ברנע ושיפר חוזרים לתמונה

יום השישי הזה הוא יום כותרות רע לנתניהו. אם הייתי יועץ התקשורת החדש שלו, הרביעי במספר מאז החלה כהונתו כראש ממשלה, הייתי ממהר לסלק משולחנו את "הארץ" ובמיוחד את "ידיעות אחרונות" ולהשאיר רק את "ישראל היום". "שיא החורף", מכריזה הכותרת הראשית של החינמון של שלדון אדלסון, באותיות שמנות ומרובעות. "מצפון ועד דרום, הסופה הגדולה כאן", מבשרת כותרת המשנה, אולם מדובר רק במזג אוויר: בתצלומים הנלווים נראים ילדים משחקים בשלג ונחל עולה על גדותיו.

בעיתונים אחרים משתרגת חשרת עבים מסוג שונה לגמרי. "סודות הלשכה", לשון הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "נתניהו משוכנע שהמבקר זומם להשמיד אותו. לכן רוח המפקד היא שמותר לשקר לביקורת", נכתב בכותרת הגג. תמונתו של עוזי ארד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי וממקורביו של נתניהו, מודפסת סמוך לכותרת, לשמות הכותבים שמעון שיפר ונחום ברנע ולחותמת "בלעדי". פניו בורקות, מבטו נחוש, קרחתו בוהקת. נעלמו התצלומים של ארד הזומם והנחשי והגיע ראיון השנה.

"עוזי ארד, ראש המועצה לביטחון לאומי, שהוחשד בהדלפה ונאלץ להתפטר, מעיד איך מתנהלים ראש הממשלה ולשכתו", נכתב בכותרת המשנה. "על ההיערכות מול איראן: 'אם תקום ועדת חקירה בנושא האיראני, וסביר שתוקם, מי יהיה אחראי?'. על התככים בלשכה: 'המזכיר הצבאי לוקר בישל עלילה נגדי'. על רעיית רה"מ: 'שרה הטיחה בי שאני מלשין. 'למה הלשנת למבקר', אמרה'. ועל האכזבה מנתניהו: 'אני מעולם לא הדלפתי. מי שהדליף בעבר סודות מדינה קונה בקלות האשמה כזאת שמוטחת במישהו אחר'". הכותרת מסתיימת בתגובה: "לשכת רה"מ: 'נתניהו מעריך את מבקר המדינה ומשתף עימו פעולה'".

גם שער "המוסף לשבת" מוקדש כולו לראיון המרעיש, תחת הכותרת "מסמך ארד". "בפעם הראשונה מספר אדם שהיה בלב מוקדי ההכרעה של ישראל, לציטוט ולייחוס, איך מתנהלים ראש הממשלה ולשכתו בסוגיות הבטחוניות הרגישות ביותר. ואיך נרקמו ההבנות הסודיות עם ארה"ב בנושאי הגרעין. ואיך התמוסס חוק המל"ל בגלל מאבקי כוח ותככים. ואיך היועצת המשפטית של המשרד נרתמה לפגוע בחקירה של מבקר המדינה. ואיך לפי רוח המפקד מותר לשקר למבקר. ואיך מי שהיה היועץ לביטחון לאומי מצא את עצמו פתאום מול חוקרי השב"כ, בחדר צדדי בנתב"ג, בלי שאשתו יודעת במשך כמה שעות לאן נעלם. ואיך שרה סימנה אותו כמלשין. והמזכיר הצבאי לוקר ניסה להפליל אותו. ונתניהו הרעיף עליו מחמאות מיד אחרי שתקע סכין בגבו" – נכתב בכותרת המשנה הארוכה, המסתיימת בנעיצה אחרונה: "האדם הזה הוא עוזי ארד, והדברים שיוצאים מפיו צריכים להדאיג מאוד את אזרחי המדינה".

הראיון עצמו (שלא ניתן לספק קישור לגרסתו המקוונת, משום שאין כזו) נפרש על פני שמונה עמודים (ברוטו), ומדובר אכן בפצצת מצרר, מטען צד או כל מטפורה אחרת מעולם חומרי הנפץ המקובלת עליכם, שהונחה בלב לשכתו של ראש הממשלה. "נתניהו מופיע בפרשה הזאת לא כמנהיג אלא כמונהג, איש שאוזנו כרויה לכל שמועת שווא, לכל מניפולציה, לכל תכך, ראש ממשלה שלא שולט באנשיו ולא מגן על אנשיו. 'הוא היה שר הטקס', אומר עליו עוזי ארד היום", כותבים ברנע ושיפר. אותו עוזי ארד שהיה המקורב מספר אחת לנתניהו. בום.

