בשל עוצמת הרעשים הפוליטיים קשה לדון בצורה עניינית בסוגיית החרמת מכשיר הטלפון הנייד של יונתן אוריך, יועץ ראש הממשלה לתקשורת, וכן בסוגיית העיון של חוקרת המשטרה בתוכנן של ההתכתבויות בינו לבין עופר גולן, יועץ תקשורת נוסף של נתניהו ומי שחשוד גם הוא בפרשת הטרדת עד המדינה שלמה פילבר.

הקושי טמון בכך שמדובר במי שאחראים למערך הסתה מסוכן נגד האזרחים הערבים, נגד השמאל הפוליטי, נגד גורמי אופוזיציה שונים, נגד מערכת המשפט, נגד משטרת ישראל, נגד פרקליטות המדינה, נגד חלקים בתקשורת וכמובן נגד ארגוני זכויות אדם. כלומר, מדובר במי שחותרים תחת עקרונות יסוד דמוקרטיים תוך שהם דורשים לשמור על זכויות היסוד שלהם-עצמם כאשר הם חשודים לפתע בפלילים.

הקושי מתעצם כשנזכרים שהמשסה המרכזי מבלפור, יועציו וחבר חנפניו, מתמקדים אך ורק בזכויות החשוד נתניהו ובזכויות חשודים נוספים שקשורים אליו, תוך שהם מובילים מדיניות שמעמיקה את המשטר הצבאי הישראלי בגדה, שוללת ממיליוני פלסטינים זכויות אדם ואזרח, טומנת בחובה ענישת חפים מפשע (החרבת בתי משפחות של חשוד או נאשם ברצח לאומני), כוללת שלילת חירות בלא משפט ובלא הליך הוגן (מעצר מינהלי) ומאשררת מצב דברים אנטי-דמוקרטי מפחיד בגדה: שתי מערכות חוק נפרדות בהתאם למוצא אתני נפרד. מערכת חוק דמוקרטית למתנחלים היהודים, שהם אזרחי מדינת ישראל, ולצדה מערכת חוק צבאית נוקשה ששולטת בחיי מיליוני הפלסטינים ומפירה בבוטות את זכויות האדם שלהם.

בלי קשר לדעותיו והתנהלותו מעוררת הרתיעה, יונתן אוריך זכאי למלוא זכויות האדם והאזרח שאותן הוא מבקש לשלול מאחרים

ואף שהוויכוח שממוקד במיקומה של נקודת האיזון בין חובת משטרת ישראל ופרקליטות המדינה ללחום בשחיתות השלטונית לבין חובתן לשמור על זכויות חשודי הצמרת הפך להיות זה מכבר מעין שיח חרשים צעקני בין חסידי נתניהו לבין מתנגדיו – חרף כל זאת, ישנו מקום לחקור ברצינות שורת טענות מפי החשוד אוריך נגד חוקרת המשטרה מיחידת להב 433. זאת מפני שזכויות אדם אינן ניתנות לחלוקה. זכויות אדם יש להבטיח הן לישראלים והן לפלסטינים. הן ליהודים והן לערבים. הן לגברים והן לנשים. הן לתומכי ימין והן לתומכי שמאל. ואפילו למי שמצדדים בשלילת הזכויות הללו ממיליוני אנשים תחת כיבוש צבאי.

טענתו הראשונה של אוריך היא שהחוקרת הורתה לו למסור לידיה את מכשיר הטלפון הנייד שלו בלי שהבהירה לו שזכותו להיוועץ לפני כן בעורך-דינו. נכון, החוקרת רשאית לתפוס טלפון נייד – לתפוס, לא לעיין בתוכנו של המכשיר – אם מתעורר חשש שמא בוצעה באמצעותו עבירה פלילית או שמא טמונות בו ראיות לביצוע עבירה פלילית. אך עליה גם להבהיר לחשוד שזכותו להתייעץ עם עורך-דינו במקביל למסירת הטלפון לידיה. אם נכונה טענתו זו של אוריך, מדובר בהפרת זכותו כחשוד. זהו דבר חמור שמחייב בדיקת מח"ש.

