סקרים היו תמיד כלי חיזוי פופולרי מחד, אך גם נתון לביקורת צולבת מאידך - וידועה האמרה על "שקרים, שקרים מתועבים וסטטיסטיקה". וכשמדובר בסקרים העוסקים בנושאים נפיצים מבחינה דתית ולאומית, וכאלו הנעשים במימון זר, הרגישות גדולה פי כמה. על סקרים ככלי להבנת המציאות אך גם ככלי לעיצובה על-ידי ידיים נעלמות, כתב לאחרונה מוחמד שומאן, דיקן הפקולטה לתקשורת באוניברסיטה הבריטית במצרים, במאמר ביקורת שפורסם לאחרונה ביומון הבין-ערבי הנפוץ "אל-חיאת" (שבינתיים ירד מהאוויר).

העילה למאמר היתה סקר מקיף הנוגע לעמדותיהם של צעירים בעולם הערבי, שהוזמן ע"י ה-BBC ועורר תהודה רבה. הסקר נערך על ידי מכון "הברומטר הערבי למחקר", שמספק נתונים סטטיסטיים לגבי עמדותיהם של תושבי המזרח התיכון וצפון אפריקה בנושאים פוליטיים ואחרים. "הברומטר הערבי" הוא כביכול גוף עצמאי, אם כי לדעת כותב המאמר מוסד מחקר אינו יכול להיות עצמאי לחלוטין.

שומאן מציין כי "הברומטר הערבי" ערך כ-50 סקרים מאז שנת 2006, רובם במהלך אירועי ה"אביב הערבי", שתיעדו את עמדותיהם של חלקים נרחבים מהציבור הערבי בנושאים כגון דמוקרטיזציה, תפקוד הממשלה, שחיתויות, שוויון בין גברים לנשים ועוד. קיום הסקרים באופן רציף והאפשרות להשוות בין התוצאות מאפשרים, לדעתו של המחבר, "להבין חלק ממציאות החיים בעולם הערבי ומהשינויים והקרעים שחלו בו".

שומאן מציג שתי גישות לסקרים: הכחשה של התוצאות באמתלה קונספירטיבית או התבוננות ביקורתית המכירה בערך הממצאים

שומאן מתייחס בחיוב לכך ש"הברומטר הערבי", בניגוד למרבית מוסדות המחקר הדומים לו בעולם הערבי, פועל בשקיפות מרובה ובאתר האינטרנט שלו אפשר לראות נתונים רבים הנוגעים לסקרים, בין היתר נתונים לגבי מקורות מימון, אופן בחירת המדגם, וכן שיטות איסוף הנתונים וניתוחם.

על פי אתר המכון, כותב שומאן, הוא ממומן על ידי שלל גופים, קרנות ואוניברסיטאות, רובם המוחלט אמריקאים. שאלה מהותית שעליה לא ניתן למצוא תשובה באתר היא מה חלקו של כל גוף במימון, שכן על פי שומאן, גוף שחלקו במימון גדול יותר יהיה בוודאי בעל השפעה גדולה יותר. אמנם ב"ברומטר הערבי" טוענים שהגופים המממנים אינם מתערבים בבחירת נושאי הסקרים והשאלות, אך לדברי המחבר הדבר אינו סביר.

שתי גישות לסקרים

שומאן מציג שתי גישות בעולם הערבי ביחס לתוצאות סקרים שעורכים מכוני מחקר במימון זר: הגישה הראשונה מכחישה את התוצאות עצמן. היא רואה בסקרים "אחד ממכשירי השליטה של העולם המערבי" וגורסת כי גופים כמו "הברומטר הערבי" הם חלק מארגון בעל זרועות רבות ברחבי העולם. גישה זו מניחה כי קיימת מעין קונספירציה מערבית שבמסגרתה נערכים סקרים מעין אלה כדי להטות את דעת הקהל בהתאם לאינטרסים אמריקאים. על פי גישה זו, לא ניתן לקבוע בוודאות שהשאלות בסקרים נייטרליות לחלוטין או שכל הנתונים פורסמו במלואם, ומכאן שאפשר וצריך לפקפק בתוצאותיהם.

