(צילום: R. Duran, רשיון cc-by-nc-nd)

חוקרים וקובעי מדיניות בתחום הבריאות הציבורית ברחבי העולם המתינו בקוצר רוח לפרסום תוצאות המחקר המקיף המכונה "אינטרפון", שיזמה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) ושנועד לקבוע אם יש קשר סיבתי בין השימוש בטלפונים ניידים (סלולריים) לגידולים במוח.

ממצאי המחקר, שנערך ב-16 מדינות (ובהן גם ישראל) ושכלל כ-10,500 נבדקים, פורסמו לאחרונה בכתב-העת הרפואי המוביל "International Journal of Epidemiology", אלא שלאכזבתם הרבה של רבים, הממצאים לא הניבו כל מסקנות חד-משמעיות: החוקרים לא הצליחו להוכיח את קיומו של קשר בין השימוש בטלפונים סלולריים להופעתם של גידולים מסוג מנינגיומה וגליומה, שהם הסוגים הנפוצים ביותר של גידולים במוח (שאינם ממאירים בהכרח).

יתרה מזו, החוקרים עצמם הצביעו על כמה כשלים והטיות מחקריות שבעטיים התקבלו ממצאים סותרים שכמה מהם אינם עולים בקנה אחד עם הידע שכבר נצבר בתחום עד כה. כך, למשל, נמצא כי שימוש מתון בטלפונים סלולריים מפחית(!) את הסיכוי ללקות בגידולים במוח. החוקרים הניחו כי ממצא זה, שאין לו כל הסבר מדעי מניח את הדעת, הוא לפיכך שקרי, וכי הוא נגרם כתוצאה משגיאות בהליך המחקרי (בין היתר, דיווחיהם העצמיים של הנבדקים לקו כנראה באי-דיוקים חריפים).

עם זאת, עלו גם כמה ממצאים שהצביעו על חשד להופעתם של גידולים כתוצאה משימוש ניכר בטלפונים סלולריים. גם כאן אין כל ודאות בממצאים, משום שדיווחי הנבדקים היו בחלקם בלתי אמינים בעליל. כך למשל היו שדיווחו כי הם מדברים בטלפון הנייד במשך כ-12 שעות ביממה.

כתב-העת שבו פורסם המחקר פירסם גם מאמר פרשנות (commentary) של שני אפידמיולוגים בכירים מאיטליה ומארצות-הברית, שניתחו בפרוטרוט את מגבלותיו של המחקר וסקרו את האופנים שבהם ניתן וראוי לפרש את ממצאיו. בין היתר הצביעו הפרשנים על כך שהחוקרים עקבו אחר הנבדקים במשך עשר שנים בלבד, שהן פרק זמן קצר מכדי שניתן יהיה להסיק על-פיו מסקנות ברורות (גם כדי להוכיח קשר בין עישון ובין סרטן ריאות נדרש פרק זמן ארוך בהרבה). בסופו של דבר המסקנה הוודאית היחידה העולה מהמחקר היא כי "דרושים מחקרים נוספים", וכי השאלה בדבר הקשר שבין טלפונים סלולריים ובין גידולי מוח נותרה פתוחה.

האמברגו שלא היה

העיתונות העולמית עטה בהתלהבות על ה"אינטרפון", אבל דומה שהמבוכה שאחזה בקהילה המדעית לנוכח הממצאים המבלבלים לא השפיעה באותה עוצמה על העיתונאים. אחרי הכל, עיתונאים אינם נוטים לאהוד מצבים מסובכים ומעדיפים לעסוק בנושאים שהם שחור או לבן, כאלו שמייצרים כותרות חד-משמעיות ככל האפשר. הדבר בולט במיוחד כשמדובר בנושאים מדעיים, שכן לרוב העורכים והכתבים אין שום יכולת לפרש את הממצאים המורכבים בכוחות עצמם.

רבים מהעיתונים שדיווחו על הפרשה העדיפו – לפחות ככל שהדבר נוגע לכותרת הידיעה – להתעלם ממורכבותו של המצב, ולהכריז על מסקנות ברורות וחד-משמעיות. כך היו שדיווחו כי מ"אינטרפון" עולה שהשימוש בטלפונים סלולריים גורם לסרטן – בעוד שאחרים דיווחו ההפך הגמור, והכריזו כי הקשר בין שני המשתנים הללו הופרך מן היסוד. כאמור, שתי המסקנות הללו שקריות במידה שווה, וכל מי שקרא את המסקנות שפירסמו החוקרים עצמם הבין זאת היטב.

להיטותם המופרזת של עיתונאים לדווח על המחקר הובילה אף להפרתו של האמברגו שהוטל על הפרסום. "אמברגו על פרסום" הוא הסכם וולונטרי שבמסגרתו מושא הסיקור מוסר לכלי התקשורת השונים מידע על אודות הנושא המסוקר כדי שהללו יוכלו להיערך לקראת הפרסום, שיתבצע סימולטנית במועד שנקבע מראש. במקורו, האמברגו אמור היה להיות מוסר ביום שני (ה-17.5.10), אבל כבר בסוף-השבוע היו עיתונים אנגליים שפירסמו את דבר המחקר, ובעקבותיהם הוסר האמברגו מוקדם מהמתוכנן.

ייתכן כי אלמלא המירוץ לפרסום שנוצר בעקבות שבירת האמברגו, הדיווח שהופיע בעיתונים המובילים היה מפורט ומעמיק יותר, ושלפחות כמה מההצהרות הגורפות (והשקריות) שהופיעו בכותרות העיתונים לא היו באות לעולם. מה עוד שנראה כי בפרסום המוקדם היה מעורב לובי של חברות הסלולר, שגם תרם כסף למחקר. ראוי לציין כי ההודעה הרשמית לעיתונות שניסחה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן היתה זהירה והוגנת, ולא ניתן לקבל ממנה את הרושם כי המחקר מורה על מסקנות ברורות לכיוון זה או אחר.

