקלים ומצפים לצעדי מדיניות חדים יותר, לפחות לפי סקר שערך מכון המחקר הפרוגרסיבי "The Australia Institute".
סיבה אפשרית לפער העמדות בדיון הציבורי בנוגע לתפקידו של משבר האקלים בשריפות היא הכיסוי התקשורתי. ב-2012 ציפה חוקר בתחום כי שריפות הענק ילבו גם את השיח הציבורי בתחום האקלים. זה לא בדיוק מה שקרה. ארגון ביקורת התקשורת האמריקאי "מדיה מטרס" בחן את סיקור גל השריפות האחרון בקליפורניה: מתוך כלל הדיווחים החדשותיים רק כ-3 אחוזים מאזכרים את משבר האקלים ואלו כוללים גם דיווחי מזג אוויר בשעות הקטנות של הלילה וגם התייחסות שלילית (כמו ברשת פוקס, שנוטה לספקנות כלפי משבר האקלים). זהו, אגב, שיפור קל לעומת גל החום העולמי של 2018, אז רק אחד מתוך 127 אזכורים ציין את משבר האקלים כגורם משפיע.
מציאות זו אינה מוגבלת לכלי תקשורת המזוהים עם עיתונות צהובה או שטחית אלא נכונה גם כשמדובר באמצעי תקשורת המכסים היטב את נושא משבר האקלים, כמו ה"ניו יורק טיימס", אך נמנעים מלראות בו גורם הקשור לאירועי קיצון. גם סקירה בקנדה אודות הכיסוי בתקשורת מקומית של נושא היערות, משאב טבע חשוב במדינה, מעלה כי משבר האקלים לרוב נעדר מהסיקור, ובמיוחד חסר כיסוי של תמונה מורכבת בה מספר משתנים משפיעים יחדיו על מצב העניינים האסוני. אבחנה דומה הועלתה גם בהקשר של אוסטרליה ויפן.
"חלק מהכותבים והעורכים לא יודעים על הקשר בין משבר האקלים לשריפות, או מניחים שהקוראים לא יודעים עליו ומעדיפים להימנע מהסברים שנראים מסובכים. תפיסה פוליטית וכלכלית תגרום להתעלמות במודע מהנושא"
יתכן שאחד ההסברים הוא חוסר היכולת להתבונן על אסון באופן ביקורתי במהלך האירוע עצמו. מחקר של השיח התקשורתי בקולורדו, שם התרחשה שריפת ענק הרסנית ב-2012, מצא כי ימי השנה לאירועים היו הזדמנויות לדון בסיבות העומק להיווצרותה ובאמצעי המדיניות למיתון שריפות כאלה. מצד שני, שיח מוגבל בזמן אמת מונע שילוב של צעדי הסתגלות ארוכי טווח בסמוך לאסון.
"סיבות רבות עשויות להסביר את ההתייחסות המוגבלת", אומרת פרופ' אילת ברעם-צברי מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, "כך, למשל, ידע או העדרו. חלק מהכותבים והעורכים לא יודעים על הקשר בין משבר האקלים לשריפות, או מניחים שהקוראים לא יודעים עליו ומעדיפים להימנע מהסברים שנראים מסובכים. תפיסה פוליטית וכלכלית תגרום להתעלמות במודע מהנושא".
בנוסף, מסבירה ברעם-צברי, "חלק מהקהילה המדעית אינה מתקשרת היטב את המדע. אנחנו יודעים שיש להנגיש את תוצאות המחקרים בצורה סיפורית, אנושית ובהירה ובכל זאת מעטים עושים זאת. חשוב להעביר מסר של העצמה ותקווה, והנעה לפעולה, ובכל זאת מותירים אנשים עם תחושת חרדה וחוסר אונים. רבים מעדיפים כתיבה אף שהמדיום לא חייב להיות טקסטואלי, ובמיוחד ברשת יש להשתמש בווידיאו שהוא אפקטיבי יותר לשם הצגת משבר האקלים ושכנוע בקונצנזוס המדעי סביבו".
כתובת מחאה נגד ראש הממשלה האוסטרלי בשל מדיניות האקלים שלו, על בית שנשרף באחת משריפות הענק במדינה (צילום מסך)
נכון, כמעט בלתי אפשרי לקשר בין אירוע קיצון בודד לבין משבר האקלים ויש יותר מסיבה אחת לכל אירוע, אך למשבר האקלים יש קשר בלתי-מופרך למגמת ההקצנה של האירועים ותכיפותם. ההתעלמות מההקשר האקלימי הגלובלי, גם בכלי תקשורת שמדווחים עליו באופן מפוכח, הופך את משבר האקלים למשהו שמתרחש כל הזמן, אבל כזה שכביכול אין לו השלכות על חיי צרכני התקשורת.
בשורה התחתונה, משבר האקלים מגדיל את הסיכוי לשריפות ענק, שבתורן מחריפות את המשבר ומותירות אחריהן צלקות רבות, לא רק אצל הקואלות
ביקורת מגיעה גם מתוך שדה העיתונות עצמו וה"קולומביה ג'ורנליזם ריוויו", מגזין בית הספר לתקשורת של אוניברסיטת קולומביה, אף החל לאחרונה בפרויקט לשיפור כיסוי משבר האקלים בתקשורת האמריקאית. אחד המכשולים עליו יש להתגבר הוא שמשבר האקלים הינו מחרב-רייטינג: על פי סקר, הציבור האמריקאי מבקש לקרוא עוד על המשבר אך בפועל קורא אודותיו פחות. בישראל החל כיסוי תקשורתי רחב יותר של משבר האקלים בכלי התקשורת הגדולים רק לאחרונה ויש לו כנראה עוד כברת דרך ארוכה לעשות.
בשורה התחתונה, משבר האקלים מגדיל את הסיכוי לשריפות ענק. איזורי אקלים ים-תיכוני או דומה לו – כמו דרום מזרח אוסטרליה, קליפורניה ואחרים– רגישים במיוחד לתנודות הקיצוניות במזג האוויר. השריפות גם מחריפות את המשבר כי הן משחררות גזי חממה לאטמוספירה ומחסלות צמחייה שקולטת ממנה פחמן דו-חמצני. השריפות גם מותירות אחריהן צלקות רבות, לא רק אצל הקואלות אלא גם אצלנו, בני האדם. האם התקשורת תרים את הכפפה?