דעת הקהל והתקשורת שוב הזדעזעו השבוע: שלושה אוהדים של הפועל תל-אביב נתפסו כשהם מקשקשים גרפיטי בשירותים של בלומפילד: צלב קרס עם הכיתובים "שואה", "אבי כהן נאצי" וכדומה. כלי התקשורת דרשו נקמה והוקעה (בן כספית ברשת ב': "ההתאחדות צריכה לשבור להפועל את העצמות"), וכמה מהם יצאו למסע צלב קטן נגד ארגון האוהדים אולטראס של הפועל תל-אביב, שהוכרז כמי שעומד מאחורי המעשה.
תחת הכותרת "חוליגנים אדומים" ניסו ב"ידיעות אחרונות" להבין מי אלו שנכללים בארגון האוהדים "החשאי ביותר בישראל" – מי שלטענת העיתון אחראי ל"צלבי קרס, כתובות נאצה ושירי שואה". יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, דרש יד קשה וענישה ללא פשרות. "שירי שואה יש רק בהפועל תל-אביב", נימק. כלל אוהדי הפועל תל-אביב הוכתמו בגלל שלושה נערים, וגם הביטוי "שירי שואה", שעד היום העלה על הדעת את "שריפה, אחים, שריפה" ודומיו בפלייליסט המסורתי, הופקע לטובת נהמות אספסוף שהקשר בינן ובין השואה היהודית מעוקם, מופרך ובעיקר אינפנטילי.
בבואם לסקר התנהגות של אוהדים, הולכים העיתונאים על חבל דק מאוד: האוהדים הם למעשה הלקוחות העיקריים שלהם. מכאן שכשכלי תקשורת מכנה את כלל אוהדיה של קבוצה אחת בכינוי גנאי בגלל מעשה נקודתי של אוהדים אחדים, הוא יורה לעצמו ברגל. גינוי של ציבור שלם בגלל מעשה של יחיד או בודדים הוא תמיד מהלך נפסד, על אחת כמה וכמה כשהמגונים שלא באשמתם עלולים להגיב בהחרמה של מי שמיהר להכתים אותם במעשה שלא ביצעו, ושרובם אף מואסים בו ובמבצעיו.
ציור גרפיטי בשירותים הוא מעשה של אדם אחד, או כמה אחדים לכל היותר. ונדליזם מכל סוג הוא נחלתם של מעטים. במקרה כזה יש להפנות את הזרקור אל המשטרה ולדרוש ממנה לאתר את העבריינים. אבל כש"קומץ" קורא "מוות לערבים" שוב ושוב במהלך משחקים רבים, ומי שאינו מצטרף אליו אינו יוצא בהפגנתיות מהמגרש – אזי מדובר בתופעה רחבה, מנטלית, מסוכנת, שבגללה יש מקום להוקעה של כלל אוהדי הקבוצה.
כשאידיוט זורק רימון גז במגרש בבאר-שבע ומסכן את שלומם של השחקנים והצופים, כמו שקרה בשבת האחרונה, יש לעצור אותו מיד, ולהשעות גם את המאבטחים שהתרשלו בחיפוש על גופו. כך או כך – המלאכה העיקרית של התקשורת היא לעשות הבחנה מושכלת בין סוגי הבריונות ודרכי ההתמודדות עימם, ולא להיסחף להכללות ולהוסיף קיסמים פופוליסטיים למדורה.
חוץ מזה, הגיע הזמן לנער קצת את האבק מעל הכפתור האוטומטי שהתקשורת לוחצת עליו בכל מה שנוגע לאִזכור השואה או המלה "נאצים". מאחר שהשואה היא הטראומה הלאומית המכוננת בישראל – יהודים מכל העדות והסוגים – הגיוני לגמרי, ואת זה יאשר כל פסיכולוג או סוציולוג, שאנשי שוליים ישתמשו בז'רגון הטראומה הזאת כדי לבטא רגשות עזים שונים ומשונים.
