הכניעה ההולכת וגוברת של מערכות העיתונים למשרדי יחסי-הציבור משפיעה לא רק על המידע שמגיע בסופו של דבר לקוראים, אלא גם על המידע שנמנע מהם.

בדרך כלל הכוונה בטענה שכזו למידע הרה גורל על פרשיות שחיתות ומעשים אסורים, מידע שנותר סמוי מהעין כיוון שאין בנמצא תחקירן שיחשוף אותו, עורך שיאזור אומץ לפרסם אותו ומו"ל שיממן את כל המהלך. אך מדי פעם המידע שנגנז כתוצאה מהכניעה למשרדי יחסי-הציבור פעוט ערך בהרבה.

בשבוע שעבר למשל העבירו אנשי יחסי-הציבור של הוצאת הספרים כנרת-זמורה-ביתן-דביר הודעה לעיתונות על בחירת הספר "ארבעה בתים וגעגוע", מאת אשכול נבו, כמועמד לפרס בריטי לספרות מתורגמת. החלק האנגלי של ההודעה לעיתונות כלל את רשימת כל 16 המועמדים לפרס, שהאחרון שבהם גם הוא סופר ישראלי, מוכר מעט יותר מאשכול נבו, א"ב יהושע.

מטבע הדברים, מועמדותו של יהושע, שאינו חתום בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן-דביר, לא הובלטה בהודעה לעיתונות של ההוצאה. הדבר גרם לכך שהסופר נעלם מהפרסומים בעיתונות. האתרים Ynet ווואלה, שפירסמו ידיעות על סמך הקומוניקט, מיהרו לתקן את הפרסום ולהוסיף את שמו של יהושע. באתר nrg הידיעה ציטטה את הקומוניקט, ויהושע נעדר ממנה.

למעשה, הרמז היחיד למועמדותו של יהושע בידיעה ב-nrg (פרט למלה "ואחרים") עלה מהקישור שנכלל בה לרשימת כל 16 המועמדים. מי שלחץ על הקישור וטרח לקרוא את הכתוב באתר האנגלי, יכול היה לגלות את העובדה הבסיסית הזו, שנסתרה מעיניו של כותב הידיעה.