פתיחתה של עונת הכדורגל מתאפיינת במדורי ספורט הרעבים להתחדש. את הגלגל כבר המציאו, עכשיו עובדים על שדרוגים. אלא שיום ראשון השבוע לא הביא בשורות גדולות. הסיקור נותר כבעונות קודמות. "הארץ" חידש קצת, "מעריב" המשיך באותו קו, ב"ידיעות אחרונות" שינו בשוליים, אבל רשמו פתיחה די צולעת. זה החל בשער אנמי. למרות הכותרת המבטיחה, "פתיחה סוערת", דרמה לא נראתה שם: תצלום משעמם ולא מפוקס של כוכב המחזור, המאמן אלי גוטמן. פספוס גדול של צלם המשחק, שהשפיע גם על העריכה.

שני השערים האחרים היו טובים בהרבה: ב"הארץ" הלכו על תקריב של איתי שכטר אוחז ברגלו הפגועה עם כותרת טובה, "שוק על ירך", שכוונה גם להפסד של הפועל תל-אביב. שער "מעריב" היה הטוב והחד מהשלושה: צילום של גוטמן ושכטר לאחר פציעת השחקן, כשהתסכול נשקף מפניהם. הכותרת "זו מתיחה?" היתה דו-משמעית גם כאן: מתיחת השריר וההפסד המפתיע.

ב"ידיעות" התאוששו מהשער הסתמי בעמודים 3-2. בכפולה הפותחת בלט איור של ליאו אטלמן: תחרות ריצה שבה אלי גוטמן מפגר אחרי מאמני מכבי חיפה ותל-אביב, שמדרבנים את עצמם ב"זה הצ'אנס שלנו". אני חסיד של איורים כהבעת דעה משעשעת. האיור ב"ידיעות" היה תיאור של תמונת מצב וחסר היה הוויץ הממזרי שיעניק גם אמירה. היו גם נתונים סטטיסטיים בעזרת אינפוגרפיקה, יומן אירועי השבוע וטורים של הפרשנים המובילים, עמיר פלג ואמיר אפרת. כפולה מעניינת, למרות טעות של פלג, שכתב כי ואליד באדיר לא יוכל לשחק בגומלין של הפועל תל-אביב מול זלצבורג, ועל סמך הטעות תקף את גוטמן על ששיתף את "הקשיש".

ב"מעריב" המשיכה הכפולה הפותחת באותו עיצוב ותוכן מהשנים האחרונות: שני טורי דעה, תצלום השבת, סטטיסטיקות, ציטוטים בולטים ותוכניות היום בטלוויזיה. החידוש הבולט: אל טבלת הליגה צירפו את מצב הנקודות אחרי הקיזוז בסיום העונה. כאוהד הפועל רמת-גן, שפתחה במינוס שבע נקודות בגלל עבירות תקציב, העניקה התוספת פרופורציה לעונש: הפער לאחר המחזור הראשון בינה ובין חוף מבטחים הוא שלוש נקודות בלבד. אחרי דרמת הקיזוז של העונה שעברה, איך לא חשבו על זה בעיתונים האחרים?

ב"מעריב" המשיכו גם עם טעות משנים קודמות: מיהרו לפרסם את נבחרת המחזור, אף ששני משחקים התקיימו בימים ראשון ושני, אחד מהם המשחק המרכזי. נבחרת כזו מסורסת מראש ואין לה ערך. אם כבר, שישנו את הכותרת ל"נבחרת השבת".

הכפולה הפותחת ב"הארץ" סיקרה את ההפסד המפתיע של הפועל תל-אביב והצליחה לעורר עניין: סיפור המשחק, הידיעה החדשותית, טור דעה, תצלום אקשן גדול, טבלה, קצת סטטיסטיקה, וגם "משפט שדה": טור עם חמש קטנות על המחזור.

"הארץ" הציג כמה חידושונים. המעניין ביותר הוא הוויתור על ציונים לשחקנים. הענקת הציונים שנויה במחלוקת זה שנים רבות. לא מעט כתבים המסקרים קבוצות מצ'פרים את השחקנים המשתפים איתם פעולה ומחמירים עם היתר. ב"הארץ" קיבלו החלטה עקרונית אמיצה, עם מחיר לצדה: ללא ציונים הופכת טבלת ההרכב למשעממת. ב"הארץ" ניסו לרכך בעזרת קטיגוריות נוספות למשחק - האירועים הבולטים, "הטוב" ו"הרע", בדומה ל"מעריב".

ב"ידיעות" ויתרו על "דבר האוהד" בסיום משחק והגדילו את בוקסת הציונים. נוסף לציון זכה כל שחקן למשפט קצר שסיכם את יכולתו. קצת מופרך, מאחר שאף עיתונאי אינו מסוגל לזכור מה עשו 22 שחקנים במשחק. בעונה שעברה נתקלתי לא פעם ב"ידיעות" בחוות דעת של הכתב שסתרה את הציון. כך גם השבוע: על שלו מנשה מבני-יהודה נכתב, "הוא שיחק בכלל?". חוות דעת כזו אמורה להעניק לשחקן ציון 4 ומטה, אלא שמנשה קיבל 5.

