ב"גלובס" יוסיפו גילוי נאות למאמרים שמפרסם בעיתון מנכ"ל "המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה", יוסי אריה. המכון בעל השם הניטרלי (לשעבר "מכון הנפט") מופעל למעשה על-ידי חברות תעשייה ופועל למען האינטרסים שלהן. ב"גלובס" יוסיפו כעת למאמריו כיתוב החושף זאת לקוראים: "הכותב הוא מנכ"ל המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה, המייצג בין היתר חברות עם אינטרסים עסקיים בתחום הדלק".

מאמרים שפירסם אריה ב"גלובס" עד כה מתנגחים בנבחרי ציבור ורגולטורים המבקשים להגביל את התעשייה המזהמת, האחראית למוות ופגיעה באלפי בני אדם מדי שנה ולהרס סביבת החיים של רבים אחרים. כך למשל מאמר שפירסם בחודש שעבר נשא את הכותרת "הפופוליזם מאחורי נסיון החיסול של התעשייה בחיפה". במאמר תקף אריה בחריפות פוליטיקאים המודאגים מהנזק הסביבתי האדיר שיוצרים המפעלים המזהמים בחיפה וטען כי מדובר בבעיה ששייכת "לתחילת העשור הקודם".

קוראי "גלובס" שהתעניינו בזהותו של אריה יכלו ללמוד רק כי הוא עומד בראשו של גוף בשם "המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה", ולסבור כי מדובר בארגון סביבה הפועל למען הציבור, בעוד שבפועל מדובר בגוף המופעל על-ידי החברות המזהמות ולמענן. בראשו עומד יוסי רוזן, לשעבר יו"ר בתי-הזיקוק (בז"ן), תשלובת המפעלים המזהמת במדינה לפי המשרד להגנת הסביבה. הדבר דומה לכך שעיתון יפרסם מאמר של לוביסט או יחצן המגן על האינטרסים של לקוחותיו בלי לגלות לציבור הקוראים את הקשר של הכותב לנושא. כעת, כאמור, אומרים ב"גלובס" כי יתקנו את הדבר (נכון למועד פרסום הידיעה, הגילוי הנאות טרם התווסף לכל המאמרים).

שימוש בארגוני חזית, אנשי קש וגופים בלתי מזוהים הוא פרקטיקה רווחת בתעשיות מזיקות; את שכלולה נהוג לייחס לחברות הטבק באמצע המאה הקודמת. כך לדוגמה פועל בישראל ארגון בשם איגוד חברות הגז, הפועל למען האינטרסים של סקטור אחר בתעשייה המזהמת. האיגוד מעסיק אדם המרבה להתבטא ולהופיע בתקשורת, אמיר פוסטר. בשנים קודמות, בשיא מאבקן של חברות הגז בפקידי ממשל ופעילים שניסו לשמור על האינטרס הציבורי בסוגיות השונות הקשורות לתגליות הגז, פעל אותו פוסטר בספירה הציבורית תוך שהוא מציג עצמו כמומחה בלתי תלוי.

ההכרה של כלי תקשורת במניפולציות ותכסיסים כאלה חשובה משום שהם מטעים את הציבור, מזהמים את השיח בסוגיות הרות גורל וגורמים בסופו של דבר לאובדן האמון בתקשורת.