טענתו השנייה של אוריך חמורה אף יותר: הוא טוען כי החוקרת ביקשה ממנו לאפשר לה לעיין בתכתובת ספציפית בינו לבין עופר גולן בלי שהסבירה לו דבר על זכותו לסרב לכל חדירה לתוכן מכשיר הטלפון, על כך שסירוב שכזה לא ייזקף לחובתו, וכן על כך שבמקרה של סירוב עליה לפנות לבית-המשפט תוך שמכשיר הטלפון הנייד מצוי בחזקת המשטרה כשהוא נעול ומכובה, וזאת כדי לקבל צו שיפוטי לצורך חדירה לתוכנו של מכשיר הטלפון.

בהנחה שטענתו זו נכונה – ולפי הפרסומים, המשטרה הודתה בכך – מדובר בהפרה בוטה הן של הוראות פסיקת בית-המשפט העליון והן של האיזון בין זכות היסוד החוקתית לפרטיות לבין חובת המשטרה לפענח עבירות פליליות ולברר את האמת. הפרה בוטה זו של האיזון העדין בין זכות הפרטיות לבין חובת חקירת האמת כשישנו חשד לביצוע עבירה פלילית פירושה הפרה בוטה של זכות יסוד חוקתית של החשוד. הן הפרה בוטה של זכותו לפרטיות, והן הפרה בוטה של זכותו כחשוד להימנע מהפללה עצמית.

הפרה זו יכולה להיות עילה לחקירת מח"ש, שיכולה להניב כתב אישום פלילי נגד חוקרת המשטרה בגין עבירה על חוק הגנת הפרטיות וכן על חוק המחשבים (ולכל הפחות העמדתה לדין משמעתי בבית-הדין למשמעת של משטרת ישראל). הפרה זו מניחה גם תשתית לבקשת פסילה עתידית של הראיות שטמונות בתוכן ההתכתבויות. זוהי בקשה פוטנציאלית של סניגורו של אוריך אם הלה יועמד למשפט פלילי בעתיד בגין הטרדת עד וקשירת קשר לביצוע עבירת עוון.

בפיו של אוריך טענה נוספת: לשיטתו, הוא אישר לחוקרת לעיין אך ורק בתכתובת ספציפית בינו לבין גולן במועד ביצוע הטרדת עד המדינה לכאורה, אך היא התעקשה לפתע לעיין גם בתוכן ההתכתבויות בין השניים במהלך החודש שקדם לאירוע ההטרדה ובמהלך החודש שאחריו. במלים פשוטות: היא עיינה בתכנים שבהם לא אישר לה בעל מכשיר הטלפון לעיין, וללא צו שיפוטי שיאפשר לה לעשות זאת. גם זו טענה חמורה שמחייבת בדיקת מח"ש.

לאחר החקירה, משטרת ישראל ביקשה מבית-משפט השלום בתל-אביב לעיין במכלול תכתובות המצויות בטלפון הנייד של אוריך ולקבוע באילו תכתובות ספציפיות יורשו לעיין חוקרי המשטרה. בית-המשפט אמור לאזן בין זכות היסוד לפרטיות לבין צורכי החקירה ולקבוע מהן התכתובות הספציפיות שמותר לחוקרים לעיין בהן, מאחר שהן רלבנטיות לחקירת החשד להטרדת עד, ובאילו תכתובות אסור למשטרה לעיין בשל זכותו של אוריך לפרטיות.

במקביל לחקירת אוריך וחבריו בחשד להטרדת עד המדינה חלה חובה על מח"ש לברר את תלונותיו של יועץ התקשורת. בלי קשר לדעותיו ולהתנהלותו מעוררת הרתיעה, אוריך זכאי למלוא זכויות האדם והאזרח שאותן הוא מבקש לשלול מאחרים. זה חייב להיות מובן מאליו. זה חייב להיות ברור לכולנו.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה במשפט פלילי, עבירות צווארון לבן, ועדות חקירה ועתירות לבג"ץ