ב"ידיעות" המשיכו את ביקורת הפתע מהעונה שעברה, סוג של מדור צרכני. הפעם התלבשו על מחירי הכרטיסים המופקעים בנתניה. זו יוזמה חשובה, וחבל שב"ידיעות" לא הרבו לפרסם אותה במהלך העונה שעברה.

הנפילות במחזור הפתיחה ב"ידיעות" היו משמעותיות. טבלאות של ליגות הן קודש הקודשים. אסור לטעות בהן. כמעט בכל מערכת יש מגיה מיוחד לכך. נראה שב"ידיעות" ויתרו עליו הפעם. בטבלת ליגת הנוער היו הפרשי השערים הפוכים, ובטבלת הליגה הלאומית לא היה זכר להפחתת תשע הנקודות מאחי-נצרת. על טבלת הליגה האנגלית הם ויתרו משום מה.

עריכה רשלנית של עמוד הידיעות העיקרי (הפועל תל-אביב, בית"ר ירושלים, הפועל חיפה ועוד) הותירה טעויות הגהה ושכתוב מחפירות. בכותרת המשנה אפילו לא טרחו לציין את התקרית בין גוטמן לשחקן דני בונדר, אף שזו הופיעה בגוף הידיעה. הסיפור הפך במהלך יום ראשון לזירת התנגחות חמה בין האתרים. ביום שני הדגישו ב"ידיעות" שהסיפור פורסם קודם אצלם, אבל עובדה שהם לא הבליטו את התקרית. מלבד זאת, כותרות למשחקים כמו "עלו והצליחו", "טעם של החמצה" או "מכת פתיחה" משומשות כמו הנעליים של השחקן הוותיק בליגה. הגיע הזמן ליותר יצירתיות ברחוב מוזס, למרות הטירוף של מוצ"ש. טיפים אפשר לקבל מהקולגות בקרליבך.

מ"הארץ" אפשר לצפות ליותר יצירתיות בכתיבת המשחקים (לא כולל ניר צדוק בסיקור המשחק בין מכבי תל-אביב למכבי חיפה ביום שני). משונה לקרוא טקסטים שבלוניים במקום שמתנהל ברוח שונה מהיתר.

מצער לסיים השוואה נוספת בין העיתונים עם התלונה הרגילה על "ישראל היום". בעיתון שמתגאה בחיבוק שהוא מקבל מהמדינה ממשיכים לא לספור את אוהדי הספורט. ביום שאחרי פתיחת העונה זרקו לבן החורג שלהם חמישה עמודים ורבע, שניים מהם הוקצו לסיקור משחקי השבת ועוד שלושת רבעי עמוד לקראת המשחק המרכזי (לפחות סיפור טוב; ראיון עם אלירן עטר ממכבי תל-אביב). פחות ממחצית הכמות לעומת "הארץ", פחות משליש לעומת "ידיעות" ו"מעריב". הביזיון נמשך.

הבאנקר של רוממה

העונה החדשה יצאה לדרך גם בשידור המשחק המרכזי בערוץ הראשון. "הרכב מנצח לא מחליפים", נכתב בהודעה לעיתונות מטעם רשות השידור. בידיעה נאמר כי הנהלת רשות השידור החליטה כי הנבחרת שהובילה בהצלחה את שידורי המונדיאל תוביל גם את המשחק המרכזי. החידוש לעומת העונה שעברה הוא שילובו של השדר מאיר איינשטיין ביותר משחקים, במקביל לשדר הבית עמית הורסקי. נוסף לכך רועננו עמדות הפרשנים שלפני המשחק ובמחצית. אל אבי רצון אמור להצטרף אביעד פוהורילס, ובמשחק השבוע פירשנו מוטי איווניר ואלון מזרחי.

רק עמדה אחת לא רועננה: פרשן המשחק. מאות טוקבקים מוחים ומגדפים, פקסים, טלפונים ומסרונים לערוץ הראשון ולמנהליו לא הצליחו לגרום לרענון העמדה החלשה ביותר של אותו הרכב מנצח.

קבלו את דני נוימן, הבאנקר של רוממה. הצופים מאיימים להפעיל העונה את ה-mute מדי שבוע לשעה וחצי. לחברים של נוימן, אותם פוליטיקאים קטנים שמתעקשים לקבוע לערוץ הממלכתי מי יהיה פרשן הבית, זה לא מזיז. עוד באותו נושא – דוד רוזנטל בוואלה.

2 קטנות

בוואלה פירסמו כתבה על מיכאל באלאק, תוך הדגשה שהוא נואף עם נשות חבריו. לא ברור למה השתמשו בלשון רבות, אם בכתבה הזכירו רק מקרה אחד.

למה ב-nrg ממליצים לקוראים לעבור לבלוג של רון עמיקם, אם הוא לא פעיל כבר שלושה חודשים וחצי? 

לתגובות: yegerm9@walla.co.il