אם היו אוספים את התיאורים המעליבים, המגדפים, המכפישים והמכתימים של הפרשנים הפוליטיים בעיתונים המובילים כלפי אנשי לשכת ראש הממשלה, אשת ראש הממשלה, רעייתו והיחסים בין כל אלה, ופורשים אותם על כבישי הארץ עד לבית בירושלים, הרי שבני הזוג נתניהו היו יכולים לצעוד על שטיח אדום מדמם כל הדרך לדלת האחורית של ביתם. עד כה היחס בין התיאורים הללו שסיפקה העיתונות ובין העובדות עמד בערך על מיליון:0. היום, במחי ראיון אחד, אנחנו מתקרבים לתיקו. זה מסמך מרתק, המשמש ראיון מפתח לסוגיות מרכזיות שהעסיקו את העיתונות המדינית בשנים האחרונות, ובראשם, מעבר לענייני הלשכה והאשה, סוגיית הגרעין האיראני והיחסים עם ארה"ב.

הנה כי כן, בתקופת הממשלה הקודמת היו "ידיעות אחרונות" ופרשניו ברנע ושיפר מקורבים לצלחת, סיפקו מטריית הגנה לאולמרט מול האשמות על החידלון ההנהגתי והשחיתות האישית, וקיבלו בתמורה פנכה של סקופים וראיונות, שספק אם יש בהם אחד שלא נשכח בינתיים. בתקופת הממשל הנוכחי, "ידיעות אחרונות" מיצב את עצמו כאופוזיציה לוחמת, מסיבות מסחריות ומכורח המציאות (היריבות עם "ישראל היום" ואיבת נתניהו), וזרם החומרים, ה"נגישות", נגוזו ונעלמו – אבל הראיון האחד הזה יעשה כאן יותר רעש מכל הטיפים של אולמרט. נדמה לי שיש כאן לקח מעניין.

ובינתיים, ב"הארץ"

ואם כל זה לא היה מספיק ליועץ התקשורת הטרי, מגיע "הארץ" עם כותרת משלו: "פרשת 'ביבי טורס': נתניהו נחקר השבוע בחשאי בידי המבקר". נו, כנראה שרה יודעת ממה היא מפחדת. תמונתה מחייכת בפתחו של מטוס כשהיא אוחזת בבעלה מודפסת מתחת לכותרת. "זוהי הפעם הראשונה שנתניהו נחקר בפרשה שבדיקתה החלה לפני כ-11 חודשים", כותב יוסי ורטר בידיעה הראשית.

"בחודשים האחרונים באו למשרדי המבקר רבים מיועציו ועוזריו לשעבר של נתניהו, שעבדו איתו בעשור האחרון, כאשר כיהן בין היתר כשר אוצר וכראש האופוזיציה", כותב עוד ורטר. "היועצים והעוזרים מסרו עדויות מפורטות על אודות אופן מימון מסעותיהם הרבים והיוקרתיים של בני הזוג בנימין ושרה נתניהו בחו"ל, זהותם של התורמים ואופן העברת הכספים וכיסוי הוצאות הטיסה והשהות של בני הזוג במלונות פאר". כשלוקחים בחשבון את יכולותיו של הזוג נתניהו לרכוש את אמונם ונאמנותם של יועציו ועוזריו, הבאות לביטוי מהדהד על שער המוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", הפסקה הזו מקבלת משמעות טעונה.

ויש גם מי שכבר נחקרו, הואשמו, הורשעו ושוחררו

"בניזרי עם צאתו מהכלא: הכאב שלי גדול יותר מכאבו של שליט בשבי", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "בין 600 האסירים ששוחררו בשל שינוי תקן הכליאה גם העבריין דומראני ובעלי חפציבה – יונה", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של יניב קובוביץ ויהונתן ליס. המידע הזה נפרש על פני כל צדו השמאלי של שער "ישראל היום" ומקבל את הכותרת הראשית של "מעריב".

"סערת השחרורים", נכתב במעלה צדו השמאלי של שער "ישראל היום". מחווה לימים שבהם "מעריב" היה טבלואיד מן השורה. "זעם על בניזרי: השווה עצמו לגלעד שליט", נכתב בכותרת הראשונה, שנאמר, מי ישווה לך ומי ידמה לך ומי יערוך לך. "יונה משתחרר מהכלא ולנו עדיין יש משכנתא", נכתב בכותרת השנייה. "להחזיר את שחר למשטרה", נכתב בכותרת השלישית, המתייחסת למשוחרר אחר, השוטר שהורשע בהריגת גנב רכב. אם כן, שתי כותרות שליליות ואחת חיובית. הראשונות כלפי עברייני רכוש, האחרונה כלפי מי שהרג אדם. אני רק אומר.

אם ב"ידיעות אחרונות" תיק ארד לא הותיר מקום על השער להתמוגג מכעס מהתבטאותו של בניזרי, הרי שב"מעריב" בוחרים בה כנושא המרכזי. "החוצפה של בניזרי: כואב לי יותר מגלעד שליט", נכתב בכותרת הראשית באותיות גדולות במיוחד. מתחת לכותרת תצלום גדול ממדים (פלאש 90) של בניזרי מחזיק שתי פעוטות, אחת בכל יד. זו תמונה בעלת מסר בוטה עוד יותר מזה של הכותרת: בניזרי הלבוש שחורים מחייך מאוזן לאוזן, אפו ושפתיו בוהקים, הילדות הקטנטנות לבושות אדום, עיניהן ושפתותיהן מעוקמות בבכי. בכיתוב נכתב, בחוכמה, רק: "בניזרי מגיע לביתו בירושלים, אתמול".

