"זהירות: בטטות רעילות", "תחקיר הצבע הרעיל בבטטות", "במשך שבע שנים נמכרו בישראל בטטות לאחר שעברו חיטוי בחומר שמכיל חומצה זרחתית רעילה", כך פתחה נגה ניר-נאמן את הכתבה בתוכנית "ברקוד" ברשת 13, המבוססת על כתבה שפורסמה קודם לכן באתר "זמן ישראל". אף שהכותרת "מורעלות" חוזרת שוב ושוב בכתבה, חשוב להבהיר שהבטטות לא מורעלות. למעשה, הממצא שמדווח בכתבה הוא כמעט חסר משמעות וחסר חשיבות.

הכתבות עושות סלט בטטות רציני ולא מבדילות בין מיץ סלק, פוסטיל, חומצה פוספונית וחומצה זרחתית (הנקראת גם חומצה פוספורית), וכך מטעה את הציבור ומפחידה אותו לשווא. נעשה סדר: מיץ סלק אינו מסוכן בכלל. אין כאן מה להכביר מלים. מותר לשתות מיץ סלק גם אם הוא בא בתור צבע לבטטות.

הלאה: חומצה זרחתית היא תוסף מאושר למזונות מעובדים (E338) ומשמשת, גם כשהיא מהולה, כחומר חיטוי נגד עובשים ופטריות. אמנם אף אחד מאיתנו לא רוצה להיתקל חזיתית בחבית של חומצה זרחתית, אבל כשמוהלים אותה כמו שצריך היא חומר חיטוי בטוח למדי, ובכמויות קטנות ניתן גם לצרוך אותה בתוך המזון שלנו. על קוקה-קולה שמעתם? ובכן, בקולה, למשל, יש חומצה זרחתית, ואנשים נוהגים, משום מה, לשתות אותה.

פוסטיל הוא חומר הדברה שמאושר לשימוש בישראל בכמה גידולי שדה, אבל לא בבטטות. אין ספק שבדיקות המעבדה מעידות על שימוש שנעשה בחומר ההדברה הזה בניגוד לתקנות, וזה דבר שמשרד החקלאות צריך לבדוק ולאכוף, אבל הסכנה לבריאות הציבור משאריות בכמויות האלו בבטטות היא קטנה מאוד עד זניחה. הסכנה האמיתית לבריאות הציבור היא ההפחדה מפני אכילת פירות וירקות, וההתגייסות של התקשורת המסחרית לעודד ולהעצים את ההפחדה הזו.

הסכנה לבריאות הציבור משאריות החומרים שנמצאו בבטטות היא זניחה. הסכנה האמיתית לבריאות הציבור היא ההפחדה מפני אכילת פירות וירקות, וההתגייסות של התקשורת המסחרית לעודד ולהעצים אותה

אז נעזוב את החומצה הזרחתית (הפוספורית), שאינה מסוכנת, ונתמקד בחומצה הבעייתית יותר – חומצה פוספונית, שהיא תוצר הפירוק של חומר ההדברה פוסטיל: מהי "כמות סבירה" להימצאותה של חומצה כזו במזון? התקן האירופי קובע שעד 2 מ"ג חומצה פוספונית לקילוגרם בטטה. זהו גם סף היכולת של מכשירי המדידה למצוא את החומצה הזו בירקות שורש, ולכן בעצם האמירה של האירופים היא "אין סיבה שיהיו שאריות של חומצה פוספונית בבטטות". לא כי זה מסוכן, אלא כנראה כי זה פשוט מיותר להשתמש בחומר הזה באקלים האירופי (ועל כך בהמשך).

למה לא מסוכן? כי התקן האירופי מתיר עד 80 מ"ג חומצה פוספונית בקילוגרם מלפפונים, ועד 100 מ"ג בקילוגרם עגבניה. כלומר, זה חומר שמותר שיימצא בכמויות סבירות במזון שלנו (ומגיע אליו בעיקר כשאריות של חומר הדברה בדרגת המסוכנות הנמוכה ביותר). צוות מומחים של האיחוד האירופי בדק לאחרונה את הרמות הקבילות של חומצה פוספונית בתפוחי אדמה, חיטה ומזונות נוספים, והמלצתו היא חד-משמעית: החומר אינו מסוכן לצריכה כל עוד ריכוזו הוא מתחת ל-200 מ"ג לקילוגרם. מנסיוני, אין סיבה להניח שההמלצה תהיה שונה עבור בטטות. מבדיקת המעבדה שפורסמה, גם אם מניחים שהחומצה הפוספונית היא תוצר פירוק של הפוסטיל, עדיין מגיעים לכל היותר ל-41 מ"ג לקילוגרם.

למה קצת חומצה פוספונית בבטטה זה לא מסוכן, גם אם הכמות לא עומדת בתקן האירופי? קודם כל, כי אנחנו לא זוללים כל-כך הרבה בטטות ולא מתקרבים לסף הסיכון של חשיפה לעודפי חומצה פוספונית מבטטות. לפי הערכה שלי, בהתבסס על ממצאי בדיקת המעבדה שפורסמו בכתבה, פעוט רזה צריך לאכול לפחות קילוגרם אחד של בטטות לא מקולפות ביום, מדי יום, במשך כמה חודשים לפחות, כדי להגיע לסף הרמה המסוכנת של צריכת חומצה פוספונית. אדם מבוגר צריך לאכול 10 ק"ג בטטות ליום. מדי יום. כמה חודשים ברצף. האפשרות שתסריט כזה יתממש היא בגדר מדע בדיוני.

