באופן מסורתי, הכותרות הראשיות של גליונות יום שישי האחרון לפני פתיחת הקלפיות מוקדשות לתוצאות סקרי המנדטים האחרונים. ב"ישראל היום" הקפידו להבליט בשבועות האחרונים את תוצאות הסקרים שבהם נתניהו והליכוד הציגו הישגים יחסיים ולהצניע את נתוני הסקרים שבהם הסתמן כרסום בכוחו של המנהיג ומפלגת השלטון. הבוקר, לעומת זאת, הכותרת הראשית של "ישראל היום" מבליטה את הפרשי המנדטים לטובת כחול-לבן: "32 לגנץ, 27 לנתניהו, הימין ממשיך להוביל".
האם ב"ישראל היום" החליטו לפתע באופן עצמאי, עיתונאי, נטול אינטרסים, כי הגיעה העת, זמן קצר לפני פתיחת הקלפיות, לתת לקוראי 400 אלף גליונות החינם את המידע הפשוט, ללא כחל וסרק, גם אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יוצג כמי שמפגר אחר מתחריו? ההפך הוא הנכון. הבלטת הפער לטובת גנץ משרתת את נתניהו, ולמעשה היא חלק מהקמפיין שלו בימים אלה.
אמש פורסמו ממצאים של שני סקרי דעת קהל במהדורות החדשות בטלוויזיה. בחדשות 12 כחול-לבן הובילו על הליכוד 30 לעומת 26. בכאן 11 מפלגת הליכוד הובילה על כחול-לבן 31 לעומת 30. נתניהו הפיץ לעוקביו בפייסבוק את תוצאות הסקר שפחות החמיא לו.
ב"ישראל היום" מודעים לכך, כמובן. הנה כך כותב הפרשן הפוליטי של "ישראל היום", מתי טוכפלד, במוסף "ישראל השבוע": "ראש הממשלה היה מעוניין ליצור תבהלה שתניע אנשים לקלפיות למנוע את החלפת השלטון". אבל עורך "ישראל היום" בועז ביסמוט לא צריך לקרוא את הטור של טוכפלד כדי לדעת שזה רצונו של נתניהו. ראש הממשלה אומר לו זאת במפורש בראיון שהעניק לו ולפרשן הבכיר אמנון לורד.
"אנחנו קרובים מאוד להפסיד את המערכה", מצוטט נתניהו בפתח הראיון, "גילינו נתון שלא שמנו לב אליו עד אתמול בלילה: יש היפוך של 2015. בעוד ב-2015 השמאל היה שאנן והימין מגויס להצביע, היום קורה הפוך: הימין שאנן והשמאל מגויס להצבעה. כששואלים בסקרים מה המוטיבציה שלכם – לא למי להצביע, אלא כמה אתם מתכוונים להצביע – השמאל מקבלים מאה אחוזים. לא 99.2 – מאה אחוזים. כולם הולכים. ובימין רואים אחוזים ניכרים מתחת לזה. ההבדל באחוזים שווה כחמישה מנדטים".
דומה כי מראייניו אינם חוששים כמותו להמשך שלטונו. אולי זה מפני שבסקרים של העיתון, כמו זה שמתפרסם הבוקר, הממצאים שונים בתכלית והפער בין ימין לשמאל נמחק: 70% ממצביעי הליכוד בטוחים שיצביעו, לעומת 72% של כחול-לבן. כך או אחרת, בהמשך השיחה עם נתניהו הם מפנים אליו שאלה שנפתחת שנפתחת במלים אשר מהן עולה כי אין להם ספק שנצחונו מובטח: "בחודש יולי תשבור את שיא הכהונה של בן-גוריון".
בכלל, הראיון, חרף שאלות שנדמות לא נוחות פה ושם (איך תתמודד עם משפט וניהול מדינה בו זמנית? אם לפיד אינו מבין כלום בכלכלה, מדוע עבדת איתו?) הוא בעיקרו הרמות להנחתה של נתניהו. על האישומים שבלב פרשות 1000, 2000, ו-4000 אין מלה, גם לא על הטענות ביחס למעורבותו בעסקת הצוללות ופרשת המניות. לעומת זאת, לקראת סוף הראיון מזכירים המראיינים כי לפני שבוע מת הטייס שהטיס את מטוס אייר-פראנס בחטיפה לאנטבה, ושואלים: "מנתניהו לנתניהו, הכל נשמר כמו אז?". השאלה הזאת מאפשרת לראש הממשלה לשלב בטבעיות בתשובתו את המשפט "אחי נפל בקרב עם מחבלים באנטבה".