עכשיו, כשיותר משני מיליון ישראלים גולשים באינטרנט, קשה להאמין שלפני שש שנים בלבד נשלט עולם האינטרנט הישראלי על–ידי שלושה אתרים עיקריים: IOL, "נטקינג" ו"וואלה", ופחות מ–300 אלף בתי אב בלבד היו מחוברים לרשת. באותם ימים, ב–1998 ליתר דיוק, מונה עופר שני, צעיר בן 24, להיות העורך הראשי של אתר "נטקינג", שאותו ניהל יונתן בן–ארצי. "נטקינג" התחרה ב–IOL מבית שוקן, שסיפק תכנים מעיתון "הארץ" והחל לקיים חיי קהילה מפותחים, וב"וואלה", שהחל כפורטל דמוי Yahoo! אך עדיין לא גיבש את זהותו. "נטקינג" ניסה לעשות הכל כדי למשוך קהל: מהפניות לאתרי סקס, דרך תוכנית מציאות ועד רדיו אינטרנטי. עולם האינטרנט המשיך להתפתח ושנה לאחר מכן כבר עלו לרשת האתר "נענע" של נטוויז’ן ואתר האינטרנט של עיתון "מעריב". בשנת 2000 עלו גם Ynet של "ידיעות אחרונות", MSN ו–TheMarker מבית שוקן. "נטקינג", שהציע בעיקר גימיקים, נסגר, אך כבר ב–1999 עבר עופר שני לערוך את אתר "וואלה", שהתמזג שנה לאחר מכן עם IOL. "וואלה" הפך להיות האתר המוביל בישראל בכמות הגולשים ואף הונפק בבורסה. האתר הלך והרחיב את הפער בינו לבין MSN, אף כי MSN עדיין פופולרי בזכות מבחר מקורות התוכן שהוא מאחד, שירות הדואר "הוטמייל" שהוא מציע, ולדעת רבים גם בשל היותו האתר הראשון שאליו מפנה דפדפן האינטרנט של מיקרוסופט (המחזיקה ב–MSN יחד עם "אינטרנט זהב").

רבים רואים בעופר שני את האחראי להצלחה של "וואלה", המבוססת על שירותים כדואר אלקטרוני וחיפוש לצד תכנים מגוונים. שני אחראי להקמת מערכת החדשות של האתר, ויותר מאוחר להקמתם של ערוצי תוכן בנושאים שונים ככלכלה, בריאות ומחשבים. בתקופתו של שני הוקם רדיו אינטרנטי, נעשה ניסיון להפיק כתבות וידיאו חדשותיות, ומאוחר יותר הושק תת–אתר לתכנים רחבי פס של וידיאו. אך בעוד שבחוץ מעריכים את שני כמומחה לאינטרנט, הוא לא זכה להערכתם של עמיתיו במחלקת התוכן של "וואלה". אלה לא הסכימו פעמים רבות עם סדר העדיפויות שהציב למערכת וטענו לחוסר הבנה בסיסי בחדשות ותוכן. המלה "תוכן" חשובה כאן כיוון שהיא מתפרשת בצורה אחת על–ידי אנשי אינטרנט שהגיעו מכלי תקשורת מסורתיים כרדיו ועיתונות כתובה, ובצורה אחרת אצל אלה ש"גדלו" במדיום החדש. בעוד שאנשי התקשורת המסורתיים רואים בתוכן מקבילה למה שהדפיסו ושידרו, אנשי האינטרנט רואים בו את כל מה שאינו טכנולוגיה, היינו - שילוב של עיתונות, שיווק ובעצם כל מה שמכניס גולשים לאתר. חילוקי דעות רבים התגלעו ב"וואלה" בין אנשי דסק החדשות, שהתבקשו לעתים לקדם לכותרות בעמוד הראשי אייטמים אזוטריים, לבין העורך הראשי, עופר שני. שני קידם תכנים בנושאים הקרובים ללבו וקשורים יותר למדורי הפנאי, וכך מצאו את דרכן לעמוד הראשי של "וואלה" כותרות חדשותיות שהיו מוצאות את מקומן בעמודים האחוריים של כל גוף תקשורת אחר. בשנת 2000 הביא שני את גיא אסיף, שערך את מוסף "תרבות מעריב" ונודע בעיקר בזכות הכותרות המתחכמות שנתן לכתבות ולתמונות, כעורך מדור התרבות של "וואלה". עד מהרה הצליחו השניים לעשות מה שעורכים רבים שואפים אליו ויצרו לתכני האתר אופי ייחודי - ביקורתי מאוד, תל–אביבי ושמאלני, עם נטייה לעסוק באזוטרי.