הגישה השנייה, כותב שומאן, הגישה שבה הוא נוטה לתמוך, אינה מניחה הנחות קונספירטיביות או מתכחשת לתוצאות הסקרים, אולם גורסת כי יש להתייחס אליהן באופן ביקורתי ומפוכח, בהסתמך על תאוריות ושיטות לניתוח סקרים המקובלות בעולם. הדבר אינו סותר את העובדה כי המסקנות העולות מהסקרים חשובות ויכולות ללמד את הציבור הערבי על עצמו ועל מרכיבי זהותו, בפרט בקרב צעירים.

מתוך אימוץ הגישה השנייה שומאן מעיר הערות אחדות בנוגע לדרך הפעולה של "הברומטר הערבי" בסקר שערכו. ראשית, כותרתו של הסקר המדובר היתה "עמדות בנוגע לדת, נטייה מינית והגירה בקרב תושבי המזרח התיכון וצפון אפריקה", אך שומאן מציין כי בפועל הסקר לא הקיף את האזור המדובר ולא כלל למשל מדינות לא-ערביות כמו ישראל, תורכיה ואיראן, אלא רק מדינות ערביות.

מתוך דף הבית של מכון "ברומטר"

שנית, אף ש"ברומטר" טוענים כי השתמשו בדגימות סטטיסטיות שאמורות לייצג את כלל הציבור בכל מדינה ערבית שהסקר נערך בה, נראה כי טענה זו אינה נכונה שכן הפרסומים על אמצעי הדגימה אינם ברורים ואינם עומדים בסטנדרטיים מקצועיים עולמיים, בין היתר מפני שבמדינות ערביות רבות אין כלל בסיסי נתונים שמאפשרים לגורמי מחקר לקבל מדגם מייצג של האוכלוסייה.

שלישית, חלק מהגופים ומהאנשים שביצעו את הסקרים הם אלמוניים וחסרי ניסיון, ידע או מוניטין בתחום. כך למשל נטען כי מסיבות פוליטיות לא ניתן לפרסם את שמותיהם של שני ארגוני מחקר מקומיים במצרים ובמרוקו. ואולם לדברי שומאן, הדבר אינו מתקבל על הדעת, במיוחד לאור העובדה שרבות מהשאלות נוגעות ישירות בעניינים פוליטיים.

רביעית, שומאן טוען כי הסקרים אמנם העלו תוצאות חשובות ומעניינות, אך אי-אפשר לכנותם "סקרי דעת קהל מקיפים" שכן השאלות בהם אינן ממוקדות ואינן פונות בהכרח למדגם שמייצג את דעת הקהל של הציבור כולו, ולכן הן אינן עומדות בקריטריונים בינלאומיים מקובלים לסקרים כאלה.

כותרת הפרסום ב-BBC

לסיום, שומאן מציג שתי טענות נוספות שנוגעות ספציפית לכותרת הפרובוקטיבית שפרסם ה-BBC, "האם צעירים ערבים החלו להפנות את גבם לדת?". תשובה חיובית על שאלה זו מעוררת תמיהה, כותב שומאן, שכן היא מנוגדת לממצאים בנושא ולחוויות ורשמים המוכרים לכל מי שחי במדינות ערביות. שומאן טוען שה-BBC פעלו למעשה באופן לא מקצועי וקבעו את הכותרת בהתבסס על גרסה ראשונית של המחקר בלבד, לפני שפורסמו התוצאות הסופיות שלו.

לצד זאת, שומאן סבור כי מה שגרם ל-BBC להתמקד דווקא בנתון זה הוא העניין התקשורתי שהדבר מעורר, הרצון של המערב לראות תהליכי חילון בקרב צעירים ערבים והתקרבות שלהם למודל החילוני המערבי, וכן "הפער התרבותי בין הערבים והזרים בנושא זה, שכן אזרח ערבי המתאר את עצמו כ'לא דתי' עשוי להתכוון לכך שאינו מקפיד על תפילותיו, ולא בהכרח לכך שהוא אתאיסט". כך או כך, מסכם שומאן, כל עוד נתוני הסקר והניתוח שלהם לוקים, הטענה על תהליכי חילון בקרב הצעירים הערבים פשוט אינה נכונה.

אגב, שומאן מתייחס בביקורתיות לכותרת הפרובוקטיבית של ה-BBC, אך באופן אירוני, מערכת "אל-חיאת" בחרה גם היא כותרת דומה למאמרו של שומאן, למרות שהמאמר מתמקד באופן שבו נערכו הסקרים ובמידת אמינותם ולא בתוצאותיהם או בשאלה שבכותרת.

מאמר זה מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום>>