(צילום: Didi, רישיון CC BY-NC-SA 2.0)

(צילום: Didi, רישיון CC BY-NC-SA 2.0)

ג'וקר

"דרוש מנהיג, לא קינג", נכתב בתחתית שער "ידיעות אחרונות" הבוקר. זהו ציטוט מדברי מוחה הבית של "ידיעות אחרונות", יו"ר אגודת הסטודנטים איציק שמולי, שנאם אתמול בפני מפגינים ברחבת מוזיאון תל-אביב. "המשתתפים התפצלו לשתי הפגנות מתחרות, ובשלב מסוים פרץ ביניהם עימות אלים", נכתב בכותרת המשנה.

כפולת העמודים השנייה של העיתון מוקדשת לסיקור שתי ההפגנות שנערכו אתמול בתל-אביב. בעוד שבעמ' 5 מדווח תלם יהב על מיעוט המפגינים במוזיאון ועל האכזבה של המארגנים, עמ' 4 מוקדש לסיקור ביקורתי של ממשלת נתניהו, אף הוא מאת יהב, על התעלמותה מהמלצות ועדת טרכטנברג בסוגיית שילוב חרדים בשוק העבודה הישראלי. "אפילו המלצה אחת שעוסקת בשילוב חרדים בחברה הישראלית ובעידוד יציאתם לתעסוקה לא יושמה", מציין יהב.

בחירה עריכתית זו מדגישה את ההזדהות של מערכת "ידיעות אחרונות" עם ההפגנה למען השוויון בנטל, שהתקיימה במוזיאון, ולא עם ההפגנה האלטרנטיבית, הפגנת פעילי המחאה החברתית למען כל המגזרים, שהתקיימה מול קריית-הממשלה והקריה הצבאית בעיר. ההזדהות הזו אינה חדשה. היא באה לידי ביטוי בימים האחרונים בפרסומים מעודדים של העיתון ואתר האינטרנט של הקבוצה, ynet, לקראת ההפגנה במוזיאון, לעומת התעלמות כמעט מוחלטת מההפגנה האחרת.

גם הדיווח הבוקר מתמקד רובו ככולו בהפגנה שנערכה במוזיאון. כל התצלומים הנלווים לקוחים משם, כמו גם ציטוטי המפגינים. בין היתר דברי שמולי, שאמר: "אנחנו מחפשים מנהיג" (השם המפורש "יאיר לפיד" אינו מוזכר).

משתתפי ההפגנה האלטרנטיבית אינם מקבלים זכות דיבור ב"ידיעות אחרונות". עמדותיהם אינן מובאות, דבריהם אינם מצוטטים. בידיעה מאת יהב הם מוזכרים כפורעי חוק בלבד. מוזכר כי ניסו לפרוץ לבמת המוזיאון וכי במהלך ההפגנה "ניגש על-פי החשד אחד מהם לעבר שוטר, חטף ממנו את גז הפלפל שהיה ברשותו – וריסס לעבר מתעד של המשטרה שצילם את ההפגנה". מדוע נוצרו שתי הפגנות? מהם ההבדלים האידיאולוגיים בין שני המחנות? מה רוצים המפגינים האחרים? לקורא "ידיעות אחרונות" הבוקר אין סיכוי להשיב על השאלות הללו.

לזכותו של העיתון ייאמר כי הוא אינו מנסה לטשטש את הכישלון היחסי של ההפגנה במוזיאון ומדווח על המספר המצומצם של משתתפיה. "מחאה בווליום נמוך", מדווחת כותרת הידיעה.

נראה כי ב"מעריב" הפחד מפני שובה של מחאה, כל מחאה, גדול במיוחד. לא משנה אם זו מחאה הקוראת במפורש לשנות את סדר העדיפויות הכלכלי-חברתי או כזו שמסריה אינם חורגים מהקונסנזוס של האליטה. "מעריב" הוא העיתון היחיד הבוקר שמתעלם לחלוטין בעמוד השער שלו משתי ההפגנות שנערכו. הסיקור בעמודי הפנים של העיתון קיים, אך נדחק לעמ' 10. יובל גורן ואבי אשכנזי מדווחים בקצרה על שתי ההפגנות ומציינים כי "הרוחות סערו כבר לפני העצרת, כאשר אנשי המאבק לשוויון בנטל הבחינו בשלטים של פעילי מפלגת יש-עתיד בראשות יאיר לפיד, שלא היתה שותפה לארגון". ב"ידיעות אחרונות", אגב, לא מדווח על הביקורת כלפי בעל הטור בעיתון.