"כדי לקצר את מאסרו הביע השר לשעבר שלמה בניזרי חרטה מלאה על מעשיו", נכתב בכותרת המשנה. "אתמול, כשיצא משערי הכלא, הפך את עורו והשתלח ברשויות החוק: 'תפרו לי תיק, רדפו אותי'. 'ישראל היא המדינה האנטישמית ביותר בעולם'". "עשרה קבין של שחץ, רהב וחוסר בושה ירדו על עולמנו. 'הרב' שלמה בניזרי נטל לעצמו את כולם. לא השאיר פירור", חורץ בעטו הפרשן בן כספית. בטור סמוך מציע שי גולדן הצעה פרקטית: "להחזירו לכלא [...] הגיעה השעה להעמיד לדין את אותם עבריינים מורשעים שמנבלים את פיהם על בית-המשפט ולהענישם על ביזויו".

קצת מוזר לקרוא טקסט עיתונאי, ועוד של פובליציסט עז מבע, הקורא להגביל את חופש הגינוי, אולם ההיגעלות הכללית של התקשורת הישראלית מההתבטאויות המכוערות של בניזרי מעלה על הדעת עניין אחר: הנה כך יוצא מפיו של מי שהיה חבר-כנסת ושר בממשלת ישראל, נבחר ציבור ומי שמכונה רב, ואתם נטפלים לשופט בית-המשפט העליון משום שלא מילמל את מלות ההמנון הלאומי.

מה באמת עם ג'ובראן?

"זכותו של שופט בית-המשפט העליון, סלים ג'ובראן, שלא לשיר את ההימנון הלאומי, 'התקווה'. החוק לא מחייבו לעשות כן, ומלות השיר לא מאפשרות לו לעשות כן", נפתח מאמר המערכת של "הארץ". יש לציין כי "הארץ" אינו מדפיס מחדש לרגל המאורע את מאמרו של המו"ל, עמוס שוקן, שקרא לבטל את ההמנון.

"השופט סלים ג'ובראן לא זו בלבד שלא שר השבוע 'התקווה', אלא חמור מזה, מקורות יודעי דבר מסרו לי שהוא גם לא הניח תפילין באותו בוקר. והרי ברור שאם נעבור על זה לסדר היום ולא נגיב בחומרה, הסוף יהיה ששופטים ערבים יבואו לעבודה בלי ציצית ויאכלו חסה ללא הכשר גוש קטיף", לועג אורי אליצור בטור על שער "מקור ראשון" לעיתונאים ואנשי ציבור (כמו חברי-הכנסת מיכאל בן-ארי ודוד רותם) שפעלו נגד ג'ובראן. "החוזה הבלתי כתוב שבין מדינת ישראל ואזרחיה הערבים לא דורש מהם להיות יהודים, אפילו לא ציונים", כותב אליצור.

הכותרת הראשית של העיתון היא "עשרות אלפי פלסטינים מעוניינים להגר לירדן", והיא נשענת על דו"ח של האו"ם. "על-פי דו"ח של המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם, רמת החיים הירודה באזור בקעת הירדן צפויה לגרום לגידול ניכר בהגירה", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת כך: "שר החוץ ליברמן: הבקעה תישאר בידיים ישראליות" (אסף גבור ואבינדב ויתקין).

ולא נשכח את איראן

"איחרנו את המועד", לשון כותרת על שער "מעריב", "כך אומר אולי היינונן, מס' 2 של אל-ברדאעי בסוכנות לאנרגיה אטומית, בראיון בלעדי ל'מעריב'", לשון כותרת המשנה. "'איראן עברה את נקודת האל-חזור', 'תוך פחות משנה תוכל להרכיב פצצה'". "ביקורת גוברת בישראל על המסרים הסותרים של ארה"ב בנוגע לאיראן", נכתב בכותרת ידיעה של עמוס הראל ואבי יששכרוף בעמ' 6 של "הארץ".

ובעמ' 4 של "ידיעות אחרונות", כותרת ידיעה של אורלי אזולאי ואיתמר אייכנר: "אובמה לא יאיים לתקוף את איראן", ציטוט של "גורמים בממשל" (האמריקאי). לפי כותרת המשנה, "נתניהו ינסה בפגישתו עם אובמה לקבל ערבויות שישראל תזכה לסיוע מבצעי וגיבוי אמריקאי, אם וכאשר תחליט לתקוף את מתקני הגרעין". "פגישה מכרעת בין נתניהו לאובמה", נכתב על שער "ישראל היום".

ידיעת תקשורת אחת

"דני קושמרו נגד מודי בר-און נגד צביקה יחזקאלי: בערוצי הטלוויזיה מלהקים מחדש את מהדורות החדשות", נכתב בכותרת בתחתית שער "7 לילות" של "ידיעות אחרונות". הכותרת הראשית מוקדשת ללהקת הרוק האלטרנטיבי איזבו, ובכך רושם המוסף שיא: שני שערים בתוך חודש המוקדשים לשני זוכים שונים להיות המועמד של ישראל לתחרות האירוויזיון.