סביר להניח שאף אחד, גם לא אוהדי הפועל, לא באמת סבור שמכבי תל-אביב מזכירה את שואת היהודים, או שמי מחברי האולטראס מצדיע במועל יד לתמונה של היטלר. אמנם מדובר בביזוי של "הזיכרון הלאומי", אבל לפני הכל מדובר בשימוש ילדותי, רפה שכל, בביטויים טעונים שמסמנים במקומותינו אסון, קטסטרופה, "סוף הדרך", או במקרה של "נאצים" – יריב שנוא במיוחד (במקרה הזה, מכבי תל-אביב).
אין מדובר במכחישי שואה או בגלוחי ראש עבריים, אלא באנשים נמוכי איי.קיו, דלי יכולת הבעה, שמשתמשים במה שמסומן בחברה הישראלית כטאבו כדי לבטא את זעמם, או את תחושת נידחותם. זה אידיוטי, תפל ומטומטם, אולי מעורר רחמים, אבל לא הרבה יותר מזה. הניפוח המתפלץ של התקשורת הופך את האקטים הירודים האלה לנושאי משמעות – משמעות שאף עיתונאי לא נעצר לשאול מהי בכלל.
דני נוימן: העם אמר את דברו
לראשונה בקריירה השנויה במחלוקת של פרשן הכדורגל של ערוץ 1, דני נוימן, אחרי אינספור טורי פרשנות וטוקבקים שהראו באותות ובמופתים כמה הוא מוטה, שטחי ומשעמם – העז אלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור של רשות השידור, לאותת שזעקת הציבור הצליחה, סוף-סוף, לסדוק מעט את חומת השמור-לי-ואשמור-לך שמקיפה את הפרשן הוותיק.
במכתב תשובה לאוהד הפועל תל-אביב שהתלונן על פרשנות מגמתית מצדו של נוימן, ענה לו שפיגלמן, בין היתר, כך: "מתלונתך ומתלונות נוספות שהגיעו לשולחני עלה שבקרב אוהדי הפועל תל-אביב יש מי שמוליך התנגדות כלפי פרשנותו של מר נוימן בשל קשריו עם קבוצת בית"ר ירושלים. גם אם לא נמצא כל דופי בדברי הפרשנות, הרי שחובתה של רשות השידור להיות קשובה גם לקולות אלה מקרב הצופים, ולכן הריני ממליץ בפני מנהל מחלקת הספורט לדאוג לגיוון בהופעותיהם של פרשני הכדורגל, ובמקרים דומים לזה שלפנינו – לאפשר לפרשנים נוספים להופיע יחד או במקום מר נוימן".
ההתעקשות של הערוץ הממלכתי – שסופג אש מכל כיוון על התנהלותו הכלכלית, התוכנית והפוליטית – להעניק לפרשן הכדורגל שלו קרדיט ללא גבול עשויה היתה להיות גם ביטוי לנאמנות הערוץ לעובדיו הוותיקים. במובן הזה, שפיגלמן היטיב ללכת בין הטיפות: מצד אחד נתן גב למנהליו-מקורביו של הפרשן, הקפיד שלא לפגוע בכבודו ונמנע מלרמוז על פגיעה בתנאי העבודה המופלגים של האתרוג מרוממה, ומצד שני, פתח לו מוצא של כבוד.
לא יקרה אסון אם נוימן יירד, למשל, אל עמדת הפרי-גיים במשחק המרכזי, ומישהו אחר ימלא את מקומו כפרשן המשחק. הציבור אמר את דברו, המתווך מטעמו של הציבור הצטרף למחאה הספורטיבית, וחובתו של אורי לוי, מנהל מחלקת הספורט ברוממה, להיות קשוב גם לקולות האלה.