ובכל זאת, הרי 41 מ"ג חומצה פוספונית לקילוגרם בטטה הוא ריכוז שאינו עומד בתקן האירופי! אלא שמומחים באירופה כבר המליצו בחום לשנות את התקן הזה ולהקל, ביחס לתפוחי אדמה (בטטות לא נבדקו, כנראה משום שאין בעיית עובשים ופטריות בבטטות שם). ובנוסף, פה זה לא אירופה – יש הרבה הבדלים בין המציאות הישראלית לאירופית, ולא נכון לאמץ אוטומטית כל רגולציה "כמו באירופה". בישראל חם יותר, והתוצרת החקלאית מאוחסנת במשך זמן ארוך יותר, גם אצל המשווק וגם אצלנו בבית. בתנאים האלו, ייתכן מאוד שנכון לאפשר שימוש במונעי עובשים שמותרים לשימוש באירופה ובישראל על ירקות אחרים, כדי להגן על בריאות תושבי ישראל אוהבי הבטטות.

צריך לזכור שעובש יכול להיות מאוד מסוכן, במיוחד לפעוטות. ויש רעלנים ממקור של עובשים ופטריות שלא מאבדים את הרעילות שלהם בבישול. כך שבניהול סיכונים מקצועי, אם אנחנו בוחנים את הסיכון הקיים כיום, חשיפה למעט מאוד חומצה פוספונית מול הסיכון לעובשים מסכני חיים – אני יודעת במה אני הייתי בוחרת עבור הילדים שלי.

לסיכום: לאכול חומצה פוספונית זה לא בהכרח בריא, אבל בריכוז שהחומצה הזו נמצאה בבדיקות המעבדה שפורסמו בתקשורת, ובהתחשב בכמות הסבירה של צריכת בטטות לאדם, לא מדובר בסיכון בריאותי. הסיכון בדיווחים כאלה אינו שאריות החומרים שנמצאו בירק כזה או אחר, אלא בהפחדה תקשורתית שבוחרת להתעלם מעובדות וממומחים בלתי תלויים, ובשיתוף הפעולה המדאיג של הרגולטור – משרד החקלאות ומשרד הבריאות, שכבר שנים לא בודק חומרים רבים, מסוכנים הרבה יותר, אבל נכנע ללחץ התקשורתי ו"אוסר" על שיווק "הבטטות המורעלות".

נניח בצד את חוסר המסוכנות של ריכוזי החומרים שנמצאו בבטטות. הרי לפי הכתבה הראשונה בעניין, הנושא טופל והבטטות ה"רעילות" כבר אינן משווקות. אם כך, מדוע צריך את גל ההפחדה התקשורתי הזה? הרי ה"סכנה" כבר אינה קיימת, והתוצאה היא רק יצירת חשדנות בקרב הציבור כלפי צריכת פירות וירקות, החשובה כל-כך לבריאות

בכתבה נטען כי לאחר פנייתם לקבלת תגובה "משרד הבריאות הורה על איסור להשתמש בבטטות בחומר מסוג ™SweetGuard, והבטטות המשווקות כיום בישראל אינן מכילות חומצה זרחתית". משמח מאוד לדעת שאין חומצה זרחתית בבטטות בישראל, אבל הייתי שמחה לדעת מה כן יש עכשיו בבטטות הישראליות האהובות: חומר חיטוי אחר, או עובשים ופטריות עם רעלנים?

ועוד דבר. גם אם נניח בצד את העובדות שציינתי בדבר חוסר המסוכנות של ריכוזי החומרים שנמצאו בבטטות, הרי שלפי הכתבה הראשונה בעניין, הנושא טופל והבטטות ה"רעילות" כבר אינן משווקות. אם כך, מדוע צריך את גל ההפחדה התקשורתי הזה? הרי ה"סכנה" כבר אינה קיימת, והתוצאה היא רק יצירת חשדנות בקרב הציבור כלפי צריכת פירות וירקות, החשובה כל-כך לבריאות.

וכן, מדובר בגל, כפי שחוויתי על בשרי: כשהתקשרו אלי מאחת מתוכניות הבוקר וביקשו ממני להתראיין בנושא, שמחתי שאוכל להסביר לצופים את כל ההטעיות שבפרסומים על "הבטטות הרעילות" ולהעביר מסרים חשובים על שתיקתו של הרגולטור וההמלצה הברורה לאכול יותר ירקות ופירות, גם אם יש בהם שאריות של חומרי הדברה. אבל אחרי ששמעו בתוכנית על כוונותי, ביטלו את ההזמנה: "אנחנו רוצים פשוט להמשיך את הקו של הכתבה, לא לשנות".

הסברתי לתחקירנית שאני לא מקבלת תשלום מאף גוף מסחרי ועובדת רק למען הציבור, ושלדעתי הסיפור כולו מריח לא טוב (אולי ניסיון לשווק חומר חיטוי חדש, או סתם ניסיון לעורר סנסציה). ניסיתי להסביר לה את הנזק שבהפחדת הציבור מפני חומרים "מסוכנים" בפירות ובירקות. הבהרתי שאני מגובה היטב, ושלדעתי שותפים מומחים נוספים שאינם מקבלים תשלום מאף גוף מסחרי. נכשלתי. ההפחדה תימשך גם היום.

ד"ר חגית אולנובסקי היא מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה, ממייסדי הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא

* * *

"אמת בפרסום" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" והפורום לתזונה בת-קיימא ששם לו למטרה לבחון קמפיינים פרסומיים ופרסומים עיתונאיים בתחומי העיסוק של הפורום.

הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא (ע"ר) הוא גוף מקצועי המורכב ממדענים ואנשי מקצוע בתחומי תזונה, סביבה ובריאות הציבור, הפועל להעלאת המודעות לקשר בין תזונה, סביבה ובריאות האדם, ולייזום פעולות לקידום הביטחון התזונתי הלאומי.