הדיווחים על תמלילי השיחות מתוך תיקי נתניהו הדגישו בימים האחרונים את יחסי השוחד שלכאורה נשקפים מהם; נניח את המלאכה הזו לכתבים הפליליים. אנחנו מבקשים להאיר את המדמנה המוסרית והמקצועית המשתקפת מהם. מחוללי הזיהום במקרים הנדונים הם שני המו"לים, נוני מוזס ושאול אלוביץ', אבל כל אחד מהם מצא לעצמו משת"פים בדרג העיתונאי הבכיר שסר למרותו: רון ירון וערן טיפנברון ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet, ובמידה פחותה אבי אלקלעי ב"וואלה" (והמנכ"ל שמעליו, אילן ישועה).
שני המו"לים מתייחסים לעורכים הראשיים שלהם כאילו הם שוליות שניתן לפקוד עליהם לנגב את הרצפות. המו"לים אינם מגלים יחס של כבוד למקצועם של העורכים, למהות עיסוקם, למעמדם הציבורי, לתפקיד החשוב שהם ממלאים, על-פי הגדרת תפקידם, בחברה הישראלית.
בעיני מוזס ואלוביץ', העורכים הראשיים שלהם הם נערי שליחויות שמיומנותם טכנית בעיקרה: להזיז טקסטים, להגדיל או להקטין כותרות, לבחור תצלומים, והעיקר – לציית לנותני לחמם ולהתחשב באינטרסים העסקיים שלהם. על-פי התמלילים, אלקלעי, ירון וטיפנברון אכן התנהלו בהתאם להגדרת התפקיד שהכתיבו להם המו"לים: מהתיעוד לא עולה איזושהי יראת כבוד מצד מוזס ואלוביץ' לעורכיהם, או התחשבות באפשרות שיסרבו להיענות להוראות.
אצל מוזס ניכרת רתיעה מהכתבת הוראות הפעלה לשניים-שלושה מבעלי הטורים הבכירים בעיתונו. כדי להקהות את רישומם על דפי "ידיעות אחרונות" הוא מזמין את נתניהו להציע כותבים נוספים, שיהיו לרוחו. נתניהו נוקב בשמותיהם של אבי רצון ורונן שובל, האחד רכש את פרסומו בעיקר בתחום עיתונות הספורט והשני עסקן פוליטי, שסגולתם העיקרית בהקשר הנדון היא היותם מזוהים עם הימין. מוזס לא פוסל אותם על הסף. הוא גם לא מתנה את נכונותו לשכור את שירותיהם בהתייעצות עם עורכיו. הרושם הוא שבעיניו, עורכיו הראשיים אינם ממלאים תפקיד בבחירת הכותבים.
מוזס: "בהנחה שאנחנו מסכמים את הדברים אתה חייב לשחרר מישהו שידבר עם רון (רון ירון – עורך 'ידיעות אחרונות') את מי שאתה רוצה. אתה חודשים לא נותן את זה" (צילום מסך מתוך תמלילי השיחות בין בנימין נתניהו ונוני מוזס, חדשות ערוץ 2)
בקטע אחר של השיחה מציע מוזס לנתניהו למנות איש מטעמו שיעמוד בקשר ישיר עם עורכיו כדי להתאים את הדיווחים לטעמם של ראש הממשלה ובני משפחתו. הנה המחשה לרוח הדברים שהוחלפו בין השניים, על-פי נוסח התמלול שפרסם רביב דרוקר בחדשות 13:
מוזס: "תראה, תהיה פה רעידת אדמה, אתה מבין, זה יהיה פה משהו שאנחנו צריכים להיות חכמים איך עושים את זה... ביבי, תשמע, יש שלושה חודשים וחצי [עד הבחירות], יהיו מיליון אלמנטים בדרך. אני לא סתם אומר שאני רוצה שהוא [איש הקשר של נתניהו] ידבר. ניהלנו את זה ב-2009, ואתה שכחת אותה. אבל זה נוהל טוב".
נתניהו: "לא שכחתי בכלל".
מוזס: "עשינו את זה. כבר היינו בסרט הזה. אתה יודע, זאת מערכת הבחירות הרביעית שלנו. לא שלישית, רביעית. 96', 99', 2009 ועכשיו".
נתניהו: "ב-96' הייתי...".
מוזס: "אתה רק נהיית ראש ממשלה בגלל הכותרת הזאת".
נתניהו: "הייתי ראש ממשלה גם בלי".
מוזס: "בוודאי, אבל אפשר לא לתת כותרת 'ביבי ניצח בעימות'. שזה נתן לך בדיוק את ה-0.3 או 0.5 [נתניהו ניצח אז את שמעון פרס בהפרש של פחות מאחוז]. אתה יודע שאני הייתי בשלושה חודשים האלה העורך בפועל?".