בעמ' 9 של "ישראל היום" מדווחים יעל ברנובסקי ודן לביא על שתי ההפגנות. השניים מצטטים בהרחבה את הדוברים שנאמו במוזיאון תל-אביב, כולל ביקורת על ראש הממשלה, אך ללא המשפט בדבר חיפוש אחר מנהיג במקום קינג. בידיעה זו משתתפי ההפגנה האלטרנטיבית אינם מתוארים אך ורק כפורעי חוק, אלא מקבלים גם את זכות הדיבור. לירון אחדות, מיוזמות ההפגנה האלטרנטיבית, מצוטטת כאומרת: "המחאה שלנו זועקת נגד הגזירות הכלכליות החדשות ומדיניותה הכלכלית של הממשלה, המכבידה עד מאוד את הנטל הכלכלי על העם, בעוד מטרת המחאה במוזיאון תל-אביב, שעיקר ייעודה הוא שוויון בנטל, היא להסיט את השיח הציבורי מהבעיות האמיתיות". חזי שטרנליכט קורא בטור פרשנות נלווה למקד את המחאה בריכוזיות.

"הארץ" מספק את הסיקור הנרחב ביותר לשתי ההפגנות, והוא העיתון המוטה ביותר לטובת ההפגנה האלטרנטיבית. טור מאת אור קשתי, המתחיל בעמוד השער (מעל לקפל), מתאר את ההבדל בין שני האירועים כך: "האחד מנסה לייצג את המעמד הבינוני השבע, השבט הלבן האולטימטיבי; השני גם הוא ברובו של מעמד בינוני, אבל לפחות כזה שעדיין מדבר על הצורך בתיקון יסודי של השיטה הקיימת".

ידיעה מאת אילן ליאור וגילי כהן, המתפרסמת בעמ' 3 של העיתון, מחלקת באופן דומה את ההפגנות. "בהפגנה אחת חיבקו את הפוליטיקאים, בשנייה חסמו כבישים", נכתב בכותרת המשנה. טבלה נלווית מבהירה את ההבדלים בין שני המחנות. מומלץ לכל מנויי "ידיעות אחרונות" להקדיש לה דקה.

סיקור "הארץ" את ההפגנה במוזיאון ביקורתי במיוחד. "ככל שהתקדמה העצרת היא הפכה למפגן מעט מביך", כותבים ליאור וכהן על האירוע. "עוד ועוד אנשים ניסו לעלות לבמה ולדבר אל הקהל, עד שברגעיה האחרונים איבטחו את הבמה שוטרים, שאף עצרו גבר בתחפושת באטמן שקרא 'ביבי הוא הג'וקר'". חלק מהידיעה ב"הארץ" מוקדש לביקורת שהוטחה ביאיר לפיד ופעיליו, בשל מה שנתפס כנסיון השתלטות על ההפגנה.

"אני מסרב להתנצל על כך שיש-עתיד היא המפלגה היחידה שיש לה מספיק מתנדבים ומספיק יכולת ארגונית כדי להוציא לרחובות ולכיכרות אלפי פעילים", כתב הלילה לפיד בחשבון הפייסבוק שלו. "כך בדיוק אנחנו הולכים לשנות את המדינה".

לפי עיתון הבית של לפיד, סך המשתתפים בהפגנה במוזיאון תל-אביב, פעילי יש-עתיד ואחרים, עמד על כ-2,000.