מיוני השנה נמצאים שני ואסיף במקום חדש - אתר האינטרנט החדש "NRG–מעריב", המחליף את האתר הישן של העיתון. שני הגיע ל"מעריב" לא הרבה אחרי שעזב את תפקידו ב"וואלה" ב–2003 (את השמועה ששני הועזב לא מכחיש ארז פילוסוף, המשנה למנכ"ל "וואלה", ומסתפק ב"אין תגובה"). תפקידו בעיתון הוגדר כיועץ תוכן דיגיטלי לעופר נמרודי. שני הביא איתו את הניסיון הרב מ"וואלה" וכפי שמספרים אלה שמכירים אותו, לא פחות מהניסיון עוזרים לשני הקסם האישי והחן שלו, שמקילים עליו להתחבר עם מקבלי ההחלטות. מאז ועד יוני השנה עסק בהקמת המערכת החדשה של האתר. במאי גייס לצדו גם את גיא אסיף, חברו מ"וואלה". באמצע יוני, מונה רון לשם, סגן עורך "מעריב", בן ה–28, לעורך הראשי של האתר, שאמור לשים את "מעריב" על מפת האינטרנט. גם לפני השקת NRG היה אתר האינטרנט "מעריב" במקום לא רע בטבלת הרייטינג - בסביבות המקום השישי. אך הוא סבל מחוסר יציבות עיצובי, מהשקות חוזרות ונשנות ובעיקר מחוסר הנוכחות התקשורתית שממנה נהנה האתר של היריב ההיסטורי, Ynet מבית "ידיעות אחרונות". Ynet אמנם לא כובש את המקום הראשון בטבלת הרייטינג, אך זוכה לפופולריות בקרב אנשי תקשורת ומייצר גם כותרות פה ושם (ראו, למשל, את מקרה הכתב עלי ואקד שהשב"כ מנע ממנו להצטרף לשר החוץ כדי לסקר את ביקורו במצרים). זו אולי הסיבה העיקרית להשקעת הענק של "מעריב" באתר החדש - 25 מיליון שקל, לדברי עופר נמרודי. ההשקעה הגדולה באה לידי ביטוי בחברה המעסיקה מאה איש - חמישים מתוכם אנשי מערכת, שלושים עוסקים בחדשות, שמונה מעדכנים במשך 19 שעות בכל יום את תכני החדשות ושניים במשך חמש שעות הלילה. כל זאת כדי להפוך ל"גוף חדשות מוביל", כדברי שני. איך יתמודדו ב–NRG עם התחרות הקשה באינטרנט, המאלצת לפעמים להתפשר על דיוק לטובת המהירות? "תפקידו של אתר חדשות באינטרנט, לדעתי, הוא להביא את מה שקורה ולהראות את התהוות החדשות", אומר שני. "העיתונות היא לא סגידה למוצר המוגמר, אם כי הדיוק חשוב כמו בכל העיתונות".

כדי להתמודד עם תדירות העדכון שמצריך האינטרנט גייסו ב–NRG כתבים המקבילים לכתבים ב"מעריב" בתחומים המצריכים עדכון תכוף, כמו פוליטיקה, צבא, פלילים, משפט, בריאות, חינוך, שטחים והרשות–הפלסטינית. אך באתר גם כעשרים אנשי תוכן, הכותבים ועורכים את ערוצי התוכן הנוספים. כמו שאפשר לצפות משני ואסיף, האתר שבראשותם מציע גם הפעם תמהיל תכנים לא שגרתי, שלמרות ההצהרה כי יתחרה ב–Ynet ("תוך שנה נעבור אותם ברייטינג", אמר שני ל"גלובס"), נראה כי הוא פונה לקהל מאוד ספציפי.