ירון וטיפנברון יכולים לטעון להגנתם כי מוזס ניהל את המשא-ומתן הסודי ללא ידיעתם וכי גישתו הפטרונית כלפיהם לא הועמדה במבחן המציאות, אך מוזס עצמו מעיד שלדרישות הסיקור שהפנה נתניהו לקבוצת "ידיעות אחרונות" במערכות בחירות קודמות היו גם היו תוצאות מעשיות שניבטו מעל דפי העיתון המודפס והמקוון.
יתרה מכך, מציטטות מחקירות ניר חפץ וערן טיפנברון שהביא היום (10.11) נתי טוקר ב"דה-מרקר" עולה כי כאשר עורך ynet קיים קשר ישיר עם נתניהו, לכאורה לצורך תיאום ראיון, הוא התנהל כמי שקשוב להנחיות שקיבל ממוזס. מסקנה בלתי נמנעת: המערכות העיתונאיות של קבוצת "ידיעות אחרונות" צייתו להוראות המו"ל, שביקש, מעת לעת, לרצות את ראש הממשלה.
"הוא מקבל כל מה שהוא מבקש"
בהתנהלות של "וואלה" מול נתניהו (כך על-פי התמלילים), המנכ"ל אילן ישועה תפקד כמעין עורך-על שכפה את רצונו על העורך בפועל אבי אלקלעי, והיה מעורב עמוקות בעבודת המערכת כדי להיענות לגחמותיהם התדמיתיות של ראש הממשלה ורעייתו. איריס, רעייתו של שאול אלוביץ', ניהלה עם ישועה שיחות שבהן הציעה שמות של כותבים שיהיו לרוחה של משפחת נתניהו (גיא בכור, שמעון ריקלין). ישועה מסכים מיד, בלי לשאול את דעתו של אלקלעי.
במקרה אחר מצלצל שאול אלוביץ' לישועה ומתלונן על פרסום ידיעה המדווחת על פרשת כספי מיחזור הבקבוקים של שרה נתניהו:
אלוביץ': "זה יושב על העמוד הראשון כבר שעות".
ישועה: "שאול, אני אומר לך – הגרון שלי כואב כבר. אתה צודק".
אלוביץ': "זה בקבוקים".
ישועה (מנחם את אלוביץ'): "סך הכל אנחנו מצליחים 90% לסנן [את התכנים לפי רצון נתניהו]".
ישועה משתף את בני הזוג אלוביץ' בקשיים שבהם הוא נתקל במערכת "וואלה" בבואו להיענות לציפיות בני הזוג נתניהו: העיתונאים אינם ממלאים אחר הוראותיו. הוא מכנה אותם "צרעות".
הרושם העולה מהתמלילים הוא שביחס לעמיתיו מ"ידיעות אחרונות", אלקלעי פחות כנוע לתכתיביו של המו"ל (באחת השיחות אומר ישועה לאיריס אלוביץ' שבדעתו להחליף את עורך האתר), אבל התוצאה הסופית היא התאמת דיווחי "וואלה" לתביעותיהם של בני הזוג נתניהו. מול ישועה לא ניצבה מערכת עיתונאית שהיתה נחושה מספיק בדעתה כדי לשמור על עצמאותה.
המנכ"ל ער לאופי הפסול של התנהלותו ולאפשרות שהיא תדלוף החוצה, ולכן הוא מפציר באיריס אלוביץ' לא להפריז בדרישותיה ולאפשר לו להיענות להן במשורה. כשאלוביץ' מתלוננת על ידיעה באתר המצטטת את מני נפתלי (בר הפלוגתא של שרה נתניהו בבית-הדין לעבודה) מגיב ישועה: "אני כבר חולה, איריס, אני חולה. נדבר עם ניר חפץ תכף. אל תבטיחי לה [לשרה נתניהו] עוד את זה [את הסרתה המבוקשת של הידיעה]".
ועוד מתמרמר ישועה על חפץ: "הוא מקבל כל מה שהוא מבקש, ואת יודעת מה הוא הולך ואומר להם? 'לא טוב'. חפץ לא כותב [לזוג נתניהו] שכשהוא כותב לי, אחרי שנייה אני כותב לו 'מטפל' ואחרי שעה אני כותב לו 'בוצע'. הוא לא כותב את זה". לא זכור לי מופע דומה של רפיסות קומה מצד כלי תקשורת מול גורם שלטוני.
"סנונית ראשונה של דחיפת אנשינו למיקרופון"
ההשתעבדות המוחלטת של "וואלה" לאינטרסים של נתניהו מוצגת גם בכתב החשדות שניסח היועץ המשפטי לממשלה נגד נתניהו ב"תיק 4000": "בהמשך היום [יום הבחירות ב-2015] הנחית [נתניהו] את חפץ להעביר לאלוביץ' וישועה סרטון שבעריכתו השתתפת אישית במהלך יום הבחירות, ובו הזהרת ששלטון הימין נתון בסכנה בשל תנועה המונית של ערביי ישראל לקלפיות וקראת למצביעי הימין לצאת ולהצביע לליכוד ואף להניע אחרים לעשות כך".