ששים אלי קרב

הכותרות הראשיות של כל עיתוני הבוקר מוקדשות לאיראן. "מעריב" מספק את הדיווח הפחות ספקולטיבי. "הפגנת כוח של איראן: נחשף טיל בליסטי חדש", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה. בכפולה הפותחת מתפרסמת ידיעה בחתימת סוכנויות הידיעות, ולפיה שר ההגנה האיראני הודיע על פיתוח גרסה חדשה לטיל "בעל רמת דיוק של 100 אחוז", המסוגל להגיע לטווח של 300 ק"מ. לפי הדיווח, טיל מהסוג החדש אינו מסוגל להגיע עד ישראל, אבל בהחלט עלול לפגוע במטרות אמריקאיות במפרץ הפרסי. בדיווח של "מעריב" אין כמעט התייחסות לאפשרות שישראל תתקוף בקרוב באיראן.

ב"מקור ראשון" כותרת ראשית דומה: "טהרן ביצעה ניסוי מוצלח בטיל המגיע למרחק של 300 ק"מ". לידיעה שתחתיה נלווה מאמר המערכת, מאת אמנון לורד, הקורא למנהיגי ישראל להקדים ולתקוף באיראן. תחת הכותרת "לא לחכות לקונסנזוס" מתייחס לורד להתבטאויות האחרונות של ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה בגנות תקיפה מיידית באיראן ומגדיר זאת "מעין משא-ומתן, מעין מיקוח, בין הדרג המדיני לדרג הצבאי סביב סוגיית היום שאחרי".

לדעת לורד, "עמדתם הטבעית של מפקדי צה"ל חייבת להיות: תנו לצה"ל לנצח!". הוא אף מעריך כי אם "הקברניטים" יפעלו בלי שיגבשו תחילה קונסנזוס, נציגי הדרג המבצעי יישרו קו ו"ישושו לקרב כדי למלא את תפקידם ההיסטורי כלפי עם ישראל".

"הארץ" מעניק את הכותרת הראשית לציטוט מפי ראש הממשלה, שאמר ("בשיחה בפורום סגור בשבוע שעבר") כי "אם תהיה ועדת חקירה על תקיפה באיראן, אלך ואומר שאני האחראי". ברק רביד מביא הדים מהפגישה הסגורה הזו. בין היתר רביד מצטט מדברי נתניהו, שהביע זעם על כך שבכירים מתכוננים לוועדת החקירה שלאחר המבצע במקום למבצע עצמו. לפי הדיווח, בעוד שכמה ממשתתפי הפגישה טענו כי נתניהו גמר אומר לתקוף בקרוב באיראן, אחרים משוכנעים שמדובר בלוחמה פסיכולוגית שנועדה להביא את ארה"ב לתקוף באיראן.

מכל מקום, רביד משייך את המפגש ל"קמפיין שהוא [נתניהו] מנהל במטרה להכשיר את דעת הקהל הישראלית לאפשרות של התקפה ישראלית באיראן", קמפיין שכולל מפגשים עם עיתונאים, אנשי אקדמיה, פוליטיקאים לשעבר ובכירים לשעבר במערכת הביטחון. "בשלב זה נראה שהקמפיין של נתניהו להכשרת דעת הקהל בישראל בנוגע לתקיפה באיראן אינו זוכה להצלחה", כותב רביד.

בשולי הידיעה מציין רביד כי התנגדות כמה מהשרים הבכירים בממשלה להתקפה ישראלית באיראן הביאה לכך שנתניהו הפסיק לכנס את פורום "השמינייה" לדיונים בנושא זה. "לדברי אחד משרי השמינייה, לא התנהל דיון רציני על כך בפורום לפחות חצי שנה", מספר רביד. "שר אחר בשמינייה אמר לסוכנות הידיעות רויטרס כי דיון כזה לא נערך קרוב לשנה".

טור פרשנות נלווה, מאת עמוס הראל, מעלה את האפשרות שקבוצת הבכירים לשעבר במערכת הביטחון, שיצאה בימים האחרונים בטענה כי ישראל עשויה ואף צפויה לתקוף בקרוב באיראן, יודעת משהו שאנחנו לא יודעים. לפי הטור של הראל, המפגש הסגור שממנו שאב רביד את ציטוטי נתניהו היה מפגש של ראש הממשלה עם בכירי מערכת גלי-צה"ל.