NRG הוא אתר צבעוני מאוד, המזכיר במבנהו את Ynet ומחולק לערוצי תוכן המוצעים בדמות כפתורים לצד הכותרות הראשיות וחלון המבזקים בראש עמוד הבית. לצד ערוצים שגרתיים, כמו כלכלה ותרבות, אפשר למצוא נושאים שאין להם ביטוי באתרים אחרים כמו ניו–אייג’, סטייל ויהדות. ל–NRG גם ערוץ בשם "ברנז’ה", הפונה בעיקר לאנשי תקשורת ופרסום. שני מגדיר את עולם התכנים של NRG כ"תפיסה חדשה של צריכת תוכן באינטרנט - יותר ויזואלי, יותר תמונות, יותר כיף. NRG זה מקום שאתה יכול לעבור לגור בו". כדי לעשות זאת מציעים, למשל, את האופציה הנקראת "המזוודה שלי", המאפשרת שמירה של פריטי תוכן לשימוש מאוחר. עוד חידוש מוצע בתחום האהוב, אולי, ביותר על הגולש הישראלי - הטוקבק, מערכת התגובות הנהוגה ברוב אתרי האינטרנט הישראליים ("העין השביעית" 43).

ב–NRG מוצעת אפשרות ליצור אשכולות תגובה ספציפיים, שלא כמו באתרים האחרים המפרסמים את התגובות בסדר כרונולוגי. יש לשער כי החידוש יאומץ על–ידי אתרים אחרים, אם כי אחד המתחרים של NRG טוען שלא יעשה זאת כיוון שהדבר הופך את הטוקבק לפורום ומסיט את תשומת הלב מהכתבה שעליה מגיבים. עוד ביטוי לתפיסה השונה של שני את עולם התוכן באינטרנט אפשר לראות בדירוג המונהג באתר ונקרא "הכי פופולרי". דירוג זה מציג בכל עת את האייטמים הנקראים ביותר באתר מתוך מחשבה שאנשים רוצים לקרוא את מה שכולם קוראים. בכך מגדירים בצורה חדשה מה חשוב באמת (בבדיקה שנעשתה ב–13 ביוני, הגיעו לשלושת המקומות הראשונים עדכון על פרשת השחיתות בחניוני תל–אביב, צילומי פפראצי תחת הכותרת "התופעה מתפשטת" וידיעת ספורט). "במקום ליצור טון אחד וסדר–יום קבוע וצפוי מראש (כנהוג בישראל), הקפדנו לשדר על כמה ערוצים, בכמה סגנונות, ולשים דגש על חופש הבחירה של הגולשים", אומר שני בהודעה לעיתונות שיצאה עם השקת האתר. האתר גם מציע לינק ישיר, המאפשר לשלוח הודעות לעורכיו. מטרידים הם האייטמים הנקראים "מומלצים", שתחת כותרות הנראות עיתונאיות מובילות לאתרים מסחריים. כך, למשל, הובילה כותרת בתחום התיאטרון לאתר רכישת כרטיסים ואחרת לאתר של חברת "קסטרו" (שמבצע שלה כיכב, במקביל, גם במדור פרסומי וגם כאייטם עיתונאי נרחב במדור הסטייל). כל אלה מעוררים תחושה שב–NRG עושים הכל כדי למשוך קוראים ומפרסמים, גם על חשבון ערכים עיתונאיים.

בכל הקשור למערכת התוכן העצמאית, נראה שב"מעריב" מחקים את מהלכיו של Ynet שעדיין מפסיד מדי חודש כסף רב על תפעול האתר. ההוצאה הגדולה נובעת לא רק מעלותה הגבוהה של מערכת התוכן אלא גם מעלויות התשתית, המאפשרת גלישה מהירה של משתמשים רבים בכל עת. Ynet עברה בארבע שנות קיומה שינויים רבים במצבת כוח–האדם שלה: חודשים ספורים אחרי השקתה קיצצו את מספר עובדי האתר בארבעים אחוז ומילאו את החסר בשימוש נרחב יותר בתכני המהדורה המודפסת של "ידיעות אחרונות". יותר מאוחר הקימו ב–Ynet ערוצי תוכן בנושאים חדשים ואנשי תוכן נוספים גויסו. ב–NRG מסתמכים על התוכן המגוון המצוי בקבוצת "מעריב" ואמור לשמש את האתר. בין היתר יגיע התוכן מכתבי המהדורה המודפסת של העיתון, שיתוגמלו על כל אייטם שיעבירו לאתר, מכותבי הטורים הבולטים שזוכים להפניה מעמוד הבית, מהמקומונים ומהמגזינים של הקבוצה ("רייטינג", "את", "נשיונל ג’יאוגרפיק" ו"מעריב לנוער").