פתיחת עונת הכדורסל: האינטליגנטי, המהנה, הרדוד והמטפטף
רק שניים מארבעת העיתונים המרכזיים כיבדו את חובבי הענף בחוויית קריאה לרגל פתיחת עונת הכדורסל. "הארץ", כהרגלו, העניק לקוראיו מוסף אינטליגנטי ומגוון בכתבות רוחב וצבע: איך משקמים את הענף, מעמדו של הכדורסל במגזר הערבי, פרויקט כל הפסדי מכבי תל-אביב, הצצה לחפ"ק של מינהלת הליגה והישראלים שמשחקים בחו"ל. סיקור הקבוצות היה שטחי ביותר, אבל המסביב המפואר חיפה. פרויקט הכדורסל של "הארץ" היה חלק ממדור ספורט מורחב של יום ראשון וכלל שער ועוד 17 עמודים, שדחקו לירכתיים את סיקור מחזור הכדורגל.
"מעריב" היה היחיד שיצא במוסף עצמאי. תחת הכותרת "100 סיבות לאהוב את הכדורסל הישראלי" נדפסו על פני 24 עמודים אייטמים קצרים מאת כתבי העיתון ועורכיו בתוספת חיזוק של אנשי כדורסל, והורכבו מזכרונות שנצרבו בתודעה. היו שם כמה גימיקים שלא כל-כך שייכים לנושא (אריק איינשטיין קלע שתי נקודות במדי הפועל תל-אביב, או עיתונאי שמחזיק אצלו בכדורסל בצבע צהוב), אבל הדפדוף היה מעניין ומהנה.
"ידיעות אחרונות" הקדיש לפתיחת העונה 15 עמודים מ-24. לא כל השער היה כדורסל, והפרק הרלבנטי נפתח רק בעמ' 8. ראיון עם השחקן הוותיק בליגה, מאיר טפירו, וכתבה קצרה על הפועל רמת-גן שנולדה מחדש היו הכתבות היחידות. 11 עמודים הוקדשו לסיקור כל אחת מהקבוצות בליגה: תצלום מיוחד של שחקן מדור ההווה עם שחקן מדור העתיד, קצת טקסט וסטטיסטיקות. כמו בשנים קודמות, גם הפעם, מוסף בלי נשמה ועומק.
ב"ישראל היום" טיפטפו העורכים במשך כמה ימים כתבות על כל קבוצה, וביום ראשון, יום פתיחת הליגה, הקדישו לה 3.5 עמודים. מאמץ ראוי לציון על רקע העובדה שלספורט אין בדרך כלל הפריבילגיה להפיק מוסף עצמאי.
בגזרת האתרים: וואלה, כרגיל, ליגה בפני עצמה. גם ONE השתתף בחגיגה. בלט בהעדרו: אתר ערוץ הספורט.
התיקונים
"טלליין", המפעילה אתרי תוצאות לייב, חשדה ש"365", המעניקה שירות דומה לערוץ הספורט ולהתאחדות, מעתיקה ממנה את התוצאות. היא עשתה, לכן, מה שעושים כדי להוכיח: פירסמה כמה טעויות מכוונות, כמו למשל שמאיר ליבר כבש לזכות רעננה. מדובר בחשב הכספים של ההתאחדות לכדורגל, ולמען הסר ספק, אין שחקן בשם הזה ברעננה. אחרי שאספה כמה דוגמיות כאלה, שלחה "טלליין" מכתבי אזהרה לערוץ הספורט ולהתאחדות. התוצאה החיה החדשה: מסוף-השבוע האחרון ניכרה ירידה באיכות לוח התוצאות החיות של ערוץ הספורט וההתאחדות.
השומר אחי? ב-nrg החליפו את אבירם ברוכיאן באחיו, אביתר.
נהוג לעדכן קודם את הכותרת ואחר-כך את המשנה. ב-ONE עשו הפעם את הדברים בסדר הפוך. תוצאת הסיום היתה 0:2.
ב-ONE לא זיהו את מוטי ארואסטי מהצמד המיתולוגי מיקי-מוטי, והדביקו לו את רוני בוסאני. העיקר שגלעד חזר הביתה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il