מה שמדווח בשולי הידיעה של רביד ב"הארץ" הופך ב"ידיעות אחרונות" לכותרת ראשית. "שרי הקבינט: לא מעדכנים אותנו". אמנם, אין מדובר באותו הפורום, אך התלונה זהה. איתמר אייכנר מצטט בכפולה הפותחת חבר בקבינט המדיני-בטחוני: "ממדרים אותנו מהנושא האיראני. אם מחר יהיה דיון מכריע שבו יבקשו מאיתנו לאשר תקיפה, זה ייפול עלינו מהשמים. אנחנו לא מוכנים לדבר כזה, ולא משתפים אותנו – מצפים שנהיה חותמת גומי".

אלכס פישמן מציין בטור פרשנות נלווה כי אפשר שרצונם של ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי וראש אמ"ן לשעבר אהרון זאבי פרקש "להזהיר את העם מפני מלחמה מיותרת מבוסס על נתונים לא מלאים או לא עדכניים". מנגד, מוסיף פישמן, יכול להיות שההתבטאויות של הלוי וזאבי פרקש הן חלק מהקמפיין של נתניהו להפעלת לחץ על ארה"ב לפתוח במתקפה על איראן.

לדברי פישמן, "אין דרך טובה יותר לעורר את תחושת החרדה בצד השני מאשר להביא שורה של אנשי מקצוע שיציגו את ברק ואת נתניהו כזוג הרפתקנים שוחרי קרבות. [...] ואם כך, עולה שאלה: כשבכירי מערכת הביטחון, בעיקר מאיר דגן, ביקרו את הכוונה לתקוף, טענו נתניהו וברק כי העיסוק התקשורתי בנושא חמור ומסוכן. מעניין אם הם יתקפו גם כעת את דבריהם של הלוי ופרקש?".

התשובה לשאלה זו, שמתקבלת הבוקר מעיון בגליון "ישראל היום", חיובית.

"פטפטנים" היא הכותרת הראשית בת המלה האחת שמתנוססת בראש שער "ישראל היום", מעל תצלומי הלוי ופרקש. מאמר מאת דן מרגלית, שתמציתו מובאת בשער העיתון, מדמה פרסומים אחרונים שהוקדשו לנושא למעשה בגידה.

מרגלית מזכיר מאמר שפירסם דויד גרוסמן ב"הארץ" ותוהה שמא הסופר קרא במאמרו לבכירי צה"ל "לחתור תחת הממשלה". מרגלית מתייחס גם להדלפות ופרסומים על התנגדות לתקיפה בקרב אלופי צה"ל וכותב כי "נראה שכמה פטפטנים ישראלים קיבלו על עצמם לנהוג כאילו היו כיתת הכוננות של משמרות המהפכה".

בשולי החדשות

א. בכפולה הפותחת של "מעריב" מדווח אלי ברדנשטיין כי ראש הממשלה בנימין נתניהו יסיר היום את הנעל המיוחדת שהותקנה לו כשקרע את הגיד ברגל. "מחר צפויה מליאה מיוחדת של הכנסת שמטרתה לאשר את הגזירות הכלכליות, ונתניהו רוצה להגיע לדיונים בלי קביים ובלי שייתמך על-ידי עוזריו", כותב ברדנשטיין. "מאז שקרע את הגיד לפני כחודשיים, נמנע נתניהו לחלוטין מלהופיע בכנסת וכמעט לא הופיע באירועים פומביים. אפילו את הצילום המסורתי לפני ישיבת הממשלה נהגו צלמי העיתונות לבצע בחודשים אלה רק לאחר שהתיישב במקומו".

ב. שני המדורים ההיסטוריים של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" מוקדשים היום, ה-5.8.12, להקמת יחידה 101. כרגיל, המדורים אינם חורגים במאומה מהנראטיב הרשמי, על אף שחלף למעלה מיובל מאז ימי פעילות היחידה.