אלוביץ' הנחה את ישועה לפרסם את הסרטון, וזה אכן פורסם בכותרת הראשית של "וואלה", תחת הכיתוב "נתניהו בסרטון: 'הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי'". הסרטון הושאר בכותרת הראשית במשך שעות ארוכות. בסמוך לאחר הפרסום כתב חפץ לישועה: "הראיתי לביבי מה יש בראשית – מבסוט".
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בסרטון "הערבים נעים" שפרסם ביום הבחירות של 2015 (צילום מסך)
מתמלילים נוספים שפרסמו רביב דרוקר בערוץ 13 ונתי טוקר ב"דה-מרקר" צפה תמונה דומה: עיתונאים בכירים משמשים כלי משחק בידיהם של נתניהו ואנשיו – אם בהפעלה ישירה ואם באמצעות המו"לים (או עושי דברם). דרוקר ממחיש את המהלכים שעשה נתניהו כדי להשתלט על תאגיד השידור הציבורי, בין השאר בניסיון להשפיע על מינויו של איש התקשורת מנחם הורוביץ לראש מערכת החדשות בתאגיד.
חילופי המסרונים בין ניר חפץ לשלמה פילבר (מנכ"ל משרד התקשורת דאז וכיום עד מדינה) ואילן ישועה מעידים לכאורה גם על שיתוף פעולה מצד אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור, עם פילבר, בעניין שיבוץ עיתונאים בתפקידי מפתח בתאגיד. אחד מהם הוא שמעון אלקבץ, שכיהן כראש חטיבת הרדיו בתאגיד.
לפני הקמת התאגיד שימש אלקבץ כמנהל קול-ישראל והעורך הראשי של רשות השידור. לפי פילבר, בתפקידו זה דאג להעניק תוכנית קבועה לדרור אידר, עורך בכיר ב"ישראל היום" באותה העת וכיום שגריר ישראל באיטליה – מינוי פוליטי שניתן לו אישית על-ידי נתניהו. פילבר, באחד הציטוטים, הגדיר את תוכנית הרדיו של אידר כ"סנונית ראשונה של דחיפת אנשינו למיקרופון בידי שמעון". כיום מכהן אלקבץ כמפקד גלי-צה"ל.
דרוקר מביא גם את העתקי התכתובת הבאה בין חפץ לישועה, שנסבה על הדיווחים מתוך תמלילי החקירה שנוהלה נגד שרה נתניהו:
ישועה: "לא פרסמנו כלום על התמלילים. מה אתם מעדיפים? שלא נפרסם כלום? או שנפרסם [את] דבר התמלילים עם ההכחשה בצורה בולטת?".
חפץ: "חכה, בערב יהיה מכתב תלונה ליועמ"ש על הדלפות ואז תפרסם הכל".
אחרי הפרסום, חפץ מתח ביקורת על כותרת הכתבה ב"וואלה". ישועה הגיב בצייתנות: "תוקן וגם החלפתי לתמונה טובה יותר. אם יש עוד בעיה, דבר איתי ישירות". ושוב, לא אילן ישועה ביצע את השינויים המבוקשים באתר "וואלה". העורכים באתר עשו זאת.
במקרה אחר עקף ישועה את המערכת העיתונאית: מאחורי גבה הוא העביר לעיונו של ניר חפץ ראיון וידיאו שקיים דב גיל-הר מ"וואלה" עם ראש הממשלה לקראת יום הבחירות ב-2015, כדי שיאשר אותו לפרסום (או יכניס בו שינויים כרצונו). במקרה נוסף, ישועה ביקש למנות את כתב חדשות 13 אלמוג בוקר לתפקיד הכתב הפוליטי של "וואלה" – אך נזקק לאישור מצד ראש הממשלה. חפץ, המתווך, רמז שהתשובה עשויה להיות שלילית. המינוי לא יצא לפועל.
היום מביא נתי טוקר ב"דה-מרקר" ציטוטים מעדותו של חפץ במשטרה, המשרטטים את האסטרטגיה התקשורתית של נתניהו: לפי תמלילים אלה, ראש הממשלה הנחה את יועץ התקשורת שלו לקיים קשר בעיקר עם הבעלים של כלי התקשורת או המנכ"לים שלהם – ולא עם הכתבים המסקרים את התנהלותו (היוצא מן הכלל הוא מתי טוכפלד, הכתב המדיני של "ישראל היום", שאליו, אגב, הפנה נתניהו את יריב לוין כשזה התלונן בפניו שהחינמון אינו מסביר לו פנים).
על-פי עדות זו, ערוץ 10 (כיום 13) היה כלי התקשורת היחיד שבו נתקלו נתניהו ושליחיו בהתנגדות איתנה להתערב בשיקוליהם המקצועיים בכל הנוגע לסיקור ראש הממשלה ומשפחתו. זו תעודת עניות לרוב כלי התקשורת המרכזיים האחרים.