בישראל נקטו העיתונים גישה דומה לזו של העיתונות העולמית, וגם כאן העדיפו הכותרות להכריז על מסקנות גורפות: שלושה עיתונים גדולים ("הארץ", "מעריב" ו"ישראל היום") סיקרו את המחקר בהרחבה, וסיפרו (למשל) על "סכנת הסלולר", או כי "משתמשים כבדים בסלולרי בסיכון מוגבר לסרטן". ואולם, הכותרת המסקרנת והמשונה ביותר היתה דווקא הכותרת שלא היתה: בעיתון "ידיעות אחרונות" החליטו משום מה להתעלם כליל מהמחקר ולא דיווחו עליו ולו בחצי מלה.

ביום חמישי (20.5.10), למחרת הפרסום הראשון בעיתונים האחרים (בגלל חג השבועות, העיתונים בישראל דיווחו על המחקר באיחור), נדרש לנושא הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר. במוסף "ממון" פורסם מאמר דעה בחתימתו ובו הסבר מדוע אין צורך כי העיתונות תתייחס למחקר או תעסוק בתוצאותיו. פלוצקר קבע כי אין מדובר בעצם ב"מחקר ביולוגי או רפואי", אלא ב"סקר משתמשים" בלבד – וכי מסיבה זו (ככל הנראה) החליטו ב"ידיעות אחרונות" שאין לכבד את העניין בהתייחסות. מדבריו של פלוצקר משתמע כי ההחלטה להתעלם מהמחקר היא ביטוי של רצינות מדעית ושל אחריות עיתונאית: "קשה לי להבין למה מכל כלי התקשורת בעולם דווקא התקשורת הישראלית צריכה לסלף, להשתגע ולעורר פאניקה שקרית".

הקורא הממוצע של "ידיעות אחרונות"

יש בדבריו של פלוצקר היגיון מסוים, בייחוד אל מול האופן המביש שבו טיפלו רבים מהעיתונים, בארץ ובעולם, בממצאי המחקר בכותרותיהם. כאמור, המחקר עצמו אינו חף משגיאות (מהן חמורות), ופלוצקר הצביע על כמה מהן. עם זאת, קשה מאוד לקבל את הסבריו להתעלמותו של "ידיעות" ממחקר ה"אינטרפון". ראשית, ההבחנה שעורך פלוצקר בין "מחקרים" מזה ובין "סקרים" מזה מצוצה מן האצבע. מחקרים אפידמיולוגיים מסוגו של "אינטרפון" (המכונים בעגה המקצועית "case-control studies") הם מחקרים לכל דבר. המתודולוגיה שלהם עשויה להיות טובה או גרועה, אבל אם היא אמנם טובה, אין להטיל ספקות בעצם "מדעיותם". ומלבד זאת, גם אם נניח שיש הבדל עקרוני בין "מחקר" ל"סקר" – ממתי נמנע "ידיעות" מלפרסם את תוצאותיהם של סקרים?

"ידיעות אחרונות" דיווח בעבר על אינספור מחקרים, שרבים מהם מפוקפקים הרבה יותר מ"אינטרפון", ולעתים קרובות לא נמנע גם מלשבש את ממצאיהם ולהציגם בצורה מוטעית לחלוטין – ראו למשל: "ילדים עניים חושבים באופן שונה מילדים עשירים" – כשם שקרה בעיתונים אחרים בפרסום הכותרות על אודות ה"אינטרפון". על רקע זה, התקף האחריות הפתאומי של עורכי העיתון הנפוץ במדינה אינו נראה משכנע ביותר.

ובכל מקרה, ושוב בהנחה שפלוצקר אמנם מייצג את דעתם של עורכי "ידיעות אחרונות", יש בגישתו של העיתון כדי לקומם כל אדם בר-דעת: הדרך לעסוק בממצאי מחקר שאינם חד-משמעיים היא לדווח עליהם בהגינות ובזהירות הנדרשות (ולהימנע מכותרות שקריות ומ"פאניקה שקרית", כדבריו של פלוצקר), אבל אין לעיתון גדול את הפריבילגיה להתעלם לחלוטין ממחקר בסדר הגודל של "אינטרפון" (המקיף ביותר שנערך עד כה), בייחוד לאור העניין העצום שיש לציבור בנושא הקרינה הסלולרית.

אם אמנם בחרו ב"ידיעות אחרונות" שלא לדווח על המחקר משום שלא עלו ממנו מסקנות ברורות, יש בכך כדי להעיד על הזלזול הרב של עורכי העיתון בציבור הקוראים, שאינו מסוגל, לדעתם, להתמודד עם נושאים מוקשים ומורכבים, או להבין עניינים מסובכים כ"הטיות" ו"בעיות מתודולוגיות". עורכי "ידיעות", שלהם עצמם אין כנראה הכשרה מדעית מינימלית או חשק לעסוק בנושאים מדעיים, סבורים ככל הנראה שמדע הוא עניין קשה או משעמם מדי עבור ה"קורא הממוצע", ושמסיבה זו אפשר ואף ראוי להתעלם ממנו.

מלבד הביקורת שמותח פלוצקר בטורו על המתחרים, הוא כותב גם כי מן המחקר עולה שאין קשר בין סלולר לסרטן. רק אירוני הוא שכשב"ידיעות אחרונות" כבר פורסמה, באיחור, התייחסות למחקר, היא הציגה עמדה הפוכה לזו של עיתונים אחרים, ושגויה באותה מידה.