"ב-5 באוגוסט 1953 הוקמה בצה"ל יחידת הקומנדו המיתולוגית 101, במטרה לתת מענה לפעולות ההסתננות התכופות של מחבלים ממדינות ערב", נכתב במדור "היו זמנים" של "ישראל היום". במדור "היום לפני" ב"ידיעות אחרונות" כותב איתן הבר כי "המסתננים היו ברוב המקרים גנבים שסיימו פעילותם במעשי רצח, והיו גם רוצחים שהסתננו למטרות רצח".

לפי הבר, "היחידה פעלה בכפרים ערביים, אך חלק גדול מפעולותיה לא עלה יפה. המפורסמת שבהן היתה פעולה בכפר קיבייה, שבמהלכה נהרגו בשוגג עשרות אזרחים". ב"ישראל היום" לא מוזכרת פעולת קיבייה, ולא אף כישלון אחר של היחידה. ההפך הוא הנכון. לפי עיתון זה, "ערכי הלחימה שהונהגו בה [ביחידה 101] הפכו לאבני יסוד בצה"ל בשנים הבאות".

ג. בראש עמ' 11 של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה גדולה יחסית ובלתי חתומה [כתב "ישראל היום"], המבשרת כי "המפלגה הדמוקרטית פירסמה התנצלות בפני שלדון אדלסון". הידיעה צורפה גם לידיעון היומי, המרכז את המיטב שבמיטב שמפיקה המערכת העיתונאית של "ישראל היום".

בפתח הידיעה ציטוט ההתנצלות הגורפת: "בהודעות לעיתונות שהופצו ב-29 ביוני וב-2 ביולי הטיחה 'הוועדה הדמוקרטית לקמפיין בקונגרס' (DCCC) האשמות שווא חסרות בסיס שתקפו את שלדון אדלסון, מתומכי המפלגה היריבה. זה היה מעשה לא נכון. ההודעות היו לא נכונות ולא הוגנות, ואנחנו חוזרים מהן. הוועדה הדמוקרטית לקמפיין בקונגרס מביעה את התנצלותה הכנה בפני מר אדלסון ובני משפחתו על כל נזק שגרמנו להם".

מכותרת הידיעה, כותרת המשנה והמשפטים הראשונים בה לא ברור על מה התנצלה המפלגה. רק בהמשך מוסבר לקוראי "ישראל היום" כי אדם שהועסק בחברה שבבעלותו של בעל העיתון האשים אותו כי אישר פעילות זנות בבתי-ההימורים שלו במקאו. "אדלסון עצמו אמר כי אינו מתנגד לדיון פוליטי הוגן - הוא דווקא מעודד דיונים שכאלו - אך לא יסכים לשאת התקפות חסרות בסיס עליו ועל בני משפחתו", נכתב בידיעה, מעל גילוי נאות בדבר בעלותו של אדלסון על העיתון "ישראל היום".

ענייני תקשורת

ב"מעריב" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי מוחמד אל-סעיד, מגיש הטלוויזיה הסורית הממלכתית שנחטף לפני כשבועיים, הוצא ככל הנראה להורג על-ידי ארגון אל-נוסרה, המקורב לאל-קאעידה".

במוסף "גלריה" של "הארץ" מתפרסמת כתבה מתורגמת מה"גרדיאן" [ג'וזי אפלטון] על תקנות בבריטניה האוסרות על הורים לתעד אירועים בגנים ובבתי-הספר, "למען שמירה על בטחונם של כל הילדים".

לילך שובל מדווחת ב"ישראל היום" כי לוחם שייטת 13 לשעבר, שהשתתף בפשיטה על המרמרה, הגיש תביעת נזיקין נגד משרד הביטחון על סך 800 אלף שקל. "לטענתו, מאחר שתמונתו נחשפה בכלי תקשורת בטורקיה ובעולם, הוא חזר בו מכוונתו ללמוד בחו"ל בעקבות החשש כי זהותו תיחשף על-ידי ארגוני טרור שעשויים לנסות ולפגוע בו כנקמה", נכתב בידיעה.