שני סבור שבעלי "מעריב" עושים את ההשקעה בזמן הנכון. "בעוד שגופים אחרים שפכו מיליונים בשלב חינוך הצרכנים, אנחנו נכנסים בשלב שבו יש כבר מסה של אנשים וכסף הזורם לאתרי האינטרנט", הוא אומר. הוא מאמין שתוך שנה וחצי עד שנתיים יגיעו לאיזון תפעולי. מקור ההכנסה העיקרי של האתר הוא הפרסומות שיבואו על חשבון המתחרים, ובמקרה הטוב יגדילו את עוגת הפרסום באינטרנט. מקור הכנסה נוסף תהיה מהדורה אלקטרונית של עיתון "מעריב", המוצעת במחיר 19 דולר לחודש ומיועדת, בעיקר, לגולשים מחו"ל (עד עליית NRG התגאו ב"מעריב" בגולשים הרבים שעברו למהדורה האלקטרונית של העיתון, שהיתה נגישה ללא תשלום, בעקבות החלטת Ynet לגבות תשלום מגולשים מחו"ל). מקור הכנסה נוסף של האתר היא מערכת המאפשרת קניית מודעות לוח באתר ובעיתון המודפס.

השאלה היא האם התחרות מצד NRG מאיימת על Ynet. לפי כתבי העיתונים הכלכליים, האתר החדש גרם להיסטריה אצל בעלי העיתון המתחרה. אלה טענו שב– Ynet הזעיקו את נוויל ברודי, המעצב הבריטי שאחראי למראה של Ynet (כך על–פי TheMarker), הנהיגו שינויים מהירים בעמוד הבית וחיזקו את מדור הרכילות. ב"גלובס" ציטטו בכותרת את שני שאמר ש"Ynet בלחץ היסטרי" והעריכו ש"מספר שעות השינה של העורך הנכבד פדר (עורך Ynet ש"א) אמור להצטמצם משמעותית בחודשים הקרובים". Ynet מצדם שידרו אדישות והכחישו התרגשות מיוחדת. איש אינטרנט בכיר מסביר שב– Ynet מרגישים שאחד מיתרונותיהם מצוי באיפיון הברור של האתר, ומאמינים ש–NRG מאתגרת בעיקר את "וואלה" ו"נענע" הצעירים יותר באופיים. ב"וואלה" לא היו מעוניינים להגיב על האתר החדש והסתפקו בדיווח ענייני על עלייתו, אך ב"נענע" פרסמו כמה ביקורות וחשפו בין היתר את הקישורים המסחריים המתפרסמים ב–NRG.

עופר שני הצהיר אמנם על יעד של שנה וחצי כדי למקם את NRG במקום גבוה יותר מ– Ynet בטבלת הרייטינג, אך איש אינטרנט מנוסה כמוהו יודע שלא בהכרח התכנים הם שיעזרו בכך. במקום השני בטבלת הרייטינג, אחרי "וואלה", ניצב אתר מנוע החיפוש Google, וכדי לא לאבד גולשים הנזקקים לשירותי החיפוש, מציעים ב–NRG גישה ישירה ל–Google. אך עולם האינטרנט סער לאחרונה כאשר מנוע החיפוש הפופולרי בעולם הכריז על שירות חדש של דואר אלקטרוני שיציע תיבת דואר בגודל 1 ג’יגה (לעומת לא יותר מ–10 מגה המוצעים כיום באתרים אחרים). בעקבות Google הצהירה גם "וואלה" שהיא תספק תיבות דואר בגודל זהה. ב–NRG התכוונו להציע תיבות דואר בגודל 15 מגה בלבד אך דחו זאת כדי לחשוב מחדש על המתכונת הרצויה. אם יציעו, כמו "וואלה", תיבות דואר גדולות, אולי יהיה זה הקלף המנצח מול Ynet. 

שחר אבירי הוא עורך שירותי מידע של טלוויזיה אינטראקטיבית

גיליון 